אח"י קשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אח"י קשת
סמל אח"י קשת שעוצב על ידי מ' אריה
אח"י קשת
אח"י קשת (סער 4 ס-362) בהפלגת אימונים ראשונה ספטמבר 1973.
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת טילים
צי חיל הים הישראליחיל הים הישראליחיל הים הישראלי
סדרה סער 4
סדרה קודמת סער 3
סדרה עוקבת סער 4.5
אוניות בסדרה אח"י רשף, אח"י קשת, אח"י רומח, אח"י כידון, אח"י מולדת, אח"י קוממיות, אח"י עצמאות, אח"י ניצחון
דגל חיל הים הישראלי
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנות ישראל, ישראל
הוזמנה 1967 פרויקט תכלית ל-6 ספינות סער 4.
הושקה 23 אוגוסט 1973
הוכנסה לשירות ספטמבר 1973
מצבה כיום בחיל הים של צ'ילה L.M. CHIPANA
גורלה בשירות פעיל צ'ילהצ'ילה
מלחמות וקרבות מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
נתונים כלליים
הדחק 415 טון; מקסימלי 450 טון
אורך 58 מטר
רוחב 7.8 מטר
שוקע 2.5 מטר
מהירות מרבית 35 קשר
גודל הצוות 50-45 לוחמים, חוגרים וחובלים
טווח שיוט 4,800 מיל ימי ב 19 קשר, 2,200 מיל ימי ב 30 קשר.
גובה התרנים 10 מטר
הנעה 4 מנועי דיזל מאייבך MTU 538 16v
צורת הנעה 4 מדחפים
כמות הדלק 60,000 ליטר
מתקני התפלה שני מעבים
חימוש


6 × משגרי גבריאל נגד ספינות.
2 × תותחי אוטו מלרה 76 מ"מ 2 × תותחי אורליקון 20 מ"מ
2 × מקלעים מא"ג 7.62 מ"מ

פצצות עומק
אמצעי גילוי ול"א מכ"ם "דגון" תחום S תוצרת חברת אלתא, מכ"ם בקרת אש "אוריון" בתחום X תוצרת חברת סלניה.
טקס השקת אח"י קשת במספנות ישראל. מפקד הספינה סא"ל אלי רהב מקבל ברכת הדרך מהרב החילי, 23 באוגוסט 1973.

אח"י קשת הוא שמם של שלושה כלי שיט ששירתו בחיל הים הישראלי. אח"י קשת הראשונה הייתה ספינת הטילים מסדרת סער 4 שהשתתפה מיד לאחר השקתה, יחד עם אחותה אח"י רשף, בקרבות טילים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. אח"י קשת השנייה הייתה אוניית גל-נוע בשירות חיל הים. אח"י קשת השלישית היא ספינת טילים מדגם סער 4.5 המשרתת היום בשייטת ספינות הטילים. ערך זה מתמקד באח"י קשת הראשונה ובפעולותיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

הספינות מסדרת סער 4 יועדו לשרת בזירת הים האדום. תעלת סואץ הייתה אז חסומה לשיט ספינות, והעברתן לים האדום תוכננה בהפלגה מחיפה למפרץ שלמה סביב יבשת אפריקה. מועד היציאה נקבע ל-15 באוקטובר 1973, אך הפלגתן נדחתה בשל פרוץ מלחמת יום הכיפורים. שתי הספינות הראשונות מתוך הסדרה השתתפו באופן פעיל במלחמה והיוו תוספת כוח משמעותית בזירת הים התיכון.

משימת הכנת ספינות סער 4 לשירות בזירת ים האדום, שתחילתו בהפלגה ארוכה מסביב לאפריקה, קיבלה עדיפות בשנים 1970 - 1973. מפקדה הראשון של אח"י קשת היה אלי רהב, ששימש גם כמפקד פלגת סער 4. פלגת שתי הספינות הייתה מיועדת לזירת הים האדום ולפיכך לא נחשבה כחלק אינטגרלי משייטת ספינות הטילים, אך למרות זאת האחריות הכוללת להוצאת הספינות לדרכן הוטלה על מפקד שייטת ספינות הטילים, שבתאי לוי. הצוות נבחר מראש חודשים רבים לפני גיבושו כצוות בספינה. הלוחמים הגיעו מספינות הטילים ומבסיס ההדרכה לאחר שאותרו כבעלי יכולות גבוהות. טובי הימאים בשייטת ספינות הטילים התקבצו לצוותי אח"י רשף ואח"י קשת על אף מחאות מפקדי הספינות האחרות.

בספינות סער 4 ובמערכותיהן הוכנסו שיפורים רבים שנלמדו בספינות הטילים מהדגמים הקודמים. באח"י קשת הוכנסו שיפורים שנלמדו על ידי מספנות ישראל גם בעת בניית אח"י רשף, שנבנתה ונכנסה לשירות כמה חודשים קודם לכן. צוות אח"י קשת למד את המערכות החדשות, את נוהלי התפעול ואת תרגולת הקרב עוד כאשר הספינה הייתה בבנייה.

הפלגות ומבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בפלגת הטרפדות ממנה צמחו מפקדי ספינות הטילים שרר העיקרון ש"כשספינה יוצאת לים היא תהיה מוכנה למלחמה". מדיניות זו, והעדיפות שניתנה לסער 4 גרמו לכך שאח"י קשת נכנסה במהירות לכשירות קרבית והניפה את נס השירות הפעיל. בשבוע האחרון של חודש ספטמבר 1973 יצאה אח"י קשת להפלגת הוכחת יכולות, להפלגה ארוכה, כשהיעד היה נמל אוגוסטה באי סיציליה. היעד לא היה זר לחיל הים היות ששימש כנמל תדלוק לספינות הסער בדרכן משרבורג לישראל. ההפלגה נעשתה במהירות גבוהה, 30 קשר ובמהלכה נערכים תרגולים ואימונים רבים במגוון נושאים. בדרכה חזרה לישראל הצטרפה אח"י רשף במחצית הדרך ויחד היוו אח"י קשת ואח"י רשף את הכוח המדמה אויב במשימת חדירה לחופי ישראל, בתרגיל קרב שייטתי שנערך בלילה שבין חמישי לשישי 4–5 באוקטובר. אח"י קשת וספינות הטילים האחרות חזרו לנמל חיפה בבוקר יום שישי (ערב יום הכיפורים), 5 באוקטובר. במהלך הטיפול בספינה לאחר ההפלגה ותחקיר התרגיל התקבלה הוראה לעבור להכנות למלחמה.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שבת, יום הכיפורים, בשעה 14:00 כבר הייתה אח"י קשת בים כשהיא מפליגה עם כח סטי"לים לכיוון הזירה הדרומית. במהלך מלחמת יום הכיפורים הוכיחו ספינות סער 4 את יכולתן. הצוותים היו מאומנים וידעו לתפעל היטב את מערכות הספינה. איכות המערכות הייתה טובה, השיפורים שהוכנסו בהן הועילו מאוד. ליציאה לים ביום הכיפורים 6 באוקטובר 1973 בצהריים צורף לאח"י קשת סרן דוד הרפזי במינוי לתפקיד קצין גשר בכיר. צירופו של הרפזי, שהיה כבר בעל ניסיון קודם כמפקד ספינת טילים וכקצין נשק, הביא תועלת רבה. במהלך ההפלגה, לאחר שהרפזי הודיע על כשירותו ורצונו לקבל את הפיקוד, הכריז המפל"ג אלי רהב במערכת הכריזה בספינה שמפקד הספינה מעתה הוא דוד הרפזי ומברק על כך נשלח למפקד חיל הים.

אח"י קשת בפיקודו של דוד הרפזי לקחה חלק בקרבות והמבצעים הבאים:

תאריך זירה כינוי
6 – 7 באוקטובר מצרים קרב פורט סעיד
8 – 9 באוקטובר מצרים קרב דמיאט
10 - 11 באוקטובר סוריה הפגזת בניאס וסיוע לקרב לטקיה השני
11 - 12 באוקטובר סוריה הפגזת טרטוס
13- 14 באוקטובר מצרים הפגזת דמיאט
15 – 16 באוקטובר מצרים הפגזת ראס קנאיס וראס אל דבעה
17 - 18 באוקטובר סוריה קרב טרטוס
19 – 20 באוקטובר מצרים הפגזת דמיאט ורוזטה
21 – 22 באוקטובר מצרים הפגזת בלטים ואבו קיר

הערה: כל הפעילות נערכה בלילות. הגעה לזירה בערב, פעילות מלחמתית בלילה וחזרה לישראל לפנות בוקר.

ב 6–7 באוקטובר בקרב פורט סעיד החלה אח"י קשת כספינת פיקוד ואח"י אילת כבת זוג. כוח הסטי"לים כלל את אח"י קשת, אח"י אילת, אח"י סופה, אח"י חרב, אח"י סער ואח"י משגב. לאחר קרב לטקיה (בסוריה) התעודד כל הצוות לשמוע ברשת הקשר את קולו של המש"ט מיכאל ברקאי מדווח שתורת הקרב יעילה וטילי הסטיקס של האויב לא פוגעים. על אף ההצלחה בקרבות בים מול סוריה לא אישר מפקד חיל הים בנימין תלם כניסה לקרב בזירה הדרומית ללא סיוע אווירי. תלם נכנס לניהול הקרב והועיד לאח"י קשת ואח"י אילת תפקיד משיכת הכוח המצרי מזרחה כדי שאח"י סופה ואח"י חרב בפיקודו של גדעון רז יפגעו בכח המצרי ממארב ליד חוף סיני. התוכנית הטקטית הצליחה אך תקלות במערכות הנשק של אח"י סופה ואח"י חרב מנעו את השמדת הכוח המצרי. הספינות המצריות נסוגו מבלי לירות כאשר ספינת טילים מצרית אחת מדגם אוסה טובעה על ידי מטוס פנטום של חיל האוויר שהגיע בתחילת הקרב.

ב 8–9 באוקטובר בקרב דמיאט מול חופי מצריים הייתה אח"י קשת חלק מכוח גדול ואח"י רשף כבת זוג. כוח הסטי"לים כלל את אח"י קשת, אח"י רשף, אח"י געש, אח"י חיפה, אח"י מזנק, אח"י חץ, אח"י אילת, אח"י משגב, אח"י חרב ואח"י סופה. על הקרב פיקד המש"ט מיכאל ברקאי. במרדף שהתפתח אח"י קשת הגיעה ראשונה לטווח האש, שיגרה שני טילי גבריאל ופגעה בסטי"ל מצרי מדגם אוסה. בזמן הקרב בעת שאח"י קשת משגרת ונוהגת טיל לעבר המטרה נתגלתה פריצת מי-ים והצפה בחדר המכונות הקדמי. הספינה נאלצה להאט ולעצור אך לא לפני ששיגרה טיל שני לאותה מטרה שבינתיים נפגעה מהטיל הראשון ששוגר. הספינות האחרות המשיכו את הרדיפה והקרב הסתיים כששלוש ספינות טילים מצריות מדגם אוסה טבועות ואחת שהצליחה להימלט. אח"י קשת פנתה מזרחה חזרה לישראל ושהתה במספנות ישראל שבנמל הקישון על מבדוק למשך כמעט יממה, לתיקון הנזקים וירידה חזרה אל המים.

הבערת מסוף הדלק בבניאס על ידי אח"י קשת 11 באוקטובר 1973.

ב 10–11 באוקטובר 1973 תקף חיל הים בשני צירים את החוף הסורי. כח של חמש ספינות בפיקוד מיכאל ברקאי תקפו את נמל לטקיה. כח שני זוג הסטי"לים אח"י קשת ואח"י רשף כספינת פיקוד להפגזת מאגרי הדלק בבניאס שבסוריה. עם ההתקרבות ליעד ביקש המש"ט ברקאי ממפל"ג סער 4 אלי רהב לביים תקיפה של לטקיה מדרום.

הביום הצליח למעלה מהצפוי. בנוסף לבלבול שהוכנס לסורים בלטקיה, יצאו זוג סטי"לים סוריים מדגם קומאר מנמל טרטוס, שיגרו טילי סטיקס לעבר ביום האויב ומיד פנו חזרה לטרטוס כאשר אח"י רשף רודפת אחריהם ואח"י קשת מגשימה לבדה את המשימה בהבערת חוות המכלים שבחוף הסורי.

במהלך הפגזת המטרות, פתחו סוללות תותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם באש. אף כי המרחק מהחוף הלך וגדל הירי היה מדויק למדי. פגזים נפלו בקרבת אח"י קשת ואח"י רשף. בשיוט מתחמק הצליחו הספינות להיחלץ מפגיעה, אם כי נרטבו מנדי המים שהרימו פגזים שנפלו בסמוך אליה.

פגיעת כלי שיט ישראלים במתקנים אסטרטגיים לאורך החוף הסורי מבלי שחיל הים הסורי ימנע זאת, חייבה את סוריה להקצות כוחות קרקעיים להגנת החוף. כוחות אלה כללו שתי חטיבות שריון. מצב צה"ל בחזית רמת הגולן היה קשה וחיל הים נדרש להמשיך בלחץ כדי להעסיק את הסורים בגזרת החוף ולפגוע בהם.

בלילה שבין 11 - 12 באוקטובר 1973 יצא כוח בפיקוד המש"ט מיכאל ברקאי. אח"י קשת צורפה כבת זוג לאח"י סופה בפיקוד גדעון רז להפגזת מכלי הדלק והנמל בטרטוס.

כלקח מהקרבות בלילות הראשונים, העגינו הסורים את אניות הסוחר הזרות בהגנה היקפית סביב הנמלים טרטוס ולטקיה. בהתקרבות לנמל טרטוס יצאו ממנו אל הים שתי ספינות טילים סוריות מדגם קומאר, שירו טילי סטיקס אל הכוח הישראלי ונמלטו חזרה לנמל. אחת מהן עברה קרוב לאנייה הסובייטית איליה מצ'ניקוב והצליחה לבלבל את הירי. אחד מטילי הגבריאל ששיגרה הקשת אשר יועד לקומאר הסורי פגע באניית הסוחר הסובייטית שהחלה לבעור. האנייה נגררה למים רדודים וטבעה אך איש מאנשי צוותה לא נפגע. ספינות הטילים המשיכו במשימתן והדליקו את מאגר מכלי הדלק בקרבת נמל טרטוס.

שר הביטחון משה דיין קיבל הסבר על האירוע ממח"י בנימין תלם ובסיום הביע הערכתו לפעילות חיל הים. הסובייטים מצידם היות שלא ספגו אבדות בנפש, הסתפקו במכתב נזעם של שר החוץ למחלקת המדינה האמריקאית.

בליל ה 13–14 באוקטובר 1973 הפגיזה אח"י קשת וספינות טילים נוספות בסיסים ומתקנים צבאיים לאורך החוף המצרי באזור דמיאט, שבדלתא של הנילוס.

בליל 15–16 באוקטובר 1973 ביצעו אח"י קשת ואח"י רשף בפיקוד אלי רהב, הפגזה על מערכת מכ"ם להגנה אווירית ומחנה צבאי בסמוך לחוף ראס קנאיס וראס אל דבעה שבמערב מצרים. טווח הלחימה התרחב בכך לעומק מצרים, כ 450 ק"מ מקו החזית שבאזור תעלת סואץ. פגיעה במטרות לאורך חופי מצרים במרחק כה רב מישראל הייתה הפתעה גדולה לפיקוד העליון המצרי וחייב אותם כנראה להקצות עוד כוחות להגנת החופים.

התקיפה האחרונה בה השתתפה אח"י קשת במלחמת יום הכיפורים הייתה בליל 21 - 22 באוקטובר במצרים. הפגזת בסיסים ומתקנים צבאיים באזור בלטים שבמערב הדלתא של הנילוס בואך אלכסנדריה .

בזכות יכולות אישיות גבוהות ולמרות העובדה שגובש זמן קצר לפני המלחמה כצוות, הצטיין צוות אח"י קשת בתפעול הספינה בקרב בכל המקצועות ועמד בכל המשימות ללא דופי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת השיט בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום המלחמה ואחריה נשלחו ספינות הטילים למרכז הים התיכון לאבטחת אוניות אספקה בדרכן לישראל. 96% מכלל הסיוע להשלמת אמצעי הלחימה והמלאים שצה"ל כה נזקק להם עם סיום ולאחר מלחמת יום הכיפורים, הגיע בדרך הים. האספקה הייתה חיונית ביותר לחידוש סדר הכוחות של צה"ל שנשחק מאד בזמן הלחימה. ללא קבלת הטנקים, הנגמ"שים והמטוסים שהובלו באניות סוחר ישראליות ספק אם לצה"ל היו נותרים מספיק כלים ותחמושת לאפשר המשך לחימה. אניות הסוחר הישראליות היו מאוימות בדרכן לארץ על ידי הצי המצרי שהקצה 2 משחתות מדגם סקורי למנוע הגעת האוניות לארץ כבר באזור סיציליה בטווח של כ 2,000 ק"מ מישראל בחושבם ששם יוכלו לשלוט בים. חיל הים אבטח את השיט החיוני למדינה ואפשר הגעתו בבטחה לישראל.

הופעת ספינות הטילים הישראליות במרכז הים התיכון, הרחק מישראל, באזור סיציליה, גרמה למצרים לשנות את תוכניותיהם להטלת הסגר על השיט החיוני לישראל. במקרה אחד נמנע קרב עם משחתת מצרית מדגם "סקורי" כאשר המצרים החליטו לשנות את נתיבה חזרה מזירת הפעולה.

נוכחות הספינות הישראליות בקרבת סיציליה ומול חופי לוב התפרסמה בתקשורת העולמית כאשר אח"י קשת ואח"י מזנק ששהו באזור בפיקוד מש"ט 3 אל"ם מיכאל ברקאי נאלצו לתפוס מחסה מסערה אדירה באזור ונאלצו להתקרב לחופה הדרומי של מלטה. למלטה היו כל השנים קשרים טובים עם ישראל; פריגטות, משחתות וצוללות של חיל הים ביקרו במלטה פעמים רבות וגם משלחות קצינים יצאו למתקן הטקטי בשנות ה-60. בשנת 1965 קיבלה מלטה עצמאות וב-1973 נעשתה רפובליקה בחבר העמים הבריטי. במהלך 1973 התבטא ראש ממשלת מלטה דום מינטוף, בצורה קיצונית נגד ישראל ומלטה לא הייתה עוד מקום בטוח לישראל.

ספינת משמר חופים של מלטה נשלחה אל הסטי"לים הישראליים שבמפרץ. קצין עבר מספינת המשמר אל אח"י קשת והזמין את מיכאל ברקאי להיכנס עם הספינות לנמל וולטה. ברקאי שחשש ממלכודת, נמנע מלהיכנס והודיע שתוך מספר שעות יתפנה הכוח.[1] המש"ט החליט לצאת ממפרץ מלטה, אח"י קשת ואח"י מזנק יצאו חזרה אל הים הסוער והתרחקו ממלטה. כוחות הצי המלכותי הבריטי עקבו מקרוב אחר פעילות הספינות הישראליות במרכז הים התיכון באמצעות הספינה HMS Devonshire ומטוסי סיור. מאוחר יותר הגישה שגרירות ישראל בוולטה מכתב התנצלות לממשלת מלטה.[2]

הקפת אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע מוניטין

בחודש פברואר 1974 יצאו אח"י קשת ואח"י רשף בפיקודו של סא"ל גדעון רז להפלגה מנמל חיפה סביב יבשת אפריקה על מנת להגיע לבסיס חיל הים בזירת הים האדום. שם הקוד שנקבע להפלגה היה "מבצע מוניטין". הנתיב בהקפת אפריקה היה מסע של כ-20,000 קילומטר ועגינה רק בנמלי דרום אפריקה. תוכנית המבצע הייתה לצאת מחיפה ב-21 בפברואר 1974 ולהיכנס לבסיס מפרץ שלמה ב-31 במרץ 1974.

היציאה אל הים מנמל חיפה הייתה ב 25 בפברואר 1974 ולוותה בהפלגת פרידה של כל ספינות השייטת היישר לסערה מערבית שנמשכה כשלושים שעות. ב 6 במרץ חצו אח"י קשת ואח"י רשף את קו המשווה וקיימו את טקס "אבירי הים" על פי מיטב מסורת יורדי הים.

אח"י קשת ואח"י רשף נכנסו לנמל וולביס ביי, בדרום מערב אפריקה ב 10 במרץ שם הצטרפו 5 קצינים מחיל הים של דרום אפריקה להפלגה לנמל סימונסטאון הבסיס הראשי של חיל הים של דרום אפריקה במרחק לא רב מקייפטאון. בסיימונסטאון נפתחו הספינות לביקורים של קציני חיל הים של דרום אפריקה. מהלכי הקרבות בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים תוארו בפני האורחים.

ב 14 במרץ נערכה החלפת פיקוד בספינה. דוד הרפזי העביר את הפיקוד לרס"ן יעקב אפיק ולמחרת יצאו הספינות למפגן יכולת שכלל תצוגת אש בהשתתפות שר הביטחון בממשלת דרום אפריקה. בסיום תצוגת האש אמר ""אני רוצה לרכוש את הספינות עם אנשי הצוות"". הצהרתו של השר נאמרה ברצינות אך כאשר הגיעו אנשי חיל הים של דרום אפריקה לקליטת הספינות שנבנו עבורם במספנות ישראל נוכחו אנשי חיל הים שאלה מקצוענים וימאים אמיתיים.

ב 17 במרץ יצאו אח"י קשת ואח"י רשף לכיוון דרבן. ביציאה מסיימונסטאון שררה רוח של כ-50 קשר שהעלתה גלים בגובה 5 מטר ואף גבוהים יותר. גלי הים באו מהשליש האחורי ולכן לא נדרשו הספינות להוריד מהירות, להוציא מקרים שהחרטום נטה ל"התחפר". הקצינים הדרום אפריקאים עמדו על הגשר נדהמים מיכולת הספינות הקטנות בגלים הגבוהים. הספינות נכנסו לנמל דרבן ב 18 במרץ .

חיל הים של דרום אפריקה הוא מוסד מקצועי מכובד שהוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת הצי המלכותי הבריטי. כתוצאה מהצגת היכולת הכוללת של הסטי"לים של ישראל החליט חיל הים של דרום אפריקה לרכוש ספינות סער 4 במספנות ישראל. הייתה זו ההכרה הבינלאומית הראשונה באמצעי הלחימה הימי החדש - ספינות הסער - המצאה ייחודית של חיל הים הישראלי.

ב 19 במרץ יצאו אח"י קשת ואח"י רשף מנמל דרבן כאשר אח"י קשת בתפקיד ספינת הפיקוד. סימני הסערה שחלפה באזור עדיין הורגשו, הים היה אפור-חום מסחף אדמה ופריטים רבים נראו צפים כגון בולי עץ וארגזים. דיווח מיכה רם מפקד אח"י רשף, על רעידות בגוף הספינה. התברר שחבל ניילון 9 אינץ' התלפף על מדחף מס' 3 וגם על צירים מס' 2 ו-4. הספינות עצרו את מהלכן, צוללים ירדו אל המים וחתכו את החבל אך הפגיעה במדחף לא אפשרה תנועה למעלה מ-15 קשר. המפל"ג סא"ל גדעון רז החליט להסיר את המדחף מהציר ולשם כך נדרשו הצוללים מילת"ם שהתלוו להפלגה לחתוך חלק מהמדחף. להקות כרישים עקבו בעניין אחרי הצוללים ולא אפשרו עבודה רצופה. הסרת המדחף הסתיימה ב-29 במרץ ולאחריה הפליגה אח"י רשף במהירות של 25 קשר.

במהלך המסע; נפגשו אח"י קשת ואח"י רשף עם אוניות אספקה של החברה הימית להובלת פרי ששימשו כבסיס אספקה בלב-ים לקבלת מזון, מים ודלק.

ב1 אפריל 1974 נכנסו אח"י קשת ואח"י רשף לבסיס מפרץ שלמה והתקבלו בטקס מרגש בהשתתפות הרמטכ"ל דוד אלעזר, מפקד חיל הים בנימין תלם וקצינים בכירים מצה"ל.

מדיווחו של גדעון רז למפקד חיל הים:

"ההפלגה נמשכה 35 יום (שלושה ימים מעבר לזמן המתוכנן), מתוכם, 28 ימי ים, ו-12,970 מייל שחצו את הים התיכון, האוקיינוס אטלנטי, האוקיינוס ההודי ואת הים האדום.

צוותי הספינות תפקדו ברמה גבוהה ובתנאי צפיפות (57 איש בכל ספינה) למשך זמן ממושך. האווירה החברתית הייתה מצוינת, היו אירועי הווי, עיתון יומי וכו'.

הספינות והצוותים הוכיחו את עצמם מכל ההיבטים, באותם ימים שהים היה סוער וקשה להפלגה, בשלושת הימים הראשונים של ההפלגה בים התיכון ובקטע שבין סיימונסטאון לדרבן, "לקחו" הספינות את הים ללא קושי."

שירות בים האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת ספינות הטילים של הים האדום נקראה "פלגה 45", אח"י קשת ואח"י רשף פתחו עידן חדש בזירת הים האדום, תקופה בה הביא חיל הים לידי ביטוי מעשי את ייעודו לקיים עליונות ימית, במפרצי סואץ ואילת ובכל מרחבי הים האדום כולל מיצרי באב אל מנדב, בואך מפרץ עדן. מ 1974 ביצעה אח"י קשת סיורים לאורך חופים רחוקים ואימוני ניווט במים מוגבלים תוך ביצוע משימות מודיעין שונות. אח"י קשת סייעה גם לספינות אזרחיות במצוקה וחילצה פצועים בלב ים מאוניות סוחר ויאכטות שנזקקו לעזרה.

למרות הריחוק ושם היחידה השונה, כאשר עלתה בחיל הים השאלה לגבי הזיקה בין פלגה 45 לשייטת 3 סירב מפקד חיל הים בנימין תלם להפריד בין אחריות פיקודית למבצעית והודיע חד משמעית למפקד שייטת ספינות הטילים אלי רהב: "אתה המש"ט שלהם." כך המשיכו הספינות בים האדום להוות חלק ממשפחת ספינות סער.

במהלך פיקודו של רס"ן יעקב אפיק יצאה הספינה מספר פעמים לדרום הים האדום ובין היתר לפגוש את ספינות חיל הים; סער 4 וסער 2 והנחתות 60 מטר שהפליגו והקיפו את אפריקה מחיפה למפרץ שלמה כדי להצטרף לבניית הכוח הימי בים האדום.

במהלך פיקודו של רס"ן צבי ינאי ביצעה הספינה ירי אימונים ראשון של שני טילי גבריאל ארוך טווח.

בעת שרותה בים האדום השיגה אח"י קשת ציון גבוה בבוחן הכשירות שבוצע על ידי צוות מפיקוד שייטת ספינות הטילים, שיא שנשמר לאורך זמן רב.

ב-4 דצמבר 1980 במסגרת ניסויי מהירות לאחר שיפוץ במפרץ אילת, בפיקודו של דרור אלוני, התקרבה הספינה לחוף ונפגעה במדחף מס 2 מסלע תת-מימי. הספינה עלתה להספנה באילת המדחף הפגום הוחלף והיא חזרה לתפקד.

מפקדי הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי אח"י קשת
דרגה ושם תקופת כהונה כמפקד הספינה פעילות תמונה
סא"ל אלי רהב משלב הבניה ועד 6 אוקטובר 1973 הכנסת הספינה לכשירות קרבית ומלחמת יום הכיפורים.
RahavINSKeshet 1973.jpg
סרן דוד הרפזי 6 אוקטובר 1973 עד 14 מרץ 1974 מלחמת יום הכיפורים ומחצית ראשונה של הקפת אפריקה
DuduHarpazy1974.png
רס"ן יעקב אפיק 14 מרץ 1974 עד מרץ 1975 השלמת הקפת אפריקה ותחילת פעילות בים האדום
אל"ם יעקב אפיק 1985
רס"ן צבי ינאי (טורבו) ממרץ 1975 עד ספטמבר 1976 למשימות במפרץ סואץ, מפרץ אילת והים האדום לכל אורכו.
TurboKeshet.jpg
רס"ן רוני איכר מספטמבר 1976 עד יולי 1977 משימות בים האדום
RonIcarKeshet1976.jpg
רס"ן אריה גביש מיולי 1977 עד ינואר 1979 משימות במפרצים ובין שרטונות בים האדום
סא"ל שמואל פרס מינואר 1979 עד משימות וניווטים בין השרטונות בדרום הים האדום ומפרץ סואץ
ShmuelPeres1973.jpg
רס"ן יעקב גז 1979 משימות בים האדום
YakovGez1981.jpg
רס"ן דרור אלוני 1980 הכנות לאחר שיפוץ
DrorAloniINSKeshet.jpg
רס"ן רון גינזבורג 1980 משימות בים האדום והכשרת הצוות של חיל הים של צ'ילה בהפעלת הספינה

בחיל הים של צ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשת לשעבר בשירות חיל הים של צ'ילה LM CHIPANA

מידע על ספינות הטילים הישראליות שעשו היסטוריה הגיע גם לידיעת מפקדי חיל הים של צ'ילה. הזדמנות למגע ישיר נוצרה באוגוסט 1976 כאשר זוג ספינות סער 4, אח"י תרשיש בפיקוד שאול חורב ואח"י יפו בפיקוד בני אריאלי הגיעו לחגיגות ה 200 שנה, בארצות הברית. מפקד המבצע שכונה "פעמון החירות" היה אל"ם אלי רהב. בתום הביקור המוצלח בארצות הברית, נשלחו ביזמת התעשייה הביטחונית לביקור בנמל קרתחנה בקולומביה בו נעשתה הצגת יכולות לחיל הים של קולומביה. הביקור שודר בטלוויזיה על ידי צוות שהגיע במיוחד מעיר הבירה בוגוטה. הספינות עשו רושם מצוין והאדמירל הקטור סלאזר מפקד הצי האטלנטי היה מלא התפעלות. אך לא היה די בכך וחיל הים הקולומביאני לא רכש את הספינות. בנמל קרתחנה הופיע במפתיע סגן-אלוף שנשלח מחיל הים של צ'ילה לדבריו כדי לבדוק את הספינות. אותו סגן-אלוף דיבר אנגלית שוטפת, הראה בקיאות ומקצוענות, חזר לצ'ילה ומסר דו"ח לשולחיו. ודאי היו עוד מגעים רבים שהניבו עסקה בה אח"י קשת יחד עם אחיותיה אח"י רשף ואח"י רומח נמכרו לחיל הים של צ'ילה.

לצוות הספינה נמסר שהכנסות המכירה נשארות בחיל הים וייועדו לבנית כלי שיט חדשים. גם בלי המידע הזה הכין הצוות בפיקודו של רס"ן רון גינזבורג במסירות רבה את הכשרת הצוות של חיל הים של צ'ילה והעברת הספינה נעשתה בצורה מקצועית. הספינה קיבלה את השם LM-31 Chipana[3]

הצוות של חיל הים של צ'ילה קיבל את הספינה במפרץ שלמה בתאריך 30 בדצמבר 1980 ולאחר סדרת אימונים השיט אותה לצ'ילה בנתיב דרומה לאורך מזרח אפריקה, משם חצתה הספינה את דרום האוקיינוס האטלנטי, עברה במצר מגלן עד פונטה ארנס שהוא נמל הבית של הספינות בקצה הדרומי של צ'ילה. בשנות ה-90 הוצבה הספינה בנמל איקיקה ליד הגבול עם פרו, חוף מדברי המזכיר את חופי הים האדום.

צ'ילה היא מדינה בעלת חוף ים ארוך ביותר באוקיינוס השקט ואינטרסים באנטארקטיקה. כדי לקבל את מלוא התמורה לתקציב, נוקט חיל הים של צ'ילה במדיניות רכישת כלי שיט מיד שנייה. לפי מדיניות האיוש איש הצוות משרת בספינה לפחות 6 שנים. לצוות, הספינה היא הבית ורמת התחזוקה שלה מעולה.

בחוגי חיל הים ידוע כי חיל הים של צ'ילה מרוצה מאוד מהרכישה של הסטי"לים מישראל והם רואים בכך מהלך נכון. נציגים מהצוות של אח"י קשת בשנים 1973–1976 ביקרו בצ'ילה בשנת 2004 והוזמנו לבקר את הספינה בה שירתו שלושים שנה קודם לכן. הם פגשו את הספינה LM Chipana שהייתה אז בסיום אחזקה תקופתית ונראתה כחדשה.

בפברואר 2010 נפגעה הספינה מגל ענק בצונמי, הוטלה על הרציף של המספנה ולאחר תקופה של כמעט שנה תוקנה והורדה חזרה אל המים. הספינה חזרה לשרות, נמל הבית שלה בפונטה ארנס והיא ממשיכה לשרת בתפקידי אבטחה והצלה בדרום צ'ילה ומצר מגלן.

צוות הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הצוות הראשון שומרים קשר הדוק ונפגשים לפחות פעם בשנה ביום השקת הספינה 23 באוגוסט.

מקורות והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלבום כלי שיט בחיל הים, הוצאה לאור חיל הים, 1992, עמ' 132-131.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אח"י קשת בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאוחר יותר התברר כ דום מינטוף פנה לבריטניה וביקש התערבותם. והבריטים לא עשו דבר.
  2. ^ מקור התנצלות שגרירות ישראל בעיתון ג'רוזלם פוסט.
  3. ^ על שם הקרב הימי הראשון שנערך במלחמת הפסיפיק, בין צ'ילה לפרו, ב-12 אפריל 1879.