איוואן רגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן רגן ב-1929

איוואן (ג'נס) רֶגֶןאנגלית: Ivan Regen; ידוע גם בשם: יוהאן רֶגֶן; 9 בדצמבר 186827 ביולי 1947) היה ביולוג שהיה ידוע בשל מחקריו בתחום הביואקוסטיקה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגן נולד בליישה, אוסטרו-הונגריה (היום חלק מסלובניה)[2] והתעניין בקולות חרקים עוד בילדותו. משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה לשלם על לימודיו, לכן הוא למד תחילה בסמינר לכמרים שעבורו הוא קיבל מלגה ובמרוצת הזמן הצליח לשלם שכר לימוד בווינה. בווינה רגן למד ידיעת הטבע באוניברסיטת וינה, תחת הדרכתם של קרל גרובן, זיגמונד אקסנר וקרל פרידריך וילהלם קלאוס.[3] הוא קיבל את הדוקטורט שלו ב-1897 והחל לעבוד בתור פרופסור בגימנסיה, קודם בווינה ואחר כך במוראביה. לבסוף הוא חזר, בהמלצתו של אקסנר, לגימנסיה בווינה, ועבד בה עד פרישתו בשנת 1918.[3]

הוא החל את מחקרו בפיזיולוגיה והפך להיות מהמדענים הסלובניים הראשונים העובדים מחוץ לארצם לאחר מלחמת העולם הראשונה.[4] לאחר שערך מספר תצפיות על חרגוליים וצרצריים, הוא הוכיח כי חרקים מגיבים לגירויים אקוסטיים של בני אדם אחרים. עבור תרומותו הרבה לתחום, רגן נחשב לאבי הביואקוסטיקה המודרנית.[4][1] רגן גם למד תופעות פיזיולוגיות אחרות בחרקים כגון נשימה, תרדמת חורף, התפתחות פיגמנט ביולוגי בתנאים שונים והתנשלות.[3]

מיזמו הגדול ביותר של ריגן היה מה שנקרא "מעבדה גיאוביולוגית", מעין טרריום (מכל שקוף וסגור לגידול חיות יבשה קטנות או לגידול צמחים מיוחדים) גדול שבו למד את תחום הפנוטקסיס - תחום החוקר משיכת חרקים לעבר קול.

הוא היה מדען פרטי מאז 1911, אך שמר על קשר עם סלובניה, תמך בכמה חברות מקומיות ובמוסדות תרבות, ויצר טרמינולוגיה בשפה הסלובנית עבור שדות המחקר שבהם התמחה. ב-1921 הוא דחה הזמנה להיות פרופסור באוניברסיטת לובליאנה. בשנת 1940 הוא הפך לחבר האקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות והיה גם חבר כבוד של החברה הסלובנית להיסטוריה הטבעית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן רגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ביואקוסטיקה - שדה המחקר החוקר את מערכות התקשורת האקוסטיות של מינים לא אנושיים.
  2. ^ "Regen, Janez, akademik (1868–1947)".
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Zarnik, Boris (1929). "Život i rad Ivana Regena".
  4. ^ 4.0 4.1 Primožič, Marjetka (2001).