אשמה (אחריות פלילית)
אשמה היא קיומה של אחריות פלילית למעשה המהווה עבירה.
חזקת החפות מפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חזקת החפות מפשע
עקרון עתיק יומין לפיו חשוד, ואף נאשם, בפלילים, זכאי הוא, וחף מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו. עקרונות נגזרים מעקרון יסוד זה הם: כי על התביעה הכללית רובץ נטל ההוכחה להוכיח את כל יסודות האחריות הפלילית של הנאשם, באמת מידה מחמירה של מעבר לספק סביר, על מנת שיוטל קלון פלילי.
עם זאת, על מי שהוגש נגדו כתב אישום חלות הגבלות שונות. בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, למשל, נקבע שלא יינתן היתר לניהול אתר לאומי לתאגיד שהוגש נגדו או נגד נושא משרה בו או נגד מנהלו כתב אישום בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין התאגיד ראוי לניהול אתר לאומי. בהלכת דרעי-פנחסי קבע בג"ץ שהגשת כתב אישום נגד שר או סגן שר עשויה לחייב, בחלק מהמקרים, את פיטוריהם על ידי ראש הממשלה.
אשמה במשפט הפלילי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין עבירה ללא אשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להטיל אחריות בפלילים יש צורך שההתנהגות תישא 'אשמה פלילית' הכוללת 4 רכיבים מצטברים שחייבים להתקיים במלואם. בהיעדר אחד מהמרכיבים - מבצע העבירה פטור מאחריות פלילית:
- אחריות אישית - כל אדם נושא באחריות אך ורק על חטאו האישי, ואין אחריות קולקטיבית. עם זאת, הרחבת האחריות הפלילית אל מעבר למבצע העיקרי של העבירה מתעוררת כשהתנהגות של מספר בני אדם פוגעת באופן ממשי באינטרס הציבורי - כגון: השותף לדבר עבירה, המשדל, המשלח, המסייע ובעלי מניות בתאגיד עבריין.
- כשרות פלילית - הכוונה לאדם בגיר שיש לו חופש בחירה ויכול לשאת באשמה פלילית. אין אחריות פלילית בהיעדר הכושר, ולו המינימלי, לבחירה חופשית. כך למשל, הפועל ללא הכרה ומתוך אוטומטיות, או קטין מתחת לגיל 12, או חולה נפש, אינם נושאים באחריות פלילית, כיוון שהדין מייחס להם אי-כושר לבחור בדרכי התנהגות חלופיות. עוד מבחינים בין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן מוחלט (הפועל באיבוד הכרה) למי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן יחסי (אדם הפועל מכורח אילוץ וכדומה).
- היסוד הנפשי (Mens Rea): ככלל, על מנת שתוטל אחריות פלילית, נדרש 'יסוד נפשי' להרשעה בעבירה. היסוד הנפשי הנדרש בכל עבירה משתנה, ויכול להיות מסוג "מחשבה פלילית" לסוגיה ('מודעות', 'כוונה', 'פזיזות' או 'קלות דעת') או מסוג 'רשלנות'. החריג הוא 'עבירות קפידה' (המכונות גם 'עבירות אחריות חמורה') שבהן לא נדרש יסוד חיובי של מחשבה פלילית.
- העדר סייג לאחריות הפלילית: גם אם התביעה תוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, עדיין המחוקק מוכן להתחשב בנסיבות מסוימות שתשמשנה לנאשם הגנה מפני הטלת אחריות בפלילים. במקרים אלה, נושא הנאשם בנטל ההוכחה לכל רכיבי הגנתו - אך להבדיל מהתביעה - די לו כי יטה את הכף ואלה מספר הגנות מוכרות בדין מפני הרשעה בפלילים:
- 'הגנה עצמית' : היא טענה של נאשם שעל אף שביצע עבירה (למשל: תקיפה), והיו לו אפשרויות בחירה, והייתה מחשבה פלילית - עשה את אשר עשה מתוך התגוננות עצמית, להציל עצמו מפני הקמים עליו.
- 'כורח': טענת נאשם כי פעל תחת איום ששלל ממנו בפועל את הברירה, חרף התקיימות כל יסודות העבירה האחרים.
- 'צידוק': טענת הגנה של נאשם - אשר ביצע עבירה - אך זאת עשה בשל חובת ציות לפקודה בנסיבות מסוימות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין, כרכים א'–ג' (תשמ"ד, תשמ"ז, תשנ"ב).
- יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, כרכים א'–ג' (מהדורה שלישית, 2014).
- יובל לוי אליעזר לדרמן, עיקרים באחריות פלילית (תשמ"א).
- פרופ' גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרכים א'–ג' (2010)
- פרופ' גבריאל הלוי, תחולת סייג הקטינות על האחריות הפלילית של בעלי ליקוי שכלי, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 5 עמוד 13, 2013
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשמה - היבטים דתיים נצרות, דף שער בספרייה הלאומית
