לדלג לתוכן

איווה דזניקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איווה דזניקי
Iva Zanicchi
זניקי בשנת 2021
זניקי בשנת 2021
לידה 18 בינואר 1940 (בת 85)
ליגונקיו, אמיליה-רומאניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים לסמו עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי The Eagle from Ligonchio עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת
  • זמרת
  • שחקנית
  • מנחת טלוויזיה
  • פוליטיקאית
תקופת פעילות מ-1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Forza Italia עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פסטיבל סן רמו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ivazanicchi.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איווה דזניקיאיטלקית: Iva Zanicchi; נולדה ב-18 בינואר 1940) היא זמרת פופ איטלקייה ופוליטיקאית. היא בעלת קול מצו-סופרן, וזכתה לכינוי "הנשר מליגונקיו" (באיטלקית: l'Aquila di Ligonchio). דזניקי היא הזמרת היחידה שזכתה שלוש פעמים בפסטיבל סן רמו.

דזניקי נולדה בעיירה ליגונקיו שבמחוז רג'ו אמיליה, בתם של צ'פירו זניקי (1909–2004) ואלזה רפאלי (1914–2010). קריירת השירה שלה החלה בשנת 1962, כאשר השתתפה בפסטיבל המוזיקה של קסטוקרו וזכתה במקום השלישי.[1]

הפריצה הגדולה הגיעה עם זכייתה בפסטיבל סן רמו בשנים 1967 (השיר "Non pensare a me"), 1969 (""Zingara")" ו־1974 ("Ciao cara, come stai?"). היא הזמרת היחידה שזכתה שלוש פעמים בתחרות.

בשנת 1969 ייצגה את איטליה באירוויזיון 1969 במדריד עם השיר "Due grosse lacrime bianche", וסיימה במקום ה־13. שנה לאחר מכן הופיעה בפסטיבל בינלאומי בריו דה ז'ניירו, ובהמשך הופיעה באולימפיה בפריז ובמדיסון סקוור גארדן בניו יורק. בשנות ה־70 הוציאה 14 אלבומים, כולל אלבומי חג מולד, שירים בנפוליטנית והקלטות בספרדית.

היא שיתפה פעולה עם יוצרים ידועים, בהם מיקיס תאודוראקיס, שארל אזנבור ולואיג'י טנקו.

קריירה טלוויזיונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1987–2000 הנחתה את תוכנית המשחקים OK, il prezzo è giusto! הגרסה האיטלקית ל-The Price Is Right. היא הייתה המנחה האישה היחידה של התוכנית בעולם במשך שנים רבות.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2004 התמודדה מטעם פורצה איטליה, אך לא נבחרה. בשנת 2008 נכנסה לפרלמנט האירופי במקומו של מריו מנטובאני, ונבחרה מחדש ב־2009. היא כיהנה עד 2014.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדזניקי בת אחת. היא מגדירה את עצמה כקתולית מאמינה.[2]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1965 - Iva Zanicchi
  • 1967 - Fra noi
  • 1970 - Caro Theodorakis... Iva
  • 1971 - Caro Aznavour... Iva
  • 1971 - Caro Tenco... Iva
  • 1972 - Dall'amore in poi
  • 1974 - Io ti propongo
  • 1976 - Confessioni
  • 1980 - D’Iva
  • 1988 - Nefertari
  • 2003 - Fossi un tango
  • 2022 - Gargana

סינגלים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1967 - "Non pensare a me"
  • 1969 - "Zingara"
  • 1969 - "Due grosse lacrime bianche"
  • 1970 - "Un fiume amaro"
  • 1974 - "Ciao cara, come stai?"
  • 2022 - "Voglio amarti"

פסטיבל סן רמו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1967 - "Non pensare a me" (יחד עם קלאודיו וילה) - מקום ראשון
  • 1969 - "Zingara" (יחד עם בובי סולו) - מקום ראשון
  • 1974 - "Ciao cara, come stai?" - מקום ראשון
  • השתתפה גם בשנים נוספות (1965, 1966, 1968, 1970, 1984, 2003, 2009, 2022).

ב־2025 קיבלה פרס מפעל חיים בפסטיבל.

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2001 - Polenta di castagne
  • 2005 - I prati di Sara

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1961 - Le italiane e l'amore - הופעת קמע
  • 1967 - Una ragazza tutta d’oro - תפקיד ראשי
  • 1991 - L'Odissea - תפקיד יונו
  • 2019 - W gli sposi - תפקיד ראשי
  • 2005-2010 - Caterina e le sue figlie - ליליאנה
  • 2018 - L'ispettore Coliandro - הופעה אורחת

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איווה דזניקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Iva Zanicchi - Biografia - Musica Italiana .com, www.rockol.it
  2. ^ איווה זניקי: "האמונה מעניקה לי תקווה", באתר Famiglia Cristiana, ‏13 בינואר 2022 (באיטלקית)