אייזפוטה

**אייזפוטה**
**Aizpute**
סמל אייזפוטה סמל אייזפוטה	דגל אייזפוטה דגל אייזפוטה
מדינה	לטביה
תאריך ייסוד	1248
שטח	6.93 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	4,038 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	56°43′16″N 21°36′06″E / 56.721111111111°N 21.601666666667°E
	http://www.aizpute.lv
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת לטביה רגילה) ריגה דאוגבפילס ילגבה יורמלה לייפאיה אלוקסנה ונטספילס יקבפילס רזקנה ולמיירה בלארוס רוסיה אסטוניה ליטא הים הבלטי אייזפוטה

אייזפוטה (בלטבית: Aizpute) היא עיר במערב מחוז אייזפוטה שבלטביה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הראשונה באייזפוטה החלה במאה ה-9 לספירה, כשהקורוניאנים (אנ'), שבט בלטי, הגיעו לאזור.

במאה ה-13, בזמן מסעות הצלב, נכבש האזור בידי צלבנים גרמניים, ומנהיג המסדר הליבוני דיטריך פון גרינינגן, הורה בשנת 1247 על הקמת מבצר במקום, שנודע בשם הסנפוט. המבצר נועד לשמור על הכניסה הדרומית לעיר, המחברת בין פרוסיה לליבוניה. המבצר מופיע בדגל העיר.

במהלך השנים נחרב המקום מספר פעמים באופן חלקי, בעיקר במהלך מלחמות פולין-שוודיה. בשנת 1665 שופץ המבצר בידי הדוכס הבלטי-גרמני יעקב פון קטלר, שעבר להתגורר במקום. לאחר מותו בשנת 1682, עבר המבצר שיפוץ נוסף^[1] ובשנת 1860 נבנתה במקום הכנסייה הלותרנית סנט ג'ון^[2].

בתקופת רפובליקת לטביה, אייזפוטה הפכה למרכז מסחרי גדול, אך בזמן התקופה הסובייטית נחלשה וסופחה למחוז לייפאיה. בשנת 2009 הפכה העיר למרכז המחוז אייזפוטה.

מוקדי עניין בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באייזפוטה קיים מוזיאון היסטורי, בו מוצגים העוסקים בהיסטוריה המקומית, במסילות הרכבת Liepāja-Aizpute ו-Aizpute-Saldus, בחינוך ובאמנות המקומית^[3].

פארק האמנות Ģirts Brumsons הוא מוזיאון פתוח המציג פסלים ויצירות אמנות המשולבים בצמחייה^[4].

תחנת הכוח ההידרואלקטרית הנטושה של אייזפוטה, שהוקמה במאה ה-18, מהווה מוקד עניין בשל מפל המים הגבוה, גשר אבן עתיק ומבשלת הבירה הסמוכים למקום^[5].

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית נוסדה במאה ה-16, אז החלו יהודים להגיע לאזור מליטא ומפרוסיה המזרחית. בית התפילה הראשון נוסד במקום בשנת 1708. בשנת 1750 קיבלו היהודים זכות ישיבה חוקית באיזפוטה, ושנה לאחר מכן ניתנה להם רשות לבנות בית כנסת.

ב־1800 הכילה הקהילה 678 איש. בשנת 1835 מנתה הקהילה 1,599 איש והיוותה את הרוב בעיר. הקהילה הצטמצמה בעקבות הגירת מספר משפחות לרוסיה וכן בשל מחלת הכולרה שהתפרצה במקום.

ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כ-700 יהודים.

עם פרוץ המלחמה, נמלטו מספר משפחות מהעיר, אחרות גורשו לסיביר, רבים גויסו לצבא ונפלו בקרב, ואחרים נותרו במקום.

ב־24 ביולי 1941 נורו למוות ליד בית העלמין 36 יהודים שהוגדרו כשמאלנים או כבעלי רכוש. 386 יהודים נשלחו לגטו שהוקם בבניין גדול, ולאחר מכן נלקחו ליער ליד תחנת הרכבת של קאוויני ונרצחו שם^[6].

לזכר קורבנות השואה נקבעה מצבה בבית העלמין המקומי, בה נכתב בעברית ובלטבית: "בקבר אחים זה נטמנו עצמותיהן של יהודי אייספוטה וקורבנות אחרים, של הקלגסים הנאצים הגרמנים, שנטבחו באכזריות ב-1941. יהי זכרם ברוך!"^[7]