אחרון (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחרון
אחרון ספר.jpg
מידע כללי
מאת חנוך לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה מקור, שירה מקור
הוצאה
הוצאה הספרייה החדשה
תאריך הוצאה 2003
מספר עמודים 414[1]
עורך מולי מלצר
סדרה
ספר קודם שירים - חיי המתים
הספר הבא הרטיטי את לבי
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002316547
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אחרון הוא ספרו האחרון של חנוך לוין, שפורסם ב-2003 בהוצאת הספריה החדשה, כ-4 שנים לאחר שלוין הלך לעולמו. הספר הוא למעשה אוסף של טקסטים מכל התקופות ומשלל הסוגות שבהן כתב לוין: פרוזה, תסריטים ותסכיתים, מערכונים, שירים ופזמונים, שלא נכללו בכרכי כתביו הקודמים. הספר אינו כולל מחזות.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרוזה - 46 קטעי פרוזה קצרים, בעיקר משנות ה-90.
  • קולף (1975) - תסריט; גרסה מוקדמת (שלישית) של התסריט שלבסוף הופק בתור פנטזיה על נושא רומנטי.
  • פנטזיה על נושא רומנטי (1977) - גרסת הסרט (העשירית) של התסריט.
  • תסכיתים ותסריטים - התסכית "תפסו את המרגל" (1967) והתסריטים "אנג'לה", "סיפור חניכות" ו"האהובה מפולניה".
  • שירים ופזמונים- 44 יצירות, כולל 20 שירים שפורסמו קודם לכן בספר הילדים "הילדה חיותה רואה ממותה".
  • מערכונים - 7 מערכונים, כולל 3 שעוסקים בדמויות צ'ופק ואפצ'יק שהופיעו בעבר בסדרת המערכונים איך צחקנו(בכרך "מערכונים ופזמונים 2 - הג'יגולו מקונגו")
  • ראשונים - 19 פזמונים ומערכונים מוקדמים שנכתבו בין 1965 ל-1970.
  • אחרונים - 21 שירים, כולל אלה שנכתבו על ערש דווי, ובפרט את שירו האחרון "הקומדיה הגדולה".

המהדורה המקורית של הספר כללה על עטיפתה את דיוקנו של לוין, ציורו של יגאל תומרקין. הספר חתם את סדרת כל כתבי חנוך לוין, ולכן גם הודפס בעיצובה האחיד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Books-aj.svg aj ashton 01.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.