אייל מושק סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאייל מושק סיני
פוחלץ של מושק גמדי (זכר)
פוחלץ של מושק גמדי (זכר)
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: מעלי גירה
משפחה: איילי מושק
סוג: אייל מושק
מין: אייל מושק סיני
שם מדעי
Moschus berezovskii
‏1928
תחום תפוצה
תפוצה של המושק הסיני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל מושק סיני (שם מדעי: Moschus berezovskii; ידוע גם כמושק גמדי או כמושק יערוני), הוא מין של פרסתן קטן דמוי אייל במשפחת איילי מושק, המצוי במזרח אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1929 על ידי הפליאונטולוג הסובייטי קונסטנטין קונסטנטינוביץ' פלורוב במהלך מסעה של משלחת רוסית באזור בסין. המושק הסיני הוא הנציג הקטן של משפחת איילי המושק ולו ארבעה תת-מינים. המין אייל מושק אנחווי, נכלל בעבר כתת-מין שלו. תת-המין של המושק הסיני הנפוץ בווייטנאם ובמחוזות דרומיים בסין נחשב עד לאחרונה על ידי חוקרי טבע רוסים כאוכלוסייה של אייל מושק סיבירי, וייתכן מאוד כי הוא עשוי להוות מין בפני עצמו. המושק הסיני הוא אייל המושק בעל התפוצה הדרומית ביותר.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסות ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

למושק הסיני פרווה צפופה וקצרה שחסרת שכבת שערות נוספת הנמצאת אצל קרוביו בהימלאיה וסיביר, בהתחשב בכך שהוא נפוץ בבתי גידול טרופיים יותר עם טמפרטורות נוחות יחסית; עם זאת, הפרווה די גסה באזור הצוואר והסנטר. לפרוות המושק מראה כהה ועמום המסווה אותו בהצלחה בסביבת גידולו הטבעית. צבע הפרווה הוא חום-קפה, חום-שוקולד כהה, חום-ערמוני או חום-זית, כשפלג הגוף האחורי נוטה להיות כהה יותר מהצלעות והגב. הצוואר והחזה נוטים להבהר מעט לצבע חום אפרפר, ולאורך הגב יש קו שערות כהה מאוד. החלק התחתון של הרגליים בצבע כהה למדי - כמעט שחור, ואילו צידם הפנימי והגחון צהבהבים. סימוני הגוף של המושק הסיני בולטים יותר מקרוביו: לאורך הגרון יש לו כתם גדול ורחב בצבע לבן או צהבהב חיוור ובמרכזו יש כתם חום כהה, וסמוך לחיבור של הראש לצוואר יש לו זוג כתמים לבנים. בניגוד לקרוביו שאצלם הסימון בצוואר די עמום, אצל המושק הסיני הוא ברור וניכר למרחוק. לעיתים יש לו כתמים לבנים נוספים סמוך לצוואר ולחזה. הפרסות בצבע שחור.

ראשו של המושק הסיני בהיר בדרך כלל משאר הגוף - לרוב בצבע כחלחל או אפרפר חיוור, אך הפנים עלולות להיות כהות למדי. למושק הסיני סימני פנים שאופיינים לשאר איילי המושק, אך בדומה לסימוני הגוף הם נוטים להיות בולטים יותר אצלו. מעל העיניים יש לו גבות לבנות בולטות וסביב הלוע והאף יש כתם לבנבן או צהבהב. לאורך קו הלסת יש קו לבן בולט, ולעיתים יש נקודה לבנה במרכז המצח או משני צדדי האוזניים. האוזניים מתחלקות בין צבע שחרחר/חום כהה בצד החיצוני, לבין צהבהב/לבנבן בצד הפנימי. שכבת השערות בפנים האוזן עבה ורכה.

מאפיינים ומידות גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

איילי המושק הם בעלי גוף קומפקטי ומוצק למדי, והדבר ניכר במיוחד אצל המושק הסיני שהוא הקטן שבהם. הגב שלו עגלגל מאוד ופלג גופו האחורי גבוה מהקדמי; מאפיין זה נובע מכיוון שרגליו האחוריות גבוהות בצורה ניכרת מהקדמיות - מה שמשווה לו מראה שפוף למדי. מבנה גופו מותאם היטב לתנועה באזורים סבוכים כאשר הצוואר והראש השפופים מפלסים דרך בסבך ושאר הגוף בעקבותיהם. השילוב של הגב הגמיש והעגלגל יחד עם הרגליים האחוריות הופכות את המושק הסיני לקפצן מעולה המשתמש ביכולת זאת כדי לברוח מאויביו ואף לקפוץ על ענפי עצים - מאפיין ייחודי לאיילי המושק וליעלים. צווארו של המושק הסיני ארוך ודק וראשו קטן. האוזניים שלו גדולות, רחבות ועגלגלות ומשוות לו מראה של ארנב. עיניו ואפו גדולים ושחורים, הלוע שלו קטן יחסית ולשונו ארוכה. פרסותיו קצרות, וחדות ומאחורי הרגל בולטים מאוד הפרסות האחוריות שארוכות בצורה יוצאת דופן ומזכירות את דורבני התרנגולים. פרסות אלו מספקות למושק יציבות בעת שהוא יורד על מדרונות אנכיים מאוד. זנב המושק קצרצר ביותר ואינו נראה כמעט - דומה יותר לבליטה מאשר לזנב רגיל. בדומה לקרוביו, גם למושק הסיני יש בלוטת מושק סמוך לאברי הרבייה המפרישה ריח עז. למושק הסיני זוג ניבים ארוכים וחדים הבולטים מהשפה החיצונית, והם נמצאים בגדילה מתמדת לאורך חייו. שימושם העיקרי הוא כאמצעי לחימה בין הזכרים בעונת הרבייה. הזכרים והנקבות זהים בגודלם. גובהו של המושק הסיני בכתפיים בסביבות 40 ס"מ, אורך ראשו וגופו כ-70 ס"מ ומשקלו כ-7 ק"ג.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למושק הסיני כאמור ארבעה תת-מינים:

  • מושק סיצ'ואני (M.b. berezovskii), תת-המין הגדול מכולם. בעל צבע כהה יחסית עם גחון צהבהב ופסים צהבהבים-חומים על הצוואר. מצוי בסיצ'ואן, גואנגשי וטיבט.
  • מושק קאובנג'י (M.b. caobangis), קטן מקודמו וחיוור יותר בצבע - מעין אדמדם-צהבהב. מצוי בדרום יונאן, גואנגשי, צפון גואנגדונג ווייטנאם.
  • מושק יונאני (M.b. yunguiensis), בגודל ובצבעו הוא מעין גרסת ביניים בין השניים הקודמים. מצוי ביונאן, חונאן, גוויז'ו ושיזנאנג.
  • מושק בייג'ינג'י (M.b. bijiangensis), גדול למדי, בצבע חום בהיר על הגב עם גחון אפרפר-לבנבן. מצוי בצפון יונאן.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לבית גידולו של המושק הסיני.

באופן כללי ניתן לומר שהמושק הסיני אנדמי לדרום-מזרח סין העממית וזהו גם מקור שמו. תפוצתו משתרעת על פני המחוזות חוביי, חונאן, ג'יאנגשי, פוג'יין, גואנגדונג, גוויג'ואו, המחוז האוטונמי גואנגשי, סצ'ואן, המחוז האוטונומי הטיבטי וצ'ונגצ'ינג. עם זאת, הטווח של תפוצתו גולש מעט למחוזות הצפוניים של וייטנאם וייתכן בשל כך שהוא מצוי אף בצפון לאוס.

בית הגידול של המושק הסיני הוא אזורים הרריים מיוערים - בייחוד יערות מחטיים ויערות רחבי-עלים - בגבהים של 3,800-2,000 מטר מעל פני הים, עם פסיפס של שיחים, קני סוף, סלעים, צוקים, כרי דשא אלפיניים, מדרונות, ובדרום סין ווייטנאם גם תצורות קרסט כדוגמת הקרסט של דרום סין. בניגוד לקרוביו, המושק הסיני מצוי לעיתים קרובות ביערות מישוריים, יערות טרופיים, וסמוך למקווי מים ונהרות - עם עדיפות רבה לצמחייה צפופה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 10–35 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושקים הסינים הם בעלי חיים ביישנים הפעילים לאורך שעות הלילה, בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. שעות הפעילות מורכבות מאכילה ומנוחה לסירוגין. תזונתם של מושקים אלה כוללת עשבים, עלים, חזזיות, אזוביון, דשא טרי, עשבי תיבול, ענפים, פרחים וצמחייה אחרת. המושק מסוגל לקפוץ בזריזות על עצים כדי לחפש מזון. המושקים הסינים חיים בשטח פעילות קבוע לאורך השנה שגודלו נע בין 5 ל-10 דונם, והזכרים טריטוריאליים ומגינים על שטחם בקפדנות מפני מושקים זרים. הזכר משתמש בבלוטת המושק הגדולה שלו כדי להפיץ ריח המונע מזכרים חלשים להתקרב וכן כדי למשוך בת זוג פוטנציאלית בעונת הרבייה. כאשר המושק חש בסכנה הוא פותח בסדרת קפיצות גדולות עם ריצה לא סדירה ופניות חדות לצדדים. בין אויביו ניתן למנות את נמר הודו-סין, טיגריס דרום-סין, זבד הודי ענק, שועלים, דולים, זאבים ושונרים.

עונת הרבייה מתרחשת בסוף הסתיו או בתחילת החורף. ההריון נמשך 6.5 חודשים, לאחריהם נולד עופר או שניים. במהלך החודשים הראשונים, העופר הצעיר חבוי באזור מבודד ואין לו שום קשר עם אימו למעט בזמן ההנקה. העופר נגמל בתוך 3–4 חודשים ומגיע לבגרות עד 24 חודשים. המושק הסיני יכול לחיות עד 20 שנים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושק הסיני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה" (EN), בשל ירידה רצינית של האוכלוסייה ששיעורה הוא למעלה מ-50% במהלך 21 שנים, הנגרמת על ידי ציד יתר, הצטמקות התפוצה והרס בתי הגידול. אף על פי שאין נתונים זמינים לגבי שיעורי הירידה האחרונים של האוכלוסייה, סביר להניח שהיא ברמה מספיק גבוהה בהתחשב בציד והרס בית הגידול המשמעותי שמתרחש בתחומי מחייתו. כדוגמה לכך ניתן לקחת את האוכלוסייה בסין: ב-1960 היא הוערכה בלמעלה ממיליון פרטים, ב 1978–1980 היא הוערכה בפחות מ-600,000 פרטים, וב-1992 הוערכה בין 100,000 ל-200,000 פרטים. עם קצב ירידה זה יימשך המושק הסיני יעפיל לקטגוריה המאוימת ביותר - "סכנת הכחדה חמורה" (CR), אך נכון לשנת 2014 לא התקבל מידע יוצא דופן המאלץ לבצע הערכה מלאה מחדש של מין זה.

בדומה לשאר איילי המושק, גם מין זה נרדף במיוחד עבור בלוטת המושק שלו שלה שבעלת שימוש רב בתעשיית הבושם והרפואה העממית. האוכלוסייה הווייטנאמית ניצודה בכבדות על ידי המקומיים בשל התכונות התרופתיות שיש לבלוטה כביכול והמושק באיכות הטובה ביותר מיוצר בארץ זו; הוא ככל הנראה שורד בווייטנאם רק בארבעה אזורים ומכיוון שכבר ב-1990 אוכלוסייתו נאמדה בכ-200 פרטים בלבד, סביר להניח שכיום הוא נדיר ביותר. כיוון שלמושק הסיני יש העדפה לצמחייה צפופה וליערות עבותים, קרחות יער מוגזמות או המרת שטחים סבוכים למרעה עלולים למנוע ממנו לשהות באזורים הללו כך שטווח התפוצה שלו יצטמק בהדרגה.

המושק הסיני רשום בנספח ב' של אמנת וושינגטון, ברשימה האדומה הסינית מ-2015 של מינים בסכנת הכחדה תחת הנספחים א', ב' ו-ג' וכן ברשימת מיני המפתח של סין. רבייה בשבי של המושקים - בעיקר עבור הפקת מושק מסחרי - מתרחשת במקומות שונים בסין וייתכן כי יש לה תועלת בשימור המין. עם זאת יש מעט עדויות על כך שנוכחות רבה של מושקים בשבי מורידה את הלחץ על ציד המושקים בבר. המושק הסיני מצוי במספר אזורים מוגנים ברחבי המחוזות הסיניים כדוגמת האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביונאן, שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן, הר צ'ינגצ'נג ומערכת ההשקיה של דוג'יאנגין, וולינגיואן, חואנגלונג ועוד רבים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל מושק סיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל מושק סיני באתר הרשימה האדומה של IUCN