לדלג לתוכן

איוואן ריבקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איוואן ריבקין
Ива́н Ры́бкин
ריבקין, 1999
ריבקין, 1999
לידה 20 באוקטובר 1946 (בן 77)
Ternovsky District, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • האקדמיה הדיפלומטית של המשרד לענייני חוץ של הפדרציה הרוסית
  • המכון החקלאי של וולגוגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה האגררית של רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש הדומה הממלכתית ה־6
14 בינואר 1994 – 17 בינואר 1996
(שנתיים)
אורחת כבוד באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה
4 במאי 1992 – 24 בינואר 1994
(שנה)
פרסים והוקרה
עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איוואן פטרוביץ' ריבקיןרוסית: Ива́н Петро́вич Ры́бкин; נולד ב-20 באוקטובר 1946) הוא פוליטיקאי רוסי. הוא שימש כיושב ראש הדומה הממלכתית של רוסיה בשנים 19941996 וכמזכיר מועצת הביטחון בשנים 1996–1998. הוא התמודד לתפקיד נשיא רוסיה בשנת 2004, לפני שנשר מהמרוץ לאחר שנחטף וכביכול סומם על ידי קציני שירות הביטחון הפדרלי.[1]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בכפר סמיגורקה, שבמחוז וורונז'. בשנת 1968 סיים ריבקין את לימודיו במכון החקלאי של וולגוגרד ובשנת 1991 באקדמיה הסובייטית למדעי החברה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריירה בשורות נמוכות יותר של המפלגה הקומוניסטית, נבחר ריבקין לציר בקונגרס הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית בשנת 1990. בשנת 1993 הפך ריבקין לחבר במפלגה האגררית של רוסיה ובאותה שנה בדצמבר הוא נבחר לחבר הדומה הממלכתית.

יושב ראש הדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 נבחר ריבקין ליושב ראש הדומה. בינואר 1995 הוא הפך לחבר במועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית וביולי של אותה שנה מונה ריבקין למנהיג גוש איוואן ריבקין, לקראת הבחירות הפרלמנטריות.

גוש איוואן ריבקין קיבל 1.39% מהקולות בבחירות לרשות המחוקקת ברוסיה בשנת 1995 וירד אל מתחת לאחוז החסימה שעמד על 5%.[2]

במרץ 1998 מונה ריבקין לסגן ראש הממשלה לענייני חבר המדינות.

מועמד לנשיאות וחטיפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 ריבקין היה מועמד מטעם המפלגה הליברלית של בוריס ברזובסקי לבחירות לנשיאות רוסיה. במהלך הקמפיין, ב-2 בפברואר 2004, הוא האשים את הנשיא המכהן ולדימיר פוטין בארגון פעולות הטרור ברוסיה בשנת 1999 ובמעורבות בפעילות עסקית עם יורי קובאלצ'וק, מיכאיל קובאלצ'וק, גנאדי טימצ'נקו, בעסקות מפוקפקות בנוגע לחברת KiNEx ובנק "רוסיה". הוא האשים את פוטין במעילה בחלק עצום מהתזרים הכספי של המדינה.

מועמדותו של ריבקין התאימה מאוד לפוליטיקה של ברזובסקי.[3] למרות שהאמינו כי ריבקין, ולו באופן אופטימי, לא יוכל לקבל יותר מ-2% מהקולות, האמינו גם שהוא עשוי לקבל מימון מספיק משמעותי מברזובסקי כדי שיוכל לתזמן כמות משמעותית של מחאה נגד פוטין בקמפיין לקראת הבחירות.[4]

בפברואר 2004 נעלם ריבקין למשך 4 ימים בנסיבות מסתוריות. יממה לאחר חזרתו האשים את ממשל פוטין בשותפות להתקפות במוסקבה בשנת 1999 שהובילו למלחמה ברפובליקה הצ'צ'נית.[5] חמישה ימים לאחר מכן הופיע ריבקין בקייב. מאוחר יותר הצהיר כי נחטף וסומם על ידי סוכני שירות הביטחון הפדרלי[6] שפיתו אותו לאוקראינה והבטיחו לתאם פגישה עם מנהיג צ'צ'ניה לשעבר אסלאן מסחאדוב. עם הגעתו הוצע לו כיבוד בדירה, ואז הוא חש "מנומנם מאוד". לאחר שהיה מחוסר הכרה, התעורר ב-10 בפברואר. עם התעוררותו הוצגה לו קלטת וידאו בה הוא מבצע "מעשים מרדניים" בניצוחם של "סוטים איומים". נאמר לו שהקלטת תפורסם ברבים אם ימשיך בקמפיין הנשיאותי שלו.[7][8] לדברי אלכסנדר ליטוויננקו, ככל הנראה סוכני הפ.ס.ב. טיפלו בריבקין בסם אמת.[9]

ריבקין אמר כי הוא חושש לשלומו אם יחזור לרוסיה, ובעוד הוא ממשיך בתחילה במסע הפרסום שלו מעבר לים, ב-5 במרץ 2004, הוא נסוג מהמרוץ ואמר שאינו רוצה להיות חלק מ"הפארסה הזו", שכן הוא קרא לבחירות.[10]

ריבקין תמך בתנועות האופוזיציה הרוסית, במהלך המחאות ברוסיה בשנת 2011, אך מאז צמצם מאוד את פעילותו הפוליטית ואינו משתתף באירועים ציבוריים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן ריבקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעלם אחד המתמודדים על נשיאות רוסיה, באתר הארץ, 8 בפברואר 2004
  2. ^ Чуракова, Ольга (22 באוגוסט 2013). "Выбирай или проиграешь: лучшие предвыборные ролики российских политиков". Большой город (ברוסית). {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "RUSSIAN ELECTION WATCH Vol.3, No.6" (PDF). Harvard University (Belfer Center for Science & International Affairs, Davis Center for Russian & Eurasian Studies) and Indiana University-Bloomington. במרץ 2004. נבדק ב-23 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "RUSSIAN ELECTION WATCH Vol.3, No.4" (PDF). Harvard University (Belfer Center for Science & International Affairs, Davis Center for Russian & Eurasian Studies) and Indiana University-Bloomington. בינואר 2004. נבדק ב-29 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Politkovskaya, Anna (2007) A Russian Diary: A Journalist's Final Account of Life, Corruption, and Death in Putin's Russia
  6. ^ Alex Goldfarb and Marina Litvinenko.
  7. ^ "Russian candidate 'was kidnapped'". BBC. 13 בפברואר 2004. נבדק ב-18 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Biles, Peter (13 בפברואר 2004). "Russia's 'spy thriller' saga". BBC. נבדק ב-18 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ [1]
  10. ^ "Rybkin drops challenge to Putin". 5 במרץ 2004. {{cite news}}: (עזרה)
הקודם:
אין. המשרה נוצרה
יושב ראש הדומה הממלכתית

14 בינואר 199417 בינואר 1996
הבא:
גנאדי סלזניוב