איאן מקיואן

איאן מקיואן
Ian McEwan

לידה	21 ביוני 1948 (בן 76) אלדרשוט, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Ian Russel McEwa
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	אוניברסיטת מזרח אנגליה, אוניברסיטת סאסקס, Woolverstone Hall School
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	גן הבטון, כפרה
תקופת הפעילות	מ-1975
הושפע מ	ג'ון אפדייק, סול בלו, וירג'יניה וולף, פיליפ רות, פרנץ קפקא
בן או בת זוג	Annalena McAfee (1997–?)
פרסים והוקרה	פרס ז'אן מונה (2024) פרס סומרסט מוהם (1976) פרס הלמרייך (2010) מדליית בודלי (2014) מדליית גתה (2020) honorary doctorate of Carlos III University (2018) פרס טובת הכלל (2007) פרס ירושלים (2011) פרס בוקר (1998) פרס בולינגר אברימן וודהאוס (2010) פרס שייקספיר (1999) פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (2005) פרס Femina לספרות (1993) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סאסקס עמית החברה המלכותית לספרות חבר החברה המלכותית לאמנויות עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מפקד במסדר האימפריה הבריטית
ianmcewan.com

איאן ראסל מקיואן (באנגלית: Ian Russell McEwan, נולד ב-21 ביוני 1948) הוא סופר אנגלי.

ביוגרפיה

מקיואן נולד באלדרשוט שבהמפשייר, בנם של דייוויד מקיואן ורוז ליליאן ויולט. אביו היה קצין צבא שהוצב בארצות שונות, ובילדותו התגורר מקיואן במזרח אסיה (כולל בסינגפור) בגרמניה ובצפון אפריקה (לוב). המשפחה חזרה לאנגליה כשהיה בן 12. למד ב"וולברסטון הול סקול", ב-1970 קיבל תואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת סאסקס, ואחר כך למד באוניברסיטת מזרח אנגליה.

התחיל לכתוב בראשית שנות השבעים, ב-1975 פרסם קובץ סיפורים קצרים, First Love, Last Rites שזיכה אותו בפרס סומרסט מוהם. ב-1979 עורר שערורייה כאשר ה-BBC החרימו מחזה שכתב לטלוויזיה "Solid Geometry" שכלל גסויות. ב-1978 פרסם קובץ סיפורים שני בשם In Between the Sheets. ב-1980 שודר ב-BBC מחזהו "משחק החיקוי". הרומנים הראשונים שלו היו "גן הבטון" (1978) ו"נחמת זרים" (1981) שגם עובדו לסרטי קולנוע. בעקבות אופי ספרים אלה ניתן לו הכינוי "איאן מקברי". הספרים הבאים שכתב היו "הילדים שבזמן" (1987) שזכה ב-"Whitbread Novel Award" לשנת 1987, "התמים" (1990) ו"כלבים שחורים" (1992). מקיואן כתב את התסריט לסרט הקולנוע "הבן הטוב" (1993), דרמה בכיכובו של מקולי קאלקין. חיבר גם שני ספרי ילדים - "רוז בלאנש" (1985) ו"החולם בהקיץ"‏(1994).

ספרו "אהבה עיקשת" (1997), המתאר תופעה הקרויה "סינדרום דה קלרמבו", זכה לשבחי המבקרים ונחשב על ידי רבים ליצירת המופת שלו. עיבוד קולנועי של הספר, בשם "אין סוף לאהבה" נוצר ב-2004. ב-1998 זכה בפרס בוקר על הנובלה "אמסטרדם". הרומן הבא שכתב, "כפרה", זכה אף הוא לשבחים רבים, והיה מועמד לפרס בוקר. גם "כפרה" עובד לסרט קולנוע שיצא לאקרנים ב-2008 וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר. ב-2003 יצא לאור הספר "שבת" המתאר יום בחייו של מנתח מוח מצליח. הספר זכה בפרס "James Tait Black Memorial Prize" ב-2005. גם הספר "על חוף צ'זיל" (2007) היה מועמד לפרס בוקר.

בנוסף לרומנים פרסם מקיואן קובצי סיפורים, חיבר תסריטים אחדים, חיבר מחזה, כתב סיפורים לילדים וכן כתב אורטוריה וליברטו בשם "For You" למוזיקה שהלחין מייקל ברקלי.

ספרו "סולאר" שיצא לאור ב-2010 עוסק בהתחממות הגלובלית וניסיון למצוא תחליפי אנרגיה. גיבורו הוא מדען זוכה פרס נובל שמנסה להפיק אנרגיה מהשמש בתהליך פוטוסינתזה מלאכותי.

ב-2006 הואשם מקיואן בגנבה ספרותית. התפרסם כי קטע בספר "כפרה" מבוסס על ספר זיכרונות שכתבה לוסילה אנדרוז "No Time for Romance" ושפורסם ב-1977. מקיואן הודה שהשתמש בספר כמקור לכתיבתו, והוסיף התייחסות לאוטוביוגרפיה של אנדרוז בסוף "כפרה".

פרסים והוקרה

מקיואן היה מועמד לפרס מאן בוקר שש פעמים עד כה וזכה בפרס לאמסטרדם בשנת 1998. המועמדות האחרות שלו היו לנחמת זרים (1981), כלבים שחורים (1992), כפרה (2001), שבת (2005), ובחוף צ'זיל (2007). מקיואן גם היה מועמד לפרס מאן בוקר הבינלאומי בשנים 2005 ו-2007.

בינואר 2011 פורסם כי פרס ירושלים יוענק למקיואן. נכונותו לקבל את הפרס עוררה זעם בקרב מתנגדים לשליטת ישראל בשטחים, שביקשו שיסרב לקבל את הפרס. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, העניק לו את הפרס ב-20 בפברואר כמתוכנן. ימים ספורים אחרי קבלת הפרס הכריז מקיואן כי הוא מעניק אותו לארגון "לוחמים לשלום".

מקיואן עמית האגודה המלכותית לספרות, עמית האגודה המלכותית לאמנויות ועמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים. הוא זכה בפרס שייקספיר מטעם קרן אלפרד טופר, המבורג, בשנת 1999. הוענק לו תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית - CBE, בשנת 2000. בשנת 2008 הוענק לו דוקטור לשם כבוד לספרות על ידי יוניברסיטי קולג' לונדון, שם לימד בעבר ספרות אנגלית.

חיים אישיים

מקיואן היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה, פני אלן, נמלטה לצרפת יחד עם בנם בן ה-13 אחרי שבית משפט פסק שעל הבן ואחיו בן ה-15 להישאר עם אביהם. אשתו השנייה, הסופרת והעיתונאית אנלנה מקאפי, הייתה עורכת של הגארדיאן.

ב-2002 גילה מקיואן שיש לו אח שנמסר לאימוץ בשנות המלחמה. האח, דייוויד שארפ, גדול ממנו בשש שנים ונולד כתוצאה מרומן שהיה בין הוריו בשעה שאמו הייתה נשואה לגבר אחר. אחרי שבעלה הראשון נהרג במלחמה, נשאו אמו ואביו ואיאן נולד אחרי שנים אחדות.

ספריו שתורגמו לעברית

• "גן הבטון" (1978) The Cement Garden – תרגם חיים גליקשטיין, זמורה, ביתן, מודן, (1980)
• "נחמת זרים" (1981) The Comfort of Strangers – תרגם אהרון שלם, זמורה-ביתן (1983)
• "הילדים שבזמן" (1987) The Child in Time – תרגם אמנון כץ, ערך אוהד זהבי, הוצאת מודן (2003), עליו זכה בפרס פמינה.
• "התמים" (1990) the innocent – תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2007)
• "כלבים שחורים" (1992) Black Dogs – תרגמה טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד (1997)
• "החולם בהקיץ" (1994) The Daydreamer – תרגמה שולי נוסבאום, הוצאת עם עובד (2006)
• "אהבה עיקשת" (1997) Enduring Love – תרגמה עתליה זילבר, הוצאת עם עובד (1999)
• "אמסטרדם" (1998) Amsterdam – תרגמה טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד (2000)
• "כפרה" (2001) Atonement – תרגמה עתליה זילבר, הוצאת עם עובד (2002)
• "שבת" (2005) Saturday – תרגמה סמדר מילוא, הוצאת עם עובד (2005)
• "על חוף צ'זיל" (2007) On Chesil Beach – תרגמה סמדר מילוא, הוצאת עם עובד (2007)
• "סולאר" (2010) Solar – תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2010)
• "דברי מתיקה" (2013) Sweet Tooth – תרגמה מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2013)
• "טובת הילד" (2014) The Children Act – תרגמה מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2015)
• "קליפת אגוז" (2016) Nutshell – תרגמה מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2017)
• "מכונות כמוני" (2019) Machines like me – תרגמה מאנגלית מיכל אלפון, עם עובד (2020)
• "הג׳וק" (2019) The Cockroach – תרגם ארז וולק, עם עובד (2022)
• "שיעורים" (2022) Lessons – תרגם אמיר צוקרמן, עם עובד (2023)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של איאן מקיואן (באנגלית)
• איאן מקיואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איאן מקיואן (1948-), דף שער בספרייה הלאומית

• איאן מקיואן, ברשת החברתית פייסבוק
• איאן מקיואן, ברשת החברתית Goodreads
• הספרים של איאן מקיואן באתר עם עובד
• הספרים של איאן מקיואן, באתר "סימניה"
• שירי לב-ארי, הרגע שלפני, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
• איריס לעאל ומיכאל הנדלזלץ, רגע אחד בחיים, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2007
• הגרדיאן, עכבר העיר אונליין, צ'יפס ועתידו של כדור הארץ, באתר הארץ, 4 ביוני 2008
• ניקולס רו, הגרדיאן, עכבר העיר אונליין, שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב, ריאיון עם איאן מקיואן, באתר הארץ, 12 במרץ 2010
• אוהב את המסך, מחויב למילה הכתובה, באתר ynet, 25 בפברואר 2011
• מיה סלע, באורה המחטא של השמש, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
• רייצ'ל קוק, הגורם האנושי: ריאיון עם הסופר הטוב ביותר בעולם, באתר nrg‏, 4 בספטמבר 2012
• אלעד בר-נוי, איאן מקיואן: "הימנים הקיצוניים בישראל הם תמונת מראה של האיסלאם הרדיקלי", באתר "ידיעות אחרונות", 13 במאי 2017

מתוך ספריו:

• איאן מקיואן, שבת, באתר ynet, 16 בינואר 2006
• פרקים ראשונים מתוך הספר "כפרה" באתר עם עובד
• פרק מתוך "סולאר", ספרו החדש של איאן מקיואן, באתר הארץ, 16 בפברואר 2011

על ספריו:

• דן לחמן, שבת / איאן מקיואן באתר אימגו
• דן לחמן, איאן מקיואן / על חוף צ'זיל, אימגו
• אריאנה מלמד, מעין הבתולים, באתר ynet - על הספר "על חוף צ'זיל"
• לילך וולך, שם ישבנו ובכינו, נענע 10, ‏24 באוקטובר 2007 - על הספר "על חוף צ'זיל"
• שגיא גרין, מכת שמש, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
• עמנואל ברמן, כשאיאן מקיואן פוגש את ג'ון לה קארה, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
• עמיחי שלו, שירות הביטחון הספרותי של איאן מקיואן, באתר ynet, 2 בינואר 2014
• אריק גלסנר, על "דברי מתיקה", של איאן מקיואן, באתר "מבקר חופשי", 3 בינואר 2014
• עופרה עופר אורן, "על חוף צ'יזל", הסוד ששיבש חיים שלמים, בבלוג "סופרת ספרים", 15 בדצמבר 2014
• עופרה עופר אורן, "טובת הילד": אגדה אורבנית או גניבה ספרותית, בבלוג "סופרת ספרים", 22 בינואר 2015
• עמיחי שלו, "טובת הילד": בשם רוח הקודש ורוח המשפט, באתר ynet, 9 בספטמבר 2015
• יותם שווימר, לכפר, לקרוא, לאהוב: בחזרה ל"כפרה", באתר ynet, 22 בספטמבר 2015
• אריק גלסנר, על "טובת הילד", מדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 25 בספטמבר 2015
• אריק גלסנר, "קליפת אגוז" של איאן מקיואן: בינוני אך מהנה, באתר ynet, 12 במאי 2017
• אריק גלסנר, "הילדים שבזמן": איאן מקיואן במיטבו, באתר ynet, 14 ביולי 2018
• עופרה עופר אורן, "התמים", האם ברלין זוכרת?, בבלוג "סופרת ספרים", 27 ביוני 2019
• גלית דיסטל אטבריאן, "מכונות כמוני" הוא הספר הטוב הכי גרוע שקראתי השנה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2020