אח"י בת שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אח"י בת שבע
סמל שייטת הנחתות
P57Naharia.jpg
הנחתת אח"י בת שבע מעמיסה רכב קרבי משורין בחוף נהריה לנחיתה נוספת בלבנון, 7 ביוני 1982.
תיאור כללי
סוג אונייה נחתת
צי חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
דגל חיל הים הישראלי.
ציוני דרך עיקריים
הוזמנה הושקה 1967
הוכנסה לשירות 1969 נרכשה עבור חיל הים הישראלי
גורלה הוטבעה בירי אימונים בלב ים
מלחמות וקרבות מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
נתונים כלליים
הדחק 2000 טון.
אורך 95 מטר
רוחב 11.2מטר
שוקע 3.50 מטר
מהירות שיוט - 11 קשר.
גודל הצוות 35 איש
הנעה הנעה: 2 מנועי דיזל פקסמן + 2 מנועים חיצוניים תוצרת דויטץ'
צורת הנעה 2 מדחפים רגילים + שני מדחפים ב'שיטת שוטל' שני הגאים עד 80 מעלות.
חימוש 4 תותח אורליקון 20 מ"מ. 4 מקלעי 0.5
אח"י בת שבע מנחיתה כוחות בחוף האוואלי בלבנון, 6 ביוני 1982

אח"י בת שבע הייתה נחתת ששירתה בחיל הים הישראלי בשנים 1969 עד 1995. הנחתת נרכשה בשנת 1969 בדאר א-סלאם, טנזניה, והצטרפה לפלגת הנחתות בשארם א-שייח'. קיבולת הנשיאה וההנחתה שלה הייתה הגדולה ביותר מכל הנחתות של חיל הים הישראלי, וכללה: 16 טנקי טירן + ים לרבות טנקים PT-76 בסיפון העליון, או 16 טנקי טירן + 2 מסוקי סופר פרלון.

הספינה נבנתה בהולנד כמעבורת משאיות כרייה במזרח אפריקה. בשנת 1969 נרכשה והועברה לשארם א-שייח' במגמה לתגבר את יכולת חיל הים להנחתת כוחות שריון בחוף המערבי של מפרץ סואץ במלחמת יום הכיפורים. התכנון לא יצא לפועל. לאחר הסכם השלום עם מצרים הועברה לים התיכון דרך תעלת סואץ. שיא פעילותה היה בהנחתת רכב קרבי וחיל רגלים בעת מלחמת לבנון הראשונה. לאחר מכן הועמדה למכירה ואף נמצא לה קונה אך לבסוף הוטבעה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת הנחתות

בים האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

מקור ורכישה - נבנתה בהולנד בשנת 1967 במטרה להובלת עפרת נחושת בנהרות במזרח אפריקה. שמה הראשון היה Zambia Challenge. בראש צוות הרכישה עמד אל"ם צבי תירוש שהיה באותה עת סגן ראש מחלקת ים אשר שילם תמורתה 750,000 דולר.

תיקונים וציוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה Zambia Challenge הובאה מדאר א-סלאם לנמל מומבסה בקניה על ידי צבי תירוש עם צוות אפריקאי ששכר במקום. במומבסה שונה שם הספינה ל'אח"י בת שבע' בדומה לשמות אוניות העזר 'אח"י בת גלים (ת-81)' ו'אח"י בת ים (ת-83)', – שפעלו כבר בזירת ים סוף באותה תקופה. האונייה היא כלי השיט היחידי שנשא שם זה בחיל הים. 'אח"י בת שבע' קיבלה את מספר הצי פ-57 כהמשך למספרי הצי בסדרת הנחתות הראשונה. שהיו באורך 36 מ' (פ-51, פ-53, פ-55) שנבנו במספנות ישראל והועברו לזירת ים סוף בדרך היבשה. הספינה הועלתה להספנה במבדוק יבש לצורך ביצוע טיפול במכלי האיזון והוצאת נטל חצץ שהיה בנחתת.

איוש - רס"ן צבי גבעתי קיבל את הפיקוד ורס"ן משה אוקסמן קצין מכונה. יתר הצוות - שכלל את סגן שאול חורב שיועד להיות מפקדה לאחר הגיעה לישראל וכן וסגן רווה ששימש כסגן המפקד וימאים מפלגה 924 באשדוד - הצטרף עם 'אח"י בת ים' - שהגיעה מאילת למומבסה וגם היא הוספנה באותו נמל. לאחר סיום הטיפולים הפליגו הספינות יחד עד הכניסה לשארם א-שייח' - בסיס מפרץ שלמה.[1] בעת שהתקרבו למצרי טירן נוצרה בהלה בכוח ששהה במקום ואף נפתחה עליהם אש.[2] והגיעה ב-23 ביוני 1969 לנמל אילת.

בבסיס מפרץ שלמה התקיים טקס קבלת הפנים בו השתתף מפקד חיל הים האלוף אברהם בוצר. בסיום הטקס מסר רס"ן צבי גבעתי את הפיקוד לסגן שאול חורב. מפקד חיל הים האלוף בוצר הפליג עם הנחתת מבסיס מפרץ שלמה עד הכניסה לנמל אילת.

התקנות כנחתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באילת עמדה הספינה להתקנות שבוצעו על ידי מספנות ישראל וכללו את התקנת כיסוי מעל המחסן הראשי. הכיסוי יצר סיפון עליון שאפשר לשאת עליו נגמ"שים וגם להנחית שני מסוקים כבדים. הותקנה רמפה שאפשרה ירידת רק"ם מהסיפון העליון לתחתון. בניסויי ראשון שנערך באילת ללא רק"ם הסתבר כי כוח המנועים איננו מספיק ליציאה מחוף הנחיתה, קצב ריקון הנטל איטי מדי והעוגן האחורי שהורם על ידי כננת דיזל – לא מסוגל לסייע והוחלט כי נדרשים שיפורים בקצב ריקון הנטל, והתקנת מנועי חיצון. דבר שנדחה לשלב מאוחר יותר.
נחיתת מסוק ראשונה על הבת שבע (עוד לפני פתיחת מעטפת מסודרת) התבצעה בסתיו 1969 כאשר סגן הרמטכ"ל האלוף עזר ויצמן שהטיס את המסוק בלוויית מפקד חיל הים האלוף בוצר נחתו על הספינה שעגנה בין אי האלמוגים לחוף.

נשיאת כח שייטת 13 מכיוון שהכביש בין אילת לשארם טרם נסלל, ועוד טרם סיום השיפוצים, פורקה הרמפה ממקומה הקבוע, והותקנה בין רציף הנמל לסיפון העליון. ומהרציף עלו לסיפון העליון מספר משאיות עם כלי שיט של שייטת 13 (חזירים). המשאיות נפרקו בבסיס שלמה בצורה דומה, ומשם המשיכו בנסיעה לכוון אבו רודס. החזירים שהובלו השתתפו במבצע אסקורט הטבעת טרפדות מצריות לפני הנחיתה המשוריינת במבצע רביב.

כשירות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהסתיימו כל ההתקנות של הנחתת - לרבות הגדלת יכולת פריקה מהירה של מי נטל כדי לאפשר יציאה מהחוף. נערך בסתיו 1969 ניסויי העמסה מלא שבסיומו קיבלה הנחתת אישור כשירות מבצעית. ניסויי ההעמסה המלא התבצע עם טנקים מסוג טיראן ונוהלו על ידי אל"ם יואל גורודיש ראש תורת חיל שריון. הניסוי תוכנן להתבצע לאורך שבוע במפרץ מרסה בארקה שמדרום לשארם א-שייח'.
אח"י בת שבע הובילה את כל הכוחות שהשתתפו בניסוי לרבות כוחות הסיוע הלוגיסטיים בשני סבבים מנמל אילת היות שטרם נסלל כביש. לאחר שכל כוחות השריון הגיעו מובלים על הבת שבע לחוף זה, ואחר שהסתיימו ניסויי ההעמסה של היום הראשון, התקבלה אתרעה מודיעינית כי חיל האוויר המצרי מתכונן לתקוף עם אור ראשון את הכוחות. אף על פי שטרם ניתן לנחתת כושר טכני להפלגה במעמס מלא, הועמסה תוך זמן קצר בכלל הכוחות המשתתפים (למעט הכוחות הלוגיסטיים), ועברה לפני אור ראשון את מיצרי טיראן צפונה כשמעליה חיפוי אווירי של רביעיות מטוסי קורנס (פנטום) שזה אך הגיעו לישראל.

הכוח הונחת במפרץ דהב ובו הושלמו בהצלחה שאר חלקי הניסוי ו'אח"י בת שבע' הוגדרה כנחתת מבצעית. כחלק מהניסויים תורגלו טנקים קלים מסוג PT-76 שהועמסו על הסיפון העליון בירי לכוון הים. חלק מהנחיתות התבצעו גם על שוניות אלמוגים מדרום לדהב כדי לענות על תרחישים אפשריים באזור הים האדום.
באחד משלבי הניסויי אחד ממנועי הנחתת חדל לפעול ונוצרה סכנה שהנחתת עם כל הכוחות שהיו עליה תגרף לחוף. הלקח מומש מספר חודשים לאחר מכן כאשר הותקנו לנחתת 2 מנועי דויטץ' חיצוניים ב'שיטת שוטל'. בתרגיל המסכם השתתף שר הביטחון משה דיין וכל פורום המטה הכללי של צה"ל. הנחתת עברה לשהות בדרך קבע בבסיס שלמה, ומדי פעם ניסו מטוסים מצריים סוחוי 7, לתקוף את הנחתת משום שהבינו את הסיכון שהיא מהווה בשבילם.

אסון משאית התחמושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון משאית התחמושת

ב-23 בינואר 1970, הפליגה הנחתת משארם א-שייח לאילת כשעל סיפונה חיילים וציוד צבאי שחזרו ממבצע רודוס. לאחר הפלגה של כיממה בים שקט הגיעה הנחתת בשעות אחר הצהריים של 24 בינואר למשטח הנחיתה מדרום לנמל הצבאי באילת שם התחילה בפריקת המשאיות שהיו על סיפונה. המשאיות הראשונות שירדו לחוף היו עמוסות והתחפרו בחול באזור הנחיתה, וחיילים רבים נקראו כדי לסייע בדחיפת המשאיות היורדות. אחת המשאיות נפלה מדלת הנחתת אל בור שנוצר במקום כתוצאה מהתחפרות המשאיות הקודמות בחול. הנפילה גרמה לפיצוץ הקטלני.

בפיצוץ נהרגו 24 איש ונפצעו עשרות, ביניהם שניים מחיילי הבת שבע, רס"ר הררי יהודה וסמל אלפי יורם. מספר אנשי צוות נפגעו באופן קשה. דלת האטימה של הנחתת נעקרה ממקומה, והנחתת נאלצה להישאר בהחפה עד למחרת בבוקר.
ועדת החקירה שמונתה על ידי הרמטכ"ל חיים בר-לב, בראשות דוד לסקוב קבעה כי בתוך המשאית התפוצץ מוקש נגד אדם שהיה חמוש בניגוד לנהלים. הפיצוץ גרם להתפוצצות של שישה טון תחמושת שהיו על המשאית ולנפגעים הרבים.

חבלה מצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחתת עמדה בנמל הצבאי לתיקונים ובאותה עת התמקמה בנמל עקבה חוליית אנשי צפרדע מצריים שפעלו כדי להטביע את הבת שבע. בוצעה פעילות הגנתית נגד צוללים שכללה, הטלות מטענים מתפוצצים ובדיקות קוער תכופות. ב-5 בפברואר 1970, חדרו צוללים מצריים שיצאו מעקבה לנמל הצבאי באילת והצמידו מוקשי עלוקה לשתי האוניות שעמדו ברציף וחמקו לעקבה. מפיצוץ המוקשים הוטבעה ספינת עזר 'אח"י בת גלים (ת-81)' ששקעה בצמוד לרציף.

המוקש התפוצץ ופער חור בממדים של 4X7 מטר. הצוות התורן של הנחתת, בראשות סגן המפקד סגן ביליג גדליהו הפעיל את מנועי הספינה, שאב את המים שחדרו למחסן בקירור חירום, והצליח להנחית את הספינה בחוף הצפוני באילת. ובכך מנע את טביעתה.
תא"ל בנימין תלם שהיה באותה עת ראש מחלקת ים, מונה לרכז את פעילות החילוץ של הנחתת. באותה עת לא הייתה עדיין קיימת יכולת הספנה לבת שבע באילת. תחת תא"ל ביני תלם עבד צוות של מספנת חיל הים בשיתוף עם אנשי יחידה 707 שהשתמש בסירות גומי וקרשים לאטום זמנית את החור שנפער בתחתית. נבנתה מחיצה אטומה (לימים הותקנה דלת אטומה שנקראה בשם דלת רמחי"ם) במחצית אורך המחסן שאפשר לנחתת להגיע להחפה בחוף הנחיתה שמדרום לנמל הצבאי. צוות מקצועי בראשותו של יצחק ברוקמן הכין את המשטח כולל פלטות מתכת עם גריז שהונחו במקום, ובסיוע שני טרקטורי דחפור די-9 הצליחו אנשי יחידה 707 להעלות את השליש הקדמי של הנחתת על החוף. דבר שאפשר לתקן את החור שנפער כתוצאה מהפיצוץ והנחתת שבה לפעילות.

תקופת התיקון נוצלה גם לבצע שיפורים שהמרכזי שביניהם התקנת שני מנועים ב'שיטת שוטל'. ומיכלי נטל שרוקנו במהירות ובכוח הכובד ובכך שיפרו את כושר התמרון של הנחתת ואפשרו לה לצאת במעמס מלא ללא בעיות מחוף ההעמסה.

בקיץ 1970 בוצע תרגיל מבצעי מלא יחד עם גדוד טנקים של חטיבה 7 בפיקודו של אורי אור, והנחתת הייתה מוכנה להשתתף במבצע נחיתה אם וכאשר יידרש.

העברת פיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1970, העביר סרן שאול חורב את הפיקוד על הבת שבע לסרן מייק אלדר. ב-22 באפריל 1971 בדרכה משארם א-שייח' לאילת התנגשה הנחתת עם אוניית סוחר יוגוסלבית 'אומיס'. מפקד הנחתת שנקרא לגשר הבחין במצב ותגובתו המהירה לסובב את הנחתת מנעה נזק רב. כלי השיט נצמדו בחוזקה. דלת האטימה לא נפרצה אך הטנקים זזו הצידה וגרמו להטיה.[3]

מלחמת יום הכיפורים - בזירת ים סוף תוכנן איגוף ימי שכלל הנחתת כוחות משוריינים בהיקף של אוגדה בחוף המערבי של מפרץ סואץ על ידי נחתות חיל הים. לשם כך בנה חיל הים את כוח הנחיתה ובוצעו תרגולים רבים. מטרת מבצע האיגוף הימי, שכונה "אור ירוק", הייתה אחת מהשתיים: לחדור לעומק מצרים דרך 'ואדי ספגה', לאגוף את הצבא המצרי הפרוס לאורך תעלת סואץ ולתקוף אותו מעורפו ("אור ירוק" גדול) או לכבוש את הגדה המערבית של מפרץ סואץ ולתפוש את שדות הנפט מורגן ובלעים בצפון המפרץ ("אור ירוק" קטן) כדי שישמשו נושא למשא ומתן.

בתקופת המלחמה התארגן במפרץ שארם א-שייח' כח נחיתה שכלל גדוד צנחנים בפיקוד עמוס ירון וחטיבת טנקים 274 בפיקוד אל"ם יואל גונן ויחידה 88 - דב לבן בפיקוד רס"ן יוסף יודלביץ. כלי השיט להעברת הכוחות היו אח"י בת שבע, והנחתות מסדרת 'שיקמה', אח"י אופיר ואח"י שבא ושלוש הנחתות מסדרת 36 מטר. הכוחות הועמסו לכלי השיט לקראת יציאה. לאחר המתנה של יומיים בוטל המבצע מחשש להסתבכות והצורך בכוחות לזירות הלחימה העיקריות.[4]

שדרוג מערכת ההנעה - מנועי הנחתת היו בהספק חלש יחסית לגודלה. אורכה הרב הקשה על תמרון בנמל ובנחיתה. בשנת 1974 הותקנו על סיפון הירכתיים שני מנועי מאייבך עם מדחף ב'שיטת שוטל' הניתנים להפניה 360 מעלות. מפקדה צבי מור החל לתמרן בצורה טובה יותר.

אדם בים - ב-18 באוגוסט 1976 נפל אחד המכונאים רב"ט ידידיה יצחק מאח"י בת שבע בעת הפלגת אימונים מדרום לאי טירן. היה זה לקראת רדת החשיכה והמכונאי הלך לבדו לבדוק פעילות המנועים החיצוניים. לאחר שהובחנה היעדרותו החלו חיפושים אך הוא לא נמצא ונחשב כנעדר.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירת הים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים עלתה פלגת הנחתות כולל אח"י בת שבע צפונה דרך תעלת סואץ, והתבססה בנמל אשדוד.

האיגוף הימי במלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון

כשירות - לקראת המבצע סבלה הבת שבע מתקלה באחד ממנועי המאייבך. חיל הים לא הצליח להתגבר על התקלה בזמן. ומהירותה הייתה פחות מ-10 קשר. כלי הרק"מ הועמסו בקרבת אשדוד ויצאו להפלגה ארוכה עד לחוף אוואלי בין צור לצידון. קיבולת הנחתת עשתה אותה לכלי השיט החשוב ביותר להעברת כמות רבה של כלי רכב קרביים באיגוף ימי, לחוף האוואלי בין צור לצידון.

נחיתה ראשונה - לקראת חצות 6 ביוני 1982 הנחיתה שייטת הנחתות בחוף אל-אוואלי בין צור לצידון. כח שכלל 9 טנקי "מגח", 28 נגמ"שים, 3 תותחים מתנייעים 175 ו-155 מ"מ, מוביל תחמושת "אלפא", שני דחפורים D7‏, 750 צנחנים. אח"י בת שבע, ואחריה נחתות ה60 מ' אח"י אכזיב ואח"י אשדוד.

סבב נחיתה שני - ב-7 ביוני, העמיסו הנחתות כח תגבורת מחוף נהריה. תמונת המצב של האוגדה הנוחתת דרשה תגבור בלי להמתין לחשיכה. הנחתות 60 מטר שהיו מהירות יותר הגיעו להנחתה בשעה 14:00 המבנה הטופוגרפי אפשר לתותח מחבלים מהכפר בוקסתא לירות על הנחתות. הלחץ היה רב והנחיתה בוצעה תחת הפגזה. בשעה 15:00 הנחיתה אח"י בת שבע כשפגזים נופלים בקרבתה. תותח המחבלים נמצא בין בתי מגורים ולא הושמד על ידי כוחותינו. הונחתו 2 טנקי מגח, 25 נגמ"שים, שני תותחים מתנייעים.

סבב נחיתה שלישי ב-8 ביוני בוצעה העברת משאיות תחמושת ורכב קשר מחוף נהריה לחוף אל-אוואלי.
איגוף צידון ב-8 הועלה הצורך להעביר את הכח שנע בציר החוף בדרך הים כדי להימנע מהתכתשות קרקעית במבואות צידון. שלוש הנחתות העבירו 66 נגמ"שים ו-400 צנחנים מחוף מעגן הדלק בזהרני לחוף אל-אוואלי.
הספקת תחמושת ב־16 ביוני העמיסו 'אח"י בת שבע' ו'אח"י אכזיב' בחוף נהריה 24 משאיות תחמושת וקומנדקר שהונחתו בחוף אל-אוואלי.

איגוף בירות ב-7 - 8 באוגוסט הועברה חטיבת שריון לג'וניה ואגד ארטילרי לנמל ביירות על ידי אוניית גל-נוע מגויסת עם אח"י מעוז, שלוש הנחתות, ואח"י בת גלים 2.

החזרת כוחות - החל מ-22 באוגוסט ועד 8 בספטמבר פינו שלוש הנחתות מנמל ביירות לחוף נהריה: שתי חטיבות שריון ואגד ארטילרי, כ-600 טנקים, תותחים, וכלי רכב.

מפקד חיל הים אלוף עמי אילון מוסר למייק אלדר את כתב הצל"ש ליחידת הנחתות, אוגוסט 1993

ציון לשבח יחידתי - פעולותיה של 'אח"י בת שבע' והנחתות האחרות זכו להערכה רבה. כבר תוך כדי המלחמה ציין שר הביטחון, אריאל שרון, לשבח את חיל הים.
בפקודת יום שפורסמה ב-14 ביוני 1982נאמר בין היתר כי: "חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו ובכך תרם את חלקו לשיתוף הפעולה המופתי, הבין זרועי והבין חילי. ... בפעולת חיל הים הייתה דוגמה מובהקת של גישה עקיפה".[5]

על פעילות הנחיתה בלבנון ופעולות נוספות זכתה שייטת הנחתות בציון לשבח יחידתי ממפקד חיל הים עמי איילון. כתב הצל"ש נמסר לאל"ם מייק אלדר שהיה מפקד היחידה במלחמת לבנון הראשונה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווי ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפונה הארוך והרחב של הנחתת אפשר לערוך בה אירועים שונים, כמו חגיגת הסדר המרכזי באזור בו נמצאה. התזמורת הפילהרמונית נגנה עליו. אנשי צוות ערכו בו חתונות.

מפקדי האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המפקדים
תקופת כהונה כמפקד הספינה הערות תמונה
צבי גבעתי 1969 הבאת האנייה לישראל
ZviGivatiRavSeren1967.jpg
שאול חורב יולי 1969 - אוגוסט 1970 אסון משאית התחמושת
מייק אלדר אוגוסט 1970 - 1971
חיים גבע כמפקד הפלגה
HaimGeva2.jpg
אריה מרמרי
יוסי לוי 1972 -1973
אריה מרמרי 1973 במהלך הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
אהרון שפיר
צבי מור 1974 מנועי שוטל - שיפור תמרון הנחתת
יוסף מרום 1976 אובדן חייל בים
שאול חורב 1977 חודשיים להכשרת מרדכי דקל.
מרדכי דקל 1977 -1978 תרגילי הנחתה גדולים הנצלת דבור משרטון במצרי מילאן.
שי שלם 1978 סיום השירות בזירת הים האדום
דני כרמלי נובמבר 1981 - 1983 בעת הזירה הימית במלחמת לבנון
גרשון נווה
יצחק קרמונה 1983 – 1984 סיום שירות הנחתת בחיל הים

לוח אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים בשירות אח"י בת שבע
תאריכים אופי הפעילות מקום התרחשות תיאור הפעילות
אפריל 1969 רכישה דאר א-סלאם טנזניה רכישת המעבורת
מאי 1969 הספנה מומבסה קניה תיקוני המעבורת והפיכתה לנחתת.
23 יוני 1969 הצבר כח מעגן שארם א-שייח' הגעת הנחתת אח"י בת שבע
נובמבר 1969 כושר מבצעי מפרץ אילת הכנסה לכשירות כנחתת
23 בינואר 1970 פיצוץ נמל אילת אסון משאית התחמושת 24 הרוגים.
קיץ 1970 כושר מבצעי מפרץ דהב תרגיל מבצעי מלא
5 בפברואר 1970 חבלה נמל אילת קומנדו מצרי מדביק מוקשי עלוקה. הנחתת מורצת לחוף הצפוני ולא טובעת.
22 באפריל 1971 התנגשות מפרץ אילת התנגשות בלילה עם אוניית סוחר יוגוסלבית 'אומיס' נזק מועט.[8]
נובמבר 1972 תרגיל נחיתה בקרבת שארם א-שייח' הרף עין הופעלו כל כלי השיט של זירת ים סוף.[9]
22 אוגוסט 1973 תרגיל מודל לנחיתה מפרץ אילת ליד רס א-טנטור תרגיל מדקדק מדמה נחיתה במפרץ סואץ אור אדום ואור ירוק.[10]
נובמבר 1973 בדיקת מעבר מפרץ סואץ בת שבע מופעלת כדורסת מוקשים לפני מעבר מיכליות
8 ינואר 1974 פיצוץ מוקש מפרץ סואץ מול א-טור מוקש ימי מתפוצץ בקרבת אח"י בת שבע, אין נזקים.[11]
ב-18 באוגוסט 1976 אדם בים מדרום לאי טירן מכונאי רב"ט ידידיה יצחק יצא לבדוק מנועים בחושך ונעלם
מלחמת לבנון הראשונה
חצות 6 ביוני 1982 נחיתה ראשונה חוף אל-אוואלי בין צור לצידון 'אח"י בת שבע' ראשונה ואחריה 'אח"י אכזיב' ו'אח"י אשדוד'
7 ביוני, סבב נחיתה שני מנהריה לאוואלי העברת תגבורת והנחתה באור יום תחת הפגזה.
8 ביוני סבב נחיתה שלישי מחוף נהריה לחוף אל-אוואלי העברת משאיות תחמושת ורכב קשר על ידי שלוש הנחתות
8 - 9 ביוני איגוף צידון מחוף "מעגן" בזהרני לחוף אל-אוואלי העברת 66 נגמ"שים ו-400 צנחנים על ידי שלוש הנחתות
16 ביוני הספקת תחמושת בחוף אל-אוואלי הונחתו 24 משאיות תחמושת וקומנדקר על ידי 'אח"י בת שבע' ו'אח"י אכזיב'
7 - 8 באוגוסט איגוף בירות ג'וניה נמל בירות העברת חטיבת שריון לג'וניה ואגד ארטילרי לנמל ביירות.
22 באוגוסט - 8 בספטמבר 1982 החזרת כוחות מנמל ביירות לחוף נהריה פינוי שתי חטיבות שריון ואגד ארטילרי שלוש הנחתות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, ע'41, 425,433-432, 438, 441, 582,608, 610, 612.
  • מייק אלדר, שייטת 11, הקרב על הצל"ש ספרית מעריב, 1996, ע' 65 – 71
  • דב רוזנטל, אלבום כלי שיט חיל הים, מפקדת חיל הים, 1990, ע' 73–74.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אח"י בת שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול חורב, מנהיגותו של אלוף בוצר -צ'יטה, באתר "משמר המורשת הימית", 12 בנובמבר 2012
  2. ^ מייק אלדר, שייטת 11 עמ' 60.
  3. ^ מייק אלדר, שייטת 11 ע' 68-69.
  4. ^ איתן הבר, זאב שיף ודני אשר, המלחמה, הוצאת ידיעות אחרונות ע' 39.
  5. ^ המקור- מדור חינוך מספן כח אדם, דפי הסבר למפקד - חיל הים במלחמת "שלום הגליל", יוני 1982.
  6. ^ צילום יוסי בן-חנן
  7. ^ צילום יוסי בן-חנן
  8. ^ מייק אלדר, ע'69-68.
  9. ^ מייק אלדר, שייטת 11 שייטת 11 ע' 72.
  10. ^ מקבץ צילומים מהתרגיל הגדול, אל"ם שאול נגר באתר יד לשריון
  11. ^ מייק אלדר, "שייטת 11" עמ' 94.