אידה קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אידה קוקאנגלית: Ida Cook, ‏1904, סונדרלנד (אנ')‏ - 1986) הייתה סופרת וחסידת אומות העולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידה קוק נולדה בשנת 1904 בסונדרלנד, אנגליה. בצעירותה, היא ואחותה לואיז (Louise, 1991-1901) עבדו כפקידות בשירות הציבורי- לואיז עבדה כמזכירה ואידה עבדה כקלדנית. בין האחיות הייתה מערכת יחסים הדוקה וקרובה מאוד במשך כל חייהן, והן גרו יחדיו במשך זמן רב.

בשנת 1923, לואיז שמעה במקרה הרצאה על אופרה ומוזיקה קלאסית. האחיות חסכו כסף וקנו גרמופון ישן ומספר תקליטים, והתלהבו מאוד מן המוזיקה. זמן קצר לאחר מכן, הן החלו ללכת יחד לאופרה על מנת לראות בעצמן את הכוכבות ששמעו בגרמופון. הן ראו בפרימדונות (הזמרות הראשיות) גיבורות מהוללות, ורצו להתקרב אליהן, ובפרט לזמרת האהובה עליהן אמליטה גאלי-קורצ'י. כאשר גילו שהיא שרה רק בניו-יורק, החליטו לחסוך כסף לנסיעה. הן שלחו מכתב לאמיליה גאלי-קורסי בו סיפרו לה על רצונן לנסוע, והיא הבטיחה להן כרטיסים חינם להופעה כאשר יוכלו להגיע. במשך שנים חיו באופן הצנוע ביותר שיכלו על מנת לחסוך לנסיעה לניו יורק.

לבסוף, בדצמבר 1926, הן הפליגו בספינה לניו יורק לראות את גאלי-קורסי. הן פגשו אותה לאחר ההופעה, והוזמנו לדירתה. בהמשך, אידה ולואיז התחברו בצורה דומה גם לזמרות אחרות שנתחבבו עליהן, בתחילה לרוזה פונסל ולאחר מכן לויקטוריה אורסוליאק. ויקטוריה ובעלה, המנצח האוסטרי קלמנס קראוס, הזמינו אותן לסבב הופעות באוסטריה ובגרמניה שקלמנס ארגן. בסיומו של סבב הופעות זה ויקטוריה שלחה איתן בחזרה לאנגליה אישה זקנה, וביקשה מהן לדאוג לה. זו הייתה היהודיה הראשונה שהן הצילו.

אידה ולואיז לא עבדו מאז הנסיעה לניו יורק, ונותר להן מעט מאוד כסף, לכן אידה החלה לכתוב מאמרים למגזין אופנה. בהתחלה זו הייתה דרך להרוויח כסף על מנת לממן נסיעות לאופרה באירופה, אך עם הזמן תאבונן של האחיות לאופרה גדל, וכתיבת מאמרים לא הספיקה למימון נסיעותיהן.

בשנת 1935, אידה כתבה את ספרה הראשון, "רעיהלכריסטופר (A Wife for Christopher)". הספר הצליח מאוד, ואידה נתבקשה לכתוב ספרי המשך. הכנסותיה מכתיבת ספרים החלו לגדול, מה שאיפשר לה להפסיק לעבוד כקלדנית, ובנוסף איפשר לאחיות לממן את פעילותן להצלת יהודים.

במהלך הקריירה שלה כסופרת, אידה קוק כתבה מעל 110 ספרים, חלקם עיבודים של מחזות קלאסיים כגון אותלו, יבגני אונייגין וכרמן. היא הייתה סופרת הצללים של טיטו נובי וכתבה את הביוגרפיה שלו, שהופיעה תחת שמו, ובשנת 1950 כתבה את האוטוביוגרפיה שלה, "We Followed our Stars" ("עקבנו אחר כוכבינו"). היא מתה מסרטן ב-22 בדצמבר 1986.

פעילות להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידה ולואיז קוק ביקרו בגרמניה כדי לצפות באופרה, ובמהלך ביקורן התוודעו, דרך ידידותן עם קראוס קלמנס וויקטוריה אורסוליאק, למצוקת היהודים הנרדפים. הן בדקו וגילו כי על מנת להכניס פליטים לבריטניה, החוק דרש כי יהיו לפליט עבודה או מספיק ממון על מנת לדאוג לעצמו. אידה ולואיז מימנו את נסיעתם של הפליטים לבריטניה, ועזרו להם להבריח את ממונם (שהמשטר הנאצי אסר עליהם לקחת) על מנת שיוכלו ללקבל אשרת כניסה לבריטניה, באמצעות נשיאת תכשיטי פנינים ויהלומים ולבישת מעילי פרווה יקרים שהיהודים לא יכלו לשאת בעצמם.

בין השנים 1936-1939, הן סייעו ליהודים להימלט מאוסטריה ומגרמניה הנאצית ב-29 מקרים, מתוכם בכמה מקרים למשפחות שלמות. הן ככל הנראה סייעו לכ-50 או 60 יהודים בסך הכל. הן השתמשו באהבתן לאופרה על מנת להסוות את מטרתן האמיתית של הנסיעות התכופות, באמצעותו של קלמנס קראוס שסיפק להן מידע על הופעות אופרה, וקירב אותן לבכירי המשטר הנאצי, בין השאר גרינג, גבלס והימלר. במסעותיהן חזרה, האחיות לקחו מסלול עקיף דרך הולנד על מנת להקשות על גילוי היהודים שלקחו איתן.

עיקר פעילות ההצלה שלהן הייתה אחרי ליל הבדולח, מנובמבר 1938 ועד פרוץ המלחמה וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה וגרמניה בספטמבר 1939. הן שכרו דירה בלונדון לשם שיכון הפליטים ואידה נסעה ברחבי בריטניה ונשאה נאומים בכנסיות על מנת לגייס תרומות למען פליטים אלה. עיקר פעילות ההצלה של אידה קוק מומן על ידי הכנסותיה מכתיבתה הספרותית.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידה הנציחה את פעילותה להצלת יהודים בספר "עקבנו אחר כוכבינו" (We Followed Our Stars) שיצא לאור ב-1956. בשנת 1964 הכיר יד ושם באידה קוק ובאחותה לואיז בתור חסידות אומות העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]