קוואמי

**קוואמי דה לה פוקס**
לידה	2 באפריל 1974 (בן 50)
שם לידה	איל פרידמן
מוקד פעילות	תל אביב, ישראל
תקופת הפעילות	מ-1990
סוגה	ראפ/היפ הופ/רוק
שפה מועדפת	עברית
חברת תקליטים	הד ארצי, היי פידליטי

איל פרידמן (נולד ב-2 באפריל 1974), הידוע יותר בכינוי קוואמי דה לה פוקס (או בקיצור קוואמי), הוא זמר וראפר ישראלי, מוזיקאי ומגיש רדיו והעורך הראשי של תחנת הרדיו הקצה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי גדל עם אביו וסבו לאחר שאימו נפטרה כשהיה בן 6. הוא מעיד על עצמו שבילדותו, המוזיקה והרדיו היוו חלק בלתי נפרד מחייו. את ראשית צעדיו במוזיקה עשה בשנת 1990, כנגן גיטרה בלהקת אינדי רוק בשם "גרישה". הלהקה הופיעה בשנים 1990–1992 במועדון הרוקסן בתל אביב, אך התפרקה משהתגייסו החברים לצבא. ב-1992 התקבל קוואמי לגלי צה"ל כעורך מוזיקלי. עבודתו בתחנה התאפיינה בכך שקידם מוזיקה שנחשבה אלטרנטיבית ובפרט היפ הופ, סגנון מוזיקלי שקיבל בתקופה זו חשיפה נמוכה יחסית בישראל.

במרץ 1995 הגיעה להופעה בישראל להקת ההיפ הופ המצליחה "ביסטי בויז". בעקבות בואה של הלהקה, תוכנן שידור מיוחד של התוכנית "מוטל בספק" בהגשת טל ברמן. לקראת השידור, הקליט קוואמי זמריר מיוחד לתוכנית, המבוסס על שיר של הביסטי בויז בשם "סו וואטצ'ה וואנט" (So whatch'a want). בתחנה היו גילויי התלהבות רבים מהעניין, ומגישים רבים באותו שבוע שידרו אותו גם שלא לצורך, בהחשיבם אותו לשיר ההיפ הופ הישראלי הראשון. אל הנחיית שידור התוכנית המיוחדת ל"ביסטי בויז" הצטרף קוואמי כמראיין אורח, ואף הצטרף כזמר ללהקה, בשיר "גט איט טוגד'ר" (Get it together) כזמר אורח, במקום הזמר האורח המקורי בשיר, קיו-טיפ. חברי "ביסטי בויז" גילו התלהבות מהזמריר, ולאחר התוכנית ביקשו מקוואמי לחתום על ויתור זכויות היוצרים עליו, על מנת לשלב אותו ב-EP שלהם, "Root Down". לאחר אותה תוכנית, פנה אל קוואמי מגיש הרדיו לירון תאני בהצעה לעשות פיילוט לתוכנית העוסקת במוזיקה שחורה בגלגלצ, תוכנית שנקראה לימים "עסק שחור". בהמשך הגישו השניים תוכנית בשם "גיוועץ'" ברצועת "ביפ שואו", בשנותיו הראשונות של ערוץ ביפ ב-HOT.

ב-2007 הצטרף קוואמי לצוות מגזין המוזיקה של ערוץ 24 שהנחו רן לוי ודפנה לוסטיג.

בשנת 2022 השתתף בסרט התיעודי "עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון" של עמית איצקר.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בויאקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 מעט לאחר אותו שידור עם הביסטי בויז, הוזמנו קוואמי וטל ברמן על ידי להקת ההיפ הופ המצליחה באותם ימים שב"ק ס', להופיע יחד עם הלהקה. החל מאותו מופע, נוצר קשר אומנותי בין הלהקה לבין קוואמי, שבמהלכו הציע קוואמי את נמרוד רשף ("נימי נים") כסולן ללהקה, לאחר ששמע חומרים שלו והתרשם מהם לטובה.

ב-1998 הקים קוואמי ביחד עם רשף וקוטג' (אדם בכור, אשר שינה את שמו באופן רשמי לקוטג', והיה מוזיקאי לא מוכר באותה תקופה) את ההרכב "בויאקה" (בויאקה- צליל הדריכה של האקדח בעגת ההיפ הופ). ההרכב היה בולט ומוביל בסצנת ההיפ הופ הישראלית, אך מחוץ לה זכה להצלחה פושרת יחסית. ב-2001 השלישייה הוציאה את האלבום "בויאקה" דרך חברת התקליטים פונוקול. האלבום התאפיין בשירי היפ הופ המשלבים הומור. האלבום לא הצליח מסחרית והלהקה התפרקה ב-2002. מאוחר יותר נטען על ידי חברי הלהקה שאי ההצלחה נבעה מכך שהקדימו את זמנם מוזיקלית, למשל בשיר "מסיבויאקה" שבו שילבו במנגינה צלילים של בוזוקי, שהוא כלי נגינה ים תיכוני. היפ הופ המשלב מוזיקה מזרחית ומוזיקה ים-תיכונית, הפך לז'אנר פופולרי שנתיים אחר כך ב-2004 בזכות ההרכב חיילי הנקמה וסאבלימינל.

כולם יודעים את התשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 החל קוואמי להקליט את אלבומו הראשון, ועל כן פרש מהתוכנית "עסק שחור", בטענה שאינו מוכן להשמיע את עצמו. בתקופת עבודתו על האלבום, השתתף והתארח בפרויקטים רבים של סצנת ההיפ הופ המקומית, כגון סגול 59, שבק ס', מומי לוי, השבט, כלא 6 ועוד. "כולם יודעים את התשובות", בהפקתו של מומי לוי, יצא בשנת 2005 תחת הלייבל "בי. אן. אי" (B.N.E) וזכה לביקורות טובות. את עטיפת האלבום עיצב יותם טרוים, חברו של קוואמי מלהקת "גרישה". באלבום התארחו קוטג', מומי לוי, רמי פורטיס ותאמר נאפר. קוואמי החל לאגד סביבו מוזיקאים על מנת שיופיעו עמו כנגנים בהופעה כדי לבצע את שירי האלבום. הוא אסף את איליה שנברגר (גיטרה בס), עידו בלאושטיין (תופים), אדם שפלן (גיטרה חשמלית), נמרוד טלמון (קלידים, שהצטרף ללהקה יותר מאוחר) ודי ג'יי אלארם. החבורה התגבשה ללהקה בשם "קוואמי והחלבה סטאן ווייבז" או בקיצור "קוואמי והחלבות".

מלחמת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה של הופעות, התכנסה להקת "קוואמי והחלבות" לתקופת חזרות והקלטות. התוצאה של ההקלטות היא האלבום "מלחמת פופ", שיצא בשנת 2007 בחברת הד ארצי, וזכה לשבחים רבים מפי המבקרים המוזיקליים. האלבום הציג היפ הופ בשילוב עם ג'אז, בלוז, פאנק, רית'ם אנד בלוז, קברט ועוד. באלבום טקסטים מחאתיים כלפי מלחמת לבנון השנייה, תרבות הפופ וכן תיאורים בוטים של מין ודיכאון. באלבום התארחו רמי פורטיס, יואב קוטנר, קוטג', קאשי, מיקי שביב, שחר סוויסה ומאנקי סאן אוף דה דאנקי.

זרים במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2010 יצא אלבומו השלישי של קוואמי, "זרים במאה ה-21", גם הוא בשיתוף עם להקת "החלבות". לאלבום קדמו שני סינגלים בהפקתו של רמי פורטיס: "יום ראשון" ו"תסחטי אותי". את השיר השני כתבו קוואמי ופורטיס במשותף, ופורטיס השתתף בו בשירה ואף הוזכר במילותיו של השיר "ברדיו מנגנים שירים של פורטיס".^[1]

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 בהיותו בלהקת בויאקה הזמינו שב"ק ס' את קוואמי להשתתף בשירם "מלחמת מיקרופון הזהב" שיצא באלבומם "כנען 2000"

ב-2001 קצת לאחר הוצאת האלבום הראשון של בויאקה הוזמן קוואמי על ידי מוקי להשתתף בשירו "זמן שנקום" שיצא באלבומו "שמע ישראל".

במהלך 2006 קוואמי מתארח כראפר בהופעות של המידנייט פיקוקס, סגול 59, תאמר נפאר וד.א.ם, אורי שוחט, הדג נחש ומאנקי סאן אוף א דאנקי.

ב-2008 הופיע קוואמי בפסטיבל האלטרנטיבי "חוצמזה 2" כאורח של להקת Midnight Peacocks. מבקר המוזיקה בן שלו סימן את ההופעה כ"הברקה".^[2]

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסק שחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עסק שחור

לאחר שחרורו של קוואמי מגלי צה"ל, הצטרף ללירון תאני בהנחיית התוכנית עסק שחור בשנת 1996. בשנת 2000 עזב קוואמי את התוכנית על מנת להקדיש זמן לפרויקט בויאקה, וחזר לאחר מספר חודשים. ב-2003 עזב שוב על מנת לעבוד על אלבום הסולו שלו, והוחלף על ידי גורי אלפי.

"הקצה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הקצה" הייתה תוכנית רדיו בגלגלצ המוקדשת למוזיקה אלטרנטיבית. התוכנית החלה לשדר בחודש ינואר 1999. התוכנית נערכה על ידי נדב רביד (שגם שידר), קוואמי ואבירם בוכריס. בוכריס עזב לאחר זמן קצר. לאחר קצת יותר משנה עזב גם נדב רביד, והנחיית התוכנית עברה לקוואמי. התוכנית צברה פופולריות רבה כבמה מרכזית למוזיקת האינדי הישראלית. בעקבות השתלבותו של קוואמי בתעשיית המוזיקה הישראלית, צומצמו ימי השידור של התוכנית על ידי גלגלצ ליום אחד בשבוע בלבד, וכן נאסר עליו לסקר מוזיקת אינדי ישראלית בתחנה.^[3] בעקבות כך עלתה עצומה באינטרנט על ידי מעריצי התוכנית על מנת להחזיר את התוכנית למתכונתה הקודמת. לאור התמיכה ולאחר חילופי תפקידים בגלגלצ, הוחלט להחזיר את התוכנית לשני ימי שידור, ונדב רביד חזר לצוות ההגשה.^[4] תוכנית הקצה במתכונתה הזו בגלגלצ, בוטלה סופית בסוף 2011.

"הקצה" כתחנת רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הקצה (תחנת רדיו)

בחודש אפריל 2012 עלתה לאוויר "הקצה" כתחנת רדיו אינטרנטית, בתחילה במתכונת בה שידרו שבעה שדרנים: קוואמי, נדב רביד, לאון פלדמן, יואב קוטנר, אמיר אגוזי, עפרי גופר ויוני שרוני. כל אחד מהם שידר באופן קבוע ביום אחד בשבוע. במהלך השנים התרחב לוח השידורים ומספר השדרנים בתחנה הלך וגדל.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוועץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוועץ' הייתה תוכנית סאטירה והיפ-הופ שעד מהרה הפכה בעיקר לסאטירה שהתחילה לשדר בשנת 2001 בערוץ ביפ ואירחה אצלה מידי שבוע ראפרים ישראלים שרובם קיבלו בתוכנית חשיפה טלוויזיונית ראשונה. התוכנית נמשכה שתי עונות ובתוכנית הסיום השתתפו מיטב הראפרים שפעלו אז בארץ בשביל לשיר שיר סיום שנקרא "השירוברוז".

כוכבת הצד של התוכנית, "הבובה תום" כיכבה לימים בקליפ של שירו של קוואמי "ימים שחורים".

מוטיבים בולטים בשיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי עוסק בסוגיות פוליטיות בכמה מיצירותיו, וכן מביע עמדות שמאלניות ואנטי מלחמתיות.

בשיר "הכל פה זה קומבינה" עם קוטג' ורמי פורטיס, מתוך "כולם יודעים את התשובות" נאמר: "הוי חקירות הוי למה הם עושים לך בעיות הוי, חבל לכולם על הזמן, גם ככה אתה תצא מזה חלק כמו שומן כמו תמיד, סחבק לא מפסיד" - הכוונה היא בעיקר לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שנחקר בפרשיות שחיתות רבות; וכן לבנימין נתניהו, שנתפס בציבור כנהנתן וכמנותק מהעם. אך לא רק אליהם באופן אישי, וכך נותר הטקסט רלוונטי גם כיום.
בשיר "כשאלוהים אמר בכיף" מתוך "כולם יודעים את התשובות" מביע קוואמי כעס על כך שלדעתו מנהיגים משני הצדדים בסכסוך הציוני-ערבי משתמשים בטיעונים שקשה לסתור אותם כמו "רצון האל", כדי לצאת למאבק שהם מרוויחים ממנו באופן אישי. וכן, בשיר יש התרעמות כלפי המצב שבו אין מספיק ביקורת על התנהלות הצבא והממשלה, וכן קיימת על כך צנזורה - "אני מאמין אני מאמין באמונה שלמה, שמנהיגים מכל צד מרוויחים כשהם אומרים שמלחמה הוא לטובת האומה. נכון ילדים? אם האיש אמר אז כנראה הוא צודק, בואו נסתום את הג'ורה מהר למי שמפקפק".
בשיר "נולד למות" מתוך "מלחמת פופ" נאמר: "כן, ככה מחנכים אותנו. אתם מתים עלינו, הא? טעות - זה אנחנו שמתים עליכם. כי לי פק-פק-פקעה הסבלנות, אין לכם ביצים לשבור ת'אלימות" - הטקסט מתייחס לכך שהסכסוך הישראלי-ציוני נראה אין סופי, מעגל האלימות נמשך דורות רבים, והצדדים לא מגלים סובלנות ואומץ כדי לעצור אותו.
בשיר "זה לא קל" מתוך "מלחמת פופ" מדבר קוואמי על בלבול הזהויות בין שמאלנים לימנים, שכן הקווים כיום פחות ברורים: "היום זה לא קל כבר להיות ימני, ולחשוב שפינוי זה דבר חולני, שאלימות רק מביאה עוד אלימות, שתהיה לך סיבה להתנגדות, שזו פשוט בושה להשתמש באלות בסוסים סולמות לפנות אנשים, שמכות זה דבר לא אנושי, בקיצור זה מייסר פתאום להיות שמאלני".

מדע בדיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי נחשב למעריץ גדול של ספרי וסרטי מדע בדיוני ומביע זאת ביצירותיו. למשל, המלודיה בשיר "ימים שחורים" מתוך האלבום "כולם יודעים את התשובות", היא פרפרזה של נעימת "Imperial March" מתוך הסרט "מלחמת הכוכבים". עוד דוגמה לכך היא השיר "מדע בדיוני" מתוך האלבום "מלחמת פופ" שמוקדש כולו לסדרות וסרטי מדע בדיוני ידועים. התייחסותו של קוואמי למדע בדיוני נובעת לטענתו מכך שהוא עצמו מרגיש כמעין "חיזר" בחיים המודרניים ותחושה של חוסר שייכות. אלבומו "מלחמת פופ" מביע על כוונתו בעצם להפסיק ולנסות להשתלב בחברה.

סרקסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי משתמש בסרקסטיות כמעט בכל שיריו והיא מאפיין מרכזי ביצירתו. למשל בשיר "ימים שחורים" מתוך "כולם יודעים את התשובות": "אני בוחר בימין בוחר בשמאל בהתאם למה שפופולרי ויביא לי חברים, לזה אני קורא חיים טובים!"- הרי הוא לא מאמין שאלו הם ה"החיים הטובים"; אך אלו שיקולים מציאותיים שעומדים בפני אנשים מסוימים כשהם ניגשים להצביע או להביע עמדה פוליטית, והוא מצר על כך.

דיכאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת התייחסות לדיכאון ובדידות במספר שירים של קוואמי. ההתייחסות הבולטת היא בשיר שנקרא "דיכאון" מתוך "מלחמת פופ" בו קוואמי שר בקצב בלוז האופייני לשירי דיכאון וכן משלב בשיר בהדרגה מקצב של ראפ. בשיר קוואמי מתייחס לכך שאינו מסוגל למצוא אושר בחייו האישיים, וכן דברים מסוימים בחברה ובמדינה גורמים לו לחוש תסכול ודיכאון. אזכור נוסף לבדידות קיים בשיר "חופשי חופשי" מתוך "מלחמת פופ" :"כמה יכול האדם לבדו".

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי אוהב מוזיקה והיא מהווה מרכיב חשוב בחייו. אזכור בולט לאהבתו למוזיקה הוא בשיר "מאבד את הקצה", מהאלבום "מלחמת פופ". בשיר הוא מתייחס לאירועים ידועים במוזיקה הישראלית אליהם, כביכול, הוא מקשר את עצמו. בסוף השיר הוא מתייחס לעובדה שבזכות האינטרנט והתקשורת ההתעסקות במוזיקה איבדה מהפן האישי שלה, אך את החיבור שלו למוזיקה לא ניתן לפרק. השיר הוא למעשה גרסה אישית של קוואמי לשיר I'm Loosing My Edge של LCD Soundsystem.^[5] התייחסות נוספת לאהבתו למוזיקה היא בשיר "חופשי חופשי" מתוך "מלחמת פופ". בשיר מאזכר קוואמי אמנים רבים שהוא מעריך כגון מיסי אליוט, א טרייב קולד קווסט, אריקה באדו ועוד, אך האזכור מובלע ולא מפורש.

פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוואמי מתייחס בכמה משיריו לפופ והתרבות הפופולרית. האזכור הבולט לכך הוא בשיר "מלחמת פופ": "עזוב אותך עזוב אותך, ההיפ הופ יהרוג אותך. קבל את זה ונו תפסיק ללכת עם הראש בקיר. אתה לא בן אדם אתה ממיר. בסך הכל אתה ממלא פה זמן אוויר". הטקסט מתייחס לכך שההעדפה של מרבית האנשים החיים בחברה מודרנית היא לא להתעמק ולהעשיר את עצמם, אלא להעדיף שטחיות וסיפוקים מהירים. בשיר "הכל פה זה קומבינה" מתוך "כולם יודעים את התשובות" מדובר על תרבות הצריכה והתאגידים הכוחניים, שצוברים הון רב על חשבון התמימות והפחדים של האדם הפשוט. פורטיס: "מסלולים משתלמים הא? בתחת משתלמים! מסלול ישיר ממני אליכם אל הכיסים. כסף כסף כסף, שורף לי את קצה היד".