איברהים שינאסי

איברהים שינאסי
İbrahim Şinasi

איברהים שינאסי
לידה	5 באוגוסט 1826 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	13 בספטמבר 1871 (בגיל 45) איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
שם לידה	Ibrahim Shinazi
מדינה	האימפריה העות'מאנית
שפות היצירה	טורקית עות'מאנית, צרפתית, טורקית
תקופת פעילות	1860–1871 (כ־11 שנים)
מפלגה	העות'מאנים הצעירים

אִיבְּרַהִים שִׁינַאסִי (בטורקית: İbrahim Şinasi, בטורקית עות'מאנית: ابراهيم شناسى أفندی; 5 באוגוסט 1826 – 13 בספטמבר 1871) היה אינטלקטואל עות'מאני חלוצי, מייסד הדרמטורגיה הטורקית, סופר, עיתונאי, מתרגם, מחזאי, בלשן ועורך עיתון. הוא היה חדשן במספר תחומים: הוא כתב את אחד מהדוגמאות המוקדמות ביותר למחזה עות'מאני, עודד את מגמת תרגום השירה מצרפתית לטורקית, פישט את הכתב ששימש לכתיבת השפה הטורקית העות'מאנית, והיה אחד הסופרים העות'מאנים הראשונים שכתבו במיוחד עבור הציבור הרחב. שינאסי השתמש בעיתוניו, "טרג'ומן-י אהוואל " (Tercüman-ı Ahvâl – "מפרש האירועים") ו"טאסוויר-י אפקאר " (Tasvîr-i Efkâr "מבשר הרעיונות"), כדי לקדם את הפצת אידיאלי הנאורות האירופית בתקופת הטנזימאט, והוא הפך את חינוך הציבור העות'מאני המשכיל לייעודו האישי. אף שרבים מהפרויקטים של שינאסי נותרו בלתי גמורים בעת מותו, "הוא היה בחזית מספר תחומים והטביע את חותמו על התפתחות כל תחום כל עוד הוא הכיל בעיות לא פתורות".

שינאסי היה תומך מוקדם בחוקה עבור האימפריה. יחד עם עמיתו וחברו נאמיק כמאל , שינאסי היה אחד המנהיגים הבולטים של העות'מאנים הצעירים , אגודה חשאית של אינטלקטואלים טורקים עות'מאנים שדחפו לרפורמות נוספות באימפריה העות'מאנית לאחר הטנזימאט, במטרה לחדש ולרענן אותה על ידי יישור קו עם שאר אירופה. אף ששינאסי מת לפני שהרפורמות שלהם הגיעו לידי מימוש, מאמצי העות'מאנים הצעירים הובילו ישירות לניסיון הראשון למונרכיה חוקתית באימפריה בשנת 1876, כאשר "התקופה החוקתית הראשונה " קצרת הימים בישרה על כתיבת חוקה עות'מאנית ויצירת פרלמנט דו-ביתי. באמצעות עבודתו כפעיל פוליטי ואחת הדמויות הספרותיות הבולטות בתקופתו, שינאסי הניח את היסודות בתודעת הציבור לרפורמות עכשוויות ומאוחרות יותר באימפריה העות'מאנית, ומאוחר יותר, ברפובליקה הטורקית המודרנית.

קורות חיים

איור של איברהים שינאסי

ראשית חייו

איברהים שינאסי נולד בקונסטנטינופול (איסטנבול המודרנית) בשנת 1826 בתקופה של אי-ודאות באימפריה העות'מאנית. מוצאו האתני היה רוטולי. אביו של שינאסי שירת כקפטן ארטילריה בצבא העות'מאני ומת במהלך אחת מהמלחמות העות'מאניות-רוסיות. הוא גודל על ידי אימו וקרובי משפחתו והחל את לימודיו בבית ספר שכונתי. שינאסי למד בבית ספר יסודי במטרה להפוך לפקיד צבאי. הוא קיבל משרה בנשקיית ה"מושירייט", תוך כדי לקיחת שיעורים בערבית, פרסית וצרפתית. בגיל צעיר, הוא יצר קשר הדוק עם הרפורמטור המפורסם מוסטפא רשיד פאשה , שעזר לו לזכות במלגה ממשלתית ללימודי מימון בפריז.

בזמן שהותו בפריז, שינאסי למד גם מתמטיקה, מדע והיסטוריה, אך הוא החל לפתח את מה שיהפוך לחיבה לכל החיים לספרות. שם, שינאסי בא במגע עם ספרות ואינטלקטואלים צרפתים; הוא התרשם מרעיונות נאורות וטיפח קשרים עם למרטין, ארנסט רנן ואינטלקטואלים צרפתים אחרים. בין היתר, הוא היה חבר ב"חברה האסייתית " (Société Asiatique). במהלך שהותו בפריז, הוא תרגם מספר יצירות מצרפתית לטורקית עות'מאנית.

קריירה ממשלתית

תקופת כהונתו הקצרה של שינאסי כפקיד ממשלתי כללה תפקיד בוועדת החינוך. קבוצה זו הייתה אחראית על הערכה וארגון מחדש של בתי הספר העות'מאניים. הוא שימש כחבר בארגון זה עם שובו מפריז בשנת 1853 ועד לפיטוריו. הוא הוחזר לתפקיד רק כדי להיות מודח שוב בשנת 1863. סביר להניח שפיטוריו נבעו מפעילותו העיתונאית המתפתחת שביקרה את הממשלה וקידמה רעיונות "אירופיים". יום לפני פיטוריו השניים של שינאסי מוועדת החינוך, הוא כתב מאמר שדגל בעקרון "אין מיסוי ללא ייצוג". לאחר הדחתו מתפקידו הממשלתי, שינאסי שב לפריז כדי להתמקד בכתיבתו ובלימודיו הבלשניים. יש השערות שעימותים עם כמה ממתקני הטנזימאט, כמו מהמט אמין עלי פאשה ומהמט פואד פאשה, עודדו את שינאסי לעזוב את המדינה.

תקופת העיתונאות

המיזם הבולט ביותר של שינאסי בעיתונאות היה ייסוד הפרסום "טאסוויר-י אפקאר " (Tasvîr-i Efkâr "מבשר הרעיונות"), בשנת 1862. זה היה העיתון המשפיע הראשון באמת באימפריה העות'מאנית. פרסום זה היה היורש של עיתון אחר בשם "טרג'ומן-י אהוואל" (Tercüman-ı Ahvâl) ששינאסי ייסד וערך בעבר יחד עם שותפו אגה אפנדי . בעיתונים אלה, הוא השתמש ב"טורקית עיתונאית" שהושפעה רבות מהשפה הגסה יותר של הטורקים העות'מאנים הממוצעים (kaba Türkçe). הוא דגל בחום בהתמערבות גוברת של האימפריה העות'מאנית וגם ב"אנציקלופדיזם"; הוא האמין כי הציבור צריך להתחנך במגוון רחב של תחומי דעת, ולכן יצירותיו כללו לעיתים קרובות התייחסויות לדמויות, כגון אפלטון או אייזק ניוטון, ומושגים נעלים כמו משפט הטבע.

מעורבות עם העות'מאנים הצעירים וגלות

לאחר שהצטרף לאגודה הסודית הרפורמיסטית העות'מאנים הצעירים בשנת 1865 ויצא לגלות בפריז, שינאסי העביר את ניהול ה"טאסוויר-י אפקאר" לנאמיק כמאל , עובדו ועמיתו.

שנותיו האחרונות ומותו

שינאסי חזר לאיסטנבול בשנת 1869, שם "הוא חי כמתבודד ובמצוקה כלכלית מסוימת". הוא פתח בית דפוס והחל להדפיס ולפרסם את יצירותיו. זמן קצר לאחר מכן, ב-13 בספטמבר 1871, הוא מת מגידול מוחי בגיל 45.

דעותיו

פוליטיקה

שינאסי, בהשפעת רעיונות הנאורות, ראה בחופש הביטוי זכות יסוד והשתמש בעיתונאות כדי לעסוק, לתקשר ולחנך את הציבור. בכך שפנה ישירות לציבור בענייני הממשלה, שינאסי הכריז שפעולות המדינה אינן עניין בלעדי של הממשלה. בגיליון הראשון של עיתונו הראשון, שינאסי כתב: "מכיוון שלאנשים החיים בחברה יש חובת נאמנות למגוון התחייבויות רשמיות, נובע מכך בהכרח שחלק מזכויותיהם מורכב מהפצת רעיונות מילוליים וכתובים לקידום האינטרסים של המולדת".

על אף היותו פטריוט ופופוליסט בנטייתו לשפת העם הפשוטה, שינאסי היה גם רומנטיקן ואינטרנציונליסט. הוא הכריז, בכתביו, כי "אומתי היא המין האנושי, ומולדתי היא האדמה" (טורקית עות'מאנית: ملتم نوع بشر در وطنم روی زمین). כפי שצוין על ידי אחמט האמדי טנפינאר , שורה זו נוצרה בהשראת דברי הסיום של "לה בירגרב" (Les Burgraves) מאת ויקטור הוגו: "...שיהיה לה העולם כמולדתה והאנושות כאוּמתה" (צרפתית: ... avoir pour patrie le monde et pour nation l'humanité.).

שפה

תרומותיו העיקריות של שינאסי לרפורמה ולתרבות העות'מאנית והטורקית היו תוצאה של השימוש שלו בשפה. לפני שינאסי, נאמיק כמאל וזיה פאשה , הכתיבה העות'מאנית התחלקה במידה רבה לספרות עילית ולספרות עממית. כתיבת האליטות הייתה כמעט אך ורק שירה (דיוואן) בעלת צורה, משקל וחרוזים קפדניים. היא נכתבה אך ורק בטורקית עות'מאנית, שכללה מילים שאולות מערבית ופרסית שהיו מעבר להבנת העם הפשוט (שדיבר "טורקית וולגרית" (kaba Türkçe), שדמתה יותר לטורקית מודרנית); היא הדגישה מצוינות אמנותית על פני תקשורת. האליטות כתבו זו לזו, ולא לציבור הרחב. הן ספרות העילית והן הספרות העממית שילבו אלמנטים מהמסורת האסלאמית, אך כתיבה פופולרית הסתמכה רבות על השורשים המרכז-אסיאתיים של העות'מאנים. היא השתמשה הן בשירה והן בפרוזה, אך חברי האליטה לא התייחסו אליה ברצינות.

שינאסי שינה את הפרדיגמה של הכתיבה בתוך האימפריה העות'מאנית על ידי פישוט השפה, פנייה מכוונת ישירות לציבור הולך וגדל של אוריינים, והחדרת ז'אנרים חדשים, אירופיים יותר, להמונים. הוא ניסה ליצור טורקית טהורה (öz Türkçe), באמצעות ביטול מילים שאולות משפות אחרות על מנת להפוך את התוכן והסגנון של יצירותיו למושכים וקלים יותר להבנה. בעת מותו, שינאסי עבד על מילון טורקי רחב היקף על מנת לסייע בפורמליזציה של השפה. הוא גם פישט את הכתב המבוסס על ערבית של הכתב הטורקי העות'מאני , בשילוב ה"נסח'" וכתב כופי של הקליגרפיה, אך הוא "הצליח רק לצמצם את למעלה מחמש מאות הסימנים ששימשו מאז שאיברהים מוטפריקה חתך לראשונה את הטיפוגרפיה שלו ל-112".

ספרות

בנוסף לעבודתו כעיתונאי, שינאסי היה משורר, מתרגם ומחזאי. בשנת 1853, הוא פרסם אוסף שירים בשם "דיוואן-י שינאסי" (Divan-i Şinasi). הוא מתואר לעיתים קרובות כ"מייסד האסכולה המודרנית של הספרות העות'מאנית". הוא זכה לתואר זה על בסיס שינוי השירה הטורקית על מנת שתהיה עקבית יותר עם המודל הצרפתי ועל תרגומיו של שירים צרפתיים רבים לטורקית. "הוא הפנה תשומת לב לספרות אירופית, הביע את הצורך לבצע תרגומים ממנה, והפיץ את אמונתו – שהפכה לנבואה נכונה – שספרות טורקית מודרנית תיוולד על בסיס מודלים של הספרות המערבית". תרגומיו לשירה, בנוסף לתרגומיו מצרפתית לטורקית של הוגי דעות מעידן הנאורות, עודדו אחרים לתרגם יצירות משמעותיות של הוגים אירופאים ותרמו להתמערבות של האימפריה העות'מאנית.

חתונת משורר

ניתן לטעון כי יצירתו המפורסמת ביותר של שינאסי הייתה המחזה "חתונת משורר" (בטורקית: Şair Evlenmesi). זו לא הייתה היצירה התיאטרלית הראשונה שנכתבה בשפה טורקית, שכן יצירתו של המחזאי האזרבייג'ני מירזה פתאלי אחונדוב הופיעה קודם לכן, אך זה היה המחזה הראשון שהוכר באופן נרחב ונכתב על ידי עות'מאני בסגנון הפקות תיאטרון אירופאיות מודרניות, והייתה לו השפעה רבה על קאנון המחזות שבאו בעקבותיו. הקומדיה במערכה אחת נכתבה בשנת 1859, אך פורסמה רק בשנת 1860. היא הודפסה כסדרה, בחלקים שנקראו "תפריקה" (Tefriqa) בעיתונו "טרג'ומן-י אהוואל" (Tercüman-ı Ahvâl) בתגובה לפופולריות הגוברת של התיאטרון באימפריה העות'מאנית. להקות שחקנים אירופאיות מלונדון, פריז, סנקט פטרבורג וערים מרכזיות אחרות הגבירו את הביקוש למחזות בקרב אנשי המזרח התיכון, במיוחד במרכזים עירוניים כמו טביליסי, איסטנבול וקהיר. בכתיבת מחזה זה, וכפי שהיה אופייני לסגנונו האמנותי, שינאסי השתמש בטורקית שהייתה קרובה יותר לשפה המדוברת, ולא באוצר המילים והמבנים ששימשו בעבר את האליטה התרבותית. הוא עיוות בכוונה את האופן שבו איית מילים כדי להפוך את השפה לפונטית יותר ולסייע בביצוע המחזה. הוא כלל אותיות ערביות בכתיבתו, ותרם ל"אנרכיה שבסופו של דבר הסתיימה בנפילת הכתב הערבי".

מחזה זה היה חדשני גם בחוגים העות'מאניים, מכיוון שהוא התייחס באופן ישיר וסאטירי לנושאי עניין עכשוויים. שינאסי השתמש במחזה כדי לבקר הן את המסורתיים והן את המעמד המתפתח של אליטה ליברלית. הוא התמקד במסורתיים על כך שהמשיכו לעסוק בנישואים מוסדרים באמצעות מתווכים. במחזה, צעיר עני התאהב באישה יפה, אך על פי המסורת המוסלמית, חתנים לא יכלו לראות את פניהן של כלותיהם עד לאחר השלמת חוזה הנישואין. משפחת האישה היפה ניצלה את ההתניה לטובתה, כאשר החליפה בסתר את אהובתו של המשורר הצעיר באחותה המבוגרת והלא מושכת במיוחד. הצעיר התאחד בסופו של דבר עם אהובתו באמצעות מעשיו הרעים שלו. לאורך המחזה, שינאסי גם ניצל את ההומור כדי לגנות את היהירות והיומרה הנפוצים של "האינטלקטואלים בעיני עצמם".

משערים שהמחזה הוזמן לביצוע בתיאטרון החצר של ארמון דולמאבהצ'ה, אך ייתכן שההצגה התקיימה או לא התקיימה במקום זה. ההערכה היא שהתרגום הראשון של המחזה לאנגלית פורסם בשנת 1981.

תיאטרון "שינאסי סאהנסי " (Şinasi Sahnesi) באנקרה, טורקיה, נקרא לכבודו של שינאסי.

כתביו

• Tercüme-i Manzume (1859, translation of poems from the French of La Fontaine, Lamartine, Gilbert, and Racine)
• Şair Evlenmesi (1859, the first Ottoman play, "The Wedding of a Poet")
• Durub-i Emsal-i Osmaniye (1863, the first book of Turkish proverbs)
• Müntahabat-ı Eş'ar (1863, collection of poems)

לקריאה נוספת

• Ceylan, Ebubekir (2011). The Ottoman Origins of Modern Iraq: Political Reform, Modernization and Development in the Nineteenth Century Middle East. London: I.B. Tauris. ISBN 978-1848854253.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איברהים שינאסי בוויקישיתוף

• איברהים שינאסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)