איגור קוסטולבסקי
| לידה |
10 בספטמבר 1948 (בן 77) מוסקבה, ברית המועצות |
|---|---|
| שם לידה |
Игорь Матвеевич Костолевский |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| בן או בת זוג |
קונסואלו דה הבילנד |
| פרסים והוקרה |
|
איגור מטווייביץ' קוסטולבסקי (נולד ב-10 בספטמבר 1948) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע סובייטי ורוסי.[1][2] הוא קיבל את תואר אמן העם של רוסיה בשנת 1995.[3] קוסטולבסקי ידוע בעיקר בזכות כיכבו בסרטים "טהרן 43" ו"כוכב האושר שובה הלב".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיים מוקדמים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגור קוסטולבסקי נולד ב-10 בספטמבר 1948 במוסקבה, במשפחה היהודית,[4] בנם של מטביי מטבייביץ' קוסטולבסקי וויטה סמיונובנה קוסטולבסקיה.[1][5]
לאחר סיום לימודיו עבד כבודק במכון המחקר של תעשיית הקוורץ במשך שנתיים.[1]
בשנים 1967 - 1968 למד במכון להנדסה אזרחית של מוסקבה.[1]
בשנת 1973 סיים את לימודיו באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון (GITIS), הקורס של אנדריי גונצ'רוב. באותה שנה הוא הצטרף ללהקה של תיאטרון מאיאקובסקי.[1]
איגור קוסטולבסקי גילם יותר מ-50 תפקידים בתיאטרון, ביניהם מישה רומיאנצב ("קרובי משפחה" של אמיל ברגינסקי ואלדר ריאזאנוב), מצ'יק ("ההפלה" של אלכסנדר פדייב), טרפלב ("השחף" אנטון צ'כוב), גולובקוב ("הרץ" מיכאיל בולגקוב), ברבר קינג ("תראו מי בא!" ולדימיר ארו), ולרי ("איש במקומו" ולנטינה צ'רניך), פיגוסוב ("ציפורים מעופפות" מאת אלכסנדר גלינה), וסילי ליאונידוביץ' ("פירות הנאורות" מאת לב טולסטוי), טורוואלד הלמר ("בית הבובות" מאת הנריק איבסן) ואחרים.[1]
מאז שנות ה-90, הוא גם שיחק על במות של תיאטראות אחרים, השתתף בהצגה של הלהקה הבינלאומית אורסטיה אייסכילוס, שהועלתה בברגן, נורווגיה, על ידי הבמאי רושה (בתפקידים של אפולו, השליח והזקן). בשנת 1994, קוסטולבסקי גילם את אפולו ב"אורסטיאה" בבימויו של פיטר שטיין בתיאטרון הצבא הרוסי.[1]
קריירה קולנועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות לימודיו, איגור קוסטולבסקי החל לשחק בסרטי קולנוע. את הופעתו הבכורה הוא עשה בדרמה של בוריס נירנבורג "המשפחה כמשפחה", שם גילמו את התפקידים הראשיים השחקנים הפופולריים דאז בתיאטרון וכטנגוב, לודמילה צליקובסקיה ואלכסנדר גרייב.[1]
בשנת 1975 יצא לאקרנים סרטו של ולדימיר מוטיל כוכב האושר שובה הלב בו כיכב קוסטולבסקי בתפקיד איוון אננקוב. הסרט זכה להצלחה רבה בקרב הקהל.[1]
המבקרים דירגו את השחקן גבוה מאוד בסרטים "קריאת האביב" (1976) בבימויו של פאבל ליובימוב ו"אסיה " (1977) מאת יוסף חייפיץ. לאחר מכן באה העבודה בסרט טליוויזיה בעל מספר פרקים "והכל עליו..." מבוסס על הרומן מאת ויליה ליפטוב, על התפקיד הראשי בו קיבל השחקן את "פרס קומסומול של לנין".[1]
בין עבודותיו המשמעותיות האחרות של קוסטולבסקי בקולנוע בשנות ה-70 היה תפקידה של המורה לאסטרונומיה מרינה מיוריו במלודרמה של מיכאיל קוזקוב "כוכב חסר שם" ואחת מבעלי המניות של הקואופרטיב בקומדיה אלדר ריאזנוב "המוסך".
השחקן זכה לגל חדש של פופולריות עם תפקידו כקצין שרות ביון הסובייטי אנדריי בורודין, אשר מסכל את תוכניותיהם של סוכנים גרמנים פשיסטים לחסל את "שלושת הגדולים" - סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל, בסרט הבילוש הפוליטי "טהרן-43" (1980). במהלך העבודה על התפקיד, קוסטולבסקי נפגש והתייעץ עם דמות מקורית - קצין המודיעין הסובייטי האגדי גבורק ורטניאן. השיר "Une vie d'amour" ("חיים מלאי אהבה") למוזיקה של ז'ורז' גרווארנץ בביצוע שארל אזנבור הפך ללהיט עולמי והוא מזוהה היטב עם דמותו של קוסטולבסקי.
אירוע 1985 היה המלודרמה "נישואים חוקיים" מאת אלברט מקרצ'יאן, שבה השחקן, בדואט עם נטליה בלוכבוסטיקובה, עם האמת הצורבת של החיים, גילם את נושא האהבה שנרצחה במלחמה, בליווי יצירת מופת מוזיקלית מאת איסאק שוורץ. בסרט זה, קוסטולבסקי רקד לראשונה ריקוד סטפס וירטואוזי מול המצלמה. על פי סקר של המגזין "מסך קולנוע הסובטי", קוסטולבסקי הוכר כשחקן הטוב ביותר של 1986.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו הראשונה של איגור קוסטולבסקי הייתה השחקנית אלנה רומנובה. בנם אלכסיי נולד בשנת 1983. אשתו השנייה של איגור קוסטולבסקי היא השחקנית הצרפתייה קונסואלו דה אבילנד.[1]
אותות ועיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגור קוסטולבסקי קיבל את התואר אמן העם של הפדרציה הרוסית בשנת 1995.[1]
חתן פרס קומסומול של לנין (1978), חתן פרס המדינה של רוסיה (2000), בעל עיטור מסדר הכבוד (2004), זכה בתואר מסדר ההצטיינות למולדת, דרגה IV בשנת 2009.[1]
הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1986 בסקר של מגזין קולנוע "מסך קולנוע הסובטי".[1]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגור קוסטולבסקי שיחק יותר מ-60 תפקידים בקולנוע.[1]
| שנה | סרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1972 | הזריחות כאן שקטות | מישה | |
| 1975 | כוכב האושר שובה הלב | אננקוב | |
| 1976 | A Repeat Wedding | וואסיה קובליוב | |
| 1977 | Stepan's Remembrance | וסילי טורצ'נינוב | |
| 1978 | Asya | גאגין | |
| 1978 | Nameless Star | אליק פולוחין | |
| 1980 | The Garage | בן של מילוסרדוב | |
| 1980 | Tony Wendis's Mistake | Tony Wendis | |
| 1981 | טהרן-43 | אנדרה (אנדריי בורודין) | |
| 1981 | A Tale Told at Night | סטודנט | |
| 1984 | Before We Break Up | יורי אלכסנדרוביץ' | |
| 1985 | נישואים חוקיים | איגור וולושין | |
| 1986 | Forgive Me | קיריל | |
| 1986 | Night Whispers | אלכסנדראס | |
| 1987 | Through Main Street with an Orchestra | איגור | |
| 1987 | Gobseck | Count Maxime de Trailles | |
| 1988 | The Jester | איגור אלכסנדרוביץ' | |
| 1990 | Entrance to the Labyrinth | מורומצב | סרט טליויזיה |
| 1990 | The Eternal Husband | וולחנינוב | |
| 1991 | Thirst for Рassion | דוקטור | |
| 1992 | The Ladder of Light | מישה | |
| 1993 | Breakfast with a View to the Elbrus Mountains | דניסוב | סרט טליויזיה |
| 1993 | Tango on the Palace Square | אלכסנדר | |
| 1993 | The Code of Dishonor | סרגי רברוב | |
| 1995 | A Game of Imagination | אנטושין | |
| 2001 | La bella di Mosca | ולדימיר | |
| 2007 | מלחמה ושלום | אלכסנדר הראשון | מיני סדרת טליויזיה |
| 2010 | Eyes as Blue as the Sea | קוסטה | |
| 2020 | טריגר | סטרלצקי | סדרת טליויזיה |
| 2021 | The Silver Wolf | ולקוב | מיני סדרת טליויזיה |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 "Биография Игоря Костолевского". RIA Novosti. 10 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Биография Игорь Костолевский". peoples.ru.
- ^ "Указ Президента РФ от 19 октября 1995 года No. 1062 "О присвоении почётных званий Российской Федерации"". אורכב מ-המקור ב-2013-04-26. נבדק ב-2016-01-31.
- ^ "Игорь Костолевский: от героя-любовника до гоголевского Плюшкина".
- ^ "Костолевский Игорь Матвеевич". טאס"ס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגור קוסטולבסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איגור קוסטולבסקי, באתר AllMovie (באנגלית)