איזוטרטינואין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איזוטרטינואין
Isotretinoin skeletal.svg
Isotretinoin3d.png
שם IUPAC
(2Z,4E,6E,8E)-3,7-dimethyl-9-(2,6,6-trimethyl-1-
cyclohexenyl)nona-2,4,6,8-tetraenoic acid
שמות מסחריים בישראל
אקנה ויט, קורטן, איזוטרקס, רואקוטן
מזהים
מספר CAS  ?
נתונים כימיים
נוסחה C20H28O2 
מסה מולקולרית 300.44 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית משתנה
מטבוליזם בכבד
זמן מחצית חיים 20 שעות
הפרשה בשתן וצואה
בטיחות
מעמד חוקי

תרופת מרשם[1]

קטגוריית סיכון בהריון X טרטוגני ביותר, אסור בשימוש.
סיכון לתלות אין
דרכי מתן מתן פומי
אינטראקציות עם תרופות אחרות יש

איזוטרטינואין (אנגלית: Isotretinoin) היא תרופה הדומה במבנה הכימי לוויטמין A ונמכרת בישראל תחת השמות המסחריים רואקוטן וקוראטן. התרופה נועדה לטיפול באקנה וולגריס חמור שאינו מגיב לטיפול אחר.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזוטריטינואין הוא האיזומר הספציפי 13-cis-retinoic acid של צורת החומץ של ויטמין A, חומצה רטינואית. לרטינואיד מספר השפעות על רקמת האפיתל: הוא מפחית את יצור החֵלֶב בבלוטות החֵלֶב שבזקיקי השיער, מכווץ את בלוטות החלב, מאזן יצירת קרטין (קרטניזציה), ומונע יצירת קומדונים (פצעונים, חצ'קונים).

מנגנון הפעולה של התרופה אינו ידוע, אך נראה כי בדומה לשאר הרטינואידים היא פועלת על ידי עידוד שעתוק DNA בתאי האפיתל שמרכיבים את בלוטות החלב.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה ניתנת רק לפי מרשם רופא עור, בדרך כלל לאחר טיפולים אחרים ורק במידה שהם לא הועילו או לא עלו יפה. בעבר הטיפול בתרופה היה שמור לאנשים הסובלים מאקנה קשה, המשחיתה את עור הפנים. כיום רווח הטיפול גם במקרי אקנה בינונית שאינה מגיבה בצורה המספקת את המטופל לטיפול במשחות או באנטיביוטיקה. כמו כן, השימוש בתרופה נפוץ גם בקרב נשים וגברים בגיל העמידה, כתכשיר "אנטי אייג'ינג" (anti-aging). התרופה ניתנת גם לילדים חולי סרטן (מסוג נוירובלסטומה בסיכון גבוה) תחת טיפול ביולוגי נסיוני, התרופה גורמת להבשלת התא הסרטני והפיכתו לשפיר.

אופן הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינון התרופה נקבע על ידי הרופא, על פי גיל ומשקל המטופל ועל פי מצב תפקודי הכבד שלו. הטיפול מתבצע במשך 5-6 חודשים בממוצע. את התרופה נוטלים מידי יום או פעמיים ביום, עם או מיד לאחר האוכל, באופן קבוע (לשמירה על רמה קבועה של התרופה במחזור הדם). אחוזי ההצלחה של הטיפול הם גבוהים מאוד, ונשמרים בדרך כלל שנים לאחר סיום הטיפול התרופתי. על פי רוב, לא יופיעו יותר פצעים על הפנים בכלל או פצעים מעטים מאוד.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה בזמן השימוש בה עלולות להופיע תופעות לוואי כגון: יובש קיצוני בפה ובאף, כאבי שרירים, כאבי פרקים, דילול או נשירת שיער, רגישות לשמש, יובש בעיניים אשר עלול לגרום לקשיים בהרכבת עדשות מגע, קילוף בעור וצרידות.

התרופה היא רעילה וטרטוגנית (פוגעת בהתפתחות העובר), ועל כן:

  • לפני לקיחת התרופה ובמהלך הטיפול יש לערוך בדיקת תפקודי כבד ושומנים בדם, משום שנוצר עומס על הכבד, שתפקידו לנקות את הדם מרעלים.
  • על נשים בגיל הפוריות לעבור בדיקת היריון לפני תחילת הטיפול כדי לשלול היריון, ולהשתמש בכל תקופת הטיפול ו4 חודשים אחרי סיום הטיפול באמצעי מניעה יעילים. אם ייווצר היריון בזמן הטיפול, ישנה סבירות גבוהה כי התינוק ייוולד עם מומים קשים, בעיקר במערכת העצבים המרכזית ובכלי הדם הראשיים.

בזמן השימוש בתרופה יש להימנע מחשיפה לשמש, משום שהתרופה מחלישה את ההגנה של הגוף מפני קרינת השמש. לרוב מתחילים את הטיפול בחורף. חשיפה לשמש עלולה לגרום לכוויות שמש ולכתמים שישארו על העור.

הטיפול עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לכבד במקרים מסוימים, ועל כן יש לדווח לרופא על כל שינוי בהרגשה הכללית ובייחוד על סמפטומים של נזק לכבד, כגון: הצהבת העור או החלק הלבן של העיניים, שתן כהה, עייפות קיצונית, כאבי בטן, בחילות או הקאות.

תופעות לוואי נוספות:

סוג ההפרעה תופעות הלוואי (מהנפוץ לנדיר)
עיניים וראש טשטוש ראיה, עיניים יבשות, גירוים בעיניים, איכות ראיה מופחתת בלילה, שעורה, דלקת הלחמית, פזילה, לחץ תוך עיני, עיוורון צבעים, קטרקט.
עור יובש בעור, גרד, פריחה, דלקות בעור, אודם בעור (בעיקר בפנים), שעירות יתר, הזעה מוגברת.
שרירים ורקמות החיבור כאבי פרקים, כאבי שרירים, כאבי גב. - אין לעשות פעילות גופנית בעת נטילת התרופה.
מערכת עצבים כאבי ראש, לחץ תוך גולגולתי, עוויתות, סחרחורת.
פסיכולוגיה והתנהגות במקרים נדירים- אגרסיביות, חוסר ביטחון, דיכאונות, שינויים במצב הרוח, מחשבות אובדניות.

שימוש בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל כל רופא עור יכול לרשום את התרופה בכפוף לביצוע בדיקות דם מתאימות. בארצות הברית מונהג יחס מחמיר מצד הרופאים ברישום התרופה בגלל הפוטנציאל שלה להזיק, ומאז שנת 2006 כל רופא עור המבקש לתת את התרופה למטופליו מחויב לרשום זאת באתר ה-FDA, ועל הרוקח לקבל אסמכתא מהאתר על מנת לספק את התרופה. מרשם רופא לתרופה לא יעלה על 30 ימי טיפול בכל מרשם (כמו בישראל).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איזוטרטינואין, אגף הרוקחות, משרד הבריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.