אחמדים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמיר מוחמד שריף עודה, ראש העדה האחמדית, חיפה

אחמדים בישראלערבית: أحمدية في إسرائيل) היא קהילה קטנה של אחמדים (פלג מוסלמי) בישראל. הקהילה הוקמה לראשונה באזור בשנות ה-20 של המאה ה-20 בימי המנדט הבריטי. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון בה האחמדים יכולים לנהל את אורח חייהם הייחודי בגלוי[1]. בשל כך, השכונה האחמדית שבחיפה, כבאביר משמשת כמרכז של קהילת האחמדים במזרח התיכון[2][3].

ב-17 במרץ 1928 בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה העשרים, החלו השליחים האחמדים ּ (המבשרים) להגיע לכפר ּכבביר. ראשון המבשרים היה מאולאנא ג'לאל אל דין שמס. הוא הגיע לחיפה ב-1927 מהודו דרך דמשק. בחיפה הוא נפגש עם צעירים ּ מבני כ ּב ּאביר שהזמינוהו לפגוש את זקני הכפר. באותה תקופה היו תושבי הכפר ּ נתונים להשפעת הסופים המשתייכים לכת השאזולית שמרכזה בעיר עכו. לאחר ביקור המבשר הראשון בכפר, החלו המשפחות להצטרף בהדרגה לכת האחמדית. ומקץ כמה שנים נהיה הכפר למרכז התנועה האסלאמית האחמדית במזרח התיכון.

בשנת 1934 נחנך המסגד הראשון ולידו המרכז הרוחני והתרבותי. הפעילות להפצת עקרונות התנועה האחמדית החלה ב-1927 .ובשנת 1932 הוחל בהוצאת ירחון ּ "אלבשרא" (הבשורה), ביטאון התנועה, הממשיך לראות אור עד עצם היום הזה. השליחים של העדה הקדישו את מרצם ואת זמנם לחינוך הילדים ולהשרשת המסורת הדתית בקרב המבוגרים. בשנת 1934 נפתח בית הספר היסודי בו למדו בנים ובנות. תחילה למדו הילדים בתוך המסגד ובחדרים הנספחים. כיום בית הספר "אלאחמדייה" נמצא בבניין יפהפה נפרד בלב השכונה. באותה שנה (1934 (נרשמה העדה כאגודה עות'מאנית (כיום עמותה).

ענייני העדה מנוהלים על ידי ועד מנהל נבחר. בנוסף לוועד המנהל מאורגנים בני העדה בארגונים וולונטריים שונים: מועצת ילדים, מועצת ילדות, מועצת צעירים, מועצת זקנים ומועצת נשים. בראש הוועד המנהל עומד האמיר הנבחר נציג המרכז העולמי, והוא האחראי לתפילות ולדרשות ושאר הפעילויות הרוחניות וארגוניות של העדה. ב-1979 הוחלט להרוס את המסגד הישן ובמקומו נבנה מסגד אחר חדיש וגדול ומהווה אטרקציה לתיירים וסיירים רבים מישראל ומהעולם, והוא נושא אותו שם של המסגד הישן – ג'אמע סיידנא מחמוד.

כל המפעלים וכל הפעילויות של העדה ממומנים על ידי תרומות בני העדה האחמדית בארץ בלבד: כל חבר וחברה בתנועה מעלים תרומה חודשית חובה הנעה בין %25,6 ל-%10 מהכנסתם לקופת העדה.

המסיוניר הראשון, מאולאנא ג'לאל אל דין שמס שהייה מכפר קטן בשם שחוואן פנג'אב, הודו הבריטית, שנמצא כמה קילומטרים מקדיאן מרכז העדה בזמנו, הוא זכה להצטרפות במדרסה-א-אחמדיה בשנת 1910. הוא קיבל את התואר מאולבי פאזיל בגיל 20 ונסע לדמשק כדי להטיף לאחמדיה ב-27 ביוני 1925.

מאולאנא שמסודין אל-מלאבארי, נולד בעיר מנרקאד קראלה, הודו. הוא הגיע לארץ מהודו בשנת 2004 לאחר שהוצב על ידי הח'ליף מירזה מסרור אחמד של העדה האסלאמית האחמדית כמסיוניר הראשי במדינה לאחר שלמד באוניברסיטת העדה בקדיאן (Qadian), הודו.

מאולאנא שמסודין אל-מלאבארי, מסיוניר העדה הראשי בארץ

לא ידוע כמה אחמדים ישראלים ישנם, אם כי לפי הערכות ישנם כ-2,200 אחמדים בלבד[4].

המסיוניר הראשון, מאולאנא ג'לאל אל דין שמס
מסגד ומרכז העדה בארץ, ג'אמע סיידנא מחמוד בחיפה, על שם הח׳ליף השני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 הגיע לחיפה הח'ליף מירזא בשיר א-דין מחמוד אחמד בנו של מייסד העדה האיסלמית האחמדית מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני. בני משפחת עודה התפללו במסגד איסתיקלאל בעיר התחתית של חיפה ושם פגשו את ג'לאל א-דין שמס, המבשר האחמדי מהודו. בני המשפחה החליטו להצטרף לקהילה האחמדית[5]. ב-17 במרץ 1928, הועבר "מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון" מדמשק לכבאביר. ב-1934 נחנך המסגד הראשון בכפר ובאותה שנה נפתח גם בית ספר (בהמשך ב-1978 נוסד גם בית ספר אלאחמדייה). ב-1979 נבנה מסגד חדש במקום הישן (שניהם נקראים ג'אמע סיידנא מחמוד - "אדוננו מחמוד" על שם הח'ליף השני של העדה). למסגד שני מינרטים שגובהם 35 מטרים והוא בנוי כמבנה מתומן המזכיר את צורת כיפת הסלע בירושלים.

מסגד הראשון של השכונה הוקם בשנת 1931, ומסגד מחמוד גדול יותר בשנות ה-80.

קהילת האחמדים בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועד עודה, מזכ"ל העדה האחמדית בישראל

קהילת האחמדים מפוזרת ואנשי הקהילה מתגוררים במחוזות שונים במדינת ישראל, אך מרבית הקהילה מרוכזת בעיר השלישית בגודלה בישראל, חיפה.

חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שישנם אחמדים רבים באזורים אחרים בישראל, שכונת כבאביר שבחיפה היא הקהילה הגדולה והמבוססת היחידה בישראל. עם זאת, בשכונה לצד הרוב האחמדי מתגוררים מעט יהודים, ערבים נוצרים ואף דרוזים. הקהילה במקום ככל הנראה מורכבת ממספר פליטים פלסטיניים שברחו לשכונה בעקבות כך שהוחרמו על ידי בני משפחותיהם ביהודה ושומרון[6]. פקידי עיריית חיפה רואים בשכונה מודל של דו קיום. דוגמה לכך היא דבריו של יונה יהב, ראש עיריית חיפה שתיאר את האחמדים המקומיים כ"ערבים רפורמים"[7]. כמה פוליטיקאים אף ביקרו את אנשי קהילה המקומית, הנשיא, שמעון פרס הגיע לשכונה לארוחת אפטאר במהלך חודש הרמדאן[8].

ב-2009 במסגרת משלחת של אנשי דת יהודים, נפגש נשיא הקהילה האחמדית בישרראל עם האפיפיור, בנדיקטוס השישה עשר וזאת כדי להעביר מסר ישיר מפי הח'ליף החמישי של הקהילה, מירזא מסרור אחמד[9]. ב-2011 ערכה הקהילה המקומית סיור בעיר לאורחי וועידת ראשי הערים הבינלאומית ה-27 בה השתתפו 26 ראשי ערים ממדינות שונות בעולם, אירוע שנערך על ידי המועצה האמריקאית ליהדות התפוצות ובשיתוף משרד החוץ הישראלי[10].

מקומות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berger, Raymond (6 במרץ 2018). "Safe Refuge in Israel". Times of Israel. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Visit Haifa". נבדק ב-17 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Kababir and Central Carmel – Multiculturalism on the Carmel". נבדק ב-17 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Kababir". Israel and You. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2015. נבדק ב-17 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ מוחמד שריף עודה, ראש העדה האחמדית בכבאביר בהרצאה שנשא בעמותה לתולדות חיפה ב-18/3/2010.
  6. ^ "Ahmadi Muslim leader condemns terrorism against Israel". Israel News. אורכב מ-המקור ב-17 בפברואר 2015. נבדק ב-17 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Muslim sect celebrates 25 years since Koran translated into Yiddish". Haaretz. נבדק ב-17 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Emanuela C. Del Re (3 במרץ 2014). "Approaching conflict the Ahmadiyya way: The alternative way to conflict resolution of the Ahmadiyya community in Haifa, Israel". Springer: 127. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ "World should judge religions on their true teachings". אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2015. נבדק ב-19 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Mayors from 26 countries convene in Israel". Israel Ministry of Foreign Affairs. נבדק ב-25 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)