איוואן צ'יסוב
 | |
| לידה |
1911 Novi Sanzhary Raion, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1986 (בגיל 75 בערך) מוסקבה, ברית המועצות |
| מדינה |
ברית המועצות |
| דרגה |
לוטננט בכיר |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
איוואן מיכאילוביץ' חיסוב (ברוסית: Иван Михайлович Чисов, 1911–1986) היה קצין בחיל האוויר הסובייטי ששרד נפילה מגובה של כ-7,000 מטרים (בקירוב 23,000 רגל).[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוטננט איוואן חיסוב היה נווט בחיל האוויר הסובייטי שטס בעיקר במטוס מפציץ מדגם אילושין Il-4 (אנ'). ב-25 בינואר 1942 מטוסי קרב של הלופטוואפה פגעו במטוסו ואילצוהו לנטוש. ניקולאי זוגן, איש צוות שהיה על המטוס הפגוע, סיפר כי חיסוב זינק מן המטוס מגובה של כ-7,000 מטרים, אם כי לפי מקורות אחרים הקפיצה הייתה מגובה של 6,700 מטרים "בלבד" (זוגן עצמו חיכה עד שהמטוס היה בגובה 500 מטרים ורק אז זינק ממנו).
בעוד הקרב האווירי מתנהל, חיסוב לא פתח את המצנח שלו שכן הוא חשש שיהווה מטרה קלה למטוסים הגרמנים החגים סביבו. התוכנית שלו הייתה לצלול מטה עד שיהיה רחוק מספיק מאזור הקרב ורק אז לפתוח את המצנח. מפני שהאוויר בגובה כה רב הוא דליל מאוד, חיסוב איבד את הכרתו ולא משך את חבל פתיחת המצנח.
הוא פגע בערוץ מכוסה בשלג במהירות משוערת שנעה בין 190 ל-240 קילומטרים לשעה, החליק, התגלגל והמשיך ליפול לארץ. את הקרב האווירי ראו מן הארץ יחידת חיל רגלים תחת פיקודו של הקצין פאוול אלכסייביץ' בלוב. כאשר חיסוב הגיע לקרקע אנשי היחידה שעטו לעברו, הם היו המומים כשגילו שהוא חי אף על פי שהמצנח שלצידו לא נפרש. הוא שב להכרתו זמן קצר לאחר מכן.
חיסוב סבל מפגיעות אנושות, בכללם אגן שבור ופגיעות בעמוד השדרה. קצין רפואה רוסי ניתח אותו ובמשך תקופה של חודש מצבו היה קריטי. למרות הנחיתה האלימה והפגיעות הרבות שגופו ספג הוא החלים וחזר לטוס לאחר שלושה חודשים. הוא התעקש להישלח למשימות קרביות, אך מפקדיו סירבו לבקשתו ושלחו אותו להיות מאמן ניווט. תחת שירותו בחיל האוויר הסובייטי חיסוב השתתף ב-70 גיחות מבצעיות.[2]
אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור הדגל האדום
- עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה
- מדליה לציון ההגנה על מוסקבה
- מדליה לציון ההגנה על סטלינגרד