אחיה השילוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נבואת אחיה לירבעם 1728.

אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל שמילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה ובהעברת התורה שבעל פה לדורות הבאים. לפי המדרש היה משבט לוי.[1][2] הוא גר בעיר שילה ולכן נקרא כך. לפי המדרש[3] נהרג אחיה על ידי המלך אביה.

נבואותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מובאות שתי נבואות שנאמרו על ידי אחיה השילוני.

הנבואה הראשונה[4] נמסרה לאחר שירבעם בן נבט מחה ברבים נגד המלך שלמה על כך שסתם פתחים בחומות ירושלים כדי לבנות בית לבת פרעה וכך הקשה את המעבר של עולי הרגל לתוך העיר או מכיוון שהעביד את העם בבנית המילוא וארמון בת פרעה שעמד עליו, דבר שלא נתפס כמשימה לאומית כמו בניית המקדש.[דרוש מקור] ירבעם שימש אז כגובה המסים מאת שבטי בני יוסף. אחיה מצא אותו מחוץ לירושלים בדרכו לגבות מס, וגילה לו בנבואה שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים. אחיה לקח את השמלה החדשה בה היה לבוש, קרע אותה לשנים עשר חלקים, לציון שנים עשר השבטים, ונתן לירבעם עשרה חלקים. הוא הבטיח לו שאם ילך ירבעם בדרכי ה' מלכותו תיכון לעד. ירבעם לא מימש את האפשרות הזאת. הוא ביטל את העלייה לרגל לירושלים, ויסד חג חדש אותו חגגו בעלייה לרגל אל שני עגלי הזהב שהקים בדן ובבית אל. המדרש[5] מוסיף כי כששמע שלמה על נבואתו של אחיה, ביקש להורגו, ולכן נמלט למצרים.

הנבואה השנייה[6] נמסרה כאשר חלה בנו הבכור של ירבעם. ירבעם שלח את אשתו לאחיה כדי לשאול אותו מה יעלה בגורל בנו. אשת ירבעם התחפשה כדי שאחיה לא יזהה אותה, אך אחיה קיבל נבואה שהיא עומדת לבוא אליו, ומיד בהיכנסה ניבא לה כי המלכות לא תהיה עוד ביד שושלת ירבעם וכל זָכָר במשפחתו ייכחד, מה שאכן קרה כאשר מרד בעשא בנדב בן ירבעם והרג את כל צאצאי המלוכה.

חוליה חשובה בשלשלת הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא[2] מונה את אחיה השילוני כמי שראה את עמרם וכרבו של אליהו הנביא. כך כתב גם הרמב"ם בהקדמה ל"משנה תורה" שאחיה היה מיוצאי מצרים והיה זה שמסר את התורה שבעל פה מעמרם לאליהו ולדורות הבאים. הראב"ד (על אתר) השיג על דברי הרמב"ם וכתב כי אחיה היה מדייני בית דינו של דוד ואחראי למסירת התורה רק בתקופה זו. הרב מנחם קרקובסקי בספרו "עבודת המלך", מסייג את השגתו של הראב"ד, לאור סתירתו את דברי חז"ל, ואומר שכוונתו הייתה שאכן ראה אחיה את עמרם, אך לא היה נחשב לחלק מהמסורת עד לדורו של דוד המלך.[7]

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש, נחשב אחיה לצדיק גדול, וזכותו גדולה עד כדי שיוכל, יחד עם רבי שמעון בר יוחאי, לזכות את ישראל ולמלטם מצרות עד דורו של משיח למרות עוונותיהם של ישראל.[8] אחיה מתואר בגמרא,[9] יחד עם ירבעם כאנשים "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, וכל טעמי תורה מגולין לפניהם כשדה", כך ששניהם יכלו לחדש חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. על קללתו של אחיה נאמר[10] כי "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע".

עם זאת, לא נמלט אחיה מאחריות חלקית על העגלים שהקים ירבעם.[2] הגמרא מספרת[9] כי אחיה שוכנע על ידי אחד מיועצי ירבעם לחתום לירבעם על אישור שישראל יעשו ככל אשר יורה אותם ירבעם, גם אם הדבר יהיה כרוך בעבודה זרה. בתחילה אחיה סירב לחתום, אך הוא שוכנע כי אין סיכוי ממשי שירבעם ינצל את האישור כדי להדיח את ישראל לעבוד עבודה זרה בפועל, אלא רק לנסות את נאמנותו למלך. הגמרא מוסיפה שהשפעת חתימת אחיה הגיעה עד ימי יהוא, שעל אף שביער את העבודה הזרה מהארץ, עדיין "לא סר מעל חטאות ירבעם"[11] משום שראה את חותמו של אחיה וחשב כי יש היתר לעבודה זרה זו. על הפסוק המתאר את עוורונו של אחיה לעת זקנתו,[12] אומר המדרש[13] כי הדבר בא עליו כעונש על שהעמיד תלמיד רשע כירבעם.

בתורת החסידות ובסיפורי חסידים, מוזכר אחיה השילוני פעמים רבות כמי שהיה רבו של הבעל שם טוב בדרך של מגיד.

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט מספר אחיה השילוני מופיע בתלמוד בבלי ״מסכת עירובין״ דף סה., אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנא' ״ בצר אל יורה ״ - ציטוט[14] מתוך ספרו של אחיה השילוני.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיה השילוני כתב, כנראה, את נבואותיו על ספר,[15] אך ספר זה אבד במשך השנים ואינו קיים עוד. בימי הביניים עוד היו קיימות עדויות אצל בני קוצ'ין ואצל בני מרוקו על קיומו של הספר אצלם.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחיה השילוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]