איזידור באומגרטן

איזידור באומגרטן
Baumgarten Izidor

אין תמונה חופשית
לידה	27 במרץ 1850 פשט, ממלכת הונגריה
פטירה	1 באוקטובר 1914 (בגיל 64) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה	ממלכת הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני, בודפשט, הונגריה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד

איזידור באומגרטן (בהונגרית: Baumgarten Izidor; פשט, 27 במרץ 1850 – בודפשט, 1 באוקטובר 1914) היה משפטן יהודי-הונגרי, עורך דין, תובע פלילי בתביעה הכללית, שופט, נשיא מועצת הקוריה (נשיא בית המשפט העליון ההונגרי) מומחה למשפטים, אחיו של קארוי באומגרטן ודודו של עורך הדין והשופט נאנדור באומגרטן.

ביוגרפיה

איזידור באומגרטן נולד במשפחה יהודית כבנם של פרדיננד באומגרטן (1817–1864), סוחר עשיר ושל צציליה ברויאר (1823–1909). הוא למד משפטים בבודפשט, לאחר סיור לימודים של שלוש שנים באוניברסיטאות זרות להשלמת השכלתו ולשיפור כישורי השפות שלו. בבודפשט קיבל כאמור דוקטור למשפטים באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) ב-1876, ולאחר מכן נשא שוב לחו"ל לשלוש שנים להתמחות ולהכשרה נוספות. את רישיון עורך הדין של מהלישכה קיבל ב-1882. בשנת 1885 הוענק לו התואר "פרופסור חבר" למשפט ולפרוצדורה פלילית.

קריירה

לאחר כמה שנים של עיסוק כעורך דין הוא החל לעבוד כתובע פלילי במשרד התובע המלכותי בבודפשט משנת 1886 במשך חמש שנים, לאחר מכן כשופט בית המשפט בין השנים 1891 לבין 1896, גם כן בבירת הונגריה, ולאחר מכן כתובע מלכותי (תובע כללי) של בודפשט במשך שנתיים. אף על פי שהתכונן לתפקיד הוראה באוניברסיטה, הוא לא הצליח לקבל את ראשות המחלקה למשפט פלילי ב-1889 ולכן למרות תואר ההוראה שלו (פרופסור), איבד אותו ב-1891 על פי החוק דאז ולא הפך לפרופסור קבוע באוניברסיטה. משנת 1898 היה יועץ ברמת ראש אגף במשרד המשפטים ההונגרי, שם היה מעורב באופן אינטנסיבי בהכנת חוקים שונים, בעיקר חוק סדר הדין הפלילי וספר החוקים הפלילי והיה חלק מרכזי בארגון קונגרס איגוד המשפט הפלילי הבינלאומי ב-1899. בשנת 1901, הוא מונה לסגן התובע של הכתר (סגן התובע הכללי של הונגריה) על ידי שר המשפטים, שאנדור פלוס. בתפקידו האחראי סייע בגיבוש ואימוץ החלטות משמעותיות, ובעיקר הכין את הנימוקים להן להגשה לוועדות האספה הלאומית ההונגרית. ב-1910 הוא דחה הזמנה לראש המחלקה למשפט פלילי של אוניברסיטת בודפשט. לאחר עשר שנים של עבודת תביעה מוצלחת, מ-1911 מונה ליושב ראש מועצת קוריה (נשיא בית המשפט העליון ההונגרי). הוא כיהן כראש מועצת העונשין. הוא פרש לגמלאות בפברואר 1914 עקב מצב בריאותו שהתדרדר. בשל הישגיו הוענק לו עיטור מסדר מסדר כתר הברזל בגרמנית: Kaiserlicher Orden der Eisernen Krone. עורך הדין הפלילי הבולט נפטר בבודפשט ב-30 בספטמבר 1914, בגיל 64.

מחקריו וכתביו

בנוסף לפעילותו המקצועית והרשמית, הוא פעל רבות גם בטיפוח המדעי של אסכולת המשפט הפלילי הקלאסי. בעבודתו בת שלושים השנים עסק בספרות משפטית הן בבחינת סוגיות המשפט הפלילי המהותי והן בבחינת התביעה הפלילית, בשניהם כמעט באותה המידה. כבר ב-1883 זכתה עבודת הגמר הראשונה שלו, "מערכת האחריות העיתונות", להכרה במקצוע. בשנת 1885 זכתה עבודתו ששמה היה "תורת הניסוי", שיכולה להיחשב למונוגרפיה הראשונה במשפט הפלילי ההונגרי בנושא, הוא זכה בעבודה זו בפרס סטרוקאי של האקדמיה ההונגרית למדעים. בשנות השמונים והתשעים (של המאה ה-19) ניתח נושאים חשובים נוספים בתחומו:

• ב-1886 מחקריו על מערכת חוקים ומערך פשעים,
• ב-1889 על זהות המעשה,
• ב-1893 על רפורמה בהליך של פסיקה מיקדמית,
• ב-1895 על כתב האישום.

בעשור הראשון של המאה ה-20, כמאמין בדוגמטיות משפטית, הוא לקח חלק במאבקי הפוליטיקה הפלילית (למשל עבודתו: קביעת העונש מנקודת מבט של מדיניות פלילית נעשתה ב-1901) ובמחלוקת ארוכה יותר על הכשירות ולאחר מכן הרפורמה של מערכת חבר המושבעים (מחקרי חבר מושבעים והרפורמה של בתי המשפט) ובמחלוקת על תיקון חוק העונשין. בולטת בין מחקריו רחבי ההיקף עבודתו על המשפט הפלילי וקוד החוק הפלילי וחוקים נפרדים משנת 1902 ומשנת 1905 "על אמנות החקיקה" שפורסמה בשלושה חלקים, בכתב העת "במדינת חוק" (Jogállamban). רוב מחקריו וכתביו פורסמו בכתב עת זה, ומרבית מאמריו המלומדים פורסמו בכתבי העת הונגריים שונים, ששמם בתרגום לאנגלית:

• Hungarian Justice
• The Criminal Review
• Journal of Law
• The Lawyers' Journal
• Public Security
• Justice
• The Hungarian Law Association Dissertation
• Tare of Criminal Law

הוא לקח חלק פעיל גם בחיבור 4 הכרכים הראשונים של מאגר החלטות המשפט הפלילי שפורסם ב-1907. גם אוסף מחקרי המשפט הפלילי שלו - בשלושה כרכים - יצא לאור משנת 1907. כמומחה מלומד במערכת המשפט ההונגרית, הוא פרסם את התחום שייצג את התחום במספר הרצאות מצליחות ביותר, לרבות בחברה המשפטית ההונגרית, שבה נבחר לסגן הנשיא ב-1909 ושימש בתפקיד זה עד מותו. איזידור באומגרטן הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני בבודפשט.

עבודותיו העיקריות

• מחקרי משפט פלילי. בודפשט : הוצאת גריל 1907–1916. כרכים 1–3
  • כרך 1 471 עמ'.
  • כרך 2 581 עמ'.
  • כרך 3 332 עמ'.
• חוק פלילי מקודד וחוקים נפרדים. בודפשט : פרנקלין, 1902. 35 עמ'.
• רפורמה בהליך של פסיקה מקדמית. בודפשט : Pfeifer Ferdinand, 1893. 161 עמ'.
• איסוף מסמכים להליך פלילי : א קיר. בתי משפט מחוזיים וקיר. עבור בתי המשפט. ואץ' : אורש. בית הכלא Ny., 1899. [182] lev.
• תורת הניסוי : לימודי משפט פלילי. בודפשט : פייפר, 1885. 568 עמ'.
• Die Lehre vom Versuche der Verbrechen : מחקר פליליסטי. שטוטגרט : Verlag von Ferdinand Enke, 1888. [6], 471 עמ'.
• מערכת אחריות העיתונות : מחקריי משפט פלילי. בודפשט : פייפר פ., 1883. 55 עמ'.
• לשאלת זהות המעשה : עבור האספה השופטת : תוך התייחסות מיוחדת להצעות הפרוצדורליות ההונגריות. בודפשט : אתנאום, 1889. 86 עמ'.
• כיוונים חדשים במשפט הפלילי : הרצאתו של איזידור באומגרטן בטקס הפתיחה של החברה המשפטית ההונגרית ב-23 באוקטובר 1909. בודפשט : Franklin Ny., 1909. 14, [1] עמ'.

ראו גם

• יצירות מקוונות של איזידור באומגרטן בספריית הפרלמנט

לקריאה נוספת

• ביוגרפיה של איזידור באומגרטן. ספריית הפרלמנט - הפורטל המשפטי ההונגרי
• לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת