איוו אנדריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איוו אנדריץ
Иво Андрић
S. Kragujevic, Ivo Andric, 1961.jpg
לידה 10 באוקטובר 1892
טראווניק, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית (היום ב-בוסניה והרצגובינה)
פטירה 13 במרץ 1975 (בגיל 82)
בלגרד, יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה
עיסוק סופר
בן/בת זוג Milica Babić-Jovanović עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יוגוסלבי
מקום לימודים אוניברסיטת גראץ, הפקולטה למדעי הרוח ולמדעי החברה, אוניברסיטת זאגרב, אוניברסיטת וינה, הפקולטה לפילוסופיה של האוניברסיטה היגלונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קרואטית, סרבו-קרואטית, סרבית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
נושאי כתיבה חיים בין מזרח למערב, ריקנות
יצירות בולטות גשר הדרינה, Omerpaša Latas, Ex Ponto, Bosnian Chronicle, Prokleta avlija, O priči i pričanju, Jelena, žena koje nema, Most na Žepi עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1911 - 13 במרץ 1975 (כ־64 שנים)
פרסים והוקרה פרס נובל לספרות (1961)
www.ivoandric.org.rs
חתימה Ivo Andric signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איוואן "איוו" אנדריץ', (בסרבית בכתב קירילי: Иво Андрић; בסרבו-קרואטית: Ivan Ivo Andrić, ‏10 באוקטובר 1892, טראווניק בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית- 13 במרץ 1975, בלגרד, יוגוסלביה) היה סופר ומשורר יוגוסלבי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1961. כתיבתו עוסקת בחיים בין מזרח למערב, בריקנות, ובניסיון להתגבר על האבסורד באמצעות האמנות. אנדריץ' היה חבר באקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדריץ' נולד להורים ממוצא קרואטי בכפר ליד טראווניק (שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית). שמו המקורי היה איוון, אבל הוא נודע בשם החיבה, איווֹ. כשהיה בן שנתיים נפטר אביו. אמו, שלא יכלה לכלכל את המשפחה, שלחה אותו להתגורר עם משפחתה בווישגרד בבוסניה-הרצגובינה (כיום בשטח רפובליקה סרפסקה), עיר השוכנת על נהר הדרינה. נהר זה התפרסם בעקבות ספרו "גשר הדרינה".

למד בווישגראד, סרייבו, וינה, קרקוב וגראץ. התמחה בהיסטוריה בתחום התרבות הבוסנית תחת השלטון העות'מאני וב-1924 קיבל תואר דוקטור. שמו נקשר בתנועת "בוסניה הצעירה" שלקחה אחריות על ההתנקשות בפרנץ פרדיננד הארכידוכס ב-1914. מאוחר יותר, לאחר המלחמה הפך לדיפלומט ושירת בשגרירויות של בירות אירופאיות.

פרסם סיפורים ומסות, ביניהם: "תולדות טרווניק" (בלגרד 1945), "גשר הדרינה" (בלגרד 1945), "חצר השטן" (1954), "תמרורים לצד הדרך" (פורסם לאחר מותו בבלגרד 1977).

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוו אנדריץ' בוויקישיתוף