אטימולוגיקון מגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף מכתב יד מהמאה ה-14 שתומאס גייספורד השתמש בו עבור מהדורת 1848 שלו.

אטימולוגיקון מגהיוונית: Ἐτυμολογικὸν Μέγα; בלטינית: Etymologicum Magnum, אטימולוגיקום מאגנום; בעברית: המילון האטימולוגי הגדול) הוא שמה המסורתי של אנציקלופדיה לקסיקלית ביוונית, שחוברה בקונסטנטינופול על ידי לקסיקוגרף לא ידוע בסביבות שנת 1150 לספירה. זהו הלקסיקון הביזנטי הגדול ביותר והוא עושה שימוש במספר רב של חיבורים דקדוקיים, לקסיקליים ורטוריים מוקדמים יותר.

מקורותיו העיקריים של הלקסיקון היו שני חיבורי "אטימולוגיקה" (etymologica) קודמים: זה המכונה אטימולוגיקום גנוינום (אנ') והאטימולוגיקום גודיאנום (Etymologicum Gudianum). מקורות אחרים כוללים את סטפנוס מביזנטיון, את הקיצור (אפיטומה) של דיוגנינוס (אנ'), את מה שמכונה לקסיקון Αἱμωδεῖν (היימודאין), את החיבור Ἀπορίαι καὶ λύσεις (אפוריאי קאי לוסאיס) של אולוגיוס, את החיבור Epimerismi ad Psalmos של גאורגיוס כוירובוסקוס (אנ'), את האטימולוגיקון של אוריון מתבאי (אנ'), ואוספים של סכוליה (פרשנויות ליצירות). מחבר האטימולוגיקון מגה לא רק אסף והעתיק, אלא מיזג, ארגן מחדש, הגדיל ושינה בחופשיות את חומר המקור שלו, ליצירת חיבור חדש ומיוחד.

המהדורה המודפסת הראשונה של האטימולוגיקון מגה יצאה לאור על ידי זכריאס קליירגס (אנ') וניקולאוס בלסטוס (אנ') תחת חסותה של אנה נוטראס (אנ') בוונציה בשנת 1499. הגופן עוצב ונחתך על ידי קליירגיס, על פי דגם כתב ידו שלו. האותיות הראשונות המעוצבות והאיורים בראש הפרקים מקושטים בתבנית על עיטורי מסורת כתב היד הביזנטי, וגבולות חיתוך העץ כוללים עיצובים ערבסקיים מפורטים, בדרך כלל בצבע לבן על אדום, אך גם לבן על זהב. העיטורים במהדורת קליירגס השפיעו רבות על הדפוס, במיוחד על ספרים ליטורגיים יווניים.

המהדורה השלמה האחרונה היא מאת תומאס גייספורד (אנ') (אוקספורד 1848). מהדורה חדשה (שלא הושלמה) נמצאת בהכנה על ידי פ. לסר (F. Lasserre) ונ. ליוודרס (N. Livadaras), תחת הכותרת Etymologicum Magnum Auctum.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]