איזבל פטרסון

איזבל פטרסון
	אין תמונה חופשית
לידה	22 בינואר 1886; מאניטולין, קנדה
פטירה	10 בינואר 1961 (בגיל 74); מונטקלייר, ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה	Isabel Mary Bowler
מדינה	קנדה, ארצות הברית
מקום קבורה	Saint Mary's Episcopal Churchyard
השקפה דתית	דאיזם

איזַבֶּל פַּטֶרסון (22 בינואר 1886 – 10 בינואר 1961) הייתה עיתונאית, סופרת, הוגה פוליטית, ומבקרת ספרות ותרבות קנדית-אמריקאית. ההיסטוריון הליברטריאני ג'ים פאוול הגדיר את פטרסון אחת משלוש האמהות המייסדות של הליברטריאניזם האמריקאי, יחד עם רוז ויילדר ליין ואיין ראנד, שהכירו בחוב אינטלקטואלי לפטרסון. יצירתה הידועה ביותר של פטרסון, "אלוהי המכונה" (1943), חיבור על פילוסופיה פוליטית, כלכלה והיסטוריה, הכילה מסקנות ודגלה באמונות שרבים מהליברטריאנים מציבים בבסיס הפילוסופיה שלהם. הביוגרף שלה סטיבן ד' קוקס (Cox, 2004) מאמין שפטרסון הייתה "ראשונת מולידי הליברטריאניזם כפי שאנו מכירים אותו היום". במכתב משנת 1943 כתבה איין ראנד כי "אלוהי המכונה הוא מסמך שיכול ממש להציל את העולם. . . אלוהי המכונה עושה עבור הקפיטליזם את מה ש-Das Kapital עושה עבור האדומים ומה שהתנ"ך עשה עבור הנצרות."^[1]

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרסון נולדה בשם איזבל מרי בּוֹלר (Bowler) באי מניטולין, במחוז אונטריו, קנדה, ומשפחתה עקרה מערבה כשהייתה צעירה מאוד. היא גדלה בחוות בקר במחוז אלברטה. משפחתה של פטרסון הייתה ענייה מאוד והיו בה שמונה ילדים מלבדה. בולר הייתה קוראת נלהבת, שרכשה את רוב השכלתה בכוחות עצמה; החינוך הציבורי שלו זכתה היה קצר ובלתי פורמלי: כשלוש שנים בבית ספר כפרי, מגיל 11 עד 14. בשנות העשרה המאוחרות שלה, עזבה בולר את החווה ועברה לעיר קלגרי, שם עבדה כפקידה ברכבת הקנדית הפסיפית. באותן שנים עבדה גם כמלצרית, כקצרנית וכמנהלת חשבונות, ובשלב מסוים עבדה כעוזרת לראש ממשלת קנדה לעתיד, ריצ'רד בדפורד בנט.

ניסיון הנעורים הזה כנראה הוביל את בולר לייחס חשיבות רבה לבעלי יוזמה יצרניים. על אף שהייתה רהוטה ובקיאה וקראה הרבה, הייתה לבולר השכלה פורמלית מוגבלת ביותר, חוויה שחלקה עם רוז ויילדר ליין, שהייתה גם ידידה וחברה־לעט של בולר במשך שנים רבות.^[2]^{: 216–8, 241–2}

בשנת 1910, בגיל 24, באה בולר בברית נישואים עם קנדי בשם קנת' ב' פטרסון. הנישואים לא היו מאושרים, והם נפרדו בשנת 1918; פטרסון שמרה על שמה מנישואיה. במהלך נישואיה, בעת שביקרה בארצות הברית, מצאה פטרסון עבודה בעיתון, ה־Inland Herald בספוקיין, וושינגטון. תחילה עבדה במחלקת המודעות של העיתון, אך לאחר מכן הצטרפה לסגל העיתונאי. שם החלה הקריירה העיתונאית שלה. תפקידה הבא היה בעיתון בוונקובר, קולומביה הבריטית, שם במשך שנתיים כתבה ביקורות תיאטרון.

סופרת ומבקרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914, החלה פטרסון להגיש את שני הרומנים הראשונים שלה, "קן העקעק" ו"רוכבי הצללים", למוציאים לאור, ללא הצלחה. רק ב־1916 התקבל "רוכבי הצללים" ויצא לאור על ידי חברת ג'ון ליין, ושנה לאחר מכן יצא גם "קן העקעק" באותה הוצאה.^[2]^: 46

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עקרה פטרסון לניו יורק, שם עבדה עבור הפסָל גאטסון בורגלם. באותה עת יצר פסלים עבור קתדרלת סנט ג'ון האלוהי, ולימים חצב את האנדרטה בהר ראשמור. פטרסון כתבה גם עבור כתב העת World וכתב העת American בניו יורק.

ב־1921 הפכה פטרסון עוזרתו של ברטון רסקו, העורך הספרותי החדש של ה"ניו יורק טריביון", לימים ה"ניו יורק הראלד טריביון". במשך 25 שנים, מ־1924 עד 1949, כתבה פטרסון טור (בחתימה "IMP") למדור "ספרים" של ה"הראלד טריביון". פטרסון הפכה לאחת ממבקרי הספרות המשפיעים ביותר בתקופתה. היא סיקרה תקופה של התרחבות גדולה בעולם הספרות של ארצות הברית, ובה יצירה חדשה של הדור העולה של ארנסט המינגוויי, פ' סקוט פיצג'רלד, ורבים אחרים; של סופרים אפרו-אמריקאים מתקופת הרנסאנס של הארלם; כמו גם של הדור האמריקאי הראשון שצמח מגלי ההגירה מאירופה. בין חבריה בתקופה זו נמנה ההומוריסט המפורסם וויל קאפי.^[2]: 92–5 בשנת 1928 היא הפכה אזרחית אמריקאית, בגיל 42.

היא צברה מוניטין הודות לשנינותה החריפה ולשחיטת פרות קדושות בטור שלה, שם גם ניסחה לראשונה רבים מהרעיונות הפוליטיים שהבשילו ב"אלוהי המכונה". רעיונותיה, במיוחד בדבר סחר חופשי, באו לידי ביטוי גם ברומנים ההיסטוריים שלה משנות ה־20 וה־30. פטרסון התנגדה לרוב התוכנית הכלכלית המכונה "ניו דיל", שהנשיא האמריקני פרנקלין ד' רוזוולט הוציא לפועל במהלך השפל הגדול. היא דגלה בהפחתת המעורבות הממשלתית בנושאים חברתיים ופיסקליים.

יחד עם רוז ויילדר ליין וזורה ניל הרסטון, מתחה פטרסון ביקורת על מדיניות החוץ של רוזוולט וכתבה טורים לאורך שנות ה־30 בעד חירות ונגד הסתבכויות עם מדינות זרות.^[3]

פטרסון ואיין ראנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה־30 הנהיגה פטרסון קבוצה של סופרים ועיתונאים צעירים יותר שחלקו את דעותיה, רבים מהם עמיתים מה"הראלד טריביון". אחד מהם היה הכתב ולימים העורך של מגזין טיים, סם וולס (סמואל גרדנר וולס).^[2]^: 339–40

חברה אחרת בקבוצה הייתה איין ראנד הצעירה. מתוך הדיונים הרבים שלהן, סוברים שפטרסון תרמה לידע של ראנד על היסטוריה וממשל אמריקאיים, ושראנד תרמה רעיונות לספרה של פטרסון "אלוהי המכונה".^[4] פטרסון האמינה שפילוסופיית המוסר של ראנד היא תרומה ייחודית, וכתבה לראנד בשנות הארבעים, "נראה שבעצמך עדיין אינך יודעת שהרעיון שלך חדש. זה לא ניטשה או מקס שטירנר... אצלם האגו היה מורכב ממילים מסתחררות - מושג האגו שלך הוא ישות, אדם, יצור חי המתפקד במציאות הקונקרטית."^[5]

פטרסון וראנד קידמו זו את ספריה של זו וניהלו במהלך השנים התכתבות ענפה, שבה עסקו לא פעם בדת ובפילוסופיה. ראנד, אתאיסטית, מתחה ביקורת על ניסיונותיה של הדאיסטית פטרסון לקשר בין קפיטליזם לדת. ראנד האמינה שהשניים אינם מתאימים, והשניים התווכחו ארוכות. התכתבותם הסתיימה לאחר שהתקוטטו ב-1948. במהלך ביקור של פטרסון אצל ראנד בביתה בקליפורניה, דבריה של פטרסון על המחזאי השמרני מורי ריסקינד והתנהגותה הפוגענית כלפי איש העסקים ויליאם סי. מולנדור – שניהם אורחים אחרים אצל ראנד באותה עת, ציננו את יחסיהן וגרמו לראנד לגדוע את ידידותה עם "פאט", כפי שכינתה את פטרסון.^[6]

באופן דומה גדעה פטרסון את היחסים עם חברה ובעלת ברית נוספת, רוז ויילדר ליין, בשנת 1946.^[2]^: 313

באופן שמעיד על הטון הפוליטי של התקופה, "אלוהי המכונה" של פטרסון פורסם באותה שנה עצמה כמו הרומן כמעיין המתגבר של איין ראנד וכמו "גילוי החירות" של רוז ויילדר ליין. הסופר אלברט ג'יי נוק כתב כי ספרי העיון של ליין ושל פטרסון היו "הספרים הנהירים היחידים על פילוסופיית האינדיבידואליזם שנכתבו באמריקה במאה [העשרים]". שתי הנשים "הדגימו לעולם הגברי של תקופה זו כיצד לחשוב באופן בסיסי. [... ] הן לא מגששות ומקשקשות - כל חץ נורה ישר למטרה". העיתונאי הליברטריאני ג'ון צ'מברלין נותן לראנד, לפטרסון, ולליין את הקרדיט על ה"המרה" הסופית שלו מסוציאליזם למה שהוא כינה "פילוסופיה אמריקאית ותיקה יותר" של רעיונות ליברטריאניים ושמרנים.^[7]

שלהי חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרסון הוסיפה להשפיע על עלייתה של השמרנות האמריקאית האינטלקטואלית לאחר מלחמת העולם השנייה באמצעות התכתבות שלה עם המבקר השמרן ראסל קירק בצעירותו בשנות ה־40, ועם וויליאם פ' באקלי הצעיר בשנות ה־50. לימים ייסדו באקלי וקירק את כתב העת השמרני המרכזי National Review, ופטרסון כתבה בו במשך זמן קצר. עם זאת, לפעמים חלקה על באקלי בחריפות, למשל בכך שהסתייגה מתוכן הביקורת של כתב העת על הרומן של ראנד, מרד הנפילים.^[2]^: 351

לאחר שפרשה מעבודה, סירבה פטרסון להירשם לביטוח לאומי ושמרה את כרטיס הביטוח הלאומי שלה במעטפה עם הכיתוב "נוכלוּת 'ביטוח לאומי'".^[2]^: 325

פטרסון הלכה לעולמה ב־10 בינואר 1961, ונקברה בחלקת משפחת וולס בבית העלמין של הכנסייה האפיסקופלית על שם מריה הקדושה בברלינגטון, ניו ג'רזי.^[2]^{: 362–363}

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1916. The Shadow Riders (online e-book).
1917. The Magpie's Nest (online e-book).
1924. The Singing Season
1926. The Fourth Queen
1930. The Road of the Gods
1933. Never Ask the End (online e-book).
1934. The Golden Vanity
1940. If It Prove Fair Weather
1943. The God of the Machine (online e-book).
Unpublished. Joyous Gard (Completed 1958.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Beito, David T. and Beito, Linda Royster, "Isabel Paterson, Rose Wilder Lane, and Zora Neale Hurston on War, Race, the State, and Liberty", Independent Review 12 (Spring 2008).
Burns, Jennifer. Goddess of the Market: Ayn Rand and the American Right, Oxford Univ. Press, 2009.
Chamberlain, John. A Life with the Printed Word. Chicago: Regnery, 1982.
Cox, Stephen, ed. (2015). Culture and Liberty: Writings of Isabel Paterson. New Brunswick NJ, USA: Transaction Publishers, 2015.
Cox, Stephen (2008). "Paterson, Isabel (1886–1961)". In Hamowy, Ronald (ed.). The Encyclopedia of Libertarianism. Thousand Oaks, CA: SAGE; Cato Institute. pp. 372–73. doi:10.4135/9781412965811.n228. ISBN 978-1-4129-6580-4. LCCN 2008009151. OCLC 750831024.
Cox, Stephen. "Representing Isabel Paterson," American Literary History, 17 (Summer, 2005), 244–58.
Cox, Stephen. The Woman and the Dynamo: Isabel Paterson and the Idea of America. New Brunswick NJ, USA: Transaction Publishers, 2004.
Doherty, Brian, Radicals for Capitalism: A Freewheeling History of the Modern American Libertarian Movement. New York: Public Affairs, 2007.
Heller, Anne C. (2010). Ayn Rand and the World She Made. New York: Nan A. Talese-Doubleday.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא איזבל פטרסון בוויקישיתוף

איזבל פטרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

איזבל פטרסון, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Letters of Ayn Rand, ed. Michael S. Berliner (New York: Dutton, 1995), 102.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Cox, Stephen (2004). The Woman and the Dynamo: Isabel Paterson and the Idea of America. New Brunswick, New Jersey, USA: Transaction Publishers. ISBN 978-0-7658-0241-5.
^ "Isabel Paterson, Rose Wilder Lane, and Zora Neale Hurston on War, Race, the State, and Liberty", David T. Beito and Linda Royster Beito. The Independent Review, v. XII, n. 4, Spring 2008, ISSN 1086-1653, pp. 553–573
^ Jennifer Burns, Goddess of the Market: Ayn Rand and the American Right, Oxford Univ. Press, 2009, pp. 77, 81, 94, 130.
^ Michael Berliner, Letters of Ayn Rand, Dutton, 1995, p. 176.
^ See generally, Atlas Shrugged; Jennifer Burns, Goddess of the Market: Ayn Rand and the American Right, Cambridge Univ. Press, 2009, pp. 129–32, 138.
^ Nock quoted in Brian Doherty, Radicals for Capitalism: A Freewheeling History of the Modern American Libertarian Movement Public Affairs, 2007

[1] Letters of Ayn Rand, ed. Michael S. Berliner (New York: Dutton, 1995), 102.

[Cox-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Cox, Stephen (2004). The Woman and the Dynamo: Isabel Paterson and the Idea of America. New Brunswick, New Jersey, USA: Transaction Publishers. ISBN 978-0-7658-0241-5.

[3] "Isabel Paterson, Rose Wilder Lane, and Zora Neale Hurston on War, Race, the State, and Liberty", David T. Beito and Linda Royster Beito. The Independent Review, v. XII, n. 4, Spring 2008, ISSN 1086-1653, pp. 553–573

[4] Jennifer Burns, Goddess of the Market: Ayn Rand and the American Right, Oxford Univ. Press, 2009, pp. 77, 81, 94, 130.

[5] Michael Berliner, Letters of Ayn Rand, Dutton, 1995, p. 176.

[6] See generally, Atlas Shrugged; Jennifer Burns, Goddess of the Market: Ayn Rand and the American Right, Cambridge Univ. Press, 2009, pp. 129–32, 138.

[7] Nock quoted in Brian Doherty, Radicals for Capitalism: A Freewheeling History of the Modern American Libertarian Movement Public Affairs, 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]