אטימולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אֵטִימוֹלוֹגְיָהעברית: גִּזָּרוֹן, גיזרון) היא חקר מקורותיהן של מילים. מילים רבות כמעט בכל שפה נקלטות משפות אחרות, לעתים לאחר שינוי (במקרה כזה, המילה המקורית נקראת "אטימון"). בעזרת טקסטים עתיקים ובהשוואות לשפות אחרות, אטימולוגים מנסים להתחקות אחרי ההיסטוריה של המילים – מתי הן הופיעו בשפה, מאיזה מקור, וכיצד השתנתה צורתן ומשמעותן.

אטימולוגים מנסים גם לשחזר מידע אודות שפות עתיקות מכדי שיהיה עליהן כל מידע ישיר (כגון כתובים). המחקר האטימולוגי מתבסס על שיטות עבודה של הבלשנות ההיסטורית. על ידי השוואת מילים בשפות קרובות ולאור הנחת סדירותם של מעתקי הגאים, מנסה החוקר לשחזר את צורתן המשוערת הקדומה של המילים ואת גלגוליהן במהלך ההיסטוריה. באופן זה נמצאו שורשים של מילים שניתן לעקוב אחר גלגוליהן מאז שחר ימי משפחת השפות שלהן.

המילה "אטימולוגיה" עצמה מגיעה מהמילים היווניות ήτυμος (אטימוס, "אמיתי") ו-λόγος (לוגוס, "חקר של").

האטימולוגיה וחקר הלשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 שלטה במחקר הבלשני הגישה הדיאכרונית, החוקרת את ההיסטוריה ואת התפתחות השפות. המחקר הגיזרוני (אטימולוגי) היה אז חוד החנית של הבלשנות ההיסטורית, וההתקדמות בתחום זה – בעיקר בחקר השפות ההודו-אירופיות – תרמה רבות לידיעת ההיסטוריה של שפות רבות וקרבת המוצא ביניהן, ולהבנת העקרונות האוניברסליים שבבסיס התפתחותן של שפות.

עם תחילת המאה ה-20 ירדה קרנה של הגישה הדיאכרונית בבלשנות ופינתה את מקומה למחקר הסינכרוני, הבוחן את השפה כמערכת בנקודת זמן מסוימת. על אף המתודולוגיות הנוקשות שפיתחה הבלשנות ההשוואתית כדי להעניק למסקנותיה תוקף מדעי, המחקר האטימולוגי כרוך מעצם טבעו במידה מסוימת של ספקולטיביות, וזו גוררת התייחסות חשדנית ולעתים מזלזלת מצד הקהילה המדעית[דרוש מקור]. על כך יש להוסיף גם את הפופולריות של אטימולוגיות עממיות שתרמו לירידת מעמדה של האטימולוגיה כמדע.

הרעיונות הבסיסיים באטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדרך כלל, למילים בתחילה יש איות מורכב, והוא הופך פשוט יותר עם השנים (למשל, עקב שימוש בקיצורים). התבניות שלפיהן מילים מתקצרות אינן קבועות.
  • מילים שנחשבות לעגה (סלנג) עשויות להפוך לחלק מלב השפה; ולעתים מילים שהן חלק מהשפה הופכות לעגה.
  • מילים גסות עשויות להפוך ללשון נקייה עבור מילים אחרות, ומילים תקינות הופכות לעתים למילים גסות (למשל המילה "זין", שבעבר הייתה קיצור למילה "זרג").
  • מילים עשויות להתחבר זו לזו (הלחמים).
  • מילים מתחילות לעתים כראשי-תיבות (נוטריקון) והופכות למילים בזכות עצמן (לדוגמה: דוח – דין וחשבון, סמל – סגן מחוץ למניין).
  • מילים עשויות להגיע מתחומי התמחות מסוימים, מתרבויות שונות, ואף מיצירות ספרות. מילים עשויות להיגזר משם של מקום (למשל, "ציונות", "שמפניה", "בוהמה", "ביקיני", "סוס טרויאני") ואף משם של אדם מסוים, אמיתי או בדוי (למשל, "צלזיוס", "ג'קוזי", "גאוסיאן", "התניה פבלובית", "סאדיזם").

אטימולוגיה בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית המודרנית מילים רבות שנטבעו בשלב מאוחר יחסית (מאז ימי אליעזר בן יהודה), ועבורן האטימולוגיה היא בדרך כלל ברורה ומתועדת היטב. חקר האטימולוגיה בעברית מתמקד בעיקר במילים קדומות יותר, מתקופת התלמוד והמשנה ואף מתקופת התנ"ך, ובו משווים אותן למילים בערבית, בארמית ובשפות שמיות אחרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barr, J., "Etymology and The Old Testament", in Barr, J. et al., Language and Meaning: Studies in Hebrew Language and Biblical Exegesis (OTS 19), Leiden 1974, pp. 1-28.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]