אייקן-דו זנרין-ג'י
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מקדש בודהיסטי  |
| מיקום |
סקיו-קו |
| מדינה |
יפן |
| מייסדים |
Shinshō, Yōkan |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–853 |
| תאריך פתיחה רשמי |
853 |
| קואורדינטות | 35°00′52″N 135°47′43″E / 35.014525°N 135.79529167°E |
| http://www.eikando.or.jp/English/index_eng.html האתר הרשמי | |
  | |
אייקן-דו זנרינג'י (ביפנית: 永観堂禅林寺) הוא המקדש הראשון של הענף סייזאן של הפלג הבודהיסטי "ג'ודו-שו" ("ארץ טהורה") ביפן. הוא נמצא באייקנדו ברובע סקיו-קו במזרח העיר קיוטו. הוא הוקם על ידי שינשו, תלמיד של קוקאי. האתר מפורסם בשינוי צבעי העלים בעונת השלכת ("מומיג'יגארי") ובתאורותיו המיוחדות בערבי הסתיו. בעבר שימש כמרכז ללימודים.
השמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש ידוע בעיקר בשם אייקן-דו (永観堂) "מראה של אולם הנצח","האולם של יוקאן" או "זנרי-ג'י" (禅林寺) (מקדש בחורשה של רוגע). קיימים גם שני שמות נוספים:שויו-ראיגו-סאן (聖衆来迎山) שמשמעותו היא "ההר שחוצים אותו בדרך לקדושים", ומוריוסו-אין (無量寿院) שמובנו הוא "מקדש המזל הבלתי מוגבל").
המקדש, השייך בזמננו לכת ג'ודו של הבהודיזם היפני, נמצא מצפון למתחם הקדוש נאנזנג'י. בשטח המשתייך למקדש נמצאים בניינים רבים וגן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הייאן (1185-710), בסביבות שנת 853 אציל בשם פוג'יווארה נו סקיו, מחצר הקיסר, מכר או אולי תרם וילה (יאשיקי) שלו לנזיר שינשו, שהתכוון להפוך אותה למקדש של ג'וצי ניוראי או חמש בודהות החוכמה. באותו זמן בניית מקדשים בקיוטו הייתה אסורה, כך שרק כעבור עשר שנים, באישור הקיסר סייווה הוקם המקדש שקיבל את השם "זנרינג'י" (מקדש בחורשה של רוגע). תחילה היה זנרינג'י בבעלות הכת שינגון וכוהן הדת הראשי שלו היה תלמיד של קובו דאישי, מייסד הכת.
במאה ה-11 בראש המקדש עמד כהן דת שביעי בשם אייקן או יוקאן. על אייקן מספרים שהתחנך במספר מקדשים בעיר נארה והיה חסיד אדוק של אמיטאבהה בודהה ("בודהה של האור הנצחי").בשנת 1072 הוא הקים "יאקואו-אין" שבו הוגש סיוע לדלי העם ולחולים. הוא הנהיג את המנהג הסיני ניאנפו (ביפנית, ננבוצו) וטיפח אותו בקרב הנזירים והמאמינים.
המקדש זנרין-ג'י היה מפורסם בפסלו הבלתי שגרתי של אמידה בודהה. פסל זה (ביפנית "מיקָאֵרי אמידה") הציג את בודהה מפנה את מבטו הצידה, מעל כתפו, ולא קדימה. אומרים שיום אחד בשנת 1082, כשלאייקן מלאו 50 שנה, יחד עם כמה נזירים, ביצע פולחן של הליכה סחור סחור מסביב לפסל של אמידה בודהה תוך כדי דקלום סוטרות. לפתע פתאום הפסל של בודהה קם לתחייה וירד מעל הבימה שלו. אייקן, נדהם, עצר את הפולחן. הפסל הביט בו מעל הכתף ואמר לו "אייקן, אתה איטי". מאז, לפי האגדה, הפסל נשאר עם המבט באותה תנוחה. לפי גרסאות אחרות של אותה אגדה, בודהה הצטרף לריקוד הטקסי של הנזירים. המקדש קיבל בהמשך את שמו של אייקן, ונקרא מאז אייקן-דו ("האולם של אייקן").
במאה ה-13, ג'והן, (1224-1166), הנזיר השנים עשר שניהל את המקדש עזב את הכת שינגון והצטרף לכת ג'ודו-שו. עשה זאת לאחר שהתחנך אצל מייסדה של אותה כת, הונן, שהמאוזולאום שלו נמצא לא רחוק מאייקן-דו, על יד המקדש צ'יונין. יורשו של ג'והן לתפקיד הנזיר הראשי היה שוקו (1247-1177) והבא אחריו - שון, שהעביר את המקדש באופן רשמי לידי הכת ג'ודו-שו.
המתחם ומרכיביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם המקדש זנרין-ג'י שוכן ב"הרי המזרח" של קיוטו ("היגאשיאמה") ומרכיביו, בניינים מחוברים בפרוזדורי עץ וגרמי מדרגות, מפוזרים ברמות גובה שונות, לאורך מרגלות הגבעה.
- השער הראשי - "קוראי מון" (高麗門) קרוי לפי הממלכה הקוראנית "גוגוריאו" (ביפנית - קוראי). המבנה הנוכחי נבנה בתקופת בקומאצו או תקופת אדו המאוחרת (של השוגונות טוקוגאווה המאוחרת) באמצע המאה ה-19
- השער הפנימי - "יאקוי-מון"(薬医門), הוא שירד יחד עם השער הראשי, משערי המבצר שהקיף את הוילה המקורית מימי הביניים, לפני שהפכה למקדש. יש סבורים כי מיקומם וסגנונם האדריכלי מהולמים את המקור הזה. המבנה הנוכחי הוקם בסביבות שנת 1744.
- מיידו, הכולל את אולם הונן או גואה דו ואת אולם אמידה-דו.
- גואֶה-דו (御影堂)- אולם המייסד - מוקדש להונן, מייסד הכת הבודהיסטית ג'ודו-שו. המבנה הושלם בשנת 1912 והוא יותר גדול מ"אמידה -דו"
- אמידה-דו (阿弥陀堂) או "אולם אמידה" מאכסן את מושא הפולחן העיקרי - פסלו המפורסם של בודהה אמידה, עם פניו הצידה.
האולם שוכן גבוה יותר לעומת אולם המייסד. בגרסתו הנוכחית קיים מהתחלת המאה ה-17.
- שאקאדו - האולם של בודהה ההיסטורי -מתאפיין בדלתות הזזה מצוירות (פוסומה) וסמוך אליו ישנו גן סלעים קטן.
- בריכת הוג'ו והגן שמסביבה הנחצה על ידי נחלים. באמצע הבריכה נמצא אי ועליו מקדש קטן.
הוג'ו (方丈 ) נקרא גם חדר הכהנים הראשיים זן. החדר עצמו הוא בסגנון זן. תוכנן לפי המסורת בפקודת הקיסר גו-קאשיוואבארה (1526- סביבות 1500), אך נבנה רק בתקופת אדו.
במחצית השנייה של חודש נובמבר המקדש אייקן-דו מואר בערבים על ידי תאורה מיוחדת.
אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לפסל של אמידה בודהה, המוכר החל משנת 1999 כנכס תרבותי חשוב על ידי הממשלה היפנית, במקדש אייקן-דו זנרין-ג'י, וביתר דיוק בפגודה טהוטו נמצאים אוצרות תרבות נוספים: ציורים בנושאים בודהיסטים, לרבות תמונות של בודהה שונות - "אמידה בודהה", שקיאמוני, "יאקושי ניוראי" (בייסאג'יאגורו) ו"פארינירוובאנה". כמו כן מאוכסנים במקדש ציורים מאת קאנו מוטונובו, טוסה מיצונובו והאסגאווה טוהאקו.
פסל אמידה בודהה -שגובהו 77 ס"מ. למרות שזמן רב היו סבורים כי הוא נוצר בתקופת קמקורה (1333-1185), בימינו, מייחסים את יצירתו לתקופה מעט יותר מוקדמת - במאה ה-12- בתקופת הייאן. מסקנה זו היא תוצאה של מחקרים שהשוו אותו עם הפסלים ממחוז סצ'ואן מתקופת שושלת סונג. (1279-960)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אייקן-דו זנרין-ג'י (ביפנית)- אתר האינטרנט הרשמי של אייקן-דו זנרין-ג'י (באנגלית)
- תמונות על מקדש אייקן-דו
| בקרת זהויות |
|
|---|