איכה ישבה חבצלת השרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איכה ישבה חבצלת השרון

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. וְדָמַם רוֹן מִפִּי נוֹשְׂאֵי אָרוֹן. וְנָעוּ מִמִּשְׁמְרוֹתָם כֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. כְּנִמְסַר הַבַּיִת בִּמְסָרְבֵי מָרוֹן:

בָּכוֹ תִבְכֶּה מְחֻמֶּשֶׁת סְפָרִים. כְּנֶהֱרַג כֹּהֵן וְנָבִיא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל דָּמוֹ נִשְׁחֲטוּ פְּרָחִים כִּצְפִירִים. וְנָדוּ כְּצִפֳּרִים. כֹּהֲנֵי צִפּוֹרִים:

גָּלְתָה מֵאַרְצָהּ כַּלָּה מְקֻשָּׁטָה. בַּעֲוֹן מַעְשְׂרוֹת וּשְׁמִטָּה. וּבְאַרְבַּעַת שְׁפָטִים הֻשְׁפָּטָה. וּמֵעֶדְיָהּ הֻפְשָׁטָה. מִשְׁמֶרֶת מִפְשָׁטָה:

דַּרְכֵי הֵיכָל דָּמְמוּ כְּנִפְרַץ כָּתְלוֹ. וְהַמְּעִיל כְּנִקְרַע פְּתִילוֹ. הוּרַד וְהֻתַּךְ וְהֻשְׁפַּל מִתִּלּוֹ. וְנָע מִשְּׁתִילוֹ. כֹּהֵן עַיְתָה לוֹ:

הָיוּ אוֹיְבִים מַלְעִיבִים בְּלוֹחֲמֵי לֶחֶם. כְּבִטְּלוּ הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לֶחֶם. וְהֻרְעֲבוּ וְהֻצְמְאוּ מִמַּיִם וּמִלֶּחֶם. כְּבֻטְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. מִבֵּית לֶחֶם:

וַיֵּצֵא הֲדַר אוֹם בַּכֶּסֶף נֶחְפָּת. וּתְמוּרוֹ אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ חֻפָּת. וְנֵרוֹת נִכְבּוּ וּמְנוֹרָה נִכְפָּת. כְּפָשְׁעוּ בְּלֶחֶם וּפַת. נִלְכְּדָה יוֹדְפַת:

זָכְרָה זְמַן אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הֵשִׁיבוּ. וְעַתָּה עֲנוֹת אָמֵן לֹא אָבוּ. לַעֲנָה וָרוֹשׁ שֻׂבְּעוּ וְרָווּ. וְהֻקְצוּ וְהֻלְעֲבוּ. כֹּהֲנֵי עַיְלְבוּ:

חֵטְא חָטְאָה וְאָמְרָה לָאֱלִיל "זֶה אֵל". וְהִלְעִיגָה וְתִעְתְּעָה בְּחוֹזֵי אֵל. עֲבוּר כֵּן הֻקְנְאָה בְּמַרְגִּיזֵי אֵל. וַיֵּצֵא מִמְּעוֹן אֵל. כְּפַר עֻזִּיאֵל:

טֻמְאָתָהּ הֶחֱנִיפָה תֵבֵל. וְנַעֲלָה רַב הַחוֹבֵל. וַעֲנַן אֲבַק רַגְלָיו כְּאָבֵל. וְאֵין מִתְכַּרְבֵּל. בְּכֹהֲנֵי אַרְבֵּל:

יָדוֹ פָּרַשֹ צָר בְּבֵית זְבוּל. כִּי כְלָיָה חֻיַּבְתִּי כְּדוֹר הַמַּבּוּל. כִּסְאוֹ הֵשִׁית לְחִבּוּל וְנִבּוּל. וַיֵּצֵא בְּכֶבֶל כָּבוּל. כֹּהֵן כָּבוּל:

כָּל עַמָּהּ קוֹנְנוּ קִינָה. כִּי הִכְעִיסוּ לְאֵל קַנָּא. כְּגוֹי נָבָל אוֹתָם קִנָּא. וְנָדְדָה מִקִּנָּהּ. מִשְׁמֶרֶת אֶלְקָנָה:

לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת. וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפַּת. וּבְחִזּוּק מוּסָר הֻרְפָּת. וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת. כֹּהֵן צְפָת:

מִמָּרוֹם הִשְׁמִיעַ נִלְאֵיתִי טְעוֹן. וְהִכַּנִי בְּעִוָּרוֹן וּבְשִׁגָּעוֹן. וּפָקַד עָלַי עֲוֹן נוֹב וְגִבְעוֹן. וְנָעָה מִמָּעוֹן. מִשְׁמֶרֶת בֵּית[1] כֹּהֵן מְעוֹן:

נִשְׂקַד עֹל עָוֹן וְנִכְאַב. כְּהוּשַׁבְתִּי אֲנוּנָה מִבְּלִי אָב. וְדוֹמַמְתִּי מִלְּצַפְצֵף בְּמִנִּים וְעֻגָב. וְנָשְׂאָה עָלַי קִינָה מִשְׁמֶרֶת יֶשֶׁבְאָב:

סִלָּה אַבִּירַי מוֹרֵי הוֹרָיָה. וְלֹא נִזְכַּר לִי עֲקֵדַת מוֹרִיָּה. וּמֵרֹב מֶרֶד וּמֶרְיָה. הֻצְּגָה עֵרוֹם וְעֶרְיָה מִשְׁמֶרֶת מַעַרְיָה:

עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים וְהֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית. וְהֵרִיקוּ עָלַי חֶרֶב וַחֲנִית. וְהִרְבֵּיתִי צוֹמוֹת וְתַעֲנִית. וּמִצּוּרַת תָּכְנִית יָצְאָה יְוָנִית:

פֵּרְשָׂה וְאֵין יָד שׁוֹלֵחַ. כִּי לֹא הֶאֱמִינָה בְּהַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ. וְהֻשְׁבְּתָה בְּרִית מֶלַח. וְאֵין שֶׁמֶן מְמֻלָּח בְּרֹאשׁ מַמְלָח:

צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי פִיהוּ מָרַת. וְעָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ הֻעֲרָת. וּתְמוּר עָזִּי וְזִמְרָת קִינִים עָלֶיהָ נֶחֱרַת. וּבְקַצְוֵי אֶרֶץ נִזְרָת מִשְׁמֶרֶת נָצְרַת:

קָרָאתִי לְצוּרִי וְקוֹלִי לֹא עָרַב. וְקוֹנַנְתִּי בְּיַעַר בַּעֲרָב. וְכָבָה נֵר הַדּוֹלֵק בַּמַּעֲרָב. וְרֵיחַ לֹא עָרַב מֵאַכְלָה עֲרָב:

רְאֵה כִּי הֻסְעַרְתִּי כָּאֳנִיָּה. בְּתַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה. וּקְהָלִי כַּצֹּאן לַטֶּבַח מְנוּיָה. וְנָעָה מֵחֲנוּיָה מִגְדַּל נוּנְיָה:

שָׁמְעוּ כִּי יָצָאתִי בַּשִּׁבְיָה. וְנִשְׂרְפָה דַּת מָרוֹם שְׁבוּיָה. וְהוּשַׁתִּי לְשַׁמָּה וְעִרְבּוּבְיָה. וּמֵהֶסְתֵּר חֲבוּיָה נָדָה בֵּית חוֹבִיָּה:

שָׁמְעוּ כִּי נִזְהַמְתִּי בְּצַחֲנָה. וְסָתַם מֶנִּי תְּחִנָּה. וְלֹא נָתַן לִי רַחֲמִים וַחֲנִינָה. וּמִקִּרְיַת חָנָה נָעָה כְּפַר יוּחֲנָה:

תָּבֹא רָעַת שָׂמוּנִי הַדָּמִין. וְשָׁתוּ שְׁעָרַי שׁוֹמֵמִין. וְהֵשִׁיב אָחוֹר יָמִין. וּבַעֲוֹן צְלָמִין נָעָה גִּנְּתוֹן צַלְמִין:

תָּבֹא תַּמְרִיחַ וְחָשְׁכִּי תַּזְרִיחַ. וְכַדֶּשֶׁא עַצְמוֹתֵינוּ תַּפְרִיחַ. וְרֵיחַ נִיחוֹחֵנוּ כְּקֶדֶם תָּרִיחַ. וּמִשֻּׁלְחָנְךָ תַּאֲרִיחַ שׁוּלֵי חֲמַת אָרִיחַ:

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן היא קינה מאת רבי אלעזר הקליר. האשכנזים נוהגים לאומרה בתשעה באב לאחר תפילת שחרית.

הקינה בנויה מעשרים וארבעה בתים כאשר כל בית מזכיר את המקום בגליל אליו גלתה אחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה. שמות המשמרות והמקומות מבוסס על ברייתא בתלמוד הירושלמי מסכת תענית, ד' ח' ומקורות נוספים. כל בית בקינה מתחיל באחת מאותיות הא"ב לפי הסדר, ובאותה מילה שמתחיל בה הפסוק של אותה אות בפרק א' של מגילת איכה. כדי להתאים את 24 משמרות הכהונה ל-22 אותיות הא"ב הוכפלו בסוף הקינה הבתים המתחילים באותיות שי"ן ותי"ו.

המקורות זוהו על ידי חוקרים שונים והאחרונים שבהם שמואל קליין ומיכאל אבי-יונה. ה"ברייתא", המופיעה בירושלמי רק בחלקה, שוחזרה על ידי שמואל קליין בהתבסס (בין השאר) על קינה זו.

רשימת כינויי המשמרות בקינה ופירושיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם משפחת המשמר שם נוסף משמעות השמות על פי פירוש ב"קינות לתשעה באב" לקינתו של הקליר "איכה ישבה חבצלת השרון"[1] כאלגוריה לחטאיהם של הכהנים וישראל. המיקום המשוער בימינו של מגורי המשמר

[2]

יְהוֹיָרִיב מסרבי מרון מסרבים ומורדים ביושב מרום. מירון
יְדַעְיָה ציפורים ידע הקב"ה מחשבה רעה שבלבבם, והגלם. ציפורי
חָרִם מפשטה שמעלו בחרם, והנחית הקב"ה מכתו עליהם והופשטו מכל טוב. פסוטה
שְׂעֹרִים עיתה לו שעורים לשון - שערוריה, עיתה לו לשון - עיוות. אולי הכפר הלבנוני עייתא א-שעב הנמצא צפונית לבירנית, ויש המזהים אותו עם עילוט שבגליל התחתון[3].
מַלְכִּיָּה בית לחם על שם המלך מנשה שהעביר בנו למולך, והיה מבית לחם. בית לחם הגלילית
מִיָּמִן יודפת על שם שנתפתו אחר יצר הרע, השיב הקב"ה ימינו אחור. יודפת
הַקּוֹץ עיילבו הוקצו, הוכרתו. ובגללם הושמה הארץ לקוץ ודרדר. עיילבון
אֲבִיָּה עִידּו שלא אבו (רצו) לשמוע לתורת השם. כפר עוזיאל מזוהה עם שדה עמודים[4]
יֵשׁוּעַ נשדף שבעטיו נשרף ארון בית אלוקינו. ארבל
שְׁכַנְיָהוּ כבול שכנים רעים לקב"ה. כאבול
אֶלְיָשִׁיב קנה ששבו מאחורי האל. כפר כנא
יָקִים פַּשְׁחוּר שלא נשאה עיניה וצפתה למרום. צפת/ביריה
חֻפָּה בית מעון שהיו מחופים בשקר, מראים עצמם כשרים מבחוץ, ומבפנים מרמה. בית מעון (בצלע ההר מעל טבריה, שם קבר רבי עקיבא)
יֶשֶׁבְאָב חוצפית - שוחין שעמדה בחוצפה לפני הקב"ה, ולכן נשחתה. שיחין
בִּלְגָּה מִעַדְיָה ככתוב בספר ירמיהו[5]: "מַבְלִיגִיתִי, עֲלֵי יָגוֹן; עָלַי, לִבִּי דַוָּי" - לשון יגון. מע'אר
אִמֵּר יבנית כיוון שהתגאו לפני הקב"ה, מסרם בידי יוונים. חרבת יבנית בין ביריה לעמוקה, ויש מזהים אותו עם יבנאל
חֵזִיר ממלח משום שהפרו ברית מלח[6] - ברית הכהונה. כפר ממלח
הַפִּצֵּץ נצרת נפוץ - לשון פיזור. נצרת יש האומרים כי דבורייה
פְּתַחְיָה אכלה ערב כיוון שלא שקדו על פתחי בית המדרש, אכלום בני קידר (ערב). עראבה
יְחֶזְקֵאל מגדל נוניה כי החזיקו בעבודת אל נכר, לכן הגדיל עליהם את חרב היונה. מגדל אשר על שפת ים כנרת ועסקו בה בדיג. דג בארמית = נון
גָמוּל בית חוביה עשו מעשיהם בהיחבא, וגמלו רעה לנפשם. כוכב הירדן - כאוכב אל הווא
יָכִין כפר יוכנה שהכינו את עצמם לעבירה. דיר חנא שבצפון, ויש המזהים אותו עם כפר ענאן
דְּלָיָהוּ גנתון לא דלו עיניהם למרום, וגינו כלפי שמיא. תל צלמון
מַעַזְיָהוּ אריח כיוון שלא החזיקו בתורה ובעבודה שהם מעוזם של ישראל, נעשו כאורחים בין האומות. חמי טבריה (חמת אריח)


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קינות לתשעה באב זולצבאך, ה'תקצ"ד. על פי פירוש זה, שמו של כל משמר ניתן לו על שם העבירות שעבר ובגללן נענש.
  2. ^ נערך בעזרת (סיור בעקבות משמרות הכהונה) מאמרו של גיל ברנר מדריך טיולים, תושב הגליל, בעל חברת טיולים "גיל גליל". ואנציקולופדיה "ארץ ישראל ושכנותיה".
  3. ^ עדנה סופר, חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות
  4. ^ חירבת עמודים, באתר SYT
  5. ^ ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק י"ח.
  6. ^ ספר ויקרא, פרק ב', פסוק י"ג: "וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ, תַּקְרִיב מֶלַח".