אידה פרוינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אידה פרוינד
Ida Freund
Ida Freund.jpg
לידה 15 באפריל 1863
אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במאי 1914 (בגיל 51)
קיימברידג', הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
ארצות מגורים אוסטריה, בריטניה
תרומות עיקריות
חקר ההרכב הכימי (1904), ניסויים לכימיה בסיסית (1920)

אידה פרוינד (בגרמנית: Ida Freund;‏ 15 באפריל 1863 - 15 במאי 1914) הייתה כימאית, והאישה הראשונה בממלכה המאוחדת שהייתה מרצה לכימיה, בימים שבהם המדע הזה היה התחום של כמעט ורק גברים[1]. היא נודעה בעיקר בזכות השפעתה על לימוד הכימיה, במיוחד אצל נשים.

היא כתבה שני ספרי לימוד, הגתה את הרעיון של אפיית מאפינים של הטבלה המחזורית, ופיתחה צינור למדידת גז.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידה פרוינד נולדה באוסטריה, ולאחר מות אמה עברה לגור אצל סבתה בווינה. לאחר מות סבתה, ב- 1881, עברה לאנגליה, לגור עם דוד שלה, הכנר לודוויג שטראוס, אשר ידוע גם בתור חבר ברביעיית יואכים והמוביל של מקהלת הַאלֶה[2]. היא נרשמה לגירטון קולג', וסיימה בהצטיינות את הקורס להוראת מדעים באוניברסיטת קיימברידג', אף על פי שהייתה לה רמת השכלה בסיסית בלבד.

היא המשיכה לקולג' ללימוד נשים של קיימברידג' כמרצה לכימיה, ושנה לאחר מכן, עברה לניונהם קולג' כמדגימה. בשנת 1890, היא קודמה להיות מרצה מן הסגל לכימיה (1890-1912), ובזאת הפכה לאישה הראשונה בבריטניה שהיא מרצה לכימיה במשרה מלאה[1]. היא הייתה עמיתה בניונהם קולג', ולאחר מכן הפכה לחברה במועצת המכללה[3].

התרכזותה בלימוד השאיר לה זמן מועט למחקרים, והיא לא השלימה תואר שני או דוקטורט. היא הייתה אחראית ללימודים של תלמידיה במעבדה, אשר רובם הגיעו לאוניברסיטה עם ידע מועט בנושא, או ללא ידע בכלל. בקרב תלמידיה, היא נחשבה למורה מוערצת ומשפיעה, ולדמות יחידה במינה.

היא איבדה רגל בתאונת אופניים כשהייתה צעירה, ונעזרה במספר מקלות הליכה, רגל תותבת, ותלת-כיסא גלגלים אשר הזיזה בעזרת הידיים שלה. הנכות, וסגנון השמלות הלא רגיל שלה, הפכו אותה לדמות ייחודית ובולטת בקרב עמיתיה ובני זמנה.

פרוינד הייתה פעילה פמיניסטית, אשר תמכה בזכות בחירה לנשים, והייתה בין הנשים אשר לחמו למען כניסתן לאגודה הכימית בתחילת המאה ה-20. נשים נכנסו בסופו של דבר לאגודה הכימית רק בשנת 1920, שש שנים לאחר מותה.

היא נשארה כמרצה בניונהם, עד לפרישתה עקב בריאות לקויה, בשנת 1913. מעבדת הכימיה בניונהם נסגרה עקב פרישתה, משום שבאותה תקופה סטודנטיות הורשו ללמוד במעבדות כימיה מחלקתיות באוניברסיטה. היא נפטרה ב-15 במאי 1914, בביתה שבקיימברידג', בזמן שעבדה על ספרה השני.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוינד פרסמה מאמר אחד, בשם "השפעת הטמפרטורה על הנפח המשתנה הנלווה לסתירה במקרה של מספר מלחים בריכוזים שונים", ושני ספרי לימוד:

  • הספר "חקר ההרכב הכימי: הסבר השיטה והתפתחותה ההיסטורית עם ציטוטים מבארים" (The Study of Chemical Composition: An Account of its Method and Historical Development with Illustrative Quotations) פורסם בשנת 1904;
  • והספר "הבסיס הניסויי של הכימיה: הצעה לסדרה של ניסויים הממחישים את עקרונות הכימיה הבסיסית" (the experimental basis of chemistry: suggestions for a series of experiments illustrative of the fundamental principles of chemistry), פורסם בשנת 1920, לאחר מותה. פרויינד תכננה שיהיו בספר 20 פרקים, אבל השלימה רק 10 מהם, עד למותה. הספר נערך מאוחר יותר להוצאה לאור, על ידי מספר עמיתים, כגון מארי ביאטריס תומאס, המנהלת ללימודי המדעים בגירטון קולג'. בהקדמה לספר, העורכים, א. האטשינסון ומארי ביאטריס תומאס, הציעו לכתוב "גברת פרוינד ניסתה להביא לתשומת לבן של מורות אחרות, את השקפותיה על האופן שבו תלמידים יוכלו להבין שכימיה היא מדע אשר מבוסס על ניסויים, ושפירושים לוגיים של ניסויים מובילים ישירות להכללה אשר ידועה גם בתור חוקי הכימיה."

שני ספריה נחשבו לספרי לימוד מרכזיים בלימוד הכימיה, וקיבלו שבחים רבים.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידה הייתה ידועה בהתעניינותה בהוראת המדעים, ובמיוחד בשיפור הלמידה של מקצוע זה בבתי ספר לבנות. באותה תקופה, בקיימברידג', בנות לא יכלו ללמוד באותן מעבדות עם הבנים, ולכן פרוינד לימדה בכיתות מיוחדות במכללת ניונהם. בנוסף, היא ארגנה סדנאות בחגים למורות. פרוינד התנסתה בשיטות לימוד שונות, כאשר המועדפת עליה היא הגישה של וילהלם אוסטוולד, שלפיה "העובדות העיקריות בכימיה באות לידי ביטוי בדיאלוג בין המורה לתלמיד". היא התעקשה שהתלמידים שלה יקראו מחקרים מקוריים, ויבחנו את התוקף של עבודות שפורסמו, גישה מהפכנית לאותה תקופה, שעליה היא קיבלה ביקורות רבות. למרות זאת, היא השאירה חותם משמעותי על שיטות ההוראה של אותה תקופה, והייתה אהודה על ידי תלמידיה.

האטשינסון ותומאס, העורכים של ספר הלימוד השני שלה, שיצא לאור לאחר מותה, תיארו את אתוס ההוראה שלה כך: "לגברת פרוינד היה פחד מניסויים חסרי מחשבה ומחשיבה מרושלת. היא הרגישה שלצורת ההוראה בלימוד המדעים יש מעט מאוד במשותף עם שיטות מדעיות אחרות, ושלדרך זו יש ערך לימודי נמוך[2] ." הם תיארו אותה כאומרת "בתור מורה, אני לא רוצה לתת לתלמידיי רק קצת מידע בסיסי ושטחי, אלא גם סטנדרט שמתייחס לטבע של ההוכחות המדעיות והמשמעות של דיוק אמיתי." היא התנגדה להיכרות של הוראת מדעים ביתית בבתי ספר לבנות כחלופה לידע מדעי בסיסי, אלא עשתה שימוש בכישורי האפייה והקולינריה שלה כדי לייצר שילוב עם שיטות לימוד מדעיות.

קאפקייקס (מאפינים) של הטבלה המחזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Periodic Table Elements Cupcakes FF2009 10 02 crop.JPG

פרוינד הייתה הבן אדם הראשון לאפות סט שלם של הטבלה המחזורית ממאפינס. היא השתמשה בהם כעזר ללימוד הנושא בכיתתה. היא יצרה טבלה מחזורית גדולה, שכל יסוד בה מיוצג על ידי מאפין, ושם היסוד והמספר האטומי כתובים בזיגוג. בהשראת הרעיון המקורי, קאפקייקס של הטבלה המחזורית הם כיום דרך פופולרית וכיפית ללמד ולהראות כימיה באירועי בית ספר מיוחדים שנועדו לקדם מעורבות ציבורית במדע. האגודה המלכותית לכימיה חגגה את ההשקה של הטבלה המחזורית הוויזואלית עם מאפינס של הטבלה, וכך עשו גם סטודנטים באוניברסיטת נוטינגהאם לרגל יום הולדתו של מרטין פוליאקוף. סרטון שמראה את העוגות האלו נכלל בסדרת הסרטונים של פרופ' פוליאקוף, שנקראת "סרטונים מחזוריים" (periodic videos). סדרת סרטונים זו נועדה להביא את הכימיה לדור חדש של סטודנטים.

מתכונים לגרסאות מודרניות של הטבלה המחזורית של אידה אפשר למצוא במגוון מקורות באינטרנט.

המצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוינד המציאה מנגנון שנקרא על שמה (צינור למדידת גז), אשר כבר לא נמצא בשימוש כיום.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1998, שוחזרה המעבדה במכללת ניונהם כהנצחה לאידה, והחלו לתת במכללה את פרס אידה פרוינד. הקרן ע"ש אידה פרוינד נוסדה כדי להעלות את הסטנדרט של מרצות למדעים מדויקים דרך נתינת הזדמנויות ללמידה רחבה יותר. בנוסף, גירטון קולג' מעניק את פרס אידה פרוינד לתלמידים מצטיינים בתחומי המדעים הפיזיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 http://www.newn.cam.ac.uk/about/history/biographies/ הביוגרפיה של פרוינד באתר מכללת ניונהם (אנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 http://www.chem.qmul.ac.uk/rschg/Newsletter/NL1101.pdf עלון חדשות של האגודה המלכותית לכימיה, ינואר 2011 (אנגלית)
  3. ^ http://www.oxforddnb.com/view/article/48490 הביוגרפיה של אידה פרוינד במאגר הביוגרפיות של אוניברסיטת אוקספורד- "Oxford Dictionary of National Biography" (אנגלית)