איאן מקיואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איאן מקיואן

איאן ראסל מקיואןאנגלית: Ian Russell McEwan, נולד ב-21 ביוני 1948) הוא סופר אנגלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקיואן נולד באלדרשוט שבהמפשייר, בנם של דייוויד מקיואן ורוז ליליאן ויולט.[1] אביו היה קצין צבא שהוצב בארצות שונות, ובילדותו התגורר מקיואן במזרח אסיה (כולל בסינגפור) בגרמניה ובצפון אפריקה (לוב). המשפחה חזרה לאנגליה כשהיה בן 12. למד ב"וולברסטון הול סקול", ב-1970 קיבל תואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת סאסקס, ואחר כך למד באוניברסיטת מזרח אנגליה.

התחיל לכתוב בראשית שנות השבעים, ב-1975 פרסם קובץ סיפורים קצרים, First Love, Last Rites שזיכה אותו בפרס סומרסט מוהם. ב-1979 עורר שערוריה כאשר ה-BBC החרימו מחזה שכתב לטלוויזיה "Solid Geometry" שכלל גסויות. ב-1978 פרסם קובץ סיפורים שני בשם In Between the Sheets. הרומנים הראשונים שלו היו "גן הבטון" (1978) ו"נחמת זרים" (1981) שגם עובדו לסרטי קולנוע. בעקבות אופי ספרים אלה ניתן לו הכינוי "איאן מקברי". הספרים הבאים שכתב היו "הילדים שבזמן" (1987) שזכה ב-"Whitbread Novel Award" לשנת 1987, "התמים" (1990) ו"כלבים שחורים" (1992). מקיואן כתב גם שני ספרי ילדים - "רוז בלאנש" (1985) ו-The Daydreamer ‏(1994).

ספרו "אהבה עיקשת" (1997), המתאר תופעה הקרויה "סינדרום דה קלרמבו", זכה לשבחי המבקרים ונחשב על ידי רבים ליצירת המופת שלו, עיבוד קולנועי של הספר, בשם "אין סוף לאהבה" נוצר ב-2004. ב-1998 זכה בפרס בוקר על הנובלה "אמסטרדם". הרומן הבא שכתב, "כפרה", זכה אף הוא לשבחים רבים, והיה מועמד לפרס בוקר. גם "כפרה" עובד לסרט קולנוע שיצא לאקרנים ב-2008 וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר. ב-2003 יצא לאור הספר "שבת" המתאר יום בחייו של מנתח מוח מצליח. הספר זכה בפרס "James Tait Black Memorial Prize" ב-2005. גם הספר "על חוף צ'זיל" (2007) היה מועמד לפרס בוקר.

בנוסף לרומנים פרסם מקיואן קובצי סיפורים, חיבר תסריטים אחדים, חיבר מחזה, כתב סיפורים לילדים וכן כתב אורטוריה וליברטו בשם "For You" למוזיקה שהלחין מייקל ברקלי.

ספרו "סולאר" שיצא לאור ב-2010 עוסק בהתחממות הגלובלית וניסיון למצוא תחליפי אנרגיה. גיבורו הוא מדען זוכה פרס נובל שמנסה להפיק אנרגיה מהשמש בתהליך פוטוסינתזה מלאכותי.

ב-2006 הואשם מקיואן בגניבה ספרותית. התפרסם כי קטע בספר "כפרה" מבוסס על ספר זכרונות שכתבה לוסילה אנדרוז "No Time for Romance" ושפורסם ב-1977. מקיואן הודה שהשתמש בספר כמקור לכתיבתו, והוסיף התייחסות לאוטוביוגרפיה של אנדרוז בסוף "כפרה".

בינואר 2011 פורסם כי פרס ירושלים יוענק למקיואן.[2] נכונותו לקבל את הפרס עוררה זעם בקרב מתנגדים לשליטת ישראל בשטחים, שביקשו שיסרב לקבל את הפרס.[3] ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, העניק לו את הפרס ב-20 בפברואר כמתוכנן.[4] ימים ספורים אחרי קבלת הפרס הכריז מקיואן כי הוא מעניק אותו לארגון "לוחמים לשלום".[5]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקיואן היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה פני אלן, נמלטה לצרפת יחד עם בנם בן ה-13 אחרי שבית משפט פסק שעל הבן ואחיו בן ה-15 להישאר עם אביהם. אשתו השנייה, הסופרת והעיתונאית אנלנה מקאפי, הייתה עורכת של הגארדיאן.

ב-2002 גילה מקיואן שיש לו אח שנמסר לאימוץ בשנות המלחמה. האח, דייוויד שארפ, גדול ממנו בשש שנים ונולד כתוצאה מרומן שהיה בין הוריו בשעה שאמו הייתה נשואה לגבר אחר. אחרי שבעלה הראשון נהרג במלחמה, נשאו אמו ואביו ואיאן נולד אחרי שנים אחדות.[6]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איאן מקיואן בוויקישיתוף

מתוך ספריו:

על ספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ian McEwan". Film reference.
  2. ^ נמרוד דביר, איאן מקיואן יקבל את פרס ירושלים, באתר nrg‏, 18 בינואר 2011
  3. ^ בני טוקר, מרצים באוניברסיטת ת"א: להחרים את פרס ירושלים, באתר ערוץ 7, 3 בפברואר 2011
    Stephen Bates, Ian McEwan says he will accept Jerusalem prize, The Guardian, 19 January 2011
  4. ^ שני גורקביץ'‏, איאן מקיואן: "מקווה שירושלים תשים קץ להתנחלויות", באתר וואלה! NEWS‏, 20 בפברואר 2011
  5. ^ מרב יודילוביץ', מקיואן תרם את הפרס לתנועת "לוחמים לשלום", באתר ynet, 24 בפברואר 2011
  6. ^ "Novelist McEwan discovers brother". BBC News. 11 בינואר 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2007.