אייל גבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייל גבאי
איל גבאי
איל גבאי
לידה 1967 (בן 56 בערך)
ירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנהל רשות החברות הממשלתיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איל גבאי (נולד ב-1967 בירושלים) הוא מנהל ישראלי. גבאי הוא יו"ר קופת חולים מאוחדת, היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנים 20092011[1], מנהל רשות החברות הממשלתיות ומנהל הסניף הישראלי של חברת ההשקעות האוסטרלית בבקוק אנד בראון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איל גבאי נולד וגדל בירושלים, אחד מארבעה ילדים להורים מורים. בוגר תיכון הימלפרב. בעל תואר ראשון בכלכלה (בהצטיינות יתרה) ומשפטים (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני במנהל עסקים (במסלול מימון, בהצטיינות) באוניברסיטה העברית. בסיום לימודי התואר הראשון הצטרף למכון הישראלי לדמוקרטיה ושימש מטעמו כעוזר בוועדת הכלכלה של הכנסת, את התמחותו בעריכת דין עשה בבית המשפט העליון אצל השופטת דליה דורנר ובמשרד עורכי דין ש. הורביץ.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקריירה בשירות הציבורי החל לאחר סיום לימודי מנהל עסקים, כשמונה ב-1996 ליועצו של שר המשפטים צחי הנגבי. גבאי כיהן בתפקיד עד 1998 אז מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לנהל את התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה.

בשנים 1999–2000 כיהן כסמנכ"ל פיתוח עסקי וקשרים בינלאומיים בחברת בזק בינלאומי תחת המנכ"ל אורי יוגב.

בשנת 2002 חזר לשירות הציבורי ומונה למנהל רשות החברות הממשלתיות תפקיד בו כיהן עד 2007 תחת השרים אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו. תקופתו ברשות התאפיינה בהפרטה של חברות ממשלתיות, בהן אל על, בזק, בתי הזיקוק וצים, שינויים נוספים שהתבצעו היו פיצול רכבת ישראל מרשות הנמלים והרכבות והפיכתה לחברה ממשלתית, כמו גם הפיכת רשות הדואר ויחידת הסמך הממשלתית מע"צ לחברות ממשלתיות.

לאחר שעזב את רשות החברות מונה למנהל הסניף הישראלי של קרן ההשקעות בבקוק אנד בראון. הסניף ניהל משא ומתן מתקדם לרכישת החזקות חברת CHIC הקנדית בזכיין כביש 6 - דרך ארץ. בתקופה בה כיהן בתפקיד פרץ המשבר הכלכלי העולמי ושווי החברה האוסטרלית התדרדר כמו גם ערך החזקותיה בישראל[2]. נוכח מצבה הפיננסי הקשה של החברה האם, המליץ גבאי על סגירת הסניף הישראלי, וזה נסגר בסוף שנת 2008[3].

מנכ"ל משרד ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2009 מונה גבאי על ידי ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

דפוסי הפעולה של גבאי בשליחות נתניהו התקבעו כבר בתחילת הקדנציה: על גבאי הוטל להכריע מטעמו של נתניהו בשורה של נושאים כלכליים-חברתיים. הנושא הראשון היה חוק בנק ישראל, שבו מחלוקת בין משרד האוצר לבין נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, מנעה את הגשתו לכנסת. בהתערבותו של גבאי, גובש נוסח שהוגש על ידי הממשלה לכנסת[4] שנה וחצי מאוחר יותר שוב היה מעורב גבאי בעימות עם הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, בנוגע לשביתת הפרקליטים. לוין לא הסכים למתווה שהציג גבאי בשם הממשלה בפני נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש לפיו הסכסוך עם הפרקליטים יעבור לבוררות. בסופו של דבר קיבלה ביניש את עמדת גבאי. החלטה זו של גבאי בגיבוי נתניהו ספגה ביקורת בשל פגיעה במעמד הממונה על השכר והמשמעות הכלכלית[5].

נושא נוסף בו טיפל היה הנחת צינור הגז הטבעי לחיפה[6]. בשל ריכוז המפעלים באזור חיפה, נודעה חשיבות רבה להעברתם לפעולה על ידי גז טבעי ובכך להביא להפחתת זיהום האוויר, התחלואה והתמותה באזור. צינור הגז, ביחד עם תשתיות רכבת העמק וכביש 6, נועדו לעבור באדמות הדרוזים באזור מפער נחל קישון. בשל חילוקי דעות בינמשרדיים והבטחות סותרות שניתנו לבעלי הקרקע על ידי השרים, התעכבה הנחת צינור הגז משנת 2006[7]. במהלך עיסוקו בעניין עורר גבאי סערה ציבורית כאשר בנאום פומבי שנשא אמר כי: "הדרוזים הפכו למילה שמהלכת אימים על משרדי הממשלה"[8]. גבאי מיהר להתנצל, אולם הדרוזים תבעו את השעייתו[9]. למרות זאת גבאי המשיך לטפל בעניין וגיבש פתרון של החלפת קרקעות[10]. אולם הדרוזים נסוגו בהם מהסכמה זו. על-אף התנגדותם החלו העבודות, שנתקלו בראשיתם בהפגנות[11]. הדרוזים בחרו לעבור לאפיק משפטי ועתרו לבית המשפט העליון כנגד העבודות, אולם זה לא עצר את העבודות והמליץ לדרוזים לאמץ את מתווה הפתרון שהוצע על ידי גבאי[12].

ביוני 2010 פסל בג"ץ את ההסדר שהיה נהוג מכוח חוק התקציב לפיו שולמו קצבאות הבטחת הכנסה לאברכים הלומדים בישיבות להם לפחות שלושה ילדים ורמת השתכרות מינימלית[13]. הממשלה עמדה לפני אישור תקציב דו-שנתי לשנים 2011–2012 וכיו"ר ועדת הכספים של הכנסת כיהן ח"כ משה גפני מסיעת יהדות התורה. שר האוצר, יובל שטייניץ, שהיה זקוק לתמיכתו של ח"כ גפני באישור התקציב, מיהר להבטיח לו כי הסדר התשלום יימשך ויעוגן בחקיקה[14]. גבאי גיבש המלצות שנועדו לתמרץ את האברכים ליציאה לעבודה. ההמלצות כללו הגבלת התקופה בה יקבלו האברכים את הקיצבה והגבלת הסכום המרבי שיוקצה לקצבאות, כך שאם יגדל מספר האברכים, תיקטן הקצבה אותה יקבל כל אחד מהאברכים[15]. ההממשלה את המלצות ועדת גבאי[16]. בג"ץ, שנידרש לעניין במסגרת עתירה שהוגשה כנגד החלטת הממשלה, החליט שלא להוציא צו ביניים כנגד ההחלטה[17].

בעניין גיוס בני ישיבות גבאי גיבש החלטה שמטרתה הייתה להכפיל בתוך חמש שנים את מספר המשרתים ולהביא לכך ששני שלישים מכל מחזור גיוס חרדי ישרת בצבא או בשירות אזרחי[18]. הצבא, הסכים להחלטה שגובשה על ידי "ועדת גבאי"[19] וזו אושרה על ידי הממשלה כמעט ללא התנגדות[20]. עם זאת ההחלטה לא הייתה נקייה מביקורת: עמותת חדו"ש הגישה עתירה כנגד ההחלטה וטענה כי היא מביאה לפטור סיטונאי של חרדים משירות צבאי. עם זאת בג"ץ לא מצא לנכון לעצור את ביצוע ההחלטה ולא הוציא צו ביניים כנגדה[21].

גבאי עמד בראש שורה של ועדות ובניהן ועדת האיתור של יו"ר מפעל הפיס,[22]; ועדות ליישום מסקנות ועדות חקירה בתחום המים ובתחום הטיפול במפוני גוש קטיף, ועדה להסרת חסמים לבניה למגורים[23] וועדת התחרותיות ביחד עם חיים שני[24]. ריבוי הוועדות בראשן עומד גבאי גרר ביקורת רבה, שהתמקדה בשאלה האם הממשלה משליכה לפיתחן של ועדות כל בעיה קשה והאם בידי גבאי הזמן לנהל את כל הוועדות הללו[25].

לאחר שנתיים בתפקידו, החליט גבאי לסיים את תפקידו והוא פרש ב-4 בספטמבר 2011[26].

ריבוי הנושאים, שהופקדו בידיו של גבאי על ידי ראש הממשלה והממשלה וריכוז הכוח העניקו לגבאי את התואר "הבורר"[27]. הוא דורג בשנת 2010 במקום השישי בדירוג מאה המשפיעים על הכלכלה הישראלית של מגזין TheMarker, תוך שהעיתונות טוענת כי הוא "האיש החזק ביותר בשירות הציבורי והשפעתו בתחומי המשק והחברה גדולה מזו של מרבית השרים"[28].

פעילותו העסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה שימש חבר בצוות המשא ומתן של מפלגת הבית היהודי לשיחות עם נציגי מפלגת הליכוד.

בתחילת שנת 2013 מונה למומחה כלכלי מטעם בית המשפט בתיק אי.די.בי.[29]. גבאי התגלה כמומחה אקטיבי ביותר, שלא המתין לסופו של תהליך כדי לחוות עליו את דעתו, אלא התערב במשא ומתן של בעלי איגרות החוב מול איי די בי חברה לאחזקות ובעל השליטה, נוחי דנקנר מתוך מטרה להביא למקסימום החזר לבעלי החוב[30].

בספטמבר 2016 מונה ליושב ראש קרן הנדל"ן מגוריט[31]. תפקיד בו שימש עד נובמבר 2017[32].

גבאי מונה גם כמשקיף מטעם בית המשפט המחוזי לחברת דואר ישראל, בשל החשש שלא תעמוד בתשלום חובותיה ולצורך ביצוע תוכנית הבראה בחברה[33]. הוא לא היסס לתקוף את המדינה על התנהלותה, ואף הישווה התנהלות זו להתנהלות הטייקונים, שהתנערו מחברות בבעלותם[34]. ב-2017 מונה לכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של קופת חולים מאוחדת.[35]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבאי נשוי בשנית. אשתו הראשונה נפטרה כשבתם הייתה בת שלוש. הוא אב לחמישה ומתגורר במודיעין-מכבים-רעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל גבאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מינוי אייל גבאי לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הודעה של דובר ממשלת ישראל, באתר של משרד ראש הממשלה, 4 במאי 2009}
  2. ^ אפרת נוימן, הג'וב החלומי של אייל גבאי נהפך לחלום בלהות, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2008
  3. ^ יורם גביזון, בבקוק אנד בראון סוגרת את משרדיה בישראל; דפי זהב צפויה להימכר, באתר TheMarker‏, 28 באוגוסט 2008
  4. ^ אמנון אטד, היום יוגש לממשלה חוק בנק ישראל; המנצח הגדול - סטנלי פישר, באתר כלכליסט, 5 ביולי 2009
  5. ^ מירב ארלוזורוב, המחיר הנורא של רפיסות ממשלת נתניהו מתחיל להיחשף, באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2011
  6. ^ תני גולדשטיין, אייל גבאי ינהל המו"מ עם הדרוזים על צינור הגז, באתר ynet, 4 בנובמבר 2009
  7. ^ נפתלי רזניקוביץ', יהב לממשלה: זרזו הבאת צינור הגז לחיפה, באתר nrg‏, 26 ביולי 2009
  8. ^ תני גולדשטיין, מנכ"ל משרד רה"מ: המילה דרוזים מהלכת אימים, באתר ynet, 3 בספטמבר 2009
  9. ^ חסין חלבי, עו"ד זכי כמאל: "להשעות את אייל גבאי" אתר פורטל הכרמל‏, 22.12.2009
  10. ^ אבי בר-אלי, בתום שנים של עיכובים: מסתמן הסדר עם ראשי העדה הדרוזית על העברת צינור הגז הטבעי לחיפה, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2009
  11. ^ ג'קי חורי, בתום יום העימותים בין דרוזים לשוטרים, יימשכו עבודות הנחת צינור הגז בצפון, באתר הארץ, 4 במאי 2010
  12. ^ שמואל מיטלמן, בג"ץ לדרוזים: העדיפו את פיצוי המדינה, באתר nrg‏, 13 באוקטובר 2010
  13. ^ בג"ץ 4124/00 ארנון יקותיאלי נ' השר לענייני דתות, ניתן ב־14 ביוני 2010
  14. ^ תומר אביטל, הבנות בין ראשי האוצר והחרדים: 10,000 אברכים יקבלו קצבאות - וכך גם כמה מאות סטודנטים, באתר כלכליסט, 23 באוקטובר 2010
  15. ^ דו"ח הוועדה הבין משרדית: תמיכה תקציבית באברכי כולל, דצמבר 2010
  16. ^ תומר אביטל, הממשלה אישרה: האברכים ימשיכו לקבל הבטחת הכנסה, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2010
  17. ^ שמואל מיטלמן, בג"ץ: לא יושעה מתן התמיכות לאברכים, באתר nrg‏, 23 בינואר 2011
  18. ^ אטילה שומפלבי, לאישור הממשלה: הכפלת מספר החרדים לגיוס, באתר ynet, 16 בדצמבר 2010
  19. ^ רונן מדזיני, ראש אכ"א תומך ברפורמת גיוס החרדים: "חבר יביא חבר", באתר ynet, 9 בינואר 2011
  20. ^ אטילה שומפלבי, השרים אישרו גיוס החרדים: "צעד נכון בכיוון הנכון", באתר ynet, 9 בינואר 2011
  21. ^ קובי נחשוני, בעקבות רפורמת הגיוס: אלפי אברכים שוחררו, באתר ynet, 27 באפריל 2011
  22. ^ גיא קצוביץ', ‏נתניהו החליט: עוזי דיין ימונה ליו"ר דירקטוריון מפעל הפיס, באתר גלובס, 2 במאי 2011
  23. ^ שי פאוזנר, הוועדה להסרת חסמים שיחררה עוד 8,000 יח"ד, באתר כלכליסט, 13 באפריל 2011
  24. ^ ראש הממשלה: תוקם וועדה להגברת התחרותיות במשק באתר משרד ראש הממשלה, 13/10/2010
  25. ^ מוטי בסוק, האיש שיושב על 20 כורסאות יו"ר ובו זמנית גם מנהל את משרד ראש הממשלה, באתר TheMarker‏, 29 באוקטובר 2010
  26. ^ מוטי בסוק, אייל גבאי פורש מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה אתר TheMarker‏ 21.6.2011
  27. ^ אדריאן פילוט וסטלה קורין ליבר, ‏איל גבאי: "מי שלא מבחין בהישגי השנה האחרונה ישן שנת דוב", באתר גלובס, 12 בפברואר 2010
  28. ^ הדר חורש (טור דעה), הוועדה להגברת התחרותיות במשק מרכזת בעיקר כותרות עיתונים, באתר nrg‏, 3 במאי 2011
  29. ^ מיכאל רוכוורגר, אייל גבאי: "אמרתי לנוחי כי אלשטיין לא רק שלא מתקדם אלא מתרחק", באתר TheMarker‏, 30 במאי 2013
  30. ^ שלומית לן "מומחים: גבאי כופף את דנקנר, עידן העביר מסר ברור לעופר", גלובס 6 ביולי 2013
  31. ^ שלומית לן, ‏לעשות מישהו עשיר, עוד יותר עשיר - זה לא מעניין אותי, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2016
  32. ^ רון שטיין, ‏גבאי ואנדורן עוזבים את מגוריט עקב חילוקי דעות עם יזמי הקרן, באתר גלובס, 9 בנובמבר 2017
  33. ^ אסא ששון, "אייל גבאי מונה כנציג בעלי האג"ח של הדואר", דהמרקר 8 בספטמבר 2014
  34. ^ אמיתי זיו, "אייל גבאי על המשבר בדואר: "אם תשובה היה נוהג כמו המדינה, היו תולים אותו""", דהמרקר 28 בדצמבר 2014
  35. ^ לינדר, רוני (2019-04-15). "כשהתמונה הזו צולמה, לאנשים האלה לא היתה סיבה לחייך". TheMarker. נבדק ב-2019-07-22.


מנכ"לי משרד ראש הממשלה
אהוד אבריאל טדי קולק יעקב הרצוג שמחה דיניץ מרדכי גזית עמוס ערן אליהו בן-אלישר מתתיהו שמואלביץ' אברהם טמיר יוסי בן אהרון
19511952 19521964 19661972 19721973 19731975 19751977 19771980 19801984 19841986 19861992
שמעון שבס צבי אלדרוטי אביגדור ליברמן משה ליאון יוסי קוצ'יק רפי פלד אביגדור יצחקי אילן כהן רענן דינור אייל גבאי
19921995 19951996 19961997 19971999 19992001 20012001 20012004 20042006 20062009 20092011
הראל לוקר אלי גרונר יואב הורוביץ רונן פרץ צחי ברוורמן יאיר פינס נעמה שולץ יוסי שלי
20112015 20152018 20192018 20192020 20202021 20212022 2022 מ-2023