אחראר א-שאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחראר א-שאם
(حركة أحرار الشام الإسلامية)
Logo of Ahrar al-Sham.svg
סמל הארגון (משמש גם כדגל)
Flag of Ahrar ash-Sham.png
דגל הארגון
 
שנות פעילות מדצמבר 2011
אידאולוגיה אסלאם סוני
הג'יהאד הסלפי
מנהיגים חסן עבוד (נהרג)
אבו ג'אבר שייח'
אבו יחיא אל-האמאווי
עלי אל-עומאר
מטה באבאסקה, מחוז אדלב, סוריה
אזורי פעילות סוריהסוריה  סוריה
חברים 20,000
חלק מ Flag of the Islamic Front (Syria) (Black).svg החזית האסלאמית (2013–15)
Insignia of the Syrian Revolutionary Command Council.svg מועצת הפיקוד (2014–15)
Emblem of the Jaish al-Fatah.svg צבא הכיבוש (2014–16)
בעלי ברית
מתנגדים
קרבות מלחמת האזרחים בסוריה
‏ אתר האינטרנט של הארגון

חרכאת אחראר א-שאם אלאסלאמיהערבית: حركة أحرار الشام الإسلامية – "התנועה האסלאמית של חופשיי הלבנט") הידועה בקיצור בתור אחראר א-שאם, היא קואליציה של יחידות איסלאמיות סלפיות מרובות שהתגבשו לכדי ארגון אחד על מנת להילחם נגד משטרו הסורי של בשאר אל-אסד במלחמת האזרחים הסורית, והיא בין כוחות האופוזיציה החזקים והמרכזיים במלחמה. הקבוצה נחשבת לג'יהאדיסטית מתונה ביחס לארגונים אחרים הפעילים במרד הסורי.

התנועה הוקמה והונהגה על ידי חסן עבוד עד מותו בשנת 2014, ולאחר מכן על ידי מנהיגים שנבחרו על ידי מועצת השורא של הארגון. אחראר א-שאם היה מהמרכיבים העיקריים של ברית החזית האסלאמית הסורית שפעלה עד 2013, ולאחר מכן בחזית האסלאמית שפעלה עד 2016. עם סך לוחמים שהגיע בשנת 2015 לכ-20,000, הארגון הפך לזמן מה להיות ארגון המורדים הסוני הגדול ביותר לאחר צבא סוריה החופשי, והאפקטיביות שלו הייתה אף יותר גבוהה עקב שרשרת הפיקוד המאורגנת והשליטה המלאה של ההנהגה על כל יחידות הארגון בניגוד לצבא הסורי החופשי. אחראר א-שאם ובן בריתו העיקרי - צבא האסלאם, היו קבוצות המורדים העיקריות שנתמכו על ידי טורקיה וסעודיה.

תנועת אחראר א-שאם שואפת להקים ממשלה אסלאמית בסוריה המנוהלת על ידי חוקי השריעה, והיא שיתפה פעולה באופן גלוי עם בעלת בריתה הקיצונית ג'בהת פתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה הסורית) נגד משטר אסד ולזמן קצר אף עם ארגון הטרור המדינה האסלאמית עד שהחלה להילחם בו. עם זאת, התנועה מתנגדת להקמת חליפות איסלאמית עולמית ודוגלת בשמירת מסגרת הישות המדינית והלאומיות הסורית.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבות הלוחמות הראשונות של אחראר א-שאם נוצרו מיד בתום המהפכה במצרים, וזמן קצר לפני תחילת ההתקוממות הסורית בשנת 2011. מרבית המייסדים של הקבוצה היו אסירים פוליטיים איסלאמיסטים שנכלאו במשך מספר שנים בבית הסוהר סאדנאיה על ידי המשטר הסורי באשמת טרור, עד ששוחררו ממנו במסגרת חנינה שהעניק משטר אסד לאסירים פוליטיים בין מרץ למאי של 2011, במאמץ לרצות את המפגינים הדתיים במהלך האביב הערבי ולמנוע את המהפכות שהתרחשו במצרים, תוניסיה ובהמשך גם בלוב ותימן. אסירים איסלאמיסטים כמו חסן עבוד, זהראן עלוש, אבו ג'אבר שייח' ואחרים ששוחררו מהכלא, הקימו במהירות מסגרות ללחימה במשטר - לרוב במקום הולדתם. הארגון שהקים חסן עבוד התבסס תחילה במחוז אדלב בעודו כולל 25 יחידות, ולאחר מכן התפשט במהירות ברחבי סוריה; עם זאת, מרכז הכוח של הארגון ותחומי הפעילות העיקריים שלו נותרו עדיין בצפון-מערב סוריה - סביבות מחוז אדלב.[1]

עד יולי 2012, אחראר א-שאם גדלה ל-50 יחידות, והיא החלה לשתף פעולה עם ארגונים אחרים במאבק נגד אסד, במיוחד עם ג'בהת א-נוסרה שלוחת אל-קאעידה בסוריה. שתי הקבוצות היו חלוצות השימוש בחומרי נפץ בסוריה, כמו גם בטקטיקה של פשיטה על בסיסי צבא סוריה על מנת ללכוד אמל"ח. מאז הקמתה, אחראר א-שאם ידועה גם בחתירה לאיחוד כוחות אופוזיציה איסלאמיים תחת ארגוני גג גדולים יותר; היא הובילה להיווצרות החזית האסלאמית הסורית (SIF) ב-2012, ובין המובילות להקמת החזית האסלאמית בשנת 2013 שבה היו חברים 70,000-40,000 לוחמים ואשר הייתה בין ארגוני הגג הגדולים ביותר במרד הסורי. כאשר הבריתות בין הארגונים השונים נמסו, אחראר א-שאם קלט רבים מהלוחמים של פלגי מורדים קטנים שחיפשו ארגון גדול שיפרוש עליהם את חסותו.

אחראר א-שאם שיתפה פעולה עם המדינה האסלאמית עד ינואר 2014, שאז קמה איבה קשה בין הארגונים לאחר שהמדינה האסלאמית הרגה לוחמי אחראר א-שאם בעקבות דבריו של חסן עבוד שמתח ביקורת על אבו בכר אל-בגדאדי לאחר שהלה דחה את מאמצי הפיוס בין ארגוני המורדים הסונים, והכריז על מספר ארגונים סונים ככופרים. לאחר סדרת התנגשויות קטנה בין הארגונים, אחראר א-שאם, ג'בהת א-נוסרה ובעלי בריתם, פתחו במתקפה על המדינה האסלאמית וסילקו אותה לזמן קצר מהעיר א-רקה הסורית ב-6 בינואר 2014. בעקבות כך, המדינה האסלאמית פתחה במלחמת חרמה נגד כל ארגוני המורדים, והיא דחקה אותם מכל מערב סוריה. בפברואר ובספטמבר 2014, מתקפות מחבלים מתאבדים של דאעש על מפקדות אחראר א-שאם הובילו לחיסול מרבית מנהיגי הארגון, ביניהם המייסדים חסן עבוד ואבו ח'אלד אל-סורי.[2][1] אחראר א-שאם התאוששה במהירות מהמשבר, ובשיתוף עם ארגונים אחרים סילקה את דאעש מצפון-מזרח סוריה. התנועה גם הרחיבה את פעילותה נגד משטר אסד ב-2015 במסגרת צבא הכיבוש לצד ארגונים ג'יהאדיסטים אחרים, ויחדיו הם הצליחו לסלק את צבא סוריה והחזבאללה ממרבית מחוז אדלב. בעקבות ניצחונות הארגון, טורקיה וסעודיה החלו לממן את אחראר א-שאם על מנת לחזק את כוחות האופוזיציה הסונים במלחמת האזרחים.

נוסף על הפעולות הצבאיות, ארגון אחראר א-שאם מילא תפקיד מכריע במשא ומתן על הפסקת אש עם משטר אסד ב-2015, למרות התנגדותו המקורית לשיחות השלום. הארגון התנגד בתחילה למשא ומתן עם משטר אסד, משום שכחבר הבריתות האסלאמיות הוא טען שאת הפעילות הפוליטית של האופוזיציה צריכות לנהל רק הקבוצות הלוחמות בסוריה ולא אינטלקטואלים ופוליטיקאים סורים ששוהים מחוץ למדינה. לאחר שהוסכם על שיתוף הארגון במסגרות הפוליטיות, אחראר א-שאם הסכים פסקת אש ראשונה עם הצבא הסורי והחזבאללה ב-12 באוגוסט 2015, והלחימה הופסקה למשך 48 שעות בזבדאני, אל-פואה וכפרייה. הפסקת האש הושגה על ידי טורקיה שייצגה את אחראר א-שאם וארגוני מורדים נוספים, ואיראן שייצגה את הצבא הסורי והחזבאללה. הפסקת האש נשמרה למשך שישה חודשים ב-3 העיירות הללו, ואחראר א-שאם הסכימה גם לחילופי אוכלוסין שבמהלכם תושבי הכפרים השיעים באדלב עזבו לאזורים שבשליטת המשטר, ומנגד תושבים סונים של אזורים מסוימים שנפלו לידי המשטר עזבו לאדלב.

בדצמבר 2015, אחראר א-שאם נסוגה משיחות השלום שאורגנו על ידי סעודיה, בתואנה שיש תמיכה רבה באסד בשיחות הללו והתעלמות מהפשעים שהוא מבצע בעם הסורי. זמן קצר לאחר מכן בתחילת 2016, אחראר א-שאם ובעלות בריתה חתמו על הצהרה שבכוונתם לנהל משא ומתן לשלום עם אסד, אך ציינו כי הם לא יאפשרו לו להישאר בשלטון לתקופת מעבר עם תסתיים המלחמה. ארגון אחראר א-שאם לא היה שותף בהפסקת האש הארצית שהשתררה בפברואר 2016 בין משטר אסד לצבא סוריה החופשי, והשתתף בזמן זה במתקפה של צבא הכיבוש על עמדות אסד במטרה לשבור את המצור של המשטר על החלק המזרחי של חלב שהיה בשליטת המורדים. במקביל, אחראר א-שאם החלה ללחום בפלג מורדים ג'יהאדיסטי קיצוני בשם ג'ונד אל-אקצא לאחר שהלה התקיף ארגונים מתונים באדלב, מה שהוביל את הפלג לבקש חסות מג'בהת א-נוסרה ששינתה את שמה בינתיים לג'בהת פתח א-שאם בניסיון להתנתק רשמית מאל-קאעידה ובכך להפסיק את ההפצצות האוויריות של ארצות הברית על הארגון. אחראר א-שאם הסכימה להפסקת אש עם ג'ונד אל-אקצא בעקבות בקשת בעלת בריתה ג'בהת פתח א-שאם.

בסוף שנת 2016, אחראר א-שאם החלה להתפצל בשל חילוקי דעות על השתתפות הקבוצה במבצע מגן הפרת בראשות טורקיה נגד המדינה האסלאמית והכוחות הסוריים הדמוקרטיים, ומשא ומתן על איחוד עם ג'בהת פתח א-שאם.[3] אף על פי שאנשי הדת של אחראר א-שאם הוציאו פסק הלכה המתיר את השתתפות הקבוצה במבצע לצד טורקיה, הזרם הקיצוני בארגון התנגד לשיתוף הפעולה במבצע. במקביל, מרבית חברי מועצת השורא של אחראר א-שאם שהשתייכו לזרם המתון, התנגדו למיזוג עם ג'בהת פתח א-שאם מחשש לתיוגם כקיצוניים על ידי המערב, ובבחירות השנתיות למנהיג הארגון נבחר ברוב קולות המועמד העדיף על הפלג המתון. למרות זאת, מיעוט חברי המועצה הקיצונים סירבו לקבל את התוצאות והשעו את חברותם, ומנהיג הארגון במהלך 2014–2015 אבו ג'אבר שייח' שמשתייך לזרם הקיצוני, הקים תת-ארגון בתוך אחראר א-שאם בשם ג'יש אל-אחראר שחתר לאיחוד עם ג'בהת פתח א-שאם.[1]

בינואר 2017, ג'בהת פתח א-שאם החל לתקוף פלגי מורדים קטנים במחוזות חלב ואדלב ששלחו נציגים לשיחות השלום עם משטר אסד בקזחסטן. אחראר א-שאם לא השתתף אמנם בפועל בשיחות השלום, אולם כתוצאה מההתקפות פלגי מורדים קטנים ביקשו להתמזג עם אחראר א-שאם על מנת שזו תיתן להם חסות. בעקבות המיזוגים, אחראר א-שאם הצהירה כי כל התקפה על הפלגים החדשים שהצטרפו אליה תחשב כהכרזת מלחמה על הארגון כולו.

ג'בהת פתח א-שאם שחששה מבידודה בקרב ארגוני המורדים הסורים, פעלה להקמת ארגון משותף לה ולארגונים קיצוניים כמוה, והסכסוך בין שני הארגונים החזקים הוביל את אבו ג'אבר שייח' - מנהיג הזרם הקיצוני באחראר א-שאם - לערוק יחד עם המסגרת שהקים (ג'יש אל-אחראר) ולהצטרף למסגרת המוקמת על ידי ג'בהת פתח א-שאם. בסופו של דבר ג'בהת פתח א-שאם וג'יש אל-אחראר התמזגו יחד עם ארגונים קיצוניים נוספים לתוך ארגון חדש בשם תחריר א-שאם שכוחו הוכפל מאחראר א-שאם. למנהיג הארגון החדש מונה אבו ג'אבר שייח' שפרסם ב-9 בפברואר הצהרה פומבית ראשונה וקרא לאחדות במרד הסורי. אחראר א-שאם התמודדה בחודש שלאחר מכן עם גל עריקות קטן יחסית וחילופי אש עם הארגון החדש, אולם עד מהרה הסכסוך בין הארגונים דעך והם חזרו לשתף פעולה במאבק נגד משטר אסד אם כי לא כבעבר.[1]

מנהיגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראר א-שאם שומרת על מנהיגות קפדנית חשאית, וכוח הארגון נמדד ביכולתו לשלוט על כל יחידותיו השונות הפרוסות ברחבי סוריה. מלבד מנהיגי הקבוצה הראשונים, המפקד של אחראר א-שאם נבחר בדרך כלל ברוב קולות של 22 חברי מועצת השורא של הארגון - לרוב לתקופת כהונה של שנה. הארגון חווה זעזוע בספטמבר 2014 בעקבות חיסול מרבית צמרת הפיקוד של הארגון בפיגוע התאבדות של המדינה האסלאמית, אך הצליח לעבור את המשבר עקב שרשרת הפיקוד המאורגנת ומועצת השורא שלו. להלן מנהיגים בולטים בארגון:[1]

  • חסן עבוד (2012 עד 9 בספטמבר 2014): מייסד אחראר א-שאם ומנהיגו בפועל בשנותיו הראשונות; ידוע גם בתור אבו עבדאללה אל-האמאווי. הוא גם כיהן כראש המחלקה המדינית של החזית האסלאמית, לצד זהראן עלוש שכיהן כראש המחלקה הצבאית. אף על פי שחסן עבוד לא הופיע פומבית במהלך שנותיו הראשונות של אחראר א-שאם, הוא דאג לפרסום עקבי של הארגון ופעולותיו בכלי המדיה, עד לראיון הראשון שלו באל-ג'זירה שפורסם באמצע 2013. הוא נהרג בפיצוץ מחבל מתאבד של דאעש בישיבה סודית של הארגון, ולצידו נהרגו כ-40 בכירים באחראר א-שאם ובחזית האסלאמית.
  • אבו ח'אלד אל-סורי (2012 - 23 בפברואר 2014 ): אחד ממייסדי אחראר א-שאם הידוע גם בתור אבו עומר אל-שאמי. פעל כנציג אל-קאעידה בסוריה, והוטל עליו לסייע בפיוס בין חמושים איסלמיסטים מארגונים שונים. אבו ח'אלד נהרג בפיגוע התאבדות שבוצע על ידי המדינה האסלאמית במפקדת אחראר א-שאם בפברואר 2014.[4] לאחר מותו, אל-קאעידה פרסמה עליו הספד, כמו גם סרטון המתעד את השתתפותו במחנה אימונים אל-פארוק באפגניסטן ותמונות שלו עם אוסמה בן לאדן ואיימן א-זוואהירי.
  • אבו עזדין (ספטמבר 2014 עד היום): מנהל החוץ של אחאר א-שאם. הוא חי בארצות המערב במשך 15 שנים לפני שחזר לסוריה ב-2010. בשנת 2014 הצטרף ללואא' אל-חק, פלג מורדים שהתמזג עם אחראר א-שאם בסוף שנת 2014. הוא הפך למנהל החוץ של אחראר אל-שאם זמן קצר לאחר החיסול של מרבית צמרת הפיקוד בספטמבר 2014. בנוסף ליצירת קשר עם דיפלומטים מערביים, אבו עזדין מפרסם מאמרים וושינגטון פוסט ובטלגרף שבו הוא קורא למערב לסייע לאחראר אל-שאם לפתור את הבעיה הסורית. לאבו עזדין יש חלק מרכזי ביצירת תדמית מתונה לארגון.
  • אבו ג'אבר שייח' (11 בספטמבר 2014 עד ספטמבר 2015): מנהיג הביניים של אחראר אל-שאם לאחר מותו של חסן עבוד. לפני מלחמת האזרחים הסורית, הוא נאסר על ידי משטר אסד ב-2005 באשמת העברת לוחמים זרים לשורות אל-קאעידה בעיראק, אך שוחרר בספטמבר 2011. לפני שהצטרף למועצת השורא של אחאר א-שאם, אבו ג'אבר שירת ביחידות הצבא הסורי החופשי ולאחר מכן כמפקד בכיר בג'בהת אנצאר א-דין. אחראר א-שאם שתחת הנהגתו הובילה יחד עם ג'בהת א-נוסרה לכיבוש המוצלח של אדלב מידי המשטר. בספטמבר 2015, אבו ג'אבר עזב חלקית את הארגון במטרה להקים את "צבא חלב" - ארגון גג של פלגי מורדים בעיר חלב. אבו ג'אבר שהשתייך לזרם הקיצוני בארגון, ערק בתחילת 2017 לארגון המתחרה תחריר א-שאם והתמנה למנהיגו.
  • אבו יחיא אל-האמאווי (2013 עד היום): מנהיג הארגון שנבחר על ידי מועצת השורה בספטמבר 2015; ידוע גם כמוהנד אל-מצרי. אבו יחיא מגיע מקאלאט אל-מאדיק, קהילה ערבית סונית מאוכלסת בצפון מערב סוריה, ומאומן בהנדסה אזרחית. הוא נכלא מספר פעמים על ידי משטר אסד עד לשחרורו הסופי במרץ 2011. לאחר שחרורו, פיקד האמאווי על יחידות אופוזיציה רבות, עד שהפך למפקד אחראר א-שאם בפרברי העיר חמה. הוא התמנה בספטמבר 2014 לסגנו של אבו ג'אבר, והחליף אותו כמנהיג לכהונה בת שנה בין ספטמבר 2015 ל-29 בנובמבר 2016.
  • עלי אל-עומאר (2012 עד היום): מוותיקי הארגון, מכונה גם אבו עמר אל-עומאר. שימש כסגנו של אבו יחיא אל-האמאווי, ונבחר ברוב על ידי מועצת השורא של הארגון לשמש כמנהיג אחראר א-שאם ב-29 בנובמבר 2016.

המאבק בין הזרמים בארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת אחראר א-שאם, התנועה מורכבת משני זרמים: הזרם הקיצוני הדוגל בהדגשת המרכיב הג'יהאדיסטי סלפי של הארגון שפועל להגביר את שיתופי הפעולה עם ארגונים ג'יהאדיסטים אחרים כמו ג'בהת פתח א-שאם ואף להתמזג איתם, והזרם המתון הדוגל בהיבדלות מארגונים קיצוניים אחרים, צמצום במידת האפשר של שיתוף הפעולה עימהם, והפיכת התנועה למקובלת יותר מבחינה פוליטית על ידי שיתוף פעולה עם המערב ועם ארגוני מורדים חילוניים או מתונים כדוגמת צבא סוריה החופשי. הזרם הקיצוני רוצה גם להתרחק מתומכיו הזרים של הארגון (טורקיה למשל), והזרם המתון חרד מהאפשרות הזאת עקב ההשלכות בדמות הפסקת מקורות המימון החיצוניים של הארגון, והתקפות אוויריות על הארגון מצד המערב.[1][3]

כל עוד מייסד הארגון חסן עבוד וצמרת הפיקוד שלו ניהלו את הארגון, המחלוקות היו זניחות ונותרו מתחת לפני השטח מאחר שכל פעולות הארגון נקבעו על ידי ההנהגה. בספטמבר 2014, פיגוע ההתאבדות של דאעש על מפקדת הארגון גרם להריגת חסן עבוד ו-40 בכירים נוספים מצמרת הפיקוד. אחראר א-שאם הצליחה להתגבר על המשבר באמצעות שרשרת הפיקוד המאורגנת ומועצת השורא של הארגון שקבעה את זהות המנהיג החדש וסגניו והלאה. המנהיגים החדשים של אחראר א-שאם נבחרו לתקופת כהונה של שנה, וכוחם הוגבל במידת מה על ידי החלטות 22 חברי המועצה שהתחלקו בין הזרם המתון לזרם הקיצוני. המנהיג שנבחר על ידי המועצה - אבו ג'אבר שייח', לחם קודם לכן בשורות ג'בהת אנצאר א-דין הזהה בהשקפתה לג'בהת א-נוסרה, כך שבמשך כהונתו מ-2014 עד 2015, הוא הידק את שיתוף הפעולה עם הארגונים הקיצוניים שבאה לידי ביטוי בהקמת צבא הכיבוש. סגנו שהחליף אותו בתום השנה על פי הצבעת המועצה - אבו יחיא אל-האמאווי, היה מתון במעט מקודמו אך גם דגל בשיתוף הפעולה עם א-נוסרה, כך שהוא היה מקובל על כל הזרמים.[3]

ב-28 באוגוסט 2016 לקראת אמצע כהונתו של אל-האמאווי, טורקיה פתחה במבצע מגן הפרת על מנת להרחיק את המדינה האסלאמית מגבולה וכן למנוע את הרצף הטריטוריאלי של כורדיסטן הסורית. ההשתתפות של אחראר א-שאם במבצע לצד צבא טורקיה וצבא סוריה החופשית במקביל לשיחות המיזוג בין אחראר א-שאם לג'בהת פתח א-שאם, גרמו לעליית היריבויות בין הזרמים. ב-20 בספטמבר, הוציאה מועצת השורא של אחראר א-שאם פתווה (פסק הלכה) המתיר את המאבק לצד הקואליציה הטורקית-סורית נגד המדינה האסלאמית והכורדים. הפתווה הובילה לקרע בארגון לאחר שהזרם הקיצוני טען שלא התקיימו התנאים הדתיים הדרושים לכך. נוסף על כך, המשא ומתן למיזוג עם ג'בהת פתח א-שאם שהוביל הזרם הקיצוני כאמצעי לחיזוק האחדות בקרב המורדים, נכשל לאחר שהזרם המתון במועצה התנגד לכך באופן גורף מחשש לאבד תמיכה חיצונית ולהיות מתויג כארגון טרור.[3]

בניגוד למקרים קודמים שבהם הבכיר בארגון שקיבל את רוב התמיכה במועצה זכה בראשות הארגון, בחירת המנהיג החדש לאחראר א-שאם בנובמבר 2016 בתום כהונתו של אל-האמאווי היה הקש האחרון שהוביל לקיטוב פנימי רציני בארגון:[5] לרוב, מנהיג הקבוצה שקיבל רוב מבין 22 חברי מועצת השורא מכהן למשך שנה; על אף שעלי אל-עומאר המשמש כמנהיג הנוכחי של הארגון זכה ברוב הקולות של המועצה, 8 חברי המועצה המשתייכים לזרם הקיצוני השעו את חברותם עקב הקיפאון לדעתם בפתירת בעיות התנועה. הזרם הקיצוני סירב לקבל מועמד אחר מלבד שני המועמדים שהוצעו על ידם: אבו ג'אבר שייח', והמפקד הצבאי של הארגון אבו סאלח טהאן, לאחר שהם האשימו את הזרם המתון בדחיקתם ממוקדי הכוח על מנת לשנות את זהות התנועה ולהפוך אותה למקובלת יותר על ידי המערב. חילוקי הדעות בין הבכירים של שני הזרמים הגיעו לשיאם ב-10 בדצמבר, כאשר 16 יחידות מהזרם הקיצוני של תנועת אחראר א-שאם הקימו תת-תנועה בשם ג'יש אל-אחראר בהנהגת אבו ג'אבר שייח' שהמשיכה לפעול למיזוג הארגון עם ג'בהת פתח א-שאם. המשבר בא לסיומו לאחר שתת-התנועה הקיצונית כולה ערקה יחד עם בכיריה בראשות אבו ג'אבר שייח' ואבו סאלח טאהן לארגון החדש תחריר א-שאם שהוקם על ידי ג'בהת פתח א-שאם וארגונים קיצוניים נוספים. אבו ג'אבר מונה למנהיג הארגון החדש, ומנהיג ג'בהת פתח א-שאם אבו מוחמד אל-ג'ולאני מונה למפקד הצבאי של הארגון. אף שהעריקה החלישה במעט את אחראר א-שאם, בראייה כוללת היא סייעה לארגון להיפטר ממרבית אנשי הזרם הקיצוני ולמנוע משברים עתידיים נוספים כעין זה.

אידאולוגיה והמחלוקת בדבר היותו ארגון טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלו הראשון של הארגון עליו הופיעה השאהדה.

אחראר א-שאם מבקשת להקים ממשלה אסלאמית בסוריה. שלא כמו המדינה האסלאמית ותחריר א-שאם, תנועת אחראר א-שאם מדגישה שהמאבק שלה מוגבל לסוריה וכי היא אינה דוגלת בג'יהאד עולמי. התנועה תיארה את ההתקוממות הסורית כמאבק נגד המזימה של איראן להקים מדינה שיעית מאיראן דרך עיראק וסוריה עד לבנון. כדי להתמודד עם הרושם הקיצוני של הקבוצה, אחראר א-שאם שמעמדה במרד הסורי נמצא על קו התפר בין הקיצונים למתונים החלה ליצור לעצמה תדמית מתונה יותר מ-2015 ואילך. בעזרתה של טורקיה, אחראר א-שאם ניסתה לשכנע את המערב שהיא האופציה הטובה ביותר לסוריה אחרי הבסת משטר אסד והמדינה האסלאמית. עם זאת, על פי גורמי המודיעין במערב, כמה חברי אל-קאעידה ששוחררו מכלא סאדיאניה על ידי ממשלת סוריה הצליחו להשפיע על הקבוצה, ופעיליהם השתלבו בתוך הדרגים הבכירים של אחראר א-שאם; ארצות הברית ביצעה אף מספר פעמים תקיפות אוויריות על מפקדים קיצוניים של הארגון המקושרים לאל-קאעידה. העריקה של חלק מהזרם הקיצוני בארגון לתחריר א-שאם והמיזוג של פלגי מורדים מתונים עם אחראר א-שאם מפאת התקפות הג'יהאדיסטים הקיצונים, סייעה במובנים רבים לתנועה למתג את עצמה כמתונה ואחראית יותר.[1]

מאז דצמבר 2015, מנסה מועצת הביטחון של האו"ם להרכיב רשימה של ארגוני טרור בסוריה. תנועת אחראר א-שאם לא הוכרזה על ידי מחלקת המדינה, האו"ם או האיחוד האירופאי כארגון טרור, והיא ממשיכה להיות נקודת מפתח במחלוקת בין המערב לבעלות בריתה של ממשל סוריה במשא ומתן להפסקת האש בסוריה. משטר אסד, רוסיה, לבנון, עיראק, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות, ניסו להשפיע על מועצת הביטחון להכריז על אחראר א-שאם כארגון טרור, ולגרום לכך שהארגון לא יכלל בהפסקת האש וניתן יהיה להפציץ אותו בכל עת. מחלקת המדינה האמריקאית קבעה שאחראר א-שאם אינו ארגון טרור למרות קשריו עם ג'בהת א-נוסרה, ובחודש מאי 2016, ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ואוקראינה חסמו את ההצעה הרוסית לאו"ם להכניס את הארגון לרשימה השחורה של ארגוני הטרור.

אזורי פעילות, מטרות וחימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מדגם T-55/54 של אחראר א-שאם, במהלך פעילות במחוז אדלב בשנת 2015 נגד צבא סוריה במסגרת ברית מעראכת אל-נאצר (קרב הניצחון).

עם הקמתה בשנת 2012, תנועת אחראר א-שאם פעלה בעיקר במחוז אדלב. בשנת 2013 עם התרחבותה לכ-83 יחידות, היא הרחיבה את פעילותה למחוזות: חלב, חמה, א-רקה, אל-חסכה, דיר א-זור, דרעא ולטקיה. היא החלה לפעול בקוניטרה בשנת 2014 ובחומס בשנת 2015, וסולקה במהלך השנתיים האלו ממחוזות ראקה, דיר א-זור ואל-חסכה על ידי המדינה האסלאמית וה-YPG.[1]

אחראר א-שאם הייתה אחת הקבוצות הראשונות בסוריה שהחלה להשתמש בחומרי נפץ ולפשוט על בסיסים צבאיים כדי לקחת שלל להמשך הלחימה. בין השנים 2012 ל-2014, מטרותיה העיקריות היו הצבא הסורי, חזבאללה, והארגונים של כורדיסטן הסורית. בשנת 2014 תנועת אחראר א-שאם החלה להאבק גם במדינה האסלאמית ובהמשך גם במשמרות המהפכה של איראן והמיליציות השיעיות מעיראק ואפגניסטן. בנוסף, אחראר א-שאם תקפה לא פעם ריכוזים של אזרחים עלאווים בנקמה על פעולות המשטר העלאווי של אסד.

החימוש של ארגון אחראר א-שאם כולל בין השאר טנקים, נגמ"שים, שריוניות, תותחים ניידים, טילי נ"ט מסוגים שונים, משגרי רקטות, מרגמות, רימונים ורובי סער למיניהם.[1] מרבית החימוש הכבד הוא שלל שנלקח מצבא סוריה. עם התרחבות ארסנל הנשק שלה, תנועת אחראר א-שאם החלה לבצע התקפות גדולות יותר במגמה לכבוש שטחים נרחבים בסוריה. כמו כן, נטען שיש לארגון חטיבת טכנית שתפקידה לבצע טרור סייבר. בניגוד לארגונים ג'יהאדיסטים רבים, אחראר א-שאם אינה משתמשת ברכבי תופת ובמחבלים מתאבדים לצורך התקפות על עמדות המשטר, על אף קשריה ההדוקים עם תחריר א-שאם שמשתמשת בפיגועי התאבדות באופן שוטף; עם זאת התנועה משתמשת לעיתים במנהרות תופת הנחפרות מתחת למפקדות של המשטר הסורי ובעלי בריתו.

מימון, וסיוע כספי וצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק נכבד מאמצעי המימון של הארגון, מגיעים מגביית מיסים מארגוני מורדים אחרים תמורת מתן מעבר למשאיות האספקה שלהם שנכנסות לסוריה מטורקיה דרך מעבר הגבול באב אל-הווא הנמצא בשליטת אחראר א-שאם, אך התנועה מקבלת מימון נכבד גם ממקורות מחוץ לסוריה. הארגון קיבל לראשונה מימון זר מרשתות תמיכה אסלאמיות במדינות המפרץ הפרסי שעל פי הדיווחים היו קשורים לממשלת קטר. בשנת 2014, החלה קטר לממן רשמית את הארגון ופלגי מורדים אחרים, ובתגובה לכך, בחריין, סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות משכו את שגריריהם מקטר עקב התמיכה שלה בטרור לטענתם. עם זאת, ב-2015 סעודיה וטורקיה החלו גם הן לממן את הארגון רשמית, במאמץ משותף לחזק את כוחות האופוזיציה הסוריים לאחר המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה והצטרפות משמרות המהפכה של איראן ומיליציות שיעיות להגנה על משטר אסד. מלבד התמיכה הכספית, המדינות הסוניות הללו החלו לספק לארגוני המורדים גם אמצעי לחימה בקצב הולך וגובר, עקב התבוסות שחוו המורדים בשנת 2016. טורקיה מנצלת את תמיכתה הרבה בארגון על מנת להשפיע עליו להתרחק מארגוני הג'יהאדיסטים הקיצוניים.

החזית האסלאמית שבה הייתה חברה תנועת אחראר א-שאם, נהגה גם לפשוט על מחסני ציוד של צבא סוריה החופשי שניתנו לו על ידי המערב כדי להשלים חוסרים - מה שהוביל להשעיה לזמן מה של אספקת נשק מתקדם על ידי ארצות הברית ובריטניה. בשנת 2014, ארצות הברית שקלה לחדש את הסיוע הלא-קטלני לאופוזיציה המתונה (תרופות, כלי רכב וציוד תקשורת), אפילו עם חלק מזה הולך בסופו של דבר לקבוצות האיסלאמיסטיות.

עד 2013, ארגון אחראר א-שאם קיבל לשורותיו לוחמים זרים שנכנסו דרך טורקיה, וזאת על מנת להגדיל את כוחו. בעקבות הנהירה ההמונית של לוחמים זרים ג'יהאדיסטים מכל רחבי העולם לארגוני הטרור בסוריה, עמדת אחראר א-שאם השתנתה לגבי הצטרפות לוחמים זרים לארגון, וכיום היא מעדיפה על פניהם לוחמים סורים מקומיים כחלק ממאמציה להבדיל את עצמה מהארגונים הג'יהאדיסטים. בנוסף, האפקטיביות הצבאית של אחראר אל-שאם יחד עם הצטרפות פלגי מורדים מקומיים לשורותיה, המעיטה את הצורך של הארגון בלוחמים זרים, ובמקביל הלוחמים הזרים מעדיפים להצטרף למסגרות קיצוניות יותר כמו המדינה האסלאמית או תחריר א-שאם.

מתקפות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעשה ארטילרית של אחראר א-שאם על עמדות המשטר הסורי בפרברי העיר חלב (במסגרת שיתוף פעולה עם ארגון הגג צבא חלב).
  • 1 בנובמבר 2012: אחראר א-שאם וג'בהת א-נוסרה, תקפו את המרכז הבינלאומי למחקר חקלאי באזורי היבשה, הרגו כמה חיילים והשתלטו על כלי נשק וכלי רכב.
  • 8 במרץ 2013: אחראר א-שאם וא-נוסרה כבשו את העיר ראקה מכוחות הממשלה והפכו אותה לבירת המחוז הראשונה שנמצאת תחת שליטת כוחות האופוזיציה (נפגעים לא ידועים).
  • 4 באוגוסט 2013: אחראר א-שאם, המדינה האסלאמית, א-נוסרה, ג'בהת אנצאר א-דין וצוקור אל-עיז, תקפו כפרים עלאווים במחוז לטקיה. במתקפה נהרגו 190 אזרחים, ודאע"ש ואנצאר א-דין לקחו 200 בני ערובה. מספר ההרוגים של אחראר א-שאם היה הנמוך ביותר מבין הארגונים שהשתתפו במתקפה (3 הרוגים).
  • 6 בינואר 2014: אחראר א-שאם בשיתוף עם א-נוסרה, צבא האסלאם וצבא סוריה החופשי, סילקו את המדינה האסלאמית מהעיר א-ראקה. המדינה האסלאמית חזרה עם תגבורות כבדות מעיראק ביולי 2014 וכבשה מחדש את כל העיר. לאחראר א-שאם היה 100 הרוגים במאבק על השליטה בעיר.
  • 9 ביוני 2015: אחראר א-שאם בשיתוף עם ארגונים אחרים הפעילים במסגרת צבא הכיבוש, סילקו את הצבא הסורי ממחוז אדלב. לארגון היו 45 הרוגים.
  • 7 באוגוסט 2015: אחראר א-שאם וא-נוסרה תקפו את הכוחות של משטר אסד בא-קרקור ליד מחוז אדלב. הארגונים הצליחו להרוג את עלי כנעאן, מפקד שדה בולט של הצבא הסורי.
  • 28 באפריל 2016: אחראר א-שאם וחמושים אחרים תקפו את חברי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים - הנתמכים על ידי ארצות הברית (ארגון גג של לוחמים כורדים וערבים). אחראר א-שאם ובעלות בריתה איבדו 53 לוחמים, המהווים את מספר ההרוגים הגדול ביותר של האופוזיציה הסונית כתוצאה מהתנגשויות עם כוחות הכורדים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.[1]
  • 12 במאי 2016: אחראר א-שאם וא-נוסרה תפסו את הכפר העלאווי א-זארה במחוזחומס מכוחות הממשלה, במסגרת מבצע שנקרא "הנקמה על חלב". הארגונים הוציאו להורג כ-42 אזרחים. לאחראר א-שאם היו 49 הרוגים במהלך המתקפה.
  • 7 באוגוסט 2016: אחראר א-שאם בשיתוף עם ארגונים אחרים הפעילים בצבא הכיבוש, פתחו במתקפה בניסיון לפרוץ את המצור של משטר אסד על החלק המזרחי של העיר חלב שנשלט על ידי המורדים. הארגונים הצליחו לפרוץ את המצור לזמן קצר מה שגרר התקפה אווירית בגז כלור על כוחות האופוזיציה בעיר. בסופו של דבר חלב נפלה לידי משטר אסד - מה שנחשב לאחד הכשלונות המהדהדים ביותר של האופוזיציה מאז תחילת מלחמת האזרחים.
  • אוקטובר 2016: לאחר תקופה של מתיחות גוברת, אחראר אל-שאם פתח במתקפה נגד ג'ונד אל-אקצא, שהיה בעבר חבר בצבא הכיבוש בשל התקפותיו על פלגי מורדים מתונים והקשרים שלו לכאורה עם המדינה האסלאמית. כתוצאה מהתקפה זו, ג'ונד אלאקצא התמזג עם ג'בהת פתח א-שאם (ג'בהת א-נוסרה לשעבר), ומנהיגי פתח א-שאם ניהלו משא ומתן על הפסקת אש עם אחראר א-שאם. בסופו של דבר, הארגון סולק על ידי ג'בהת פתח א-שאם מאדלב והצטרף למדינה האסלאמית.

יחסים עם ארגונים אחרים והאוכלוסייה המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמי אחראר א-שאם מתעדים התפוצצות מכונית תופת של ארגון ג'בהת א-נוסרה על עמדות המשטר הסורי, כהכנה לכניסת לוחמי שני הארגונים ליעד (במסגרת שיתוף פעולה בין הארגונים במסגרת צבא הכיבוש).

רבים מחברי אחראר א-שאם אוהדים את ארגון אל קאעידה, אך אין ברית רשמית בין הקבוצות. נטען שמנהיג הארגון חסן עבוד היה בקשר עם איימן א-זוואהירי אשר שלח לארגון לוחמים מנוסים מאפגניסטן. על אף שהארגון נמנע מלהדגיש את קשריו עם אל-קאעידה, הוא פעל בשיתוף פעולה הדוק עם ג'בהת א-נוסרה - שלוחת אל-קאעידה הסורית הן בראשית המרד הסורי והן בתקופות מאוחרות יותר במסגרת צבא הכיבוש. עם זאת, בין הארגונים התעוררו מתחים בינואר 2016, לאחר שתנועת אחראר א-שאם דחתה את המיזוג המוצא עם ג'בהת פתח א-שאם (ג'בהת א-נוסרה) וטענה כי פעולותיה חסרות תועלת למהפכה הסורית. לאחר שהמיזוג נכשל, התחוללו חילופי אש בין הארגונים במחוז אדלב, אז לחתימה על הפסקת אש. ארגונים מתונים רבים מצאו מחסה בתנועת אחראר א-שאם מפני התקפותיה של ג'בהת פתח א-שאם, ורבים מלוחמיה הקיצונים של אחראר א-שאם ערקו לארגון תחריר א-שאם שהוקם על ידי זרוע אל-קאעידה לשעבר. בעקבות כך, היחסים בין הארגונים בסוף 2016 ותחילת 2017 היו מתוחים, אולם עם הזמן הארגונים חזרו לשתף פעולה בחלק מהמקומות. ארגון אחר הנמצא ביחסים הדוקים עם אחראר א-שאם, הוא צבא האסלאם שמעוזו בפרברי דמשק: יחידות אחראר א-שאם בפרברי דמשק בדרך כלל מובלות על ידי צבא האסלאם המהווה את הגורם הדומיננטי באזור, ובמקביל, יחידות צבא האסלאם במחוז חלב ואדלב מובלות על ידי אחראר א-שאם (חלקם אף התאחדו עם אחראר א-שאם בתגובה להתקפות של ג'בהת פתח א-שאם). היחסים הקרובים בין הארגונים נובעים מכך שמנהיגים ובכירים משני הארגונים שהו יחדיו בכלא סאדיאניה. שני הארגונים גם היו עמודי התווך בבריתות מסוימות, ופירוקם נבע לרוב מחילוקי דעות בין שני הארגונים.[1]

אחראר א-שאם היא מתנגדת חריפה של המדינה האסלאמית,[6] אף שבמהלך 2013 שיתפה איתה פעולה לצד ארגוני מורדים אחרים. בעקבות ביקורת של מנהיג אחראר א-שאם על מנהיג המדינה האסלאמית, החלה סדרת התנגשויות קטנות שהתדרדרו לכדי מלחמה כוללת בעקבות חיסול צמרת אחראר א-שאם על ידי המדינה האסלאמית, ומאז תנועת אחראר א-שאם נלחמת בארגון המדינה האסלאמית באופן קבוע בצפון סוריה (לעיתים גם לצד צבא טורקיה). אחראר א-שאם שיתפה פעולה עם הארגון הקיצוני ג'ונד אל-אקצא עד אוקטובר 2015 בעקבות התנגדות הארגון הקיצוני לטקטיקה הצבאית של אחראר א-שאם, והיא החלה להילחם בו מאוקטובר 2016, לאחר שג'ונד אל-אקצא חטף לוחם אחראר א-שאם בתגובה למעצר אחד מלוחמיו שנחשד בקשרים עם המדינה האסלאמית. ג'ונד אל-אקצא ניסה להימנע מהמאבק בתנועת אחראר א-שאם המבוססת, על ידי הצטרפות לג'בהת פתח א-שאם שניהלה משא ומתן להפסקת אש בין הארגונים. בסופו של דבר, ג'בהת פתח א-שאם סילקה בעצמה את הארגון משורותיה והוא הצטרף לכוחות המדינה האסלאמית במרכז סוריה.

ארגון אחראר א-שאם פעיל במיוחד בהקמת בריתות וארגוני-גג אסלאמיים, והוא הקים שלושה ארגוני-גג בולטים במהלך המרד הסורי: החזית האסלאמית הסורית, החזית האסלאמית, וצבא הכיבוש; לעיתים קרובות, לתנועת אחראר א-שאם מצטרפים פלגים קטנים כאשר ארגוני הגג מתפרקים. במסגרת ארגון הגג הראשון שהוקם על ידי התנועה בדצמבר 2012 (SIF - החזית האסלאמית הסורית), אחראר א-שאם סירבה אמנם לקבל את מרות הפיקוד של המועצה הצבאית העליונה של צבא סוריה החופשי, אך היא תיאמה בקביעות תמרונים צבאים עם חטיבות מסוימות של הארגון. בינואר 2013, שלושה פלגים ב-SIF התמזגו לתוך אחראר א-שאם והפכו אותה לארגון הגדול ביותר בברית. בדצמבר 2013, אחראר א-שאם פיזרה את ברית ה-SIF, ועבדה לצד 6 קבוצות איסלאמיות אחרות (צבא האסלאם, צ'וקור א-שאם, חטיבת הטווחיד, לואא' אל-חק וג'בהת אסלאמייה כורדייה) ליצור את החזית האסלאמית שהייתה בין הבריתות הגדולות ביותר של האופוזיציה במהלך המרד הסורי עם מספר לוחמים מוערך בכ-40,000 עד 70,000 לוחמים בשיאו. לאחר התפרקות הברית בשל חילוקי דעות בין צבא האסלאם לאחראר א-שאם, התנועה קיבלה לשורותיה את לואא' אל-חק וג'בהת אסלאמייה כורדייה, ובכך סייעה לעצמה למנוע את הרושם שהסכסוך שלה עם ה-YPG נובע סכסוך אתני.

באביב 2015, התמזג לתוך אחראר א-שאם ארגון צוקור א-שאם הגדול למדי, ותנועת אחראר א-שאם פעלה לאחר מכן להקמת ארגון הגג ג'יש אל-פתח (צבא הכיבוש) לצד ג'בהת א-נוסרה, המפלגה האסלאמית של טורקיסטן, ג'יש אל-סונה, לגיון א-שאם ואחרים. מאז, ארגון הגג היה הדומיננטי במחוז אדלב והרחיב את פעילות גם למחוז חלב. בנוסף לצבא הכיבוש, תנועת אחראר א-שאם הייתה חברה במקביל בארגוני הגג: "כיבוש חלב" ו"צבא חלב", אשר כללו ברובם חטיבות ודיוויזיות של צבא סוריה החופשי וכן את תנועת נור א-דין א-זינכי.

בדומה לקבוצות אופוזיציה רבות בסוריה, אחראר א-שאם פעילה במתן שירותים ציבוריים לאוכלוסייה המקומית הנמצאת בתחומי שליטתה. יש לה משרד רווחה שעוסק במשימות הומניטאריות ומספק לאוכלוסייה מזון ודלק, מערכת משפטית המבוססת על חוקי השריעה, והיא מוציאה גם עלונים לקידום המחויבות הדתית בחיי היום יום. הארגון מפעיל גם תחנות שאיבה, סכרים וצוותים לתיקון כבישים וגשרים. ביוני 2015, התנועה התערבה על מנת לסיים את הטבח של ג'בהת א-נוסרה בכפרים דרוזיים באדלב. ביולי 2015, מנהל החוץ של אחראר א-שאם פרסם בוושינגטון פוסט שהתנועה תגן על קהילות המיעוטים בסוריה. הארגון גם חילץ עיתונאים שנפלו בשבי של פלגי מורדים קיצוניים.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]