איחוד ברסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
בקו מקווקו - תחום הדת הנוצרית הרומית-קתולית. בצבע ירוק - הדת הנוצרית אורתודוקסית; בצבע סגול - הדת הנוצרית הקלוויניסטית; בצבע כחלחל - הדת הנוצרית לותרנית

איחוד ברסטפולנית:Unia brzeska) ב-1596-1595 היה החלטה שננקטה בוועידה (סינוד) שהתכנסה בעיר ברסט על ידי רוב ראשי הכנסייה האורתודוקסית ב"ארצות הרותניות" שבאיחוד הפולני-ליטאי להעביר את חסותם החוקית מהפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול אל האפיפיור. על ידי כך הוקמה רשמית הכנסייה הרוטנית המאוחדת עם רומא או הכנסייה היוונית-קתולית הרוטנית, שממשיכיה בימינו הן הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית והכנסייה היוונית-קתולית הבלארוסית. אפרכיית מוקצ'בו לא שותפה בתהליך בגלל היותה אז חלק מממלכת הונגריה. הכנסייה החדשה שמרה על הפולחין הביזנטי ועל השימוש בשפה הסלאבונית. את ההחלטה הובילו המיטרופוליט של קייב, מיכאיל רוהוזה ועוד חמשה בישופים סופרגנים. האיחוד נחתם קודם ברומא עוד ב-23 בדצמבר 1595 ואושר ב- 9/19 באוקטובר 1596 על ידי הוועידה (סינוד) שהתכנסה בקתדרלת ניקולאי הקדוש בברסט. מתנגדים למהלך התכנסו גם הם בברסט בראשות הפרטיארך האקסארך ניקיפור, שני בישופים ממיטרופוליית קייב והנסיך קונסטנטין אוסטרוז'סקי . הם הכריזו על המשך נמאנותם לפטריארך בקונסטנטינופול והטילו אנתמה על המומרים

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1054 הנוצרים הכפופים לאפיפיור ברומא ניתקו את קשריהם עם הנצרות הביזנטית הכפופה לפטריארך בקונסנטינופול. במהלך מאות השנים נעשו כמה ניסיונות לחדש את הקשר ולאחד מחדש את המאמינים במזרח הקרויים "אורתודוקסים" והכנסיה הקתולית. אחד מהם היה איחוד פירנצה ב-1439 שנתמך על ידי המיטרופוליטי איזידור של קייב (שכיהן ב-1441-1437 והודח) ושהבטיח את איחוד הכנסייה האורתודוקסית הרוטנית עם רומא.

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד ברסט הקים את הכנסייה הרוטנית המאוחדת עם רומא בשטח האיחוד הפולני-ליטאי. ב-1700 דיוקסיית לבוב הצטרפה לכנסייה היוונית-קתולית וב-1702 גם דיוקסיית לוצק, שהשלימה את מעבר הדיוקסיות האורתודוקסיות באיחוד הפולני-ליטאי לדת היוונית-קתולית. מיטרופוליית קייב התפצלה ליוונים-קתולים ואורתודוקסים שהתנגדו לאיחוד עם רומא. החוגים המנהיגים באצולה הקתולית באיחוד הפולני-ליטאי ובראשם המלך זיגמונט השלישי , תמכו בכנסייה החדשה והפכו את הכנסייה האורתודקסית המסורתית לדת בלתי חוקית ורדופה והעבירה את נכסיה ליוונים-הקתולים. מבחינת האיחוד הפולני-ליטאי , איחוד ברסט תרם להחלשתם של טענות הפטריארכיה ממוסקבה לבעלות על האדמות בדרום-מערב האימפריה הרוסית ושל הקשרים הרוחניים של הנוצרים האורתודוקסים באיחוד הפולני-ליטאי עם המדינה הרוסית.

חתימת איחוד ברסט גרמה למאבקים ארוכים ולעיתים עקובים מדם בין המאמינים בשתי הדתות בארצות ה"רותניות". למשך רבע מאה הנוצרים האורתודוקסים באיחוד הפולני-ליטאי נותרו ללא מיטרופוליט. מיטרופוליית קייב חזרה על כנה רק ב-1620 ואז חזרו ראשיה להיקרא "מיטרופוליטים של קייב ושל כל רוסיה". ב-1633 המיטרופוליט פטרו מוהילה השתדל להשיג הכרת הממלכה בכנסייה האורתודוקסית אבל בהמשך ההפליה נגדה חזרה שוב. להיפך תומכי איחוד ברסט נרדפו באימפריה הרוסית, לרבות באדמות שעברו מהאיחוד הפולני-ליטאי לרוסיה.

בשלהי המאה ה-18 איחוד ברסט התפורר עם סיפוחה של מערב אוקראינה ובלארוס לאימפריה הרוסית. ב-12 בפברואר 1839 מעל 1600 פרוכיות אוקראיניות (וולהיניות) ובלארוסיות עם מעל 1,600,000 תושבים חזרו לחיק הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, דבר שקיבל גושפנקא בוועידה הכנסייתית בפולוצק. ב-11 במאי 1875 עוד 236 פרוכיות עם מעל 234,000 תושבים שבו לאמונה האורתודוקסית באזור חולם. התהליך המשיך בצורה מכרעת תחת השלטון הסובייטי. במרץ 1946 וועידת לבוב הכריזה על ביטול איחוד ברסט ואיסור הכנסייה היוונית קתולית ברחבי ברית המועצות. פעילותה חזרה להיות חוקית ב-1990. בימינו הכנסיות המאוחדות עם רומא שקמו עם איחוד ברסט מיוצגות על ידי הכנסיות היווניות-קתוליות האוקראינית, הרותנית, הבלארוסית והרוסית.

חתומי איחוד ברסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגים אורתודוקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיטרופוליט קייב, מיכאל רהוזה,
  • הארכיבישוף פולוצק, גרמנוס זהורסקי
  • בישוף לוצק, קיריל טרלצקי
  • בישוף חלם, דיוניסי זבירויסקי
  • בישוף פינסק, יונס גוגול
  • הארכימנדריט של מנזר לברישאבה, גדאון ברולניצקי

ואחרים

נציגי הרומים-קתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארכיבישוף לבוב, יאן דימיטר זוליקובסקי
  • בישוף לוצק, ברנרד מצ'יובסקי
  • בישוף חלם, סטניסלב גומולינסקי
  • האב הישועי פיוטר סקארגה
  • נציג מלך פולין, הוויבודה מטרוקי, מיקולאי קשישטוף רדזיוויל

הקצנלר הגדול של ליטא, לב ספייהה ואחרים

sowie weitere Geistliche und Adlige

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איחוד ברסט בוויקישיתוף

Между Римом и Царьградом: Генезис Брестской церковной унии 1595–1596 гг.הוצאת אוניברסיטת מוסקבה 2003