איגור פלוטניצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איגור ונדיקטוביץ' פלוטנצקי
Ігор Венедиктович Плотницький
פלוטנצקי בשנת 2014
פלוטנצקי בשנת 2014
לידה 26 ביוני 1964 (בן 59)
Kelmentsi, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, אוקראינה, הרפובליקה העממית של לוגנסק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • האוניברסיטה הלאומית האוקראינית המזרחית על שם וולדימיר דאל
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה שלום ללוגנסק עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הרפובליקה העממית של לוגנסק ה־2
4 בנובמבר 2014 – 24 בנובמבר 2017
(3 שנים)
→ ולרי בולוטוב
פרסים והוקרה
מסדר הידידות עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איגור ונדיקטוביץ' פלוטנצקי (באוקראינית: Ігор Венедиктович Плотницький, נולד ב-26 ביוני 1964) הוא פוליטיקאי אוקראיני. היה ממנהיגי של הרפובליקה העממית של לוהנסק[1] מה-12 לאוגוסט 2014 ל-24 בנובמבר 2017.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוטנצקי נולד או בלוהנסק או בעיירה בקלמנצי, להוריו ונדיקט ונינה פלוטנצקי.[2][3] בנוסף יש לו אח בשם מיכאליו שמתגורר כיום בקייב.[3]

פלוטנצקי רכש השכלה בבית ספר בקלמנצי,[4] אחד מחבריו לספסל הלימודים העיד שפלוטנצקי עבר ללוהנסק כאשר הצטרף לצבא.[3] מקורות אחרים טוענים שהוא הועבר במסגרת הצבא לשרת בפנזה שם רכש השכלה בבית הספר לארטילרייה והנדסה של פנזה.[4] בשנת 1991 פלוטנצקי פרש מהצבא בדרגת מייג'ור ועבר ללוהנסק.[4]

פלוטנצקי המשיך כקצין במילואים בצבא הסובייטי והחל להתמסר לפעילות עסקית לאחר נפילת ברית המועצות. לבסוף פלוטנצקי פתח עסק למסחר בדלק וחומרי סיכה.[4] בין השנים 2004 ו 2012 עסק כמפקח במנהל האזורי להגנת הצרכן.[2][4]

בשנת 2018 דווח שפלוטנצקי נעצר במסגרת קדם משפטית בכלא בסנקט פטרבורג.[5]

הרפובליקה העממית של לוהנסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת האזרחים באוקראינה בשנת 2014, פלוטנצקי תמך במהפיכה.[4] באפריל של אותה שנה הוא פיקד על גדוד המורדים "זריה", וב-21 במאי 2014 מונה לשר ההגנה של הרפובליקה.[4] לאחר פרישתו של ולרי בולטוב ב-14 באוגוסט 2014 פלוטנצקי ירש את תפקיד ראש הרפובליקה.[6][4]

פלוטנצקי ניצח בבחירות הראשונות של הרפובליקה ב-2014 כאשר גרף 63% מהקולות.[7] משרד החוץ הרוסי הכיר בתוצאות למרות הסכמי מינסק עליו חתמו.[8][9] למרות השתתפותו וזכייתו בבחירות, ציין פלוטנצקי מאוחר יותר כי מונה לתפקיד, אך לא ציין על ידי מי.[4] תחקיר עיתונאי מצביע על קשר בין פלוטנצקי ופקיד אוקראיני לשעבר בשם אלקסנדר יפרמוב (המושל של מחוז לוהנסק לשעבר), ממנהיגי מפלגת האזורים.[4][10] ב-30 באוקטובר 2014 התובע הכללי של אוקראינה פרסם הצהרה שפלוטנצקי ואלקסנדר פופוב חשודים בחטיפת נדיה סבצ'נקו.[11] החל מ-10 בנובמבר 2014 פלוטנצקי מבוקש בידי שירותי הביטחון של אוקראינה על פעילותו כראש הרפובליקה העממית של לוהנסק.[12]

במכתב שפורסם ב-19 בנובמבר 2014 פלוטנצקי הזמין את נשיא אוקראינה פטרו פרושנקו לעימות בטלוויזיה כאשר המנצח יכתיב את התנאים לצד השני. פלוטנצקי טען שאם הוא ינצח הוא יסיים את העימותים במזרח אוקראינה ויגלה כל כוח חמוש חוקי, חצי חוקי וכלל לא חוקי מהמדינה.[13]

ב-11 בפברואר 2015 חתמה הנהגת הרפובליקה על הסכם מינסק השני שהתווה את השילוב מחדש של השטח שבשליטת המורדים באוקראינה ותיקון החוקה האוקראינית כדי להעניק לה מעמד מיוחד בגבולות אוקראינה.[14][15] בשבוע לאחר מכן אמר פלוטנצקי כי "אם אוקראינה תמשיך לפעול כפי שהתנהלה עד עכשיו, לעולם לא נהיה ביחד", אבל אם ממשלת אוקראינה תבצע את הרפורמות שנקבעו בהסכם מינסק "הזמן יגיד אם נהיה חלק מהאוקראינה עתידית, חדשה ומתחדשת."[16]

בשנת 2015 התגלו קשרים של פלוטניצקי עם פוליטיקאית אוקראינית פרו-רוסית נטליה קורולבסקאיה[17]

ב-18 בינואר 2017 הכריז פלוטנצקי: (באתר הרשמי שלו) "לעולם לא נחזור לאוקראינה!" וכי הרפובליקה "חוזרת לביתה - רוסיה, העולם הרוסי".[18]

ב-22 בנובמבר 2017 כלי תקשורת רוסים שציטטו מקורות לא רשמיים ציינו שפלוטנצקי הודח על ידי שר הפנים לשעבר ב-21 בנובמבר 2017 וברח לרוסיה בעוד כלי תקשורת רוסים אחרים דיווחו שהוא לא עזב את לוהנסק.[19][20] ב-24 בנובמבר 2017 קבע אתר הרפובליקה כי פלוטנצקי התפטר "מסיבות בריאותיות. פציעות מלחמה מרובות, והשפעות של פציעות פיצוץ עשו את שלהם".[21] עוד פורסם באתר כי שר הביטחון לאוניד פסצ'ניק מונה למנהיג בפועל "עד הבחירות הבאות".[21] פלוטנצקי עצמו לא פרסם הצהרה פומבית באותו יום.[21] למחרת אישרה מועצת העם פה אחד את התפטרותו של פלוטנצקי.[22]

ניסיון ההתנקשות ב-2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוגוסט 2016 התפוצצה מכוניתו של פלוטנצקי, הנוסעים ופלוטנצקי נפצעו.[23][24][25] לטענת הבדלנים, מטען חבלה הוטמן והתפוצץ ליד מערכת רמזורים. הם גם טענו שחבלנים אוקראינים עשויים לעמוד מאחורי התקפת הטרור - טענה שהוכחשה על ידי השלטונות האוקראינים.[23] ב-7 באוגוסט 2016 פורסם כי מצבו של פלוטנצקי יציב לאחר שקיבל טיפול בבית החולים.[23]

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2015 פלוטנצקי נשא דברים באוניברסיטה רוסית ובין היתר טען שמהפיכת היברומאידן הוקמה על ידי חבורה של יהודים, וכי השם "יברומאידן" הוא באמת "אברימאידן", שמתורגם מרוסית ל"יהומאידן".[26] בנוסף הוא גם התייחס לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו כ"ולצמן" (בעקבות אגדה אורבנית לא מוכחת לפיה אביו של פורושנקו נקרא למעשה ולצמן עד שאימץ את שם המשפחה של אשתו[27]). בנאום הוא גם אמר "אין לי שום דבר נגד היהודים כעם, בתור 'העם הנבחר', נוכל לדבר על זה בנפרד אם יש לנו זמן".[26] מנהיגים יהודים שהגיבו על דבריו הסכימו שהם אנטישמיים.[26] גם הליגה נגד השמצה גינתה את פלוטנצקי.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איגור פלוטניצקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://meduza.io/news/2017/11/24/glava-lnr-igor-plotnitskiy-ushel-v-otstavku
  2. ^ 1 2 Р. И. А. Новости, Биография Игоря Плотницкого, РИА Новости, ‏20140820T2126 (ברוסית)
  3. ^ 1 2 3 Що думають про лідера "ЛНР" на рідній Буковині, BBC News Україна, ‏2014-09-11 (באוקראינית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Досье на 10 главных террористов Донбасса /, web.archive.org, ‏2015-12-14
  5. ^ Был в медалях, теперь в "Крестах". Сообщения об аресте Игоря Плотницкого, Радио Свобода (ברוסית)
  6. ^ Глава ЛНР «временно» ушел в отставку из-за ранения :: Политика :: РосБизнесКонсалтинг, web.archive.org, ‏2014-10-27
  7. ^ Luhansk Republic Council open for cooperation with Ukrainian parliament, TASS
  8. ^ МИД России назвал состоявшимися выборы на юго-востоке Украины: Украина: Бывший СССР: Lenta.ru, web.archive.org, ‏2015-12-14
  9. ^ Главная, www.mid.ru (ב־)
  10. ^ Тінь Єфремова над “ЛНР”, Українська правда (באוקראינית)
  11. ^ Двом викрадачам Надії Савченко оголошено про підозру - Новини - Генеральна прокуратура України, web.archive.org, ‏2015-12-14
  12. ^ МВС України, web.archive.org, ‏2015-12-14
  13. ^ poroshenko challenged to duel by east ukrainian rebel leader
  14. ^ Ukraine ceasefire agreed at Belarus talks, the Guardian, ‏2015-02-12 (באנגלית)
  15. ^ Комплекс мер по выполнению Минских соглашений, www.osce.org
  16. ^ Militia leader not sure if unrecognized Luhansk republic will remain part of "new Ukraine", TASS
  17. ^ https://hvylya.net/news/genprokuratura-podozrevaet-korolevskuyu-v-finansirovanii-terrorizma.html
  18. ^ [https://glava-lnr.su/content/zayavlenie-glavy-luganskoy-narodnoy-respubliki-0 К сожалению, запрашиваемая страница не существует Подробнее тут: https://glava-lnr.su/content/zayavlenie-glavy-luganskoy-narodnoy-respubliki-0]
  19. ^ Kremlin 'Following' Situation In Ukraine's Russia-Backed Separatist-Controlled Luhansk, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  20. ^ Plotnitsky did not leave "LPR" – Russian media, www.unian.info (באנגלית)
  21. ^ 1 2 3 "Ukraine rebel region's security minister says he is new leader". Reuters (באנגלית). 2017-11-24. נבדק ב-2022-02-22.
  22. ^ Народный совет ЛНР единогласно проголосовал за отставку Плотницкого, www.mk.ru (ברוסית)
  23. ^ 1 2 3 "Ukraine crisis: Blast injures Luhansk rebel leader Plotnitsky". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-08-06. נבדק ב-2022-02-22.
  24. ^ UNIAN: News of Ukraine this year - the last days in Ukraine, www.unian.info (באנגלית)
  25. ^ https://twitter.com/christopherjm/status/761822778009980928, Twitter
  26. ^ 1 2 3 4 Top rebel leader accuses Jews of masterminding Ukrainian revolution, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  27. ^ "Profile of Petro Poroshenko in the Run Up to the Ukraine Elections". Der Spiegel (באנגלית). 2014-05-22. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2022-02-22.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איגור_פלוטניצקי&oldid=36107196"