לנדסמנשאפט

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איגוד יוצאי עיר)

לַנדְסְמַנְשַאפְט (ביידיש: לאנדסמאנשאפֿט – איגוד יוצאי עיר; ברבים לאנדסמאנשאפֿטן, ומכאן באנגלית: Landsmanshaftn) הוא ארגון סיוע הדדי ונדבנות של מהגרים יהודים יוצאי אותה עיר או אותו אזור. הייתה זו צורת ההתארגנות המקובלת של מהגרים יהודים ממזרח אירופה החל מסוף המאה ה-19 ובמהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. עיקר מטרתם ופעולתם של ארגוני הלנדסמנשאפטים הייתה להקל על המהגרים היהודים ממזרח אירופה את תהליך קליטתם ושילובם, בעיקר בארצות הברית. רוב הלנדסמנשאפטים פעלו בניו יורק, אך היו שפעלו גם בערים אחרות בארצות הברית אליהן היגרו יהודים ממזרח אירופה, ואף במדינות אחרות כמו קנדה, דרום אפריקה, ארגנטינה, אוסטרליה וישראל.

הרקע להיווצרות הלנדסמנשאפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב הֶסטֶר בלואר איסט סייד בניו יורק, 1903

ההגירה היהודית לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מיהודי מזרח אירופה, ובמיוחד יהודי תחום המושב ברוסיה, היו נתונים לעוני ולרדיפות וסבלו ממשטר שהגביל את חייהם הן מבחינה אישית והן מבחינת אפשרויות התעסוקה שלהם. מצב זה, ובנוסף ריבוי טבעי גדול וגידול ניכר באוכלוסייה, הוביל יהודים רבים לחפש לעצמם חיים חדשים.[1] השינויים הטכנולוגיים שאפשרו תנועה המונית של בני אדם, ומדיניות ההגירה החופשית של ארצות הברית, הובילו לגל הגירה גדול מאוד של יהודים, בעיקר ממזרח אירופה, החל משנת 1881. כך, משנה זו ועד 1924, שבה ארצות הברית סגרה את שעריה להגירה, היגרו אליה כ-2.5 מיליון יהודים.[2] המהגרים היהודים התרכזו בעיקר בערים הגדולות, והריכוז הגדול ביותר שלהם היה בלואר איסט סייד (Lower East Side) שבמנהטן, ניו יורק.[3]

משהיו משוחררים מכבלי השלטונות המדכאים במזרח אירופה וחיו חיי חופש בארצות הברית, יכלו היהודים לעצב את זהותם ואת הקהילות שלהם לפי בחירתם ובאופן חופשי. כך, השכונות היהודיות בערים הגדולות הכילו, לצד העוני בו חיו רבים מהיהודים, גם חיי קהילה פורחים. עקב מספרם הרב, כללה אוכלוסיית המהגרים היהודים בתוכה גוונים שונים שהיוו קרקע פורייה להיווצרות חלוקה פנימית לפי מקום מוצא, מעמד חברתי, מידת דתיות, עמדה פוליטית, ומשתנים רבים שנוספו בהמשך, כמו מחלוקות פנימיות ותחומי עיסוק.

זהות חצויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהגרים היהודים לרוב לא חשו רגשי נאמנות לארץ מוצאם שממנה היגרו, אך חשו קשר לשפתה, לתרבותה, למנהגי הפולחן הדתי שנהגו בה, לסביבה שבה גדלו, וחשו קרבה לאנשים מאותו אזור ממנו באו. המהגרים היהודים נטו להתרכז בשכונות שבהן מקור רוב האוכלוסייה היה האזור ממנו הגיעו. ריכוז זה תורגם גם לדפוס התעסוקה של המהגרים שאף הוא קיבל אופי מלוכד. כך, מהגרים מבסרביה נכנסו לתחום הדפוס, מהגרים מהונגריה עסקו בייצור עניבות, וכדומה.[4] בד בבד, החיים החדשים במדינה חופשית מילאו את היהודים בהערצה לעקרונות האמריקאים של חירות ושוויון.[5]

תרבות ארגונית יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מחצית המאה ה-19 היה הארגון החברתי של היהודים במזרח אירופה מבוסס ברובו על מודל ריכוזי של קהילה מצומצמת בעיר או באזור מסוים. מודל זה הסתמך בעיקר על פיזור האוכלוסייה שנכפה ברובו על ידי השלטונות. כך לדוגמה, ליהודי רוסיה הותר להתגורר אך ורק באזור תחום המושב. גל ההגירה הגדול של יהודים ממזרח אירופה למערבה ולאמריקה במחצית השנייה של המאה ה-19 הוביל, בין היתר, גם לשינויים חברתיים במערכת הקהילתית היהודית המסורתית, ויצר סוג חדש של ארגונים שלא היה קיים לפני כן. ארגונים אלו קיבלו אופי חדש, חילוני בעיקרו, וכללו ארגונים פוליטיים, ארגוני עובדים וארגוני עזרה הדדית. כך, תרבות הארגון הקהילתי המסורתי מצד אחד, והארגונים החדשים מצד שני, ציידו את היהודים בניסיון ארגון קהילתי עוד לפני הגיעם לאמריקה, ועזרו בעיצוב הקהילות היהודיות החדשות שם.[6]

סוג ארגון שהיה נפוץ באירופה החל מאמצע המאה ה-19 וששימש עם הימים כמודל ללנדסמנשאפטים היה ה"חברה". ארגון כזה הקדיש עצמו למגוון מטרות חברתיות ודתיות כגון לימוד תורה, צדקה, חינוך, טיפול בצורכי דת, והסדרה של אינטרסים מקצועיים. עדיין, ה"חברה" בסביבה האירופית לא ניתקה את עצמה ממודל הסמכות המרכזית לטובת אופי יותר דמוקרטי.[7]

עם הימים הורישה ה"חברה" תרבות ארגונית ללנדסמנשאפטים בשני מישורים מרכזיים: תרבות של התנהלות דתית של טקסים וסמלים שהועתקו ללנדסמנשאפטים עם ההגירה לאמריקה, ובנוסף לכך גם הסדרה פורמלית של הארגון באמצעות חוקי עזר ותיעוד מדוקדק בפרוטוקולים של ישיבות ושל החלטות.

עם זאת, היו הבדלים מהותיים בין ה"חברה" באירופה לבין הלנדסמנשאפטים שנוצרו באמריקה. הבדל אחד נעוץ באופן חלוקת המשאבים. בעוד ה"חברה" דגלה בצדקה, הלנדסמנשאפט דגל בעזרה הדדית. הבדל נוסף נשען על זניחת מודל ההנהגה הריכוזית המזרח אירופי ואימוץ מודל דמוקרטי ושוויוני בהשראת התרבות השלטונית והארגונית האמריקאית.[8]

תרבות ה"אחוות" הסודיות בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, הייתה ארצות הברית קרקע פורייה להתפתחות משמעותית של ארגוני אחוות כדוגמת הבונים החופשיים. ארגונים אלו היו עתירי ממון, ויצרו סביבם הילה של יוקרה, ייחוד ומסתורין. המטרות שלשמן הוקמו האחוות היו מגוונות וניתן היה למצוא אחוות של עזרה הדדית, מפעלי ביטוח בריאות וביטוח חיים, ואיגודים מקצועיים. המהגרים היהודים חזו בתופעה זו וביקשו לייסד לעצמם אחוות דומות בראייה שחברות בארגון כזה הוא סממן מובהק לאמריקאיות. כך, הלנדסמנשאפים היהודים, על אף הקשר המהותי למקום מוצאם באירופה, שיקפו את השפעת הסביבה האמריקאית באופן יותר ברור מאשר המסורת הקהילתית ממנה באו, ואימצו את דפוס הפעולה שהיה נהוג באחוות הסודיות האמריקאיות. מעל הכול, ההשפעה האמריקאית של טקסים, מסורת ארגונית וסמלי האחוות הסודיות, קיבלו ביטוי בלנדסמנשאפטים. התוצאה הייתה שילוב של ארגונים יהודיים עם מחויבות ליהדות בצורה שנראית מתאימה יותר לדרך האמריקאית מאשר ליהדות המסורתית.

היווצרות הלנדסמנשאפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים מבוססי מוצא טרם גל ההגירה הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנות ה-20 של המאה ה-19 הקהילה היהודית בעיר אמריקאית לרוב הייתה מונהגת על ידי ארגון אחד. אולם, בתקופה זו החל פיצול בתוך הארגונים, בעיקר בקרב היהודים יוצאי גרמניה, ונוסדו ארגונים חדשים המבוססים על אידאולוגיה או מוצא לפי המודל של ה-Studentenverbindung הגרמני, אותן אחוות מקצועיות שהיו נפוצות בגרמניה. ארגונים אלו ענו על הצרכים הבסיסיים ביותר של קהילה יהודית קטנה ומנותקת כגון קבורה, כשרות, צדקה וקהילה.[9] כך, אחד הארגונים הראשונים שבישרו על האופי של הלאנדסמנשאפטים היה ארגון בני ברית, שנוסד על ידי יהודים מהגרים מגרמניה וכלל מאפיינים של האחוות הסודיות בארצות הברית. אחת ממטרותיו, שאומצה בהמשך על ידי לאנדסמנשאפטים רבים, הייתה לגשר על הפער בין מעמד המהגר למעמד אמריקאי.[10] אולם, את התקדים הישיר ללנדסמנשאפטים יצרו טפטופי המהגרים היהודים שהגיעו לאמריקה ממחצית המאה ה-19 עם הקמת ארגוני קהילות שנקראו על שם עיר המוצא שלהם. כך, הלנדסמנשאפט המתועד הראשון היה חברה רפואי חולים של יוצאי קרקוב (Hevra Rafuei Chaulim Krakauer Society) אשר נוסד בשנת 1855.[11]

עליית הלנדסמנשאפטים בעקבות גל ההגירה הגדול של השנים 1881–1924[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריכוז של המהגרים היהודים בניו יורק והצפיפות שנבעה מאכלוס יתר בבתי הדירות הובילו לתרבות רחוב ענפה, שבה החלו מפגשי רחוב של אנשים שהיגרו מאותו אזור. מטרת המפגשים הייתה לרוב החלפת חדשות, מידע ואפשרויות תעסוקה. הגורם הישיר להקמת לנדסמנשאפט השתנה מארגון לארגון ויכול לנבוע מצורך ממשי חד פעמי ספונטני כמו התארגנות ללוויה, חתונה או מסיבת ברית מילה מצד אחד או רעיון אידאולוגי המוכוון מטרה ארוכת טווח מצד שני.[12] בכל מקרה, קשת הלנדסמנשאפטים מלמדת כי סיבות רבות הובילו להקמתם. בנקל היה ניתן למצוא מספר לנדסמנשאפטים של חברים מאותו אזור כאשר לכל אחד מטרה או אידאולוגיה משלו. כך לדוגמה, את יוצאי בסרביה לבדה שירתו לפחות 19 לנדסמאנשטפים שונים[13] וליוצאי ביאליסטוק לבדה הייתה אפשרות לבחור בין למעלה מ-40 לנדסמנשאפטים.[14]

סוגי לנדסמנשאפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות דתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים אלו פעלו בעיקר לשמר את האופי היהודי של החברים מול החילוניות וראו עצמם כשומרים של מסורת העולם הישן. חוקותיהם כללו התייחסות רבה ללשון הקודש כדי להדגיש את האופי המסורתי, כאשר המטרה הייתה ליצור אווירה שתאפשר למתפללים לבטא עצמם באופן דתי בדרך שנראתה להם טבעית ומוכרת.[15] למרות זאת, גם ארגונים כאלו שאבו רעיוניות דמוקרטיים אמריקאיים בעיקר בטקסי קבלה, עקרונות של דיון פתוח ושוויוני ויכולת להיבחר לתפקידים על בסיס כישורים ולא על בסיס ייחוס.

לשכות אחווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדסמנשאפטים רבים פעלו באופי של לשכות אחווה. סמלי הארגונים, הטקסים והסודיות המלווה נלקחו כולם בהשראת הלשכות הסודיות שהיו נפוצות באמריקה. באופן מעשי מהגרים יהודים רבים ביקשו להצטרף ללשכות אחווה לא יהודיות קיימות אולם במקרים רבים אפשרות זו נחסמה בפניהם עקב דתם ומוצאם. כתגובה לכך ביקשו היהודים המהגרים להקים לעצמם לשכות אחווה לפי המודל הנהוג בארצות הברית. כך לדוגמה, כ-40 מהגרים יהודים מהונגריה שביקשו להצטרף לאחוות Knights of Pythias ונדחו הקימו בעצמם לשכה חדשה בשם Déak Lodge No. 334 שכל חבריה היו יהודים.[16]

ללנדסמנשאפטים מסוג לשכות אחווה הייתה הילה יוקרתית וחבריהם היו בעיקר היהודים מהשכבות החזקות יותר בקרב המהגרים שחשו גאווה בזהותם היהודית אך ביקשו גם לקיים אורח חיים אמריקאי. מצד אחד ארגונים אלו דימו את מערכת השלטון האמריקאית, את ערכי היסוד שלה ובעיקר את התרבות השלטונית של המדינה.[17] מצד שני, הלשכות כללו סמלים וטקסים רבים בעלי אופי יהודי-לאומי. כך לדוגמה "המסדר העצמאי ברית אברהם" (The Independent Order Brith Abraham) חנכה מועמדים חדשים בטקס המדמה את עקדת יצחק כשבסופו החברים קוראים: "היה חבר נאמן של ברית אברהם, היה יהודי מסור ונכון, היה לא פחות אמריקאי נכון".[18] על אף החיבור העמוק לזהות היהודית לשכות האחווה ספגו ביקורת מצד הקהילה האורתודוקסית שראתה בטקסי החניכה השפעה זרה על עולם היהדות וחילול השם. עם זאת, לשכות האחווה שגשגו ומשכו בעיקר מהגרים צעירים שלא היה להם ייחוס משפחתי או ידע דתי רחב אך עדיין ביקשו למצוא ארגון חברתי יהודי בו יוכלו להתקדם. ההצלחה של לשכות האחווה הגיעה לשיאה בעשור השני של המאה ה-20, שבו כחצי מיליון יהודים היו חברים בארגונים מסוג זה.

ארגונים אידאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונות הלאומיות, הסוציאליזם והציונות חלחלו גם לתודעת המהגרים היהודים והללו הקימו ארגונים רבים שביקשו לקדם את חזונם האידאולוגי. כך, החל מראשית המאה ה-20 נוצרו לנדסמנשאפטים בעלי אופי פוליטי שהיו דומים במבנה ובארגון ללנדסמנשאפטים האחרים אך הגורם המאחד של מקום המוצא קיבל משנה תוקף אל מול האידאולוגיה הפוליטית. בראשית דרכם המטרה הוחצנה למאבקים הפוליטיים של אירופה אך עם התבססות המהגרים בארצות הברית ושילובם בחיי החברה והכלכלה התחילו לנדסמנשאפטים רבים לכוון את אור הזרקורים גם לעניינים פנים אמריקאים. לנדסמנשאפטים בדמות ארגונים פוליטיים לרוב כללו מספר רב יותר של חברים מאשר הלנדסמנשאפטים מבוססי עיר מוצא משום שמדיניות ההצטרפות לארגון הייתה יותר ליברלית. ללנדסמנשאפטים כאלו הייתה גם נטייה לאחד כוחות עם ארגונים אחרים במאבקים פוליטיים בהם הייתה תמימות דעים. כך, תנועת "מעגל העובדים" כללה 25,000 חברים ב-240 סניפים שמתוכם לפחות 143 היו לנדמנשאפטים.[19]

חברות עצמאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג הנפוץ ביותר של הלנדסמנשאפטים היו אלו ששירתו בהכרח קהילת יוצאי אזור מסוים או מעגלים משפחתיים באופן עצמאי, ללא מטרה אידאולוגית מוצהרת אלא כדי להעניק לחבריהם שירותים שהוכתבו לפי הצורך הפנים קהילתי. ארגונים אלו לרוב סיפקו מקום מפגש ליוצאי אותה העיר ותנאים סוציאליים רבים. הייחוד של הארגונים האלו הוא האופי החילוני שלהם, שלא היה מונע מיחס שלילי לדת אלא מתוך גישה שהדת היא עניין אישי של החבר ולא עניין ציבורי. אף על פי כן הזהות היהודית של החברים לא טושטשה וברוב הארגונים הללו יידיש הייתה השפה הרשמית. אולם, הלנדסמנשאפטים העצמאיים שאפו לדמות באופן פעולתם עד כמה שניתן את צורת השלטון האמריקאי. למעשה, כה נפוצים היו הלנדסמנשאפטים מסוג זה עד כי היו מומחים שהעניקו ייעוץ כיצד יש להקים, לרשום כדין ולנהל לנדסמנשאפט.

הפעילות והחיים הפנימיים של הלנדסמנשאפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שכלפי חוץ המהגרים נראו דומים ודיברו אותה השפה, כלפי פנים היו ביניהם הבדלים רבים על בסיס מוצא, שפה, השקפה דתית, עמדה פוליטית, תרבות וכו׳. במובן זה הלאנסדמנשאפטים התקיימו כארגונים עצמאיים. עם זאת ניתן להצביע על מספר מאפיינים זהים בפעילויות מרבית הלנדסמנשאפטים אשר התבססו בעיקר על תרומות חומריות ושימשו סביבה לאינטראקציה רשמית ולא רשמית.

חוקות וטקסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת חוקת התאחדות יוצאי קולומיאה, אוקראינה

לכל לנדסמנשאפט הייתה תרבות ארגונית פנימית משלו אך כולם הפנימו את שיטת העבודה של האחוות האמריקאיות המבוססת על טקסט ותיעוד. היווצרות לנדסמנשאפט לוותה לרוב ביצירת חוקה הקובעת את אופי הארגון, מטרתו ודרכי פעולתו. מעבר לכך, החוקות תיארו במפורט כיצד על כל חבר להתנהג מול הארגון וחבריו. באופן זה חוקות מסוימות הכילו התניות נגד שימוש בשפה נמוכה, קללות והוצאת דיבה כנגד חברים אחרים בארגון, הידבקות במחלת מין ופציעה בעקבות קטטה או שכרות. כך לדוגמה, חוקת "חברה אנשי בני אחים של ניו-יורק", לנדסמנשאפט של יוצאי דז’יאלושין בפולין קבעה שחבר שאינו מופיע ללווית חבר אחר או אשתו ייקנסו או יורחקו מהארגון.[20]

השפה שבה השתמשו בחוקות, טקסטים ומפגשים הייתה תלויה בשפת האם של החברים והמטרה לשמה הוקם הלנדסמנשאפט. לרוב, שפת השיח והטקסט הייתה יידיש. תרבות הארגון הדמוקרטי האמריקאי והז׳רגון הייחודי שלה הובילה להחדרת מושגים חדשים ליידיש ובכך אף תרמה להפיכת השפה למודרנית יותר.[21] השימוש באנגלית או בעברית נעשה בעיקר לפי הצורך או האידאולוגיה וכך לנדסמנשאפטים בעלי אופי דתי או ציוני השתמשו בטקסטים בעברית כדי להעצים את חשיבות השפה בזהות הארגון.

חברות בלנדסמנשאפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל ארגון קבע בחוקתו את תנאי ההצטרפות והחברות הייחודיים שלו. לרוב, הצטרפות לארגון הייתה מותרת רק לגברים אשר הגיעו מאותו אזור אשר הגדרת תחומו השתנתה מארגון לארגון. מדיניות ההצטרפות הליברלית ביותר הייתה של הארגונים בעלי אופי פוליטי בה החברות הייתה מותרת גם לאנשים מחוץ לאזור וללא קשר אליו.[22] אולם, מרבית הארגונים כן ביססו את החברות על סמך עיר המוצא וכך היו ארגונים שסרטטו רדיוס מסביב לעיירה כאשר כל מהגר שמקורו מתחום הרדיוס רשאי היה לבקש להצטרף לארגון. היו ארגונים שהסכימו לקבל בני זוג של יוצאות האזור והיו אף ארגונים שהסכימו לקבל מהגרים שאף שלא גרו באזור נהגו לפקוד את בית הכנסת של האזור. מעבר לכך מרבית הלנדסמנשאפטים קיבלו לשורותיהם רק גברים בין הגילאים 18–45 ובעלי יכולת לפרנס עצמם. לנדסמנשאפטים רבים אימצו גם מבחן כשירות בריאותית, נפשית ורוחנית. כך לדוגמה, חוקת ״חברה אנשי בני אחים של ניו-יורק״ לעיל קבעה כי אדם יוכל להיות חבר בארגון רק אם הוא נמצא בארצות הברית לפחות שנה ובעל בריאות נפשית, מוסרית ופיזית. זאת בנוסף לחובה שלו להיות יהודי, להיות נשוי לפי ההלכה ליהודיה ולמול את בנו.[20] בד בבד, מרבית הלנדסמנשאפטים לא דרשו שחבריהם לא יצטרפו לארגונים אחרים וכך היה מקובל למהגר יהודי להיות חבר במספר לנדסמנשאפטים.

סוג נוסף של חברות בלנדסמנשאפטים היה בארגונים המבוססים על קשר משפחתי ולא על פי עיר מוצא. מעגלים משפחתיים אלו נועדו בעיקר לחזק את הקשר של הדור הצעיר עם המסורת והתרבות שלו אך גם פעלו לפי דפוס העבודה של לנדסמנשאפטים מבוססי מקום.[23]

בשנות העשרה וה-20 של המאה ה-20, שנות השיא של הלנדסמנשאפטים, כרבע מהאוכלוסייה היהודית בניו יורק אשר רובם נולדו מחוץ לארצות הברית היו חברים בארגונים כאלו. כאשר מוסיפים למספר זה את מספר בני משפחות החברים, המספר הכולל של יהודים להם היה קשר ישיר או עקיף עם לאנדסמנשאפט עולה על מיליון. כמות החברים השתנתה מארגון לארגון ונדדה בין כמה עשרות חברים בלנדסמנשאפטים קטנים ועד אלפי חברים מלנדסמנשאפטים גדולים, בעיקר אלו מבוססי האידאולוגיה.

עזרה הדדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Storoznetzer Bukowiner Sick Benevolent Association - התאחדות יוצאי סטורוז'ינץ, אוקראינה 1903

התפיסה האמריקאית של שפע חומרי נראתה בעיני יהודים רבים כיתרון של עולמם החדש. פיתוי זה נבע לא רק מנוחות החיים אלא בעיקר בגלל הניידות החברתית שלרוב לא הייתה אפשרית ליהודים במזרח אירופה.[24] כדי לאפשר לחבריהם לטפס בסולם החברתי כמעט כל סוגי הלנדסמנשאפטים הציעו סוגים שונים של עזרה הדדית. ביסודה העזרה ההדדית מבטאת את תרבות ההסתמכות העצמית האמריקאית הנבדלת מהקהילתיות האירופאית שדגלה בצדקה. משמעות העזרה ההדדית היא שכל חבר בארגון תרם באופן שווה תוך ציפייה שבעת הצורך יסתמך על עזרת הקבוצה. צדקה לעומת זאת לא הייתה מוגבלת אך ורק לחברי הארגון אלא לכלל הקהילה ובעיקר שימרה את ההיררכיה החברתית ממנה רצו מרבית היהודים המהגרים להתנער. כל סוגי הלנדסמנשאפטים הציעו רמה מסוימת של עזרה הדדית אשר כללה: טיפול רפואי על ידי רופא מוכר שהועסק על ידי חוזה עם הלנדסמנשאפט, פיצויים בעקבות מחלה, ביטוח חיים, הלוואות במקרה הצורך ושירותי קבורה וטיפול במשפחת המת (חבר בלנדסמנשאפט שמת לרוב היה נקבר בחלקת הלנדסמנשאפט בבית הקברות. הארגון אף היה מתחייב לספק מניין בתקופת השבעה ומשפחת המת קיבלה פיצוי כספי).[25][26] העזרה ההדדית לא הייתה מוגבלת אך ורק למונחים כלכליים אלא גם נפשיים. חוקות רבות של לנדסמנשאפטים חייבו את חבריהם לקיים ביקור חולים לחבר לנדסמנשאפט חולה או פצוע, חייבו לתמוך נפשית באלמנה של חבר שמת ואף עזרו אחד לשני במציאת תעסוקה ולימוד אנגלית. מעבר לרצון, העזרה ההדדית הייתה סוג של הכרח עבור היהודים המהגרים. באירופה היהודים הסתמכו על קשרי משפחה וקרובים לעזרה ואף מסחר שהובילה לקשרים ארוכי טווח ואפשרות לדחיית תשלום בעת מצוקה. מנגד הסביבה האמריקאית דגלה בעצמאות אישית ותשלום במקום עבור עסקאות. הלנדסמנשאפטים אם כן העניקו דרך העזרה ההדדית רשת ביטחון גם בנושאי רווחה וגם בעיתות מצוקה בעסקים. בהתאם, תחושת ביטחון זו ייתכן ושימשה זרז לשגשוגם של יהודים רבים במרוצת השנים שכן הידיעה שישנה רשת ביטחון נתנה ליהודים תמריצים לנטול סיכונים בעסקים. עם זאת, גם שיטת העזרה ההדדית ספגה ביקורת מקרב חוגים רבים וביניהם רבנים אורתודוקסים שטענו שצדקה היא שיטה מוסרית יותר להקלת מצוקה, וסוציאליסטים שטענו שראוי שלנדסמנשאפטים יפנו את עיקר פעולותיהם למאבק פוליטי.[27]

מעבר לתמורה המיידית, שיטת העזרה ההדדית, ובעיקר שירותי הרפואה שהחברים ובני משפחותיהם קיבלו הנחילו למהגרים סטנדרטים מודרניים של היגיינה ובריאות הציבור ובכך הובילה גם לשיפור תברואתי משמעותי, עלייה בתוחלת החיים וירידה בשיעור תמותת התינוקות בקרבם.

שיטת גביית הכסף השוויונית לבסוף העיקה על הלנדמנשאפטים ולמעשה לא הייתה התאמה בין הכסף שחבר שילם לארגון במהלך חייו לסכום שמשפחתו קיבלה לאחר מותו. כל עוד גל ההגירה המשיך להציף את ארצות הברית ונוספו עוד חברים צעירים לארגון מודל הפירמידה הכלכלי יכול להתקיים. אולם, ברגע שההגירה נעצרה ואוכלוסיית החברים החלה להזדקן לנדסמנשאפטים רבים זנחו את המודל השוויוני והחלו לגבות כסף באופן יחסי לגיל ומצב בריאותי, באותו אופן כמו חברות ביטוח.

אירועים קהילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק משמעותי מפעילות הלנדסמנשאפטים נועד להעניק בסיס למפגש חברים. מעבר לפגישות עצמן לנדסמנשאפטים רבים, בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם ארגנו נשפים, הצגות תיאטרון ופיקניקים כדי להוציא את החברים משגרת חיי היום-יום. אירועים אלו, בעלי אופי חילוני לחלוטין היוו את המקרים הכמעט יחידים בהם גם נשות החברים היו משתתפות באופן פעיל ושווה.[28] מעבר לכך, אירועים אלו נועדו גם להפגין כלפי חוץ את הלכידות והיוקרה של הארגון ובכך גם למשוך חברים חדשים.

לנדסמנשאפטים כמנוע קהילתי וחברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי ועדת הסיוע של יוצאי ברסט (בריסק) מחלקים עזרה לנזקקים בברסט

עם הזמן, חלחלה ההבנה בדבר הכוח העצום שיש ללנדסמנשאפטים בעיצוב והשפעה על הקהילה היהודית ולכן החלו ברבדים רבים ובהתאם לצורך שיתופי פעולה בין ארגונים יהודיים גדולים לבין לנדסמנשאפטים בודדים או צבירים של כאלו. צורך זה הוליד גם פדראציות של לנדסמנשאפטים לפי אזורים רחבים יותר (כמו הפדרציה של היהודים ההונגרים באמריקה שנוסדה בשנת 1909) או אידאולוגיות כאשר המטרה תמיד הייתה שיתוף פעולה בנושא ממוקד ותוך כדי שמירה על עצמאות הלנדסמנשאפטים.[29] בנוסף ליכולת ארגון פרויקטים, פדרציות אלו יצרו שכבת הנהגה חדשה לקהילה היהודית שמכירה בחשיבות החברתית של הלנדסמנשאפטים וביכולתם להוות כלי לשינוי והעצמה חברתי. תחת שרביטם של הפדרציות גם הציונות קיבלה משמעות חדשה שכן אידאולוגיה זו הייתה אחד הנושאים שעליהם רבים מהקהילה היהודית יכלו להסכים.[30] לבסוף, הפדרציות אפשרו לדור השני של המהגרים למצוא בית במסגרת חברתית יהודית. דור זה ביקש עדיין להיות שותף לקהילה יהודית מאוחדת אך לא היה מושא של הנוסטלגיה והקשר החברתי לעיר המוצא כפי שהיו הוריו. הזהות ה״אירופית״ שלו הייתה אם כן יותר קשורה לארץ המוצא עצמה מאשר לעיר המוצא ממנה לא היה לו זיכרון.[31]

שינויים באופי הלנדסמנשאפטים בראי הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף המאה ה-19 למרבית הלנדסמנשאפטים היה אופי דתי אולם החל מראשית המאה ה-20 למרבית הלנדסמנשאפטים היה אופי אידאולוגי של עזרה הדדית. התפקיד היה לעזור לחברים להתאים עצמם לדרך החיים האמריקאית. בתקופה זו נוסדו מרבית הלנדסמנשאפטים ועיקר פעולותיהם כוונו ללכידות של החברים ועזרה הדדית. רוב מפגשי הלנדסמנשאפטים נשארו סגורים לעולם החיצון ובכך פעלו כיחידות עצמאיות לחלוטין כאשר עיקר מעשיהם כוונו כלפי פנים לטובת חברי הארגון או משפחותיהם.

מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד סגירת שערי ההגירה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם הראשונה לנדסמנשאפטים של יהודים מעיירות שהיו באזורי הקרבות חששו לגורל בני עירם והחלו בגביית כספים לעזרה מעבר לים. בזמן זה הלנדסמנשאפטים לרוב לא צדדו בצד זה או אחר. אולם, עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה הלנדסמנשאפטים התגייסו לתמיכה בארצם החדשה על אף התנגדותם לכניסה למלחמה מלכתחילה. העזרה לקהילות המקור שלהן לא פסקה בשלב זה אך עקב קוטנם היחסי וחוסר הידע והיכולת של הלנדסמנשאפטים בארגון אדמיניסטרטיבי של מפעל סיוע מעבר לים עלה הצורך ליצור שיתוף פעולה עם לנדסמנשאפטים אחרים. שיתוף פעולה זה נרקם אף עם לנדסמנשאפטים מתחרים ששירתו קהילה מאותו אזור או עם לנדסמנשאפטים בעלי אידאולוגיות שונות. שיתוף פעולה נוסף היה תמיכה בארגונים כלל יהודיים אחרים. כך, לנדסמנשאפטים רבים תמכו כלכלית בארגון הסיוע לפליטים יהודים היאס (HIAS), תמיכה שהמשיכה מספר שנים גם לאחר סיום המלחמה.[32] במקרים רבים ההתארגנות לעזרה ליהודים באירופה הפיחה רוח חדשה בלנדסמנשאפטים שכמעט ונעלמו. המלחמה גם יצרה ניגוד ברור בין היהודים האמריקאים לאילו באירופה. המהגרים התחילו לראות עצמם באופן ברור כיהודים אמריקאים, קהילה המובחנת מזו במדינות מזרח אירופה.[33]

1924 ואילך - דעיכת הלנדסמנשאפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 שינתה ארצות הברית את מדיניות ההגירה הליברלית שלה ולמעשה נחסמה למרבית האנשים ובכללם גם היהודים האפשרות להגר לארצות הברית. עובדה זו בצירוף לשפל הגדול הובילה לכך שכבר לא היה מאגר חדש של חברים שיוכלו להצטרף לארגונים ולשלם את דמי החבר. כך, כדי לוודא שדורות חדשים ימשיכו להצטרף לארגונים ולהגדיל אותם הלנדסמנשאפטים החלו לבקש את הצטרפותם של ילדי המהגרים לארגונים עצמם.[34] דור שני זה כאמור לא חש באותו רגש נוסטלגי וזיכרון לעיירת המקור לכן לא הצטרף לשורות הלנדסמנשאפטים בהמוניו ואלו שכן הצטרפו לרוב עשו זאת מתוך מחויבות להוריהם. עם השנים, החברים המקוריים של הלנדסמנשאפטים שנולדו וגדלו במזרח אירופה התבגרו, הזדקנו ולבסוף מתו ואיתם רבים מהלנדסמנשאפטים חדלו מלהתקיים. תקופה זו גם מסמלת את העצירה הכמעט מלאה בהקמת לנדסמנשאפטים חדשים וכך בעשור שבין 1928–1938 רק 6 לנדסמאנשפטים חדשים הוקמו.[23] הסבר נוסף לדעיכת הלנדסמנשאפטים טמון בשינויים במעמד החברתי והכלכלי של המהגרים. עם הגיעם לאמריקה מרבית המהגרים היהודים ממזרח אירופה חיו בעוני ובדוחק. עובדה זו בנוסף לפער התרבותי העצום עם מסגרת החיים החדשה הובילה רבים להצטרף למעגל חברתי מוכר ובטוח שיעניק להם רשת ביטחון סוציאלית. עם השנים מרבית המהגרים היהודים התבססו חברתית וכלכלית כך שההטבות של העזרה ההדדית, עיקר פעילות הלנדסמנשאפטים, הפכו חסרי חשיבות בעיניהם.[35] בשל כך, מרבית הלנדסמנשאפטים התמקדו יותר בפעילויות חברתיות שנועדו לשמר את הנוסטלגיה לעיירת מולדתם ולתרבות המקור שלהם. כאמור, עם הזדקנות ומות המהגרים בעלי הזיכרון לעולם הישן כך גם דעכו מרבית הלנדסמנשאפטים.

לנדסמנשאפטים כגורמי זרז לתהליך אמריקניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הלנדסמנשאפטים מרמזת שהיהודים המהגרים לא התכוונו להשיל מעליהם את זהותם המקורית, תרבותם ולשלול כל קשר למקומות מוצאם. אולם, המהגרים לא ביקשו להעתיק את תרבותם המקורית לאמריקה אלא ליצור דואליות זהותית של המשכיות חיי הקהילה באירופה תוך התאמה לאופי החיים בארצות הברית.[36]

זהות דואלית זו הובילה את הלנדסמנשאפטים לקדש את זהות קהילת המקור מחד ולקבל על עצמם ערכים אמריקאיים מאידך. ערכים אלו קיבלו ביטוי בדרך הפעולה של הלנדסמנשאפטים ובעיקר בחוקות ובתקנונים שלהם. באופן זה התרבות האזרחית האמריקאית שולבה עם התרבות הארגונית של היהודים. היו לנדסמנשאפטים שביקשו דרך הארגון לחזק את הערכים האמריקאים באופן אפילו מובהק יותר מאשר רק הזדהות. כך לדוגמה לנדסמנשפאט של יוצאי הונגריה בשם Ungarishes Infantrie Corps שלא הגביל עצמו לעיירה מסוימת העניק עזרה הדדית כפי שעשו מרבית הלנדסמנשאפטים האחרים אך גם אימן את חבריו במסדרים צבאיים ועודד את חבריו ללבוש מדים במפגשים מתוך מחויבות להגן על הערכים הרפובליקאים האמריקאים.[37]

יחס לנשים ולנדסמנשאפטים של נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, היחס של הלנדסמנשאפטים לנשים היה שלילי ומנעו מהן חברות בארגונים. היו מספר לנדסמנשאפטים שכן אפשרו חברות לנשים אך ללא מרבית מהזכויות הסוציאליות שניתנו לגברים. היחס הנחות לנשים קיבל ביטוי גם ברמת הפיצויים. חבר לנדסמנשאפט שהתאלמן מאשתו קיבל רק חצי מהסכום שהיא הייתה מקבלת לו הוא היה מת. התפיסה הייתה ששכר אישה נמוך משל גבר, והפיצויים בהתאם.[38]

עם התפתחות והתרבות הארגונים קמו מעט לנדסמנשאפטים ייעודיים לנשים כאשר בשנת 1919 ידוע היה על כ-48 ארגונים כאלו בלבד לעומת אלפים של לנדסמנשאפטים לגברים.[39] אף על פי כן הביטוי העיקרי של נשים בלנדסמנשאפטים היה בהקמת ארגוני עזר לארגונים של הגברים. במסגרת זו הנשים הציעו צדקה ועזרה לארגון הגברי בארגון אירועים. אולם, ארגוני העזר לא העניקו לנשים את מסגרת העזרה ההדדית שהייתה נהוגה בארגונים הגבריים, לא נהגו להעסיק רופא לביקור חולים ולא העניקו פיצויים במקרה מחלה או מוות.[40] ארגוני עזר אלו פרחו בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה ובעקבות התרחבות פעילויות גיוס הכספים של הלנדסמנשאפטים אך עדיין מספרם היה נמוך משמעותית משל הגברים ועמד על 287 ארגוני עזר בלבד של נשים בשנת 1938.[41]

תיעוד הלנדסמנשאפטים ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת ספר המחקר על הלנדסמנשאפטים בניו-יורק שנערך על ידי קבוצת הסופרים היידים בשנת 1938

אחת המטרות העיקריות לשמן הוקמו הלנדסמנשאפטים היא ליצור אווירה נוחה ומוכרת למהגרים בהם יוכלו לבטא את עצמם מול חבריהם.[42] בשל כך, בראשית דרכם ועד שנות השיא מרבית הלנדסמנשאפטים חששו לפתוח את הארגונים שלהם לאנשים מבחוץ לכל מטרה, בוודאי שלא למטרות מחקר. אף ידוע היה שמרבית הלנדסמנשאפטים העסיקו שומר שימנע מזרים להיכנס בזמן המפגשים.[43] לקראת סוף שנות ה-30 עם תחילת דעיכת יוקרת הלנדסמנשאפטים הם החלו להיפתח לגורמים זרים ולמטרות מחקר. אולם, המספר המדויק של לנדסמנשאפטים אינו ידוע וההערכות נעות החל מ-1,000 ועד 10,000 לאנדסמנשאפטים.[44]

לנדסמנשאפטים כמו ארגונים אחרים הגישו מסמכי התאגדות למדינת ניו יורק. בבחינת מסמכים אלו ניתן להצביע על 2,060 לנדסמנשאפטים שנרשמו כדין עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מעבר לכך, עם השנים נערכו מספר פרויקטים שביקשו למפות את קשת הלנדסמנשאפטים היהודיים בעיקר על סמך הפעילות הקהילתית שלהם ולא רק על סמך רישומם מול הרשויות.[45]

פרויקט ה- Jewish Communal Register שביקש בשנת 1919 למפות את הקהילה היהודית בניו יורק מבחינת ארגונים, בעלי עסק, מוסדות דת ומעגלים משפחתיים העריך כי בתקופת השיא של הלנדסמנשאפטים מספרם נע סביב ה-2,000 לשכות שונות.

המחקר המקיף ביותר שנעשה בדבר הלנדסמנשאפטים נכתב על ידי קבוצת הסופרים היידים (Yiddish Writer’s Group) של פרויקט הסופרים הפדרליים (Federal Writer’s Project) בשנת 1938. על ידי שליחת שאלונים ללנדסמנשאפטים ביקשו החוקרים למפות את מספר הארגונים, היכולת הכלכלית שלהם ואופי פעולתם. בסיכום הכללי המחקר זיהה 2,468 לנדסמנשאפטים נפרדים בנוסף לככל הנראה עוד כ-500 ארגונים שלא נכללו בתיעוד.[43] כך, לפי ההערכה מדובר על כ-3,000 לנדמנשאפטים בתקופה זו אשר כללו למעלה מחצי מיליון חברים. ארכיון YIVO כולל תיעוד ומידע על 1,385 לנדסמנשאפטים שונים שפעלו ברחבי ארצות הברית. זוהי אינה רשימה סגורה אלא רק הארגונים להם יש תיקים בארכיון הארגון.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hannah Kliger, Jewish Hometown Associations and Family Circles in New York: The WPA Yiddish Writers' Group Study, Indiana University Press, 1992.
  • Samuel Koening, "The Social Aspects of the Jewish Mutual Benefit Societies," Social Forces 18 (December 1939).
  • Isaac Ronch (ed.), די אידישע לאנדסמנשאפטן פון ניו-יארק / The Jewish Landsmannschaften of New York, Peretz Yiddish Writers' Union, 1938.
  • Daniel Soyer, Jewish Immigrat Associations and American Identity in New York, 1880-1939, Harvard University Press, 1997.
  • Michael R. Weisser, A Brotherhood of Memory: Jewish Landsmanshaftn in the New World, Basic Books, 1986.
  • Philip Friedman, "Landsmanshaftn literature in the United States during the past ten years," in: Rosemary Horowitz (ed.), Memorial books of Eastern European Jewry: Essays on the History and Meanings of Yizker Volumes, Jefferson, N.C.: McFarland, 2011, pp. 43-53.
  • American Jewish History 76,1 (1986): "Jewish Landsmanshaftn in America:"
    • Daniel Soyer, "Between Two Worlds: The Jewish Landsmanshaftn and Questions of Immigrant Ddentity," pp. 5-24;
    • Hannah Kliger, "Traditions of Grass-Roots Organization and Leadership: The Continuity of Landsmanshaftn in New York," pp. 25-39;
    • Susan Milamed, "Proskurover Landsmanshaftn: A Case Study in Jewish Communal Development," pp. 40-55;
    • Nathan M. Kaganoff, "The Jewish Landsmanhaftn in New York City in the Period Preceding World War I," pp. 56-66;
    • Tenenbaum Shelly, "Immigrants and Capital: Jewish Loan Societies in the United States, 1880-1945," pp. 67-77.
  • Avrohom Krauss, "Landsmanshaftn Reasearch," Avotaynu 28,1 (2012), pp. 41-54.
  • Avrohom Krauss, "Landsmanshaftn Research in Israel," Avotaynu 32,4 (2016), pp. 23-33.
  • Anat Helman, "Hues of Adjustment: Landsmanshaftn in Inter-War New York and Tel-Aviv," Jewish History 20,1 (2006), pp. 41-67.
  • Daniel Soyer, "Landsmanshaftn and the Jewish Labor Movement: Cooperation, Conflict, and the Building of Community," Journal of American Ethnic History 7,2 (1988), pp. 22-45. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • Hannah Kliger, "The Continuity of Community landsmanshaftn in New York and Tel Aviv," in: U.O. Schmelz and S. DellaPergola (eds.), Papers in Jewish Demography 1985: Proceedings of the Demographic Sessions Held at the 9th World Congress of Jewish Studies, Jerusalem, August 1985, Jerusalem: Hebrew University, 1989, pp. 405-415.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shaul Stampfer, The geographical Background of Eastern European Jewish Migration to the United States Before World War I, in Ira A. Glazier and Luigi De Rosa, eds., Migration Across Time and Nations: Population Mobility in Historical Context, New York, Holmes and Meier 1986, 223
  2. ^ אריה גרטנר, "ההגירה ההמונית של יהודי אירופה, 1881–1914", בתוך: א' שנאן (עורך), הגירה והתיישבות בישראל ובעמים: קובץ מאמרים, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשמ״ב-1982, עמ' 344.
  3. ^ Has Diner, Lower East Side Memories - A Jewish place in America, Princeton university Press, 2000, עמ' 7
  4. ^ Soyer (1997), עמ' 50
  5. ^ Soyer (1997), עמ' 5
  6. ^ Soyer (1997), עמ' 21
  7. ^ Weisser (1986), עמ' 13
  8. ^ Soyer (1997), עמ' 17
  9. ^ Soyer (1997), עמ' 45
  10. ^ Soyer (1997), עמ' 39
  11. ^ Nathan M. Kaganoff, The Jewish Landsmanschaftn in New York City in the Period preceding World War I, American Jewish History, 1 76, September 1986, עמ' 59
  12. ^ Irving Howe, World of our Fathers: The Journey of the Wast EuropeaneJews to America and the Life They Found and Madw, NYU Press, 2005, עמ' 183
  13. ^ 1 2 רשימת הלנדסמנשאפטים בארכיון YIVO, באתר Jewish Genealogical Society of New York (באנגלית)
  14. ^ Hannah Kliger, Jewish Hometown Associations and Family Circles in New York - The WPA Yiddish Writers’ Group Study, Indiana University Press, 1992, עמ' 3
  15. ^ Hannah Kliger, Jewish Hometown Associations and Family Circles in New York - The WPA Yiddish Writers’ Group Study, Indiana University Press, 1992, עמ' 66
  16. ^ Robert Perlman, Bridging Three Worlds - Hungarian Jewish Americans, 1848-1914, University of Massachusetts Press, 1991, עמ' 186
  17. ^ Soyer (1997), עמ' 62
  18. ^ Soyer (1997), עמ' 63
  19. ^ Samuel Margooshes ed., The Jewish Communal Register of New York City 1917-1918, Kehila of New York City, 1919, עמ' 869-870
  20. ^ 1 2 First Zaloshiner [Dzialoszyn] Chevra Anshei Bnei Achim in New York, in R. Mahler (ed.), The Jews of Czestochowa, pp. 330-337. הפניית ארכיון YIVO RG 123, 365.
  21. ^ Soyer (1997), עמ' 73
  22. ^ Soyer (1997), עמ' 59, 77
  23. ^ 1 2 Isaac Ronch ed., די אידישע לאנדסמנשאפטן פון ניו-יארק The Jewish Landsmanschaften of New York, Peretz Yiddish Writers' Union, 1938, עמ' 40
  24. ^ Soyer (1997), עמ' 2
  25. ^ Soyer (1997), עמ' 81
  26. ^ Shelly Tenenbaum, immigrants and Capital: Jewish Loan Societies in the United States, 1880-1945, American Jewish History, 1 76, September 1986
  27. ^ Jonathan Sarna, People Walk on Their Heads: Moses Weinberger's Jews and Judaism in New York, New York: Holmes and Meier, 1982, עמ' 87
  28. ^ Soyer (1997), עמ' 103
  29. ^ Soyer (1997), עמ' 114
  30. ^ Soyer (1997), עמ' 119
  31. ^ Weisser (1986), עמ' 274
  32. ^ Hannah Kliger, Jewish Hometown Associations and Family Circles in New York - The WPA Yiddish Writers’ Group Study, Indiana University Press, 1992, עמ' 54
  33. ^ Soyer (1997), עמ' 162
  34. ^ Isaac Ronch ed., די אידישע לאנדסמנשאפטן פון ניו-יארק The Jewish Landsmanschaften of New York, Peretz Yiddish Writers' Union, 1938, עמ' 42
  35. ^ Samuel Koenig, The Social Aspects of the Jewish Mutual Benefit Societies, Social Forces 18, December 1939, עמ' 269
  36. ^ Soyer (1997), עמ' 3
  37. ^ Robert perlman, Bridging Three Worlds - Hungarian Jewish Americans, 1848-1914, University of Massachusetts Press, 1991, עמ' 184
  38. ^ Soyer (1997), עמ' 91
  39. ^ Soyer (1997), עמ' 78
  40. ^ Soyer (1997), עמ' 93
  41. ^ Isaac Rontch ed., די אידישע לאנדסמנשאפטן פון ניו-יארק The Jewish Landsmanschaften of New York, Peretz Yiddish Writers' Union, 1938, עמ' 50
  42. ^ Isaac Rontch ed., די אידישע לאנדסמנשאפטן פון ניו-יארק The Jewish Landsmanschaften of New York, Peretz Yiddish Writers' Union, 1938, עמ' 30
  43. ^ 1 2 Isaac E. Ronch, The WPA Yiddish Writers Project, Jewish Currents, 8 29, September 1975, עמ' 9
  44. ^ Soyer (1997), עמ' 1
  45. ^ Nathan M. Kaganoff, The Jewish Landsmanschaftn in New York City in the Period preceding World War I, American Jewish History, 1 76, September 1986, עמ' 57


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לנדסמנשאפט&oldid=37802850"