איוויה
| |||
.jpg) | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 גרודנו | ||
| ראיון | איוויה | ||
| תאריך ייסוד | 1444 | ||
| גובה | 145 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 7,089 (1 בינואר 2024) | ||
| קואורדינטות | 53°55′51″N 25°46′13″E / 53.93071°N 25.77026°E | ||
| אזור זמן | UTC+3 | ||
איוויֶה (בבלארוסית: Іўе, ברוסית: Ивье, בפולנית: Iwje, ביידיש: איוויע) היא עיירה במחוז גרודנו, כ-160 ק"מ מגרודנו.
תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מסמכים מהמאה ה-17, נוסדה איוויה על ידי אשת הדוכס הגדול של ליטא במאה ה-15. במאה ה-16 התיישבו בה טטרים, ובשנת 1600 נבנו בה כנסייה ומנזר ברנרדיני.
על פי סברה אחת, מקור שמה של העיירה הוא סלאבי, ופירושו – עץ ערבה. על פי סברה אחרת, המקור הוא פיני, והמשמעות היא "מקור הנהר". סברה נוספת גורסת שהשם הוא טטרי במקור, ומשמעותו היא "בית" או "קן". זאת מכיוון שהעיירה הייתה במשך שנים רבות יישוב בלארוסי-טטרי.
יהודי איוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באיוויה כ-3,000 יהודים, שהיוו רוב תושבי העיירה.
באיוויה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, בהן השומר הצעיר, המזרחי ובית"ר, ומוסדות דת וחינוך יהודיים, ובהם בית ספר מרשת תרבות ובית ספר יידי. שכנא אפשטיין, עורך ה"דער עמעס", היה יליד העיירה.
ב-15 במאי 1929 עלו באש מרבית בתי היהודים ומוסדות הציבור בעיירה בשרפה שפרצה בה, וועד עזרה מקומי פעל לשיקומם.
בעקבות כניסת הסובייטים לאיוויה ב-18 בספטמבר 1939, נסגרו רוב המוסדות היהודיים בעיירה.
בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבצע ברברוסה, בקיץ 1941, כבשו הגרמנים את העיירה. כעבור מספר ימים גויסו הגברים היהודים בני 15 עד 60 לעבודת כפייה, וב-2 באוגוסט 1941 הובילו הגרמנים 224 יהודים ממשכילי העיירה, ובהם רבנים ומורים, ליער ליד הכפר סטנייוויצ'ה (Staniewicze), שם ירו בהם למוות בסיוע ליטאים.
בעיירה הוקם גטו מוקף גדר תיל, ובראש היודנרט שמונה במקום הועמד משה קופלר, פליט מקרקוב. לגטו הובאו מגורשים יהודים מיישובי הסביבה (כמו בקשטי), ומספר תושביו הגיע ל-3,500 עד 4,000 נפש, תוך צפיפות רבה.
ב-12 במאי 1942 רוכזו יהודי הגטו בכיכר השוק בעיירה, ולאחר סלקציה, הובלו כ 2,300 איש, רובם נשים וילדים, לסטנייוויצ'ה, ושם נרצחו. עשרות יהודים שניסו להימלט נתפסו ונרצחו.
בסוף דצמבר 1942 נרצחו עוד כ-150 מיושבי הגטו במחנה העבודה בוריסוב שליד מינסק, וב-16 בינואר 1943 גורשו למעלה מ-1,000 יהודים מהגטו לאזור ביצות ביאלה-בלוטה (Biale Blota) בסמוך לבוריסוב, ושם נרצחו. באותו יום נמלטו ליערות כ-200 יהודים, ורובם הצטרפו במרוצת הזמן לפרטיזנים.
במרץ 1943 הועברה קבוצה קטנה של יהודים מהגטו לגטו לידא, ובאוגוסט אותה השנה הועברו כ-70 צעירים מהגטו למחנה עבודה ליד סמולנסק, ונרצחו שם. אחרוני היהודים מגטו איוויה גורשו בספטמבר 1943 למחנות ההשמדה סוביבור ומיידנק.
רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין רבני העיר ידועים:
- רבי משה אשכנזי - ממקורבי הגר"א, כיהן ללא שכר והתפרנס כמלמד, רבה של העיר במשך חמישים שנה (1721–1771)
- רבי אהרן בלוך
- רבי מאיר שלום קרליץ (עד עלייתו לארץ ישראל ב-1820)
- רבי משה אריה לייב גרודזנסקי (עד פטירתו ב-1857)
- רבי שלמה דוד גרודזנסקי - בנו של הרב הקודם (עד פטירתו ב-1904)
- רבי יצחק קוסובסקי - חתנו של הרב הקודם, כיהן בערים נוספות והיגר לדרום אפריקה
- רבי שלמה דוד גרודזנסקי - בנו של הרב הקודם (עד פטירתו ב-1904)
דיינים נוספים וראשי הישיבה המקומית מראשית המאה ה-20: רבי יוסף חיים קלצקי, רבי שלמה יהודה קרפל, רבי אליהו שמוקלר, רבי יצחק בקשט-יוספזון, רבי משה מאירוביץ' ורבי אברהם יצחק מינקין.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחל גרוסבאום-פסטרנק, "איוויֶה", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 117–120.
- ספר זכרון לקהילת איביה. משה כגנוביץ'. תל אביב תשכ"ח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוויה (Iwje), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ספר יזכור לקהילת איוויה, בספריית העיר ניו יורק
- "איוויה", באתר השטעטל הווירטואלי
- "איוויה", באתר JewishGen (באנגלית)
- תמרה ורשיטסקאיה, איוויה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1204–1206), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- עדותו של ברוך קופולד, ניצול שואה מאיוויה, שהצטרף לפרטיזנים של טוביה ביילסקי
- כשהקירות בכו - סיפורה של צילה יופן מאיוויה, מהפרטיזניות של קבוצת ביילסקי, בערוץ היוטיוב של יד ושם
איויה (בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית
