אייוואליק
 סמל אייוואליק | |
 | |
| מראה כללי של העיר | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מרמרה |
| נפה | בלקסיר |
| ראש העיר |
מסוט ארגין (מפלגת העם הרפובליקאית) |
| שטח | 322.3 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 74,030[1] (2022) |
| ‑ צפיפות | 229.7 נפש לקמ"ר (2022) |
| קואורדינטות | 39°19′00″N 26°42′00″E / 39.316666666667°N 26.7°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://ayvalik.gov.tr/ | |
אייוואליק (בטורקית: Ayvalık) היא עיר בצפון-מערב על חוף האגאי של טורקיה השוכנת בנפת בלקסיר שבמחוז מרמרה. איוואליק וסביבתה מפורסמים באיכותם בייצור שמן זית המספק מקור הכנסה חשוב לאוכלוסייה המקומית. אייוואליק, כמו גם האיים הרבים המקיפים את אזור המפרץ הם אתרי נופש פופולריים. באיוולק נמצאים שניים מהחופים החוליים הארוכים ביותר של טורקיה המשתרעים עד לרובע דיקילי באיזמיר כמעט 30 ק"מ מדרום לעיר. אלו הם חופי סרמימסלי (אלטינאקלי, Altınaklı) ואלטינובה (בטורקית: Altınova). בשנים האחרונות, אייוואליק הפכה גם לנקודת משיכה חשובה לצוללנים. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסיית העיר מנתה 74,030 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוואליק התפתחה כיישוב שבו נוצרים ומוסלמים התגוררו בשכנות מאז 1580. בשנת 1821, בעקבות מהומות, נטבחה אוכלוסיית הגברים ונשים וילדים נשלחו לעבדות. כפי שדווח על ידי אותם שגרירי בריטניה לורד סטרנגפורד, אוסמן פאשה, לאחר שקיבל את כניעתם של תושבי העיר ואפשר להם לשמור על נשקם, דבר שהיה חשוב לשמירת השקט בעיירה, עד להופעתם הפיתאומית של קבוצות מורדים יוונים שגרמה לתושבים לקוות שהם הגיעו לעזרתם, וכי הם עשויים לעשות ניסיון מרידה נוסף מוצלח יותר. בהתאם הם קמו בהמוניהם, וטבחו בכחמש מאות טורקים. אולם קבוצת המורדים (שהופעה במפרץ הייתה בשוגג בלבד), בינתיים הפליגה משם, הטורקים התאוששו וטבחו ללא רחם באוכלוסייה היוונית.
האצה בהתפתחות היישוב החלה לאחר המאה ה-18 כאשר במאה זו ובמאה שאחריה היא הפכה ליישוב יווני חשוב. ב-1890, תחת השלטון הטורקי, יוונים היוו כמעט מחצית מהאוכלוסייה שעמדה על 21,666 נפש.
בשנת 1920 האוכלוסייה נאמדה בכ-60,000 נפש[2]. היה בו נמל קטן שמייצא סבון, שמן זית, מסתרי בעלי חיים וקמח. הבריטים תיארו את אוואלי (איוואליק) ואת אדרמיד (אדמרית) הסמוכה כבעלי שמן הזית הטוב ביותר באסיה הקטנה. הם דיווחו על יצוא גדול של שמן זית לצרפת ולאיטליה. אף על פי כן, ענף הנפט באיוולק סבל במהלך מלחמת העולם הראשונה עקב גירוש אוכלוסיות נוצריות באזור (שחלקן ברחו לאיים היוונים בים האגאי), שהיו היצרנים העיקריים של שמן זית. ממשלת טורקיה, ששישה מירידת הענף, החזירה לאזור 4,500 משפחות יווניות כדי לחדש את ייצור שמן הזית. עם זאת, אף על פי שהיוונים שהוחזרו אלה קיבלו שכר, הם לא הורשו לחיות בבתיהם, אך הם הוחזקו תחת פיקוח רשמי.
עד 1922, הייתה העיר איוואליק מאוכלסת ברובה על ידי יוונים[3]. העיירה נשלטה על ידי הצבא היווני ב-29 במאי 1919 אך נלקחה שוב שלוש שנים לאחר מכן על ידי כוחות טורקיים בפיקודו של מוסטפא כמאל אטאטורק ב-15 בספטמבר 1922. חלק מהאוכלוסייה הצליחה לצאת ליוון. עם זאת, חלק ניכר מהגברים המקומיים נתפס על ידי הצבא הטורקי ומת במהלך צעדות מוות בפנים אנטוליה. בין הקורבנות היו אנשי כמורה והבישוף המטרופוליני המקומי, גרגורי אורולוגס[4]. לאחר מלחמת העצמאות של טורקיה, האוכלוסייה היוונית ורכושם בעיירה הוחלפו על ידי אוכלוסייה מוסלמית מיוון, ואחרים החזיקו בעבר אדמות טורקיות עות'מאניות, במסגרת הסכם החלפת אוכלוסיות בין יוון לטורקיה מ-1923. מרבית האוכלוסייה החדשה שהחליפה את הקהילה היוונית לשעבר היו טורקים מוסלמים ממיטילן, כרתים ומקדוניה. אפשר היה עדיין לשמוע יוונית מדוברת ברחובות עד לאחרונה. רבים מהמסגדים של העיירה הם כנסיות יווניות אורתודוקסיות לשעבר שהוסבו למסגדים[5][6]. האוכלוסייה באיוואליק החלה לצמוח בשנות ה-50. החל מתקופה זו עד שנות ה-80 צמחו בעיר תעשיות שונות כגון ייצור סבון ושמן זית. ב-1990–1994 הוכנה תוכנית שימור המרקם העירוני במסגרתה הורשו בנייה ופיתוח רק מחוץ לאזורים שבתוכנית השימור[7].
גאוגרפיה ומבנה אורבני[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר בנויה בצורה ליניארית ומשמרת בניינים רבים מהמאה ה-19. הלב המסחרי והתעשייתי של העיר ממוקם לאורך החוף. שדרות אטאטורק מהוות את עורק התחבורה הראשי של העיר ומפרידות בין אזור התעשייה והמסחר לבין אזור המגורים בצפון. רוב החנויות והבניינים המסחריים ממוקמים על המפרץ בעוד שסדנאות שמן זית ומפעלים פזורים דרומית-מזרחית ממרכז העיר[7].
בהתאם לטופוגרפיה, תבנית הרחוב עוקבת אחר תוכנית ברזל רשת לא סדירה. אזור המגורים משתרע מהחוף למזרח והוא גובל בגידול אורנים שהחלו בשנות השישים. אזור המגורים פותח סביב כנסיית "Taxiarchis" שנמצאת בחלק העתיק ביותר של העיר ומשמשת כיום כמוזיאון ומשתרעת בתבנית אורגנית לעבר גבעת סקריה במזרח. בדרום לעומת זאת, ישנן שכונות ישנות ווילות חדשות שבדרך כלל נבנו בשורה אחת.
אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות קונטוגלו (1895-1965), סופר ואמן
- שאהין אלפאי (נ' 1944), עיתונאי
- מוהטר קנט (נולד 1952), נשיא ומנהל התפעול הראשי של חברת קוקה קולה.
- מרקו מישיאנה (נולד 1984), כיולן איטלקי, הוא הראשון והיחיד שקיבל אזרחות כבוד של העיר אייוואליק
- מוסטפא אולפאק (1953-2016), מחבר ופעיל ספרים אפרו-טורקי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אייוואליק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Turkey: Administrative Division (Provinces and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
- ^ Prothero, G.W. (1920). Anatolia. London: H.M. Stationery Office.
- ^ Ayvalik: Ghosts Awakened - The Pappas Post, pappaspost.com
- ^ Tsiri, Theodorou (2008). Η Προσφορά της Εκκλησίας και του Ιερού Κλήρου στη Μικρά Ασία 1912–1922 (PDF) (in Greek). Thessaloniki: University of Thessaloniki, Department of Theology. p. 91. Retrieved 19 October 2012.
- ^ Clark, Bruce (2006). Twice a stranger : the mass expulsion that forged modern Greece and Turkey. Cambridge (Massachusetts): Harvard University Press. pp. 25. מסת"ב 9780674023680. bishop ayvalik turkish 1922
- ^ Kiminas, Demetrius (2009). The Ecumenical Patriarchate. Wildside Press LLC. p. 76. מסת"ב 9781434458766.
- ^ 1 2 Ayvalık Industrial Landscape - UNESCO World Heritage Centre, whc.unesco.org
