איזבלה בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איזבלה בירד
Isabella Bird
איזבלה בירד, 1890
איזבלה בירד, 1890
לידה 15 באוקטובר 1831
בורוברידג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 1904 (בגיל 72)
אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חוקרת ארצות, סופרת, חוקרת טבע, גאוגרפית, צלמת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של נשות קולורדו (1985)
עמית החברה הגאוגרפית המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איזבלה בירד עם מצלמתה בשנטאו במחוז גואנדונג בדרום סין
איזבלה בירד בתלבושת מנצ'ורית
איזבלה בירד תיעדה את בני האיינו שפגשה במסעה בהוקאידו (Ezo) שבצפון יפן (1878); בירד הייתה הראשונה באנשי המערב שתיירו שם; האיור הוכן לדפוס לפי רישומיה
איזבלה בירד; מצבת קברהּ

איזבלה לוסי בירד (Isabella Lucy Bird, Mrs Bishop; ‏15 באוקטובר 1831 – 7 באוקטובר 1904) הייתה חוקרת ארצות בריטית, סופרת וצלמת. נודעה בספרי מסעותיה במזרח הרחוק והקרוב, באמריקה ובאיי האוקיינוס השקט. בירד הייתה האישה הראשונה בקרב חברי החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית.

קורות חייה ומסעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה בירד נולדה בצפון מחוז יורקשייר באנגליה. משפחתה התגוררה במקומות שונים ברחבי אנגליה בעקבות משׂרותיו של אביה הכומר, והבנות התחנכו בבית, כנהוג באותם ימים. אך השכלתן הייתה הרבה יותר קפדנית ונרחבת מהמקובל בבתים של המעמד הבינוני

באותה תקופה. אמן דורה הייתה בעצמה בת של כומר, מלבד לימודי כתבי הקודש, הן למדו צרפתית, ציור, ספרות, היסטוריה, בוטניקה ולטינית. יותר מאוחר איזבלה גם למדה ביולוגיה, טיפול רפואי בסיסי וצילום. השכלתה שימשה אותה בזיהוי צמחים, עזרה רפואית לאנשים שפגשה במסעותיה, וצילום תמונות לאיור ספרה על סין[1].

בירד הייתה נערה חולנית, חסרת מנוחה ואף נתונה לדיכאונות, ולשם הבראה נשלחה בגיל 22 להפלגה בים לארצות הברית. בירד המשיכה לקנדה וממנה חזרה לסקוטלנד. את רשמיה מן המסע הזה תיארה, בעילום שם, בספרהּ "אנגלייה באמריקה" שראה אור ב-1856. ב-1868 עברה עם אחותה הנרייטה בירד להתגורר בטוברמורי, בירת האי מול (Mull) באיים ההברידיים. משהורע מצב בריאותה קמה בירד ב-1872 ונסעה לאוסטרליה. משם הפליגה לאיי הוואי וטיפסה על הר הגעש מאונה לואה שב"אי הגדול" ואף ביקרה אצל המלכה אֶמָה (אנ'), ועל כך כתבה בספרהּ השני "איי הוואי" (1875). ב-1877 נסעה שוב לארצות הברית, שהתה חודשים רבים במדינת קולורדו[2] וסיירה, ברכיבה על סוס, בהרי הרוקי. מסן פרנסיסקו הפליגה לארצות המזרח הרחוק – לסין, ליפן, שבה טיילה ממאי עד דצמבר 1878, ולארצות דרום-מזרח אסיה (בחלקים של וייטנאם, מלזיה וסינגפור דהיום). ב-1879, בדרכה חזרה לאנגליה כדי לסעוד את אחותה, התעכבה בירד בקהיר ויצאה למסע לסיני "בעקבות בני ישראל". היא סבלה מקשיי הדרך המדברית ומן החום הכבד, ובכל זאת הגיעה "למרגלות הר חורב", ושם חנתה במשך ארבעה ימים.

ב-1881 נישאה בירד לרופא ג'ון בישופּ והשתקעה באדינבורו. אחרי נישואיה פירסמה בירד את כתביה בשם Isabella L.Bishop, וכך רשמה גם בחתימת ידה. ב-1888, כשנתיים אחרי מות בעלה, שהוריש לה סכום כסף נכבד, יצאה כמיסיונרית להודו, ושם שהתה שלוש שנים. בין לבין הוכשרה כאחות רחמנייה בבית החולים סנט מרי בלונדון. בצפון הודו יסדה שני בתי חולים: באמריטסר, על שם אחותה הנרייטה בירד, ובסרינגר על שם בעלה, ג'ון בישופ.

ב-1889 נסעה מהודו לקשמיר ולדאק, עברה בגבול טיבט והמשיכה לטהראן וממנה לצפון פרס, לכורדיסטן ולטורקיה. ב-1894 הפליגה מאנגליה ליפן ולקוריאה. במסעה הגדול האחרון, בשנת 1896, חזרה לסין ושטה על ספינת נהר במעלה היאנגצה ויוּבלו האן עד למחוז סצ'ואן. ב-1901, והיא בת 70, הספיקה לנסוע למרוקו, סיירה ברכיבה בהרי האטלס והרחיקה עד מחוזות הבֶּרבֶּרים במדבר. איזבלה בירד התכוננה לצאת שוב לסין, אך מתה באדינבורו ב-1904, סמוך ליום הולדתה ה-73.

איזבלה בירד נחשבה לנוסעת נועזת מאוד. היא טיילה הרבה בגפה, להוציא משרתים מקומיים, בתנאים לא פשוטים ולא נטולי סכנות, שבמהלכם סבלה מכוויות קור, משבָרים בזרועות ובצלעות, לא אחת הייתה קרובה לטביעה ואף חלתה בכולרה. מסעותיה מפליאים לאור בריאותה הרופפת, אם כי ניכר שדווקא בתקופת מסעות חלו אצלה התאוששות ושיפור (נאמר עליה שהייתה "נכה בארצה וגיבורה כשמשון בחו"ל"). חלק ממסעותיה התנהלו באזורים ובאתרים נידחים, כאלה שבהם לא הייתה נוכחות אירופית מאורגנת, והיא אף הגיעה למקומות שעדיין לא היו מוכרים לאדם המערבי. למרות תלאות הדרך וחוסר הנוחות בירד דאגה להופעה אישית נאותה במושגים הוויקטוריאניים (את מכנסי הרכיבה הסתירה היטב תחת שמלתה הרחבה).

ב-1890 הייתה איזבלה בירד-בישופ האישה הראשונה שהתקבלה כעמיתת כבוד בחברה הגאוגרפית של סקוטלנד, ושנתיים לאחר מכן הייתה האישה הראשונה שנבחרה כחברה בחברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית. בירד נתפסה למלאכת הצילום אחרי מלאת לה 60 שנים וב-1897 התקבלה כחברה בחברה המלכותית הבריטית לצילום (אנ').[3]

על מצבת-הקבורה המשפחתית צוין ש"מתה באדינבורו אחרי מסעות מפרכים בארצות רבות".

שימוש בידיעותיה על בדים, בנסיעות ובכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שהייתה בהוואי, החליטה לא לרכב בישיבה על הצד, כמו שנחשב מהוגן לנשים, כי לבישת המחוך וצורת הישיבה הזו סובבה את חוט השדרה שלה. היא הכינה לעצמה חליפת רכיבה, מורכבת ממכנסיים רחבים עם כיווצים שכיסו את נעליה. ומעליהם חצאית לצניעות. בסין אימצה לעצמה שמלה מקומית וכן מעיל רחב בעל כיסים רחבים שבהם נשאה כל מיני חפצים שימושיים למסע ביניהם מנורת נפט ואקדח טעון. ביפן לבשה שמלת מסע קצרה מטוויד בפסים בצבע אבק, עם נעליים גבוהות מעור. כובע יפני קלוע מבמבוק עם כיסוי בד כותנה[1].

בכל ספריה איזבל רמזה בצורה מפתה וקצרה על ידיעותיה על בדים. בספרה Unbeaten tracks in Japan היא מתארת את תולעי המשי, כמו גם את טווית המשי והכותנה. והכנת חוטים מקליפת עצים ואת הנול הנקשר לגב. בספרה על סין היא הרחיבה מאד את תאוריה על תעשיית הבדים שם.

איזבלה נסעה לכל מקום עם עבודת הסריגה והצינורה שלה. ביפן השתמשה במסרגת הצינורה שלה כדי להוציא אידרת דג שנתקעה בגרונו של ילד. כן שעשעה אנשים מקומיים באופן הסריגה והרקמה שלה. בקולורדו אמריקה לימדה אם ובת חלוצות לסרוג. כשהיא גמרה לטפס בקולורדו היא תארה על בגדיה כסימן לתלאות הדרך אותן שרדה בצורה כה מוצלחת. חלק מבגדיה נחתכו על ידה כדי להיות מגבות כלים, היא תיקנה את גרביה כל כך הרבה פעמים שכבר לא נשאר כמעט כלום מהצמר המקורי מהן נסרגו.[1]


כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה בירד כתבה בהתמדה ובפירוט על קורותיה וחוויותיה, וכתבי המסעות שלה העניקו לה מעמד של ידוענית. ספריה ראו אור ברובם בהוצאת ג'ון מאריי בלונדון ותורגמו לשפות שונות. חלקם מבוססים על המכתבים שכתבה לאחותה הנרייטה, ופרקים רבים בהם פורסמו תחילה בכתבי-עת.

חיבוריה הנודעים ביותר הם: אישה אנגלייה באמריקה (1856); הערות על אדינבורג הישנה (1869); איי הוואי (1875); אוסטרליה המאושרת: רשמים מויקטוריה וממלבורן (1877); חיי גבירה בהרי הרוקי (1879); דרכים לא כבושות ביפן (1880); חצי האי המלאי והדרך אליו (1883); מסעות בפרס ובכורדיסטן (1891); בקרב הטיבטים (1894); קוריאה ושכנותיה (1898); עמק היאנגצה ומעבר לו (1899); תצלומים סיניים (1900).[4]

שולי דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה בירד היא אחת הדמויות הראשיות במחזה של קריל צ'רצ'יל מ-1982 – "נשים בצמרת". בערך הויקיפדי על אודות מחזה זה יוּחד לבירד פרק נפרד.

אמן הווידאו בן הגרי התייחס למסעותיה של איזבלה בירד באחת התמונות בסרטו "הכּפיל"[5] (תערוכת "אינברט", גלריה רוזנפלד בתל אביב, 2011), שם הוא מחזיק בספר מ-1900 בשם "שני מטיילים מודרניים" שהוקדש לה ולהנרי מורטון סטנלי.[6]

צוות ניו הורייזונס קורא לאחד המישורים הנמוכים בכוכב פלוטו בשם Bird Planitia לכבודה של איזבלה בירד.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזבלה בירד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Carol Huebscher Rhoades, Isabella Bird , Traveler Extraordinaire, PIECEWORK XXII, Interweave, 2014, עמ' 13-17
  2. ^ טריטוריית קולורדו הפכה למדינה רק בשנת 1876; נשים קיבלו בה זכות הצבעה ב-1893. ב-1985 הוענק לאיזבלה בירד מקום של כבוד ב"היכל התהילה של נשות קולורדו "
  3. ^ אלה צוינו על מצבתה בראשי תיבות ונוסף על כך צוין שהייתה חברת כבוד ב"חברה המזרחית של פקין" (Oriental Society of Pekin), וכך הועתק לכל חיבור על אודותיה
  4. ^ ואלה עיקר ספריה: The Englishwoman in America; Notes on Old Edinburgh; Australia Felix: Impressions of Victoria and Melbourne; A Lady’s Life in the Rocky Mountains ;The Hawaiian Archipelago: Six Months Among the Palm Groves, Coral Reefs, and Volcanoes of the Sandwich Islands; Unbeaten Tracks in Japan: An Account of Travels on Horseback in the Interior; The Golden Chersonese and the Way Thither; Korea and her Neighbors; Journeys in Persia and Kurdistan; Among the Tibetans; The Yangtze Valley and Beyond: An Account of Journeys in China; Chinese Pictures: notes on photographs made in China
  5. ^ סמדר שפי, "לצאת למסע עם התערוכה של בן הגרי" ,"הארץ", 10.3.2011
  6. ^ Two modern Travellers: Isabella L .Bird; Sir H.M. Stanley, by W.R. Richmond, 1900
  7. ^ רשימת האתרים הגאולוגיים על פלוטו; השם עדיין לא אושר רשמית על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי