אייל ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אייל ויצמן
Eyal Weizman.jpg
לידה 26 ביולי 1970 (בן 49)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Architectural Association School of Architecture
בירקבק, אוניברסיטת לונדון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אוצר, אדריכל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איל ויצמן הוא אדריכל ישראלי, פרופסור לתרבות חזותית ומרחבית באוניברסיטת לונדון, בה הוא מנהל את המרכז לארכיטקטורה פורנזית - Forensic Architecture (אנ').

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויצמן נולד וגדל בחיפה, בן בכור מבין שלושה ילדים למאיר ויצמן, שנולד בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה להורים פולנים, ולרחל לאה לבית שניידר, ילידת גרמניה שעלתה לישראל בשלהי שנות ה-60. אחותו היא השחקנית והבמאית, עינת ויצמן.

למד בבית הספר הריאלי. שירת בצה"ל בחיל האויר בבסיס חצרים ובסיס רמון.

למד אדריכלות בבית הספר לארכיטקטורה של איגוד הארכיטקטים בלונדון. את לימודי הדוקטורט השלים בבירקבק, אוניברסיטת לונדון.

בשנת 2007, הקים יחד עם הזוג אלסנדרו פטי וסנדי הלאל משרד אדריכלות בבית סחור בשם DAAR ‏(Decolonizing Architecture Art Residency)[1]. באותה שנה גם יצא לאור באנגלית ספרו "ארץ חלולה", העוסק במרחב החדש, בצורה ובמבנה שיצרה מדינת ישראל בשטחים הכבושים, בו הוא טוען שארכיטקטורה ותכנון מהווים המשך של המלחמה באמצעים אחרים. הארכיטקטורה של מפעל השליטה וההתיישבות שכוננה מדינת ישראל היא תלת–ממדית, היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, מנצלת את הטופוגרפיה הטבעית ומשנה אותה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות באופן מודע ומתוכנן[2]. במסגרת כתיבת הספר ראיין את הרמטכ"ל אביב כוכבי (אז מפקד אוגדת עזה) שהסביר את גישת צה"ל לשליטה במרחב העירוני בשטחים הכבושים: "המרחב שאתה מסתכל עליו, החדר הזה שאתה מסתכל עליו הוא פרשנות שלך. ואתה יכול למתוח את גבולות הפרשנות - לא באופן בלתי מוגבל - כי בסוף זה פיזיקה, יש שם בתים, יש שם סמטאות. השאלה היא איך אתה מפרש את הסמטה. האם הסמטה היא מקום, כמו שכל מתכנן ערים כמו שכל ארכיטקט חושב, שהולכים דרכו. או שהסמטה היא מקום שאסור ללכת דרכו...אני צריך להגיח ממקום לא צפוי. לכן בחרנו את השיטה של לעבור דרך קירות, ממש כמו תולעת שמכרסמת ומגיחה מפעם לפעם"[3].

בשנת 2010, ייסד ויצמן את מכון המחקר "ארכיטקטורה פורנזית" באוניברסיטת לונדון, העוסק בתחום מחקר חדש המייצר ראיות משפטיות דרך מחקר אדריכלי וחוקר פשעים הומניטריים בעזרת כלים אדריכליים. בין השאר חקר המכון את השמדת המורשת ההיזידית לאחר טבח סינג'אר, מקרי רצח שונים באירופה, התקפות כימיות בזמן מלחמת האזרחים בסוריה, תקרית על חוף ימה של לוב בזמן מלחמת האזרחים השנייה בלוב.

בשנת 2018, ויצמן ומכון "ארכיטקטורה פורנזית", זכו פרס ביזלי של מוזיאון העיצוב הבריטי על "העיצוב המוצלח לשנת 2018"[4], כמו כן היה מעומד לפרס טרנר[5].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית

באנגלית

  • 1998 (with Christian Nicolas) Random Walk, London: Architectural Association
  • 2000 Yellow Rhythms, Rotterdam: 010 Publishers
  • 2003 (with Rafi Segal) Civilian Occupation: The Politics of Israeli Architecture, Verso
  • 2003 (with Anselm Franke) Territories, Builders and Warrior, Rotterdam: Witte de With Press
  • 2003 (with Anselm Franke) Territories, Camps, Islands and other States of Utopia, Berlin and Cologne: Kunst Werke and Walter Koenig Press
  • 2004 (with Anselm Franke) Territories, The Frontiers of Utopia and other Facts on the Ground, Cologne: Walther Koenig Press
  • 2007 Hollow Land: Israel's Architecture of Occupation, Verso
  • 2011 The Least of All Possible Evils: Humanitarian Violence from Arendt to Gaza, Verso
  • 2012 (with Thomas Keenan) Mengele's Skull: The Advent of Forensic Aesthetics, Sternberg Press/Portikus
  • 2012 Forensic Architecture: Notes from Fields and Forums (dOCUMENTA 13 notebook n.062), Hatje Cantz
  • 2013 (with Ines Weizman) Before and After, Moscow: Strelka Press
  • 2014 (with Alessandro Petti and Sandi Hilal) Architecture After Revolution, Berlin: Sternberg Press
  • 2014 (with Forensic Architecture) FORENSIS, Berlin: Sternberg Press
  • 2015 The Roundabout Revolution, Berlin: Sternberg Press
  • 2015 (with photography by Fazal Sheikh) The Conflict Shoreline: Colonization as Climate Change in the Negev Desert, Göttingen: Steidl
  • 2017 Hollow Land: The Architecture of Israel’s Occupation, Third and updated edition (with an additional chapter) London and NYC: Verso Books
  • 2017 Forensic Architecture: Towards an Investigative Aesthetics (in Spanish), Barcelona and Mexico City: MACBA/MUAC (NYT/Spanish top ten non-fiction books of 2017)[8]
  • 2017 Forensic Architecture: Violence at the Threshold of Detectability, NYC: MIT/Zone Books

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 James Stirling Memorial Lecture Prize from the LSE/London and CCA/Montreal[9]
  • 2011 Prince Claus Architecture Prize (co-recipient with DAAR)[10]
  • 2016 Schelling Award for Architectural Theory (refused due to Schelling Nazi history)[11]
  • 2016 The Digital Dozen 2016 Award for Breakthroughs in Storytelling from Columbia University[12]
  • 2017 Beazley Design of the Year Award (for Forensic Architecture)[13]
  • 2017 Vera List Center Prize for Art and Politics (for Forensic Architecture, finalist)[14]
  • 2017 Prix Ars Electronica 2017 (for Forensic Architecture)[15]
  • 2017 The PeaBody-Facebook, Future of Media Award (For Forensic Architecture)[16]
  • 2017 European Cultural Foundation Princess Margriet Award for Culture (for Forensic Architecture)[17]
  • 2018 nominated for the Turner Prize with Forensic Architecture

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל ויצמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יותם פלדמן, ישראל ביתנו, באתר הארץ, 28 במאי 2008
    About DAAR (Decolonizing Architecture Art Residency)
  2. ^ שי זמיר, ‏מי יבנה יבנה בית בח'אן יונס, באתר "ידיעות אחרונות", 25 במרץ 2017
  3. ^ Hollow Land: Israel's Architecture of Occupation, Verso
  4. ^ הילה שמר, הזוכה הגדול של פרס העיצוב הבריטי: אייל ויצמן, שצונזר בישראל, באתר Xnet‏, 18 בנובמבר 2018
  5. ^ מיה אשרי, האדריכל הישראלי אייל ויצמן ברשימת מועמדי פרס טרנר לאמנות מודרנית, באתר הארץ, 26 באפריל 2018
  6. ^ סקירות:
  7. ^ סקירות:
  8. ^ Carrión, Jorge. "Diez libros de no ficción que han marcado 2017". 
  9. ^ "James Stirling Memorial Lecture - Announcements - e-flux". www.e-flux.com. 
  10. ^ "Prince Claus Fund - Network". www.princeclausfund.org. Retrieved 2015-11-29.
  11. ^ ""Wir arbeiten im Namen der Opfer" - derStandard.at". DER STANDARD. 
  12. ^ "Saydnaya Wins Digital Dozen 2016 Award for Breakthroughs in Storytelling - Forensic Architecture". 12 באפריל 2017. 
  13. ^ https://designmuseum.org/exhibitions/beazley-designs-of-the-year/digital/saydnaya-inside-a-syrian-torture-prison finalist
  14. ^ "The Vera List Center for Arts and Politics - 2016-2018 Prize Winner Maria Thereza Alves and iSeeds of Changei". www.veralistcenter.org. 
  15. ^ "PRIX ARS". prix2017.aec.at. 
  16. ^ "Forensic Architecture accepts Peabody-Facebook Award at ceremony in New York City - Forensic Architecture". 30 במאי 2017. 
  17. ^ Wilton, Pete. "European culture award for Forensic Architecture". 
  18. ^ עידן לנדו ללכת דרך קירות: צנזורה צבאית באקדמיה?, 14 בספטמבר 2008