אייל הצפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאייל הצפון
Profile of a Bull Caribou (7956336958).jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי פרדות
סוג: אייל הצפון
מין: אייל הצפון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Rangifer tarandus
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
תפוצת אייל הצפון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל הצפון (שם מדעי: Rangifer tarandus) הוא אייל החי באזורים הארקטיים ובטונדרה. באנגלית קיימת הבחנה לשונית בין אייל הצפון בצפון אמריקה, אשר קרוי קאריבו (caribou, מילה שמקורה הוא בשפת המיקמק) לבין זה שבצפון אסיה ואירופה המכונה ריינדיר (Reindeer), אך מדובר באותו בעל חיים. אייל הצפון יוצא דופן בין מיני האיילים, שכן הוא המין היחיד אשר עבר ביות, וגם המין היחיד שבו גם לנקבות קרניים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הצפון חי במספר אזורים: בצפון סקנדינביה, באי שפיצברגן, בחלקים האירופאיים של רוסיה, ובכלל זאת בצפון רוסיה ובנוביה זמליה; בחלקים האסיאתיים של רוסיה; בצפון מונגוליה; צפון מזרח סין ועד לאוקיינוס השקט; בצפון אמריקה; בגרינלנד, קנדה ואלסקה. עד תחילת המאה ה-19 היה ניתן למצוא איילי צפון בדרום מדינת איידהו בארצות הברית. ב-1952 החל מבצע להחדרת איילי צפון לנופי סקוטלנד, שמהם נכחד ככל הנראה במהלך המאה ה-10. בנוסף, בתחילת המאה ה-20 הובאו איילי צפון לאיי ג'ורג'יה הדרומית וקיימים שני מרכזי פעילות שלהם על האיים (המופרדים באמצעות קרחון). מספר איילי הצפון באיי ג'ורג'יה מוערך בכמספר אלפים וסמל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים מכיל גם אייל צפון.

גודלם של איילי הצפון שונה ממקום למקום. היקף הראש נע בין 120 ל-220 סנטימטר, וגובה הכתפיים בין 90 ל-140 סנטימטר. משקלם של איילי צפון נע בין 60 ל-300 ק"ג. פרוותו של אייל הצפון מעובה וארוכה, וצבעה חום-אפור-כהה או בהיר, בעיקר בקרב איילים מבויתים; ובחורף בהירה יותר מבקיץ. קיים סוג של קאריבו - ה"פירי קאריבו" (Peary), שצבעו כמעט לבן לחלוטין במשך כל השנה. הצבע הבהיר מסווה את איילי הצפון טוב יותר. מתחת לפרווה, קיימת שכבת מגן נוספת של "צמר תחתי", אשר מגנה על איילי הצפון מפני מזג האוויר הארקטי. עונת ההמלטה של איילי הצפון היא בדרך כלל בחודש מאי או בתחילת יוני. העגל נולד במשקל של כחמישה ק"ג והוא מסוגל לעמוד על רגליו תוך שעות ספורות לאחר ההמלטה.

איילי הצפון הם שוכני טונדרה מובהקים. הם אוכלים עשבים וצמחי מים ונודדים למרחק מאות קילומטרים בחיפוש אחרי אתרי רעייה. בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה הם ניזונים בעיקר בחזזיות, שהבולטת ביניהן היא, אבובית האיילים, שאותה חופרים האיילים בעזרת פרסותיהם הרחבות מתחת לשלג.

בין הטורפים המאיימים על אייל הצפון ניתן למצוא זאבים, דובי קוטב, דב חום ודב שחור וכאשר הם נמצאים בים גם אורקות וכרישים. בנוסף, יתושים מטרידים את איילי הצפון בקיץ. כדי להתמודד עם טורפים לבנים כגון זאבי שלג ודובי קוטב פיתחו האיילים ראיה בתחום האולטרה סגול של nm‏350–320. בעונת הייחום, הסתיו, הזכרים נלחמים לעתים ביניהם על הנקבות.

על פי המסורת בחלק מתרבויות אירופה וצפון אמריקה, סנטה קלאוס (או ניקולאוס הקדוש) מגיע להעניק מתנות לקראת חג המולד במרכבה מונהגת על ידי איילי צפון.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף נכחדו תת-המינים: R. t. dawsoni ו-R. t. eogroenlandicus.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל הצפון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל הצפון באתר הרשימה האדומה של IUCN