אידליון

אידליון (עיר עתיקה)
Ιδάλιον, 𐤀𐤃𐤉𐤋
Idalion.jpg
מדינה קפריסיןקפריסין קפריסין
תאריך ייסוד האלף ה־3 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 294 מטרים
תאריך נטישה שנות ה־50 של המאה ה־5 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°00′57″N 33°25′23″E / 35.015833333333°N 33.423055555556°E / 35.015833333333; 33.423055555556 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אידליון או אידליוםיוונית: Ιδάλιον, בפיניקית: 𐤀𐤃𐤉𐤋, באכדית: Ed-di-al) הייתה עיר עתיקה בקפריסין, האזור העיר המודרנית דאלי, במחוז ניקוסיה.

העיר נוסדה כחלק מהסחר בנחושת באלף ה־3 לפנה"ס.

חפירות ארכאולוגיות באתר חשפו מבנים מרכזיים באתר הפתוחים למבקרים. בקרבת האתר נמצא מוזיאון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל טרקוטה מאידליון, המאה ה־7 או ה-6 לפנה"ס, המציגה אדם בעל חזות שמית. המוזיאון החדש, ברלין

תושבי העיר המקוריים היו ילידי האי, הידועים כ"אטאו־קיפריים". העיר המקורית שכנה על הגדה הצפונית של נהר גיאליאס. במהלך המאה ה־13 לפנה"ס החלו אנשי Ed-di-al בפעילות ייצור בגדת הנהר הדרומית. בעקבות כך צמחה העיר למרכז עירוני גדול לסחר בנחושת שנוסד על ידי הנאו־אשורים בסוף המאה ה־8 לפנה"ס.

העיר הייתה מרכז הפולחן של האלה הגדולה של קפריסין, "וַנַסַּה" או מלכת השמים, הידועה בשם אפרודיטה. פולחן זה החל ככל הנראה במאה ה־11 לפנה"ס והמשיך עד לתקופה הרומית.

העיר העתיקה שכנה בעמק גיאליאס הפורה ושגשגה בו כמרכז כלכלי בשל קרבתה למכרות במרגלות המזרחיים של הרי הטרודוס וקרבתה לערים ולנמלים בחוף הדרומי והמזרחי. אידליון שגשגה והתעשרה, ותחת המלך E-ki-iš-tu-ra הראשונה מבין עשר ערי־הממלכה הקפריסאיות המוזכרות כמגישות מנחה לבניית הארמון בנינוה על המנסרה של המלך האשורי אסרחדון (680–669 לפנה"ס).[1][2]

מפת ערי הממלכה בקפריסין

העיר כללה שני אקרופוליסים, כאשר בתי העיר נמצאו בעיר התחתית. הארמון המבוצר נבנה בשנים 750–600 לפנה"ס על גבעת אמפילרי, האקרופוליס המערבי של העיר, ונבנה מחדש בשנים 600–475 לפנה"ס נגד התקפות של כתיון. במקום שכן גם מקדש לאתנה. האקרופוליס המזרחי תפקד כמרכז קודש וכלל את מקדשי אפולו, אפרודיטה ואלים אחרים. גם העיר התחתית הייתה מבוצרת, לפחות במהלך המאה ה־5 לפנה"ס.

קערת מתכת פיניקית עם סצנות מיתולוגיות בסגנון מצרי. מאות 8–7 לפנה"ס, מוזיאון הלובר

העדות הראשונה לנוכחות לא־קפריסאית (פיניקים, יוונים ואחרים) מופיעה בתקופה הארכאית (בערך 550 לפנה"ס) בכתובות פיניקיות שנמצאו בשטח המוקדש לאדוניס באקרופוליס המזרחי.

בכתובות פיניקיות מכתיון[3] ומאידליון עצמה[4] נזכרים כמה ממלכי העיר הפניקיים: פמייתן מלך כתי, אדיל ותמש בן מלכיתן מלך כתי ואדיל בן בעלרם[3] בן עבדמלך.[4]

הטבעת מטבעות משנת 535 לפנה"ס חושפת את שלטונותיה ושגשוגה של העיר. הארמון המבוצר היה גם הוא סימן לשגשוג, מכיוון שהוא אחד הגדולים והבודדים הידועים בקפריסין. מלכי אידליון הראשונים היו יווניים כפי שמוצג בכתובות על מטבעות ובלוחית אידליון (אנ') (לוח ביוונית בכתב קפריסאי שנמצא בעיר). הלוחית מראה שהמלך האחרון, סטאקיספרוס, היה דמוקרטי בשלטון על פי החלטות שהתקבלו תוך התייעצות עם מועצת אזרחים, והחוקים שנוצרו בהתייעצויות אלה מתועדים שנתגלו במקדש אתנה בעיר. המלך היה בעל האדמות הגדול ביותר ונרשמו גבולות חלקות.

העיר נכבשה על ידי כתיון, עיר פיניקית באותה תקופה, בערך בשנת 450 לפנה"ס.[5] הארמון הפך למרכז המנהלי, והתגלה בו ארכיון תשלומי מס. תחת כתיון הפכה העיר למרכז פולחן אפרודיטה והאלוהות הפיניקו־הלנית רשף־אפולו, ומלך כתיון נשא את התואר "מלך כתי ואדיל". העיר שגשגה תחת מלכי כתיון, ובתקופה התלמאית מלכיה היו כפופים לתלמי בן תלמי.[6]

בשנת 300 לפנה"ס ניטשו הארמון והאקרופוליס המערבי והעיר התרכזה באקרופוליס המזרחי, סביב מקדשי אפרודיטה (עשתרת) ואדוניס (אדון) שמרכזיותם המשיכה.[דרוש מקור]

אידליון מופיעה בשירת פרופרטיוס (אנ'), כמקום בו ונוס (אפרודיטה הרומית) פגשה את אדוניס (מ'אדון' בשפות שמיות).[7]

לוחית אידליון (אנ'), מוצגת בפריז

כתב קיפרו־הברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב קיפרי הברתי (אנ') (המאה ה־11 עד ה־2 לפנה"ס) פוענח על סמך הטקסט הדו־לשוני הקפריסאי־פיניקי של אידליון שנמצא כעת באוסף המוזיאון הבריטי.[8] החל מהטקסט הדו־לשוני הקפריסאי־פיניקי של אידליון (הקדשה לאל רשף מכל – המזוהה כאפולו אמיקלוי – המאה הרביעית לפנה"ס), ביצע ג'ורג' סמית' ניסיון ראשון לפרשנות ב־1871, מאוחר יותר פותח ושופר, הודות גם ללוחית אידליון, מאת האגיפטולוג סמואל בירץ' (1872), הנומיסמטיסט יוהנס ברנדיס (1873), הפילולוגים מוריץ שמידט, וילהלם דיקה, יוסטוס זיגיסמונד (1874) והדיאלקטולוג ה. ל. אהרנס (1876).[9]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון מבוצר

האתר הוא אחד הבודדים שנותרו ללא הפרעה במשך מאות שנים ולכן הוא אידיאלי לחקירה ארכאולוגית.

במאה ה־19 הובאו ללואיג'י פלמה די צ'סנולה, קונסול ארצות הברית, סירים עתיקים ופסלי אבן גיר על ידי תושבי דאלי. הוא הלך לשם וטען ש"ניקה" כ־3,000 קברים שלאחר מכן הועמסו ומילאו שלוש ספינות, אחת מהן טבעה בים התיכון, בעוד שהאחרות הגיעו לניו יורק כדי לסייע בהקמת מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.

בשנת 1868, ר. המילטון לאנג, הקונסול הבריטי, מצא מתחם מקודש פתוח שאותו כינה "מקדש אפולו" המכיל 142 פסלי אבן גיר, כיום במוזיאון הבריטי. במקדש זה נמצאו גם כתובות מקדש אידליון, שש כתובות נדר פיניקיות מפורטות המוקדשות לרשף מכל/אפולו אמוכלי. במקדש אדוניס (מקדש אפולו) נמצאו פסלים וחפצים רבים שנמצאים כעת במוזיאונים.

כותרת תימורה מסוגננת מהאקרופוליס באידליון

משנת 1927, משלחת שוודית לקפריסין החלה את עבודתה באי וחפרה רבות באידליון. באקרופוליס המערבי חפרו שרידי חומת ביצור. הם זיהו שש תקופות בנייה שונות. תקופות 1–3 תוארכו כקפריסאות מאוחרות III, כאשר נראה כי נוצרה עיר הממלכה אידליון. תקופות 4–6 נחשבו כשייכות לתקופה הקיפרו־גיאומטרית III עד לקיפרו־ארכאית II. בהתבסס על הנחות אלו, ההתיישבות המוקדמת ביותר באקרופוליס הייתה יכולה להתחיל בסביבות 1200 לפנה"ס.[10]

חפירות עדכניות יותר חשפו חלק גדול מהארמון המבוצר וממבנים אחרים.[11]

לוחית אידליון (אנ') היא לוחית ברונזה מהמאה ה־5 לפנה"ס שנמצאה באידליון וכתובה משני צדיה. הכתובת היא ביוונית בכתב קפריסאי. הלוחית מתעדת חוזה בין "המלך והעיר" ומזכיר גמול שניתן למשפחת רופאים על מתן שירותי בריאות חינם לנפגעים במהלך המצור הפרסי על אידליון.[12]

צפונית לאידליון נמצא הנימפאום של קפיזין, עם כתובות בכתב קפריסאי המתוארכות ל־225–218 לפנה"ס.[13]

צעיר מאידליון, התקופה הקיפרו־ארכאית השנייה (אמצע המאה ה־6), מוזיאון הלובר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אידליון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23
  2. ^ Radner, Karen (2010). The Stele of Sargon II of Assyria at Kition: A focus for an emerging Cypriot identity?. p. 429. ISBN 978-3-447-06171-1.
  3. ^ 1 2 KAI 32, 33, 288, 289
  4. ^ 1 2 KAI 39
  5. ^ Mitford, Terence (1980). The Nymphaeum of Kafizin: the inscribed pottery. Walter de Gruyter. ISBN 9783110066630. נבדק ב-2010-04-25.
  6. ^ KAI 40
  7. ^ פרופרטיוס, אלגיה 2.13b
  8. ^ British Museum collection
  9. ^ Cypro-Syllabic script Scuola Normale Superiore di Pisa
  10. ^ Marie-Louise Winbladh, Idalion – abode for the goddess of love and war. The work of the Swedish Cyprus Expedition
  11. ^ "Archaeological Field School in Cyprus - Lycoming College". אורכב מ-המקור ב-2012-05-17.
  12. ^ Chadwick, John (1987). Linear B and Related Scripts. Reading the Past. London and Berkeley: British Museum and University of California Press. מסת"ב 0-520-06019-9. p 55
  13. ^ Mitford, T. B. The Nymphaeum of Kafizin. The Inscribed Pottery. Kadmos Supplement 2. Berlin: de Gruyter, 1980