איל חלפון
 | |
| לידה |
4 ביוני 1956 (בן 69) נתניה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
איל חלפון (נולד ב־4 ביוני 1956) הוא במאי ותסריטאי ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלפון גדל בשיכון סלע בנתניה. אביו יליד טריפולי ואמו ילידת סלובקיה. בנעוריו עסק בגלישת גלים ובכדורמים. התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. חלפון החל מסלול הכשרה כלוחם. במהלך דליקה שפרצה בספינה נפצע בראשו. את שירות המילואים עשה חלפון בצוות ביחידת מילואים מובחרת בעוצבת האש[1].
בעבר עבד כעיתונאי בעיתוני רשת שוקן (כל העיר ולאחר מכן בהעיר וחדשות). חלפון, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. כבמאי וכתסריטאי עשה את הסרטים התעודיים "ג'ם סשן" ו"החברים של תיאו". כמו כן ביים וכתב, בין היתר, את הסרטים "איזה מקום נפלא", "האיטלקים באים" (1996), "קרקס פלשתינה" (1998), "תיאום כוונות" על פי ספרו של הרב חיים סבתו[2] ו"מלחמת 90 הדקות" (2017). כמו כן כתב את התסריט ל"גמר גביע", סרט על קבוצת חיילים ישראליים בימי מלחמת לבנון הראשונה, על רקע משחקי המונדיאל.
חלפון מלמד במחלקה לקולנוע במדרשה לאמנות של מכללת בית ברל.
סרטים בבימויו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1998 – קרקס פלשתינה
- 2005 – איזה מקום נפלא
- 2025 – A Burning Man
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זכה פעמיים בפרס אופיר לתסריט הטוב. ב-1998 על "קרקס פלשתינה", וב-2005 על "איזה מקום נפלא".
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסע חיפושים - עם חברים, באמצע החיים, לאורך שביל ישראל, הוצאת אחוזת בית, 2008.
- בת דודתי לילי - הוצאת אחוזת בית, 2017.
- היו פה לפנינו, ארץ ישראל. מיליון השנים הראשונות, יחד עם רן ברקאי, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021.
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשוי לסיגל, וטרינרית, ולהם שני בנים.
חלפון ידוע באהדתו לקבוצת הפועל תל אביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איל חלפון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
איל חלפון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- איל חלפון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
איל חלפון, באתר AllMovie (באנגלית)
איל חלפון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- איל חלפון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- רשימת הפרסומים של איל חלפון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של איל חלפון, באתר "סימניה"
- אביחי בקר, בניגוד לכל הכוונות, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2003
- אביבה לורי, גבעת חלפון, באתר הארץ, 21 במאי 2008
- נילי לנדסמן, מיטב בחורינו: ארי פולמן ואייל חלפון, באתר nrg, 23 ביולי 2008
- יהודה נוריאל, על חטא, באתר ידיעות אחרונות, 28 באוגוסט 2017
- דף הספר "מסע חיפושים" פרי עטו, באתר "טקסט"
- אלי ויסברט, 'הקרקס של איל חלפון', דעות, 3 (שבט תשנ"ט), עמ' 20–21
מאמרים פרי עטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוקח בהליכה, באתר ynet, 19 במרץ 2007
- הולך חלק, באתר ynet, 26 במרץ 2007
- לא יעלה על הדעת, באתר ynet, 3 ביולי 2007
- מהשקם לשקמים, באתר ynet, 9 באוקטובר 2007
- הולך ומתפרק, באתר ynet, 28 באוקטובר 2007
- תכירו את המפלצת וינסנט חלפון, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2010
- איל חלפון נרגש מהמפגש הממשמש ובא עם פמלה אנדרסון, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2010
- איל חלפון והילד חוזרים מהפאב לטלוויזיה, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2010
- שאלקה - הפועל תל אביב: למד ללכת לבד, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
- הפועל תל אביב - שאלקה: העיקר ההשתתפות, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2010
- הפועל ת"א בליגת האלופות: שיר סיום, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
- ברצלונה כאומנות | הסרט החדש שבראה ברצלונה, באתר הארץ, 3 במאי 2011
- יוסי יונה, גרוזינית וחברים, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2012
ישיבה מזרחית ביום השואה?!, באתר הארץ, 8 באפריל 2013- "שובר שורות" מסיימת חמש עונות של אופל ותשוקה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2013
- כביש ביירות-עליי, כותרת ראשית, 14 באפריל 1983
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999) | |
| 2000–2009 | יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009) | |
| 2010–2019 | נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019) | |
| 2020 ואילך | דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023) • מאיה קניג (2024) • שי כרמלי פולק (2025) | |