אטימולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אֵטִימוֹלוֹגְיָהעברית: גִּזָּרוֹן, גיזרון) היא ענף בבלשנות החוקר את מקורותיהן של מילים, את תולדותיהן ואת התפתחותן. חוקרי הגיזָרון (אטימולוגים) – בעזרת טקסטים עתיקים וראיות מצויות, אם ישנם, בהשוואות בין-שפתיות ובכליהם המדעיים – מתחקים אחר שורשיהן של המילים, היחס שביניהן למילים דומות בשפות אחרות והשינויים שחלו במשמעויותיהן במרוצת השנים.

המחקר הגזְרוני מתבסס על שיטות עבודה של הבלשנות ההיסטורית, ובו מושוות מילים בין שפות קרובות. לאור הנחת סדירותם של מעתקי ההגאים, החוקרים מנסים לתאר במדויק את צורתן המשוערת הקדומה של המילים או הצורנים (מילת היסוד המוקדמת ביותר מכונה "אטימון") ואת גלגוליהן במהלך ההיסטוריה. באופן זה נמצאו שורשים של מילים, ובעזרתם אפשר לעקוב אחר גלגוליהן מאז שחר ימי משפחת השפות שלהן. האטימולוגיה מנסה גם לשחזר מידע על שפות עתיקות (כגון כתובים).

המילה "אטימולוגיה" עצמה מגיעה מהמילים היווניות ήτυμος (אטימוס, "אמיתי") ו-λόγος (לוגוס, "חקר של"). "גיזרון של מילה" פירושו מוצאה.

הגיזרון וחקר הלשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 שלטה במחקר הבלשני הגישה הדיאכרונית, החוקרת את ההיסטוריה ואת התפתחות השפות. המחקר הגזרוני היה אז חוד החנית של הבלשנות ההיסטורית, וההתקדמות בתחום זה – בעיקר בחקר השפות ההודו-אירופיות – תרמה רבות לידיעת ההיסטוריה של שפות רבות וקרבת המוצא ביניהן, ולהבנת העקרונות האוניברסליים שבבסיס התפתחותן של שפות.

עם תחילת המאה ה-20 ירדה קרנה של הגישה הדיאכרונית בבלשנות ופינתה את מקומה למחקר הסינכרוני, הבוחן את השפה כמערכת בנקודת זמן מסוימת. על אף המתודולוגיות הנוקשות שפיתחה הבלשנות ההשוואתית כדי להעניק למסקנותיה תוקף מדעי, המחקר האטימולוגי כרוך מעצם טבעו במידה מסוימת של ספקולטיביות, וזו גוררת התייחסות חשדנית ולעיתים מזלזלת מצד הקהילה המדעית[דרוש מקור]. על כך יש להוסיף גם את הפופולריות של אטימולוגיות עממיות שתרמו לירידת מעמדה של האטימולוגיה כמדע.

רעיונות בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדרך כלל, למילים בתחילה יש איות מורכב, שלעיתים הופך פשוט יותר עם השנים (למשל, עקב שימוש בקיצורים). התבניות שלפיהן מילים מתקצרות אינן קבועות.
  • מילים עשויות להתחבר זו לזו (הלחמים).
  • מילים מתחילות לעיתים כראשי-תיבות (נוטריקון) והופכות למילים בזכות עצמן (לדוגמה: דוח – דין וחשבון, סמל – סגן מחוץ למניין).
  • מילים עשויות להיגזר משם של אישיות מקום.
  • מילים עשויות להגיע מתחומי התמחות מסוימים, מתרבויות שונות, ואף מיצירות ספרות.
  • מילים שנחשבו לעגה עשויות להפוך לחלק מהשפה; ולעיתים מילים שהן חלק מהשפה הופכות לעגה.

בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר האטימולוגיה בעברית מתמקד בעיקר במילים קדומות, מתקופת התנ"ך ומתקופת התלמוד והמשנה, ובו הן מושוות למילים בערבית, בארמית ובשפות שמיות אחרות. העברית, שהיא שפה שמית, קלטה כבר בימי קדם מילים שמוצאן יווני ולטיני, בימי הביניים הושפעה מן הערבית, ובעת החדשה הטמיעה בתוכה מילים לועזיות רבות.

העגה העברית הושפעה משפות שכנות, מגלי העלייה ומשפות האם של הישראלים וכן מהגלובליזציה, ובולטת בה השפעת הערבית, האנגלית והיידיש. יש בה גם תערובת של מילים שהגיעו מרוסית, מטורקית, מלדינו ועוד.

בעברית החדשה נטבעו מילים רבות בשלב מאוחר יחסית (מאז ימי אליעזר בן-יהודה), ועל כן גיזרונן בדרך כלל ברור ומתועד. ישנם מילונים המכילים פרטים על גיזרון המילים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]