אטול גוואנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אטול גוואנדה
Atul Gawande
Atul-Gawande (cropped).jpg
לידה 5 בנובמבר 1965 (בן 56)
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים בוסטון, ברוקלין, את'נס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
atulgawande.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אטול גוואנדהאנגלית: Atul Gawande; נולד ב-5 בנובמבר 1965) הוא מנתח אמריקאי, סופר וחוקר בריאות הציבור. הוא עוסק בכירורגיה כללית ואנדוקרינית בבריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל בבוסטון. הוא פרופסור במחלקה למדיניות וניהול בריאות בבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד על שם צ'אן ופרופסור לכירורגיה בבית הספר לרפואה של הרווארד. בתחום בריאות הציבור, הוא מנכ"ל מעבדות אריאדנה, מרכז משותף לחדשנות במערכות בריאות, ויו"ר חברת Lifebox, עמותה שפועלת לצמצום מקרי מוות בניתוחים ברחבי העולם.[1] ב-20 ביוני 2018 מונה גוואנדה לתפקיד מנכ"ל מיזם הבריאות "הייבן", בבעלות אמזון, ברקשייר האת'וויי וג'יי פי מורגן צ'ייס.

גוואנדה כתב על רפואה ובריאות הציבור ל"ניו יורקר" ול"סלייט". הוא מחבר הספרים: "סיבוכים: הערות של מנתח על מדע לא מושלם"; "טוב יותר: רשימותיו של מנתח על ביצוע"; "מניפסט הרשימה" ו"להיות בן תמותה: הרפואה ומה שחשוב בסוף החיים" (עברית: עם עובד, 2014).[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוואנדה נולד בברוקלין, ניו יורק, לזוג רופאים שהיגרו מהודו.[3] משפחתו עברה לאתונה, אוהיו, והוא סיים את לימודיו בתיכון אתונה בשנת 1983.[4] הוא השלים תואר ראשון בביולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1987.[5] הוא זכה במלגת רודס וסיים תואר שני בפילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה (PPE) בבייליול קולג' באוקספורד בשנת 1989.[6] הוא דוקטור לרפואה מטעם בית הספר לרפואה של הרווארד, שם סיים לימודיו בשנת 1995, ובשנת 1999 קיבל תואר שני בבריאות הציבור בבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד.[7] בשנת 2003 סיים את הכשרתו הכללית בלימודי כירורגיה באוניברסיטת הרווארד.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת לימודיו לתואר ראשון התנדב גוואנדה בקמפיין של גארי הארט. לאחר סיום לימודיו הצטרף לקמפיין הנשיאותי של אל גור משנת 1988. הוא עשה מחקרים בתחום בריאות הציבור עבור נציג בית הנבחרים ג'ים קופר (דמוקרט מטנסי), שהיה מחבר הצעת הבריאות "תחרות מנוהלת" עבור הפורום הדמוקרטי השמרני. הוא התקבל לבית הספר לרפואה בשנת 1990. לאחר שנתיים עזב כדי לפעול בתפקיד הממונה על נושאי הבריאות במהלך קמפיין 1992 של ביל קלינטון. לאחר השבעת קלינטון התמנה לתפקיד יועץ בכיר במחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית. הוא הנחה את אחת משלוש הוועדות של צוות המשימה בנושא בריאות שהקים קלינטון, פיקח על 75 איש והגדיר את חבילות ההטבות לאמריקאים וסובסידיות ודרישות מהמעסיקים.[8] בשנת 1993 חזר לבית הספר לרפואה ובשנת 1995 הוסמך כרופא.[9]

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שהחל את התמחותו, ביקש ממנו חברו ג'ייקוב וייסברג, עורך ה"Slate", לכתוב למגזין המקוון. יצירותיו על חייו של מתמחה כירורגי צדו את עיניהם של עורכי הניו יורקר, וכתב עת זה פרסם קטעים שכתב גוואנדה. בשנת 1998 הפך גוואנדה לחבר המערכת ב"ניו יורקר".

במאמרו בניו יורקר בחודש יוני 2009 השווה גוואנדה את שירותי הבריאות של שתי עיירות בטקסס כדי להראות מדוע שירותי הבריאות היו יקרים יותר בעיירה אחת בהשוואה לאחרת. הוא הציג את מקאלן, טקסס, כדי לטעון שתרבות ארגונית, הממקסמת רווחים (שיכולה לספק כמויות משמעותיות של טיפול מיותר), היא גורם חשוב בהעלאת העלויות, שלא כמו תרבות המספקת טיפול באיכות גבוהה ובעלות נמוכה, כגון זה הניתן על ידי מרפאת מאיו ומערכות בריאות יעילות אחרות.[10]

המאמר עורר הדים[11] וצוטט על ידי הנשיא ברק אובמה במהלך ניסיונו להעביר חקיקה בנושא רפורמה בתחום הבריאות, חקיקה שהועברה על ידי הקונגרס. לדברי הסנטור רון ויידן, המאמר "השפיע על [חשיבתו של אובמה] באופן דרמטי". סנאטורים שאובמה הציג בפניהם את המאמר הגיבו: "זה מה שעלינו לתקן."[12] שותפו העסקי הוותיק של וורן באפט, צ'ארלי מאנגר שלח לגוואנדה 20,000 דולר כתודה על כך תרומתו החברתית.[13] גוואנדה החזיר את ההמחאה אך קיבל צ'ק חדש בסכום 40,000 דולר. גוואנדה תרם את הסכום למרכז לכירורגיה ולבריאות הציבור בבית החולים בריגהאם.[14]

בנוסף לכתיבתו הפופולרית, פרסם גוואנדה מחקרים בנושאי טכניקות ניתוח צבאיות וטעויות ברפואה, בכתב "העת לרפואה". הוא מנהל מיזם האבטחה הגלובלי של ארגון הבריאות העולמי. מאמריו הופיעו באוספי המסות "המסות האמריקאיות הטובות ביותר לשנת 2003", "הכתיבה המדעית האמריקאית הטובה ביותר לשנת 2002" וכן לשנת 2009 ולשנת 2011.

בשנת 2012 נשא את שיחת TED "איך נרפא את הרפואה?" השיחה נצפתה למעלה ממיליון פעמים.[15]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון של גוואנדה, "סיבוכים: הערות של מנתח על מדע לא מושלם" (Complications: A Surgeon's Notes on an Imperfect Science, 2002) הגיע לשלב הגמר בתחרות National Book Award (פרס הספר הלאומי) ופורסם ביותר ממאה מדינות.[1]

ספרו השני, יותר טוב: הערותיו של מנתח על ביצועים (Better: A Surgeon's Notes on Performance), יצא באפריל 2007. הוא דן בשלוש סגולות שגוואנדה רואה בהן החשובות ביותר להצלחה ברפואה: חריצות, פעולה נכונה וכושר המצאה. גוואנדה מביא דוגמאות לאישים בהן התגלמו מעלות אלו. הספר שואף להציג צדדים מרובים של סוגיות רפואיות מעוררות מחלוקת, כמו דיני רשלנות רפואית בארצות הברית, תפקידם של הרופאים בעונש המוות וכן וריאציות טיפול בין בתי חולים.[16]

בספרו השלישי, "מניפסט המועצה": איך לעשות את הדברים נכון (The Checklist Manifesto: How to Get Things Right, 2009) דן גוואנדה בחשיבות הארגון והתכנון המקדים (כמו רשימות בדיקה יסודיות), הן ברפואה והן מעבר לכך. ספר זה הגיע לרשימת רבי המכר בכריכה קשה של הניו יורק טיימס בשנת 2010.[17]

להיות בן תמותה: הרפואה ומה שחשוב בסוף החיים יצא לאור באוקטובר 2014 והפך לראשון בטבלאות רבי המכר של הניו יורק טיימס. הוא דן בבחירות לקראת סוף החיים בנושא התקנים ביתיים, דיור מוגן והליכים רפואיים. ספרו מאתגר רעיונות מסורתיים לגבי תפקיד הרפואה. על הספר התבסס סרט תיעודי בסדרת הטלוויזיה "Frontline" של PBS, ששודר ב-10 בפברואר 2015.[18][19]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 נבחר גוואנדה על ידי Newsweek לאחד מעשרים יוצאי דרום אסיה המשפיעים ביותר.[20] ברשימת המאה של טיים מגזין לשנת 2010 הוא נכלל במקום החמישי בקטגוריית ההוגים.[21] באותה שנה הוכלל ברשימת מיטב ההוגים העולמיים של Foreign Policy.[22]

בשנת 2006 היה גוואנדה עמית מקארתור בזכות עבודתו בחקירה וניסוח פרקטיקות כירורגיות מודרניות ואתיקה רפואית.[23] בשנת 2007 ניהל את מאמציו של ארגון הבריאות העולמי להפחתת מקרי מוות כירורגיים,[24] ובשנת 2009 נבחר לחבר עמית במרכז הייסטינגס (אנ').[25]

בשנת 2014 העביר הרצאות ב-BBC והעביר סדרה של ארבע שיחות תחת הכותרת "עתיד הרפואה" (The Future of Medicine) בבוסטון, לונדון, אדינבורו ודלהי.[26][27]

גוואנדה זכה בשני פרסי המגזינים הלאומיים, פרס ההשפעה של AcademyHealth על השפעה מחקרית על הבריאות, ופרס לואיס תומאס לכתיבה על מדע.[1][28]

בנובמבר 2016 קיבל גוואנדה את פרס המושל היוקרתי של מסצ'וסטס במדעי הרוח על תרומותיו לשיפור חיי האזרחים במסצ'וסטס.[29]

ביוני 2018 מונה למנכ"ל חברת הבריאות "הייבן", שבסיסה בבוסטון, שהוקמה על ידי המשקיע המיליארדר וורן באפט, ג'ף בזוס של אמזון, ומנכ"ל ג'יי פי מורגן צ'ייס, ג'יימי דימון.[30]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטול גוואנדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 "About". Atul Gawande. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2015. 
  2. ^ להיות בן תמותה: הרפואה ומה שחשוב בסוף החיים, עם עובד, 2014
  3. ^ "Atul Gawande on the Secrets of a Puzzle-Filled Career". Medscape (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2015. 
  4. ^ "AHS alum a national player in medical arena". The Athens NEWS. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2015. 
  5. ^ "Accomplished Alumni – School of Humanities and Sciences". humsci.stanford.edu. אורכב מ-המקור ב-September 11, 2016. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2015. 
  6. ^ "Atul Gawande – Ariadne Labs". www.ariadnelabs.org. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2015. 
  7. ^ Empty citation (עזרה) 
  8. ^ Horvitz, Paul F. (30 במאי 1994). "Former Policymaker Opts for Hands-On Health Care". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון ארכיון מהמקור מ-January 21, 2010. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2018. 
  9. ^ "Humane Endeavor". Guernica / A Magazine of Art & Politics (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2015. 
  10. ^ "The Cost Conundrum". The New Yorker. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2015. 
  11. ^ Bryant Furlow (אוקטובר 2009). "US reimbursement systems encourage fraud and overutilisation". The Lancet Oncology 10 (10): 937–938. PMID 19810157. doi:10.1016/S1470-2045(09)70297-9. 
  12. ^ Pear, Robert (8 ביוני 2009). "Health Care Spending Disparities Stir a Fight". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  13. ^ "New Yorker Writer Gets $20,000 Check From Warren Buffett's Partner". Business Insider. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  14. ^ "Atul Gawande, a surgeon injecting humanity into US healthcare". 
  15. ^ "How do we heal medicine?". www.ted.com. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2015. 
  16. ^ Chen, Pauline W (22 באפריל 2007). "Better: A Surgeon's Notes on Performance - Atul Gawande - Books - Review". The New York Times. 
  17. ^ "Hardcover Nonfiction Books – Best Sellers". The New York Times. 7 במרץ 2010. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  18. ^ Fink, Sheri (6 בנובמבר 2014). "Atul Gawande's 'Being Mortal'". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2015. 
  19. ^ "Being Mortal". בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2018. 
  20. ^ "Power and Influence". Newsweek. 22 במרץ 2004. אורכב מ-המקור ב-July 4, 2010. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2010. 
  21. ^ "The 2010 Time 100: Atul Gawande". 29 באפריל 2010. 
  22. ^ "The FP Top 100 Global Thinkers". Foreign Policy. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  23. ^ "Atul Gawande – MacArthur Foundation". www.macfound.org. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  24. ^ "Q&A with Atul Gawande, Part 2" (אורכב 20.03.2012 בארכיון Wayback Machine) H&HN. June 30, 2011. Retrieved July 7, 2011.
  25. ^ "The Hastings Center". www.thehastingscenter.org. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  26. ^ Dr Atul Gawande – 2014 Reith Lectures. BBC Radio 4. Retrieved October 18, 2014.
  27. ^ "Why Do Doctors Fail?, Dr Atul Gawande: The Future of Medicine, The Reith Lectures – BBC Radio 4". BBC. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  28. ^ Empty citation (עזרה) 
  29. ^ "2016 Governor’s Awards in the Humanities". אורכב מ-המקור ב-2019-08-20. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2019. 
  30. ^ https://www.bostonglobe.com/business/2018/06/20/gawande/C7uFtpyQ9DDpqNZ6BvA35J/story.html