אחת, שתיים, שלוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחת, שתיים, שלוש
One, Two, Three
One two three43.jpg
בימוי בילי ויילדר עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה בילי ויילדר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט בילי ויילדר, אי. איי. אל דיאמונד עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דניאל מנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים הורסט בוכהולץ
פמלה טריפין
ארלן פרנסיס
ג'יימס קאגני
Liselotte Pulver
Ralf Wolter
Hubert von Meyerinck
Hanns Lothar
לאון אסקין
Peter Capell
קרל ליפן
Henning Schlüter
Werner Hessenland
פרידריך הולנדר
Til Kiwe
Rose Renée Roth
Helmut Schmid
Jaspar Oertzen
Howard St. John
רד באטנס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אנדרה פרווין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום דניאל ל. פאפ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1961 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 115 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אחת, שתיים, שלוש (אנגלית: One, Two, Three) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת הקומדיה משנת 1961 בבימויו של הבמאי בילי ויילדר. עלילת הסרט, הבולטת בקיצבה המהיר, מתרחשת בברלין המערבית על רקע המלחמה הקרה, קודם להקמת חומת ברלין. כוכבי הסרט הם ג'יימס קגני, הורסט בוכהולץ, פמלה טיפין (Pamela Tiffin) וארלן פרנסיס (Arlene Francis). מלחין המוזיקה לסרט היה אנדרה פרווין.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ס.ר. מקנמרה, המכונה מק (ג'יימס קגני), הוא מנהל שלוחת חברת קוקה קולה בברלין המערבית, השואף לקידום לניהול פעילות החברה באירופה; אשתו פיליס לעומת זאת מייחלת לשוב לארצות הברית. הממונה על מק, ו.פ. הזלטיין, היושב באטלנטה, מצלצל אליו כדי להודיע שבתו בת ה-17 של הזלטיין, סקרלט (פמלה טיפין), מגיעה לביקור בן שבועיים בברלין, ומטיל על מקנמרה לארח אותה.

ביקורה של סקרלט קלת הדעת מתארך לחודשיים, ומק מגלה לחרדתו כי הסיבה לכך הם נישואיה בסתר של סקרלט למזרח-גרמני הצעיר אוטו פיפל (Otto Piffl), קומוניסט ואנטי-קפיטליסט נלהב (הורסט בוכהולץ). סקרלט מכריזה כי פני הזוג הם למגורים במוסקבה. כיוון שהזלטיין ואשתו עומדים להגיע כדי לקחתה הביתה, על מק למנוע זאת ויהי מה. בעזרת אנשי צוותו הגרמנים הצייתנים והנוקשים (בעקביהם) ומספר תכסיסים הוא "תופר תיק" לפיפל, הנופל בידי המשטרה המזרח-גרמנית. פיפל נחקר ותחת עינוי ההאזנה החוזרת ונשנית לשיר פופ אמריקאי הוא מודה בהיותו מרגל עבור ארצות הברית.

תחת לחץ מצד אשתו פיליס (ארלן פרנסיס) ולאחר שמתברר לו שסקרלט הרה מחלץ מק את פיפל ממזרח ברלין. בתוך יום אחד הוא בונה לו הופעה של בן אצילים גרמני קפיטליסט, לשביעות רצונו של הזלטיין שזה עתה נחת בברלין. החותן המאושר מקדם את חתנו לתפקיד מנהל הפעילות האירופית של החברה, ואילו מק ממונה לסגן נשיא לענייני רכש במטה החברה שבאטלנטה. מק מתפייס עם אשתו רגע לפני שהיא וילדיהם עומדים לעלות לטיסה העוזבת את ברלין. בסצנת הסיום מחלק מק לילדיו בקבוקי משקה שהוציא ממכונת ממכר בשדה התעופה, ומגלה לזוועתו כי אלו הם בקבוקי פפסי קולה.[1]

הסרט צולם בברלין המערבית וצילומיו התקיימו גם ביום בו החלה הקמת חומת ברלין. בעקבות זאת נאלצה ההפקה להעביר את הצילומים למינכן שבגרמניה המערבית. מקצת הסצנות צולמו באולפני בוואריה שם.

תגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט לא זכה להצלחה קופתית לאחר צאתו לאקרנים, בין השאר בשל הניגוד בין עלילתו הקלילה לבין הקמת חומת ברלין תוך כדי הפקתו. עם זאת, ב-1985 הוא הוקרן מחדש בגרמניה המערבית ובצרפת ואז זכה להצלחה קופתית גדולה, במיוחד בברלין המערבית.

בפינלנד נאסרה הקרנת הסרט מ-1962 ועד 1986 מחשש לפגיעה ביחסי המדינה עם ברית המועצות.

הסרט היה מועמד בין השאר לפרסים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויילדר כלל סצנה זו (ואזכורים אחרים לפפסי קולה) בסרט בעקבות מחאה שהפנתה אליו השחקנית ג'ואן קרופורד על השימוש במותג קוקה קולה בסרט; קרופורד כיהנה אז במועצת המנהלים של חברת פפסי קולה.