איברלינגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איברלינגן
Überlingen
סמל
סמל איברלינגן
Ueberlingen Innenstadt2.jpg
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
תאריך ייסוד 1268 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 58.67±0 קילומטר רבוע
גובה 403 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 22,554 (נכון ל־30 בספטמבר 2019)
קואורדינטות 47°46′00″N 9°09′30″E / 47.766666666667°N 9.1583333333333°E / 47.766666666667; 9.1583333333333 
אזור זמן UTC+1
http://www.ueberlingen.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מיקום איברלינגן בתוך בודנזקרייס

איברלינגןגרמנית: Überlingen) היא עיר גרמנית על החוף הצפוני של ימת קונסטנץ בסמוך לגבול עם שווייץ. אחרי העיר פרידריכסהאפן, איברלינגן היא העיר השנייה בגודלה במחוז בודנזקרייס (אנ') משנת 1993, איברלינגן מסווגת כעיר מחוז גדולה (Große Kreisstadt).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע על איברלינגן קיים עוד מהתקופה הרומית, אך מגוון יישובים התקיימו באזור לפני הכיבוש הרומי. יישובים מתקופת האבן, שהתגלו לאורך קו החוף של ימת קונסטנץ, מעידים כי לחופי הימה התקיימו עשרות קהילות משגשגות של 50 – 100 פרטים. יישובים אלה נכללים בקטגוריית תרבות האלשטאט, ומידע על הרגליהם, לבושם ותזונתם נמצא בחפירות ארכאולוגיות מאמצע עד סוף המאה ה-19.

אתרים דומים, אם כי קטנים יותר, נמצאו בסביבת איברלינגן: אתר ליד הודינגן, אחר ליד דיטינגן, על יד קונסטנץ, ואתר מרכזי ליד הכפר אונטרולדינגן (אנ'), בו נמצא כיום מוזיאון ארכאולוגי תחת כיפת השמיים.[1]

המתים נשרפו או נקברו בערמות או בקברים שטוחים; נשים ענדו תכשיטים עשויים ברונזה או זהב, בעיקר עגילים. כלים שנחשפו בחפירה ארכאולוגית מצביעים על כך שיישובים אלה עסקו בציד, דיג וחקלאות.[2]

התקופה הרומית והמרובינגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמות האלפיניות של המישור השווייצרי המזרחי נכבשו על ידי הקיסר אוגוסטוס (31 לפנה"ס עד 14 לספירה), אשר השליט את השלטון הרומי מהרי האלפים עד הדנובה, הודות למאמציהם של בניו החורגים נירון קלאודיוס דרוסוס וטיבריוס. לפי פרשנות של תיעוד רומאי, אחד מאיי בודנזה, ככל הנראה מיינאו, היה בסיס למבצעים צבאיים בשנת 15 לפנה"ס.[2]

לשם הובלת חיילים, בניית אוניות ותחזוקת ספינות היה על הרומאים להחזיק את כל החוף השווייצרי של האגם. מנקודות אלה לאורך האגם יכלו הרומאים לעלות על מזרח טירול ובוואריה של ימינו, או על מערבן, בעמק הריין. אזור בודנזה, מחוז רומאי שנוהל מ-Augusta Vindelicorum, אאוגסבורג של ימינו, נשלט תחת פיקודו של טיבריוס.[3] הכביש משטוקך לאיברלינגן, ולאורך חוף האגם עד אולדינגן ובהמשך לפרידריכסהאפן, ומסילות הרכבת מזרח – מערב, הם בדרך כלל בתוואי הדרך הרומית הישנה.[4]

עקב סכסוכים בין הרומאים, כוחם הלך ודעך ועלה כוחן של קבוצות גרמאניות ברחבי האזור. יישובים חדשים הופיעו במקום יישובים שרופים. על כפרים ישנים ובתי חווה השתלטו יערות וכרי דשא, ועם הגעתם של הגרמאנים נבנו מחדש.[5] במחצית השנייה של המאה הרביעית, הופיעו מספר משפחות מנהיגות שפעלו להשגת עצמאות מהרומאים.[6]

ככל שהרומאים נסוגו יותר ויותר, והתרכזו בגבולות המערביים או התמקדו בהגנת אזורי הכיבוש באיבריה, הפרנקים, במיוחד קלודוויג, או כלוביס (482–511), וכן גותים, ובמיוחד תיאודריך (471–527), ערערו על השליטה באזור. לאורך כל תקופה זו שמרו דוכסיו הגרמאנים של האזור את מושבם העיקרי באיברלינגן. איברלינגן הגרמאנית הוזכרה לראשונה בשנת 770 בשם "איבורינגה" ("Iburinga"). לפני כן (בסביבות 641) נודעה בשם "גונצובורג" ("Gunzoburg"), מקום מושבו של הדוכס האלמני או השוואבי גונצו. האתר האפשרי של הווילה של גונצו זוהה ברבע הצפון-מערבי של איברלינגן, מחוץ לחפיר הפנימי של ימינו.[7]

תקופת ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכסים הגרמאניים היו קשורים למשפחות אחרות ברחבי אירופה; אשתו הראשונה של קרל הגדול, הילדגרד, הגיעה ממשפחת הרוזנים לינצגאו (Linzgau), שמושבה היה ב-Buchhorn (פרידריכסהאפן של היום). במאה ה-19 נישאו לואי החסיד ולודוויג הגרמני לנשים מבית האצולה הפרנקי Welf (אנ'). במאה העשירית פלשו ההונגרים, וקרבות מתמשכים עמם פגעו קשה באזור.[2]

מאבק האינווסטיטורה במאה ה-11 פגע אף הוא קשה באזור, אך בסוף המאה ה-11 ובמחצית הראשונה של המאה ה-12, בית הוהנשטאופן ייצב את האימפריה הרומית הקדושה. אזור בודנזה היה ממוקם במרכז האימפריה.[8]

הייתה זו תקופת פריחה לאיברלינגן. רבים מהמסמכים מהתקופה אבדו, אולי בשריפה בעיר בשנת 1279, אך הרבה ידוע.[9] עם התרחבות האימפריה הרומית הקדושה, יישובים ברחבי האימפריה חוו שיפורים בתשתיות: שיפור הכבישים ותקנות החליפין עודדו את הסחר, במיוחד בשוואביה. העיר קיבלה זכויות שוק בין 1180 ל-1191; מפות המראות את דרך המסחר משטוקך (Stockach) לבוכהורן (Buchhorn) מציגות את העיר איברלינגן. עד 1226 היה באיברלינגן בית קברות יהודי, ורמזים אלו מובילים למסקנה כי בעיר היה שוק במשך תקופה ארוכה הרבה יותר מזו, וכן להנחה כי הקיסר ברברוסה הקים את השוק בסוף תקופת משטרו. הוא היה באזור מספר פעמים כדי לקיים מושבי בית משפט, ובשנת 1187 שהה בוואלהאוזן, מעבר לאגם, כדי לחתום על מסמכי ההקמה של מנזר זאלם (אנ').[10]

בסוף המאה ה-14 קיבלה העיר מעמד של עיר קיסרית חופשית. בשנת 1547, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הרחיב את זכויות השוק בעיר ואסר כל סחר מתחרה בתבואה או מלח בטווח של שני מיילים גרמניים (בערך 15 ק"מ או 10 מיילים אנגלים) מהעיר.[11]

התקופה המודרנית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר פרחה במאות ה-13 עד ה-16 בעיקר בזכות גידול נרחב של גפנים במורדות הדרומיים של אגם קונסטנץ והאקלים הגשום שלה. שגשוג העיר עודד הקמת מבנה דתי מרשים: מנזר סנט ניקולאוס בסוף המאה ה-15;[12] בניין עירייה בסוף המאה ה-15;[13] ובתי מגורים מרשימים למשפחותיהם של רופאים.[14] השפע היחסי של העיר תועד באמנותה, בארכיטקטורה שלה ובגודלה הפיזי, במיוחד בביצוריה.[15]

כראש גשר מבוצר, הוכחה חיוניתה של העיר במלחמת האיכרים הגרמנית בשנת 1525.[16] כתוצאה מהשתתפותה וסיועה, שמרה העיר על זכויות הגילדה שלה. במלחמת שלושים השנים הייתה העיר נצורה על ידי חיילים שוודים ובני בריתם הסקסונים בשנת 1632 וב-1634; למרות מצור ממושך ומפרך, העיר לא נפלה. גם כאשר נפרצו החומות במאי 1634, האוכלוסייה הצליחה להתנגד בלחימה מרחוב לרחוב ומבית לבית, עד שהפולשים נסוגו. אירוע זה יוחס להתערבותה של מרים הבתולה, וכל שנה אזרחי איברלינגן עורכים את "תהלוכת שוודיה" לזכר האירוע. הפוגה בקרבות הסתיימה בלחימה, וכוחות הכיבוש השוודים והצרפתים כבשו את האזור ושלטו בו בין השנים 1643 – 1649.

סיפוח לדוכסות באדן: 1803 – 1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1803 איבדה איברלינגן את מעמדה כעיר חופשית ואת האוטונומיה החוקית, הכלכלית והפוליטית שלה. היא הפכה לחלק מהדוכסות של באדן, לימים הדוכסות הגדולה של באדן. העיר הקיסרית החופשית איברלינגן הפכה למושב האדמיניסטרטיבי של המחוז (Bezirksamt).[17]

למרות החשיבות היחסית של עמדת הסמכות המינהלית, העיר נכנסה לדעיכה כלכלית שנמשכה כמעט מאה שנה. הדכיעה החריפה בעשור הראשון תחת הדוכסות עד ה"שנה ללא קיץ".

בתקופה המהפכנית, 1848–1849, נפגעה איברלינגן. בתחילת יולי 1848 פלשו כוחות פרוסים ובוואריים לאזור בודנזה והטילו שלטון צבאי. אישים חשובים, בהם רופא היישוב ואחד ממלומדיו, נאסרו בעוון פעילותם המהפכנית. המנזר לשעבר שימש כלא למורשעים.[18] כ-400 חיילים פרוסים כבשו את העיר ושלטו בה עד סוף 1850. אז הוחלפו על ידי כוחות דוכסיים.[19] בני איברלינגן לא נלחמו במלחמת האזרחים עם אוסטריה (מלחמת אוסטריה–פרוסיה) ובאדן העדיפה להישאר מחוץ לסכסוך, אך 72 מצעירי איברלינגן נקראו להילחם במלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1870; שלושה מהם נפלו ומונצחים בכנסיית סנט ניקולאוס. משנת 1846 עד 1910 עברו כ-300 מבני איברלינגן לשווייץ, צפון אמריקה, דרום אמריקה או אוסטרליה.[20]

ספא[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברלינגן ואגם קונסטנץ ברקע

תכונות הריפוי של המים המינרליים של העיר, שנבעו ממקור שנמצא מתחת לאחד המגדלים בצד המערבי של חומת העיר, היו ידועות מאז ראשית המאה ה-16, והניבו מקור הכנסה קבוע לעיר ולאזור. במהלך מלחמת שלושים השנה נפגע ענף זה בעיר, אך במאה ה-18 שב ושגשג.[21]

הבעיות הכלכליות היו בחלקן הגדול בגלל קשיי התחבורה. ספינות קיטור חצו את האגם במחצית הראשונה של המאה ה-19, אך רק ב-1895 הונחה תשתית מסילת ברזל בעיר. בשנת 1901 חובר הכביש אל הדרך לפרידריכסהאפן, מה שהפך את הנסיעה לעיר וממנה לקלה ומהירה יותר ושיפרה את סיכויי העיר כעיר ספא. הקישור לפרידריכסהאפן השלים את הנחת המסילה סביב האגם. לאחר השלמת קו הרכבת, ניתן היה לפרסם את העיר כאתר ספא.[22]

איברלינגן, 1900 לערך

רפובליקת ויימר ותקופת הנאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה נפלו 145 מבני העיר ו-20 נרשמו כנעדרים בקרב. בשנת 1918, עם המהפכה הגרמנית וחטיפתו של הקיסר וילהלם, הפכה איברלינגן לחלק מרפובליקת באדן. האינפלציה בתקופה שלאחר המלחמה פגעה בעיר קשות.

בירנאו - כנסייה ומנזר

בתקופת הרייך השלישי הוקם תת-מחנה של מחנה הריכוז דכאו בפאתי איברלינגן (KZ Aufkirch).[23]

מאוקטובר 1944 עד אפריל 1945, 800 עצורים עבדו באיברלינגן ובנו מתקן תת-קרקעי נרחב לייצור חימוש צבאי. המתקן התת-קרקעי, שהוקם במערות ומנהרות טבעיות, הגן על המפעל מפני הפצצות בעלות הברית. מבין 800 העובדים, 168 מתו במערה או בהפצצת בעלות הברית. שמותיהם של אסירי המחנה שנספו מונצחים בספרו של אוסוולד בורגר ("Der Stollen").

ב-22 בפברואר 1945 הופצצה איברלינגן, כנראה עקב העובדה שפעל בה מפעל תעשייתי צבאי במחנה משנה של דכאו. בפשיטה זו, חלק ממבצע קלריון, שבעה מפציצים מסוג מרטין B-26 מראודר של חיל האוויר של ארצות הברית הטילו 56 פצצות על העיר.[24] הפצצות הרסו שישה בנייני מגורים, ופגעו קשה ב-17 אחרים; 38 בניינים נפגעו באורח קל. 11 עובדי כפייה, ארבעה מאנשי צוותי הבנייה הצבאיים וחמישה תושבים נהרגו וקבורים בבית הקברות בכנסיית הצליינים הסמוכה בירנאו. האנדרטה לזכרם שוכנת כ-200 מטר מזרחית לכנסייה.[25]

כוחות הצבא הצרפתי הגיעו ב-25 באפריל 1945, אספו את כל התחמושת והנשק בעיר, ואחסנו אותם באחד מבתי הגילדה לשעבר שנבנו במאה ה-15. בליל 2 במאי הרסה שריפה את הבניין ואת הצד המערבי של כיכר השוק. על פי החשד, השריפה החלה על ידי זקיף צרפתי רשלן.[25]

החל משנת 1937 הסתתר המלחין היהודי-גרמני ולטר בראונפלס (אנ') מרדיפות הנאצים בעודו גר באנונימיות באיברלינגן. שם הלחין מוזיקה (כולל שלוש עבודות בימתיות רחבות היקף) והתפרנס מהוראת מוזיקה לילדים המקומיים במהלך מלחמת העולם השנייה.[26]

איברלינגן כאתר נופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים ביססה עצמה איברלינגן כיעד תיירותי באגם בודנזה, במיוחד למעוניינים בספא.[27] באיברלינגן הונהגו טיפול במים, דיאטה, טיפול בארומה והתעמלות. טיילת חוף ואתר נופש ובריאות חדש נחנכו ב-2003.

נתיב ההשבעה, דרך שטחי שפיץ

בעיר שבילי הליכה רבים והיא ממוקמת על נקודת ציון היסטורית ושביל טבע באזור בודנזה.[28]

איברלינגן הצטרפה לתנועת Cittaslow כדי להגן על עצמה מפני התפתחות יתר. בשנת 2012 העיר אסרה על שיווק מזונות שעברו הנדסה גנטית וכן על הדברה.[29]

התנגשות אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האסון האווירי באיברלינגן
אנדרטה מאולתרת לקרבנות ההתנגשות האווירית, במזרקת סוסה בשוק.

העיר זכתה לתשומת לב בינלאומית ביולי 2002 עם התנגשות אווירית של טיסת בשקיריאן איירליינס 2937, טופולב טו-154, וטיסת DHL 611 (מטוס מטען של בואינג 757-23APF המאויש על ידי שני טייסים); ב-1 ביולי 2002. באירוע זה, מטוס הנוסעים שנשא 69 נוסעים, בעיקר ילדים, התנגש במטוס מטען באוויר, בגובה 30,000 רגל (9,144 מטרים).[30] הפסולת נפלה בכל פרברי צפון איברלינגן. 75 אנשים מתו בתאונה, בהם כל הילדים, מלוויהם והטייס וטייס המשנה של מטוס הבואינג.[31] אחד החלקים הגדולים של המטוסים נחת בגן ציבורי, וקורבנות ההתרסקות מונצחים שם. פחות משנתיים לאחר מכן, ב-26 בפברואר 2004, נדקר למוות פיטר נילסן, מפקח התנועה האווירית במועד התאונה, על ידי האדריכל ויטאלי קאלוייב,[32] שאיבד את אשתו ושני ילדיו בתאונה. נילסן היה בן 36.[33][34]

ב-19 במאי 2004 פרסמה הלשכה הפדרלית לחקירת תאונות אוויריות את קביעתה כי התאונה נגרמה בגלל ליקויים במערכת פיקוח הטיסה השווייצרית, שפיקחה על הטיסות בזמן התאונה, ועקב ליקויים בהבנת השימוש ב-TCAS, מערכת ההימנעות מהתנגשות מטוסים.[35]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברלינגן שוכנת לחוף אגם איברלינגר (Überlinger), חלק של ימת קונסטנץ, מקור מים חשוב בדרום מערב גרמניה. הכפר הוא מורנה הררית, שנוצרה בתקופת הקרח האחרונה.

העיר נמצאת כ-100 ק"מ מציריך וכ-230 ק"מ ממינכן.

אנומליות גאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרחונים של עידן הקרח האחרון עוברים באזור, ויוצרים תערובת של מורנות וחתכי קרח. אלה עוברים מיערות הדינגן (Hödingen) ועד האגם. הצירוף של חתכי הקרח, המורנות והשחיקה יוצר תצורות ומבנים גאולוגיים ייחודיים.

שולחן השטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולחן השטן בוולהאוזן

Teufelstisch, או שולחן השטן, הוא פצלת מחט בקוטר 20–22 מטר, כ-80 מטרים מקו החוף הדרומי של אגם איברלינגן, בין איברלינגן ו-ואלהאוזן (Wallhausen). בין 1975 לתחילת שנות התשעים חוו כמה צוללנים מחלת לחץ (אנ') לאחר שצללו במחט. בשנות התשעים, מותם של כמה צוללנים מנוסים, והיעלמותם של שניים מהם, הביאו לאיסור צלילה בסביבת המחט.

שפיץ גארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור מערבית לאיברלינגן ידוע בשם Spetzgart, בשל תצורות המגדל שלו. השם משקף את שפת האזור: Spetz (או שפיץ, נקודה) ו-Gart (גן). השפיץ הוא דוגמה לתהליכים הגאולוגיים שעיצבו את האזורים המזרחיים של השפלה השווייצרית. ניתן לראות גם את המולאס הגאולוגי שנוצר בתקופות היורה והקרטיקון. אזור זה הוא אזור טבע מוגן.

אזורים מוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיברלינגן וסביבתה ישנם נכון לאפריל 2009 שלושה גנים כפריים וארבעה אזורי טבע, המוגנים על פי חוק.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אוכלוסייה
1496 3.250
1676 2.338
1789 3.117
1802 2.645
1834 2.505
1861 3.280
1. דצמבר 1871 ¹ 3.372
1. דצמבר 1880 ¹ 3.999
1. דצמבר 1900 ¹ 4.286
1. דצמבר 1910 ¹ 4.550
16. יוני 1925 ¹ 5.207
16 ביוני 1933 ¹ 5.613
שנה אוכלוסייה
17 במאי 1939 ¹ 6.512
13 בספטמבר 1950 ¹ 8.348
6 ביוני 1961 ¹ 10.501
27 במאי 1970 ¹ 12.794
31. דצמבר 1975 17.735
31. דצמבר 1980 18.734
27. מאי 1987 ¹ 18.729
31. דצמבר 1990 20.102
31. דצמבר 1995 20.494
31. דצמבר 2000 20.791
31. דצמבר 2005 21.417
31. דצמבר 2010 21.818

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיברלינגן שוכנים מפעלי היי-טק בתחום הנדסת ייצור, ביטחון וחשמל. ביניהם:

  • Diehl Defense GmbH & Co. KG[36]
  • MTU Friedrichshafen Logistics[37]
  • RAFI Eltec GmbH[38]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנימיית טירת זאלם, עם איברלינגן ובודנזה ברקע

תהלוכת שוודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להנציח את הניצחון על השוודים בשנת 1634, מתקיימת באיברלינגן תהלוכה שנתית בשם "תהלוכת שוודיה", בתחילת מאי ובאמצע יולי. גברים ונשים מתלבשים בתלבושת מסורתית, וצועדים בתהלוכה בעיר, סביב החומה הפנימית. קבוצה נבחרת של אנשים נושאת את המדונה של שוודיה, דמות של מריה מצופה בכסף משנת 1659.

במקומות ייעודיים (הכניסה לכנסיית הצליינים הישנה, שערים והמזרקה בה נראתה מרי רודפת את השוודים) הכומר מציע תפילות מיוחדות ויורה תותח קטן. להקת העיר מנגנת מוזיקה המלווה את התהלוכה. בתהלוכת יולי, פלוגת גברים מבצעת את "Swertletanz" (ריקוד חרב קטן) ברחבת הכנסייה עבור הכומר ובכיכר השוק עבור ראש העיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איברלינגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Willkommen | Gemeinde Uhldingen-Mühlhofen am Bodensee". Uhldingen-muehlhofen.de. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2016. 
  2. ^ 1 2 3 Alfons Semler, Überlingen: Bilder aus der Geschichte einer kleinen Reichsstadt,Oberbadische Verlag, Singen, 1949, pp. 11-17.
  3. ^ Semler, 15–16.
  4. ^ Semler, p. 17.
  5. ^ Semler, p. 19.
  6. ^ Semler, pp. 20-25.
  7. ^ Semler, pp. 22, 24.
  8. ^ Semler, p. 30–39.
  9. ^ Semler, p. 37.
  10. ^ Semler, p. 43.
  11. ^ Edwin Schell, Die Reichstäadte beim Ubergang on Baden,Heidelberg, 1929, p. 119–120.
  12. ^ Allgeyer, L. Die Münsterkirche zu St. Nikolaus in Überlingen. Ein Beitrag zur Baugeschichte und aesthetischen Würdigung dieses mittelalterlichen Denkmals. Wiesbaden: Hof-Buchhandlung von Edmund Rodrian, 1879. microform;
  13. ^ Semler, Alfons. Der Rathaussaal zu Überlingen (Bodensee) 1492-1494. 3. Aufl. ed. Überlingen: Feyel, 1938;
  14. ^ Städtisches Museum (Überlingen). Museum im Patrizierhof der Reichlin von Meldegg Überlingen, Bodensee : mit Puppenstubenausstellung. 3. Aufl. ed. Überlingen/Bodensee: Museum im Patrizierhof der Reichlin von Meldegg, 1984.
  15. ^ Brunner, Michael, Marion Harder-Merkelbach, 1100 Jahre Kunst und Architektur in Überlingen (850–1950). Petersberg: Imhof 2005.
  16. ^ Samuel James Capper, The Shores and Cities of the Boden See, Rambles in 1879 and 1880, p. 101.
  17. ^ Semler, p. 161.
  18. ^ Semler, 166-7.
  19. ^ Semler, 168.
  20. ^ Landesarchiv Baden-Wuertemberg, Auswanderung aus Südwestdeutschland; accessed 9 June 2015.
  21. ^ Semler, p. 172.
  22. ^ Semler, p. 173.
  23. ^ Semler, 170; Oswald Burger, Der Stollen, 1999.
  24. ^ 320th Bomb Group Final mission report Überlingen marshalling yards (Germany) (PDF, 184 kB)
  25. ^ 1 2 Semler, 170.
  26. ^ Haas, M. Forbidden Music. Yale University Press (2013), p. 213
  27. ^ Stübel, Erna. Überlingen: Einst freie Reichstadt, heute moderne Kur- u. Bäderstadt am Bodensee. Konstanz: Merk, 1957.
  28. ^ Rainer Barth: Jubiläumsweg Bodenseekreis - Von Kressbronn bis Überlingen - Der Bodenseekreis in 6 Etappen. Robert Gessler, Friedrichshafen (2004); ISBN 3-86136-087-X.
  29. ^ Paul Knox, Heike Mayer, Small Town Sustainability: Economic, Social, and Environmental Innovation. Walter de Gruyter, Sep 3, 2013, pp. 42–44 ISBN 9783038210283
  30. ^ "Case 106: Peter Nielsen (Part 1)". Casefile: True Crime Podcast (באנגלית). 2 בפברואר 2019. בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2019. 
  31. ^ "Passenger List". אורכב מ-המקור ב-29 October 2008. בדיקה אחרונה ב-21 בנובמבר 2008. 
  32. ^ Boyes, Roger (26 באוקטובר 2005). "Father killed air traffic chief over fatal crash". The Sunday Times (London). בדיקה אחרונה ב-28 בדצמבר 2010. 
  33. ^ Wolfsteller, Pilar (26 באוקטובר 2005). "Father 'saw black' as he killed air traffic controller". The Scotsman (Edinburgh). אורכב מ-המקור ב-2008-01-19. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2007. 
  34. ^ Harding, Luke; Paton Walsh, Nick (28 בפברואר 2004). "Nothing left to lose: grief-crazed murder suspect haunted by family's air deaths". The Guardian (London, UK). בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2008. 
  35. ^ "Investigation Report AX001-1-2" (PDF). German Federal Bureau of Aircraft Accidents Investigation. 2 במאי 2004. אורכב מ-המקור ב-2007-01-23. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2007. ; see Section 3.2 "Causes", page 110.
  36. ^ "Diehl Standorte;". בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2018. 
  37. ^ "MTU Standorte Ueberlingen;". בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2018. 
  38. ^ "Die Rafi Firmengruppe;". בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2018.