לדלג לתוכן

אילונה אהרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילונה אהרון
בפתיחת תערוכה שלה יחד עם האמנית חגית שחל, "מבעד ליופי", אוצרת: אירית לוין, 2010.
בפתיחת תערוכה שלה יחד עם האמנית חגית שחל, "מבעד ליופי", אוצרת: אירית לוין, 2010.
בפתיחת תערוכה שלה יחד עם האמנית חגית שחל, "מבעד ליופי", אוצרת: אירית לוין, 2010.
לידה 9 באוקטובר 1936
תל אביב
פטירה 27 בדצמבר 2014 (בגיל 78)
תל אביב
לאום ישראלית
תחום יצירה אמנית קולאז', ציירת

אילונה אהרון (9 באוקטובר 193627 בדצמבר 2014) הייתה אמנית ישראלית.

אילונה אהרון נולדה בשנת 1936 בתל אביב, בת זקונים לרוז ולווסלי אהרון, מייסד תנועת הבונים ותנועת מכבי באנגליה. אביה שימש כמזכירו של חיים ויצמן, שהיה אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית והיה פעיל בארגון. הוא היה בין מקימי היישוב נווה שלום, יישוב משותף ליהודים וערבים. במלחמת העולם השנייה, כשהייתה בת חמש, הצטרף אביה לשורות הצבא הבריטי ופיקד על יחידה יהודית שלחמה בין היתר במצרים ובמלטה. אילונה נשלחה לקיבוץ בצפון, שם גדלה כילדת חוץ.

עם תום מלחמת העולם השנייה עקרה המשפחה לאנגליה, ואילונה נשלחה למנזר קתולי בבקינגהמשייר. במנזר למדה מוזיקה ונחשפה לראשונה לריקוד שיהפוך לחלק משמעותי בחייה. בארצות הברית עבד אביה כשליח ההגנה והתמחה בייבוא מטוסים, נשק וטייסים לישראל. אילונה נשלחה לפנימייה לא הרחק מלוס אנג'לס.

בלוס אנג'לס החלה אילונה לרקוד אצל המאסטר הרוסי, פנאייב, שטיפח ודחף אותה לכיוון הבלט הקלאסי המסורתי. המשפחה עברה לניו יורק ומשם, עם קום המדינה, עקרה לישראל. אילונה, שהייתה בעיצומם של לימודים אצל המורה לבלט דון פונזוורת, התעקשה להמשיך ולרקוד. לאחר אודישן מוצלח, היא נשלחה ללונדון לרקוד ברויאל בלט בסדלרס וולס, שם למדה שש שנים ואף זכתה לתשומת לב מהכוהנת הגדולה מרגוט פונטיין.

היא חזרה לישראל ולימדה ריתמיקה ברחבי הארץ. אהרון ניסתה להשתלב בלהקת הבלט של האופרה אך עזבה. היא זכתה במלגה מטעם מרתה גרהם שהגיעה לישראל כדי לייסד את להקת בת שבע, אולם ויתרה על המשך קריירה בתחום המחול.

בשנת 1965 החלה אילונה אהרון ללמוד במכון "אבני" לאמנות. עם סיום לימודיה היא נסעה להשתלם בניו יורק וכשחזרה לישראל, לקחה שיעורים פרטיים אצל רפי לביא שהעריך ותמך ביצירתה. בשנת 1975 נבחרה לייצג את ישראל בתצוגת סרטי וידאו בפירנצה.

בשנות התשעים הבליחה אהרון כאמנית תנועה ואבסטרקט ומיוצרות הווידאו ארט הראשונות בישראל, כאשר ליאו קסטלי, השווה בין עבודתה ליצירותיו המוקדמות של אנדי וורהול והמליץ לעקוב אחריה.[1]

ללא כותרת, 1994, פוטוקולאז', 50X35 ס"מ

אילונה אהרון יצרה קולאז'ים במשך ארבעה עשורים, החל מראשית שנות השבעים. אהרון ממשיכה את מסורת הפוטו קולאז' של שלהי המאה ה-20 באירופה – רוסיה, גרמניה, צרפת – ומעניקה לה זוויות חדשות. ניתן לראות כי בקולאז'ים שילבה אהרון שתי אהבות עיקריות שלה: מחול ואמנות חזותית. הקולאז' היה עבור אהרון אמצעי לביטוי אינטימי, מעין מוזיקה קאמרית להבדיל מהתזמור המלא. בעבודות עשתה שימוש במקטעי גוף ובפרטי מציאות. אהרון, בשיטוטיה עם המצלמה הביתית, לכדה פריטים ופרטים מחיי היום-יום, ובהם שזרה ריתמוס ותנועה – בכל פעם מפרספקטיבה אחרת. אהרון שזרה בעבודותיה מספר ממדים: ריקוד, מוזיקה ואמנות פלסטית. מוקדי התרבות מהם ניזונה אהרון יונקים ממקורות שונים: התרבות הישראלית, המורשת האירופאית, אמנות הצילום ותחום תקשורת ההמונים האמריקאית.

  • 1950-56- בוגרת ה"רויאל בלט סלדרס ולס, לונדון" וחברת הלהקה.
  • 1962 - מלגת לימודים מה"ניו-יורק סיטי בלט", ניו-יורק ארצות הברית.
  • 1963 - לימודי בלט, פריז, צרפת.
  • 1965-67- לימודים במכון אבני לציור, יפו.
  • 1967-68 - מלגת לימודים מליגת הסטודנטים, ניו-יורק ארצות הברית.
  • 1969-71 - לימודים אצל האמן רפי לביא.
ללא כותרת, שנות התשעים, פוטוקולאז', 50X35 ס"מ
  • 1962 - מלגת לימודים סיטי בלט, ניו-יורק
  • 1967 - מלגת לימודים, Art Students League of New York, ארצות-הברית.

תערוכות יחיד נבחרות

ללא כותרת, 1994, קולאז', 50X35 ס"מ

תערוכות קבוצתיות נבחרות

  • 1971 - "פנים חדשות" בית האמנים, תל אביב.
  • 1972 - גלריה שרה גילת, ירושלים.
  • 1973 - גלריה ישראליס, תל אביב.
  • 1974 - "תערוכת האביב", בית האמנים, ירושלים.
  • 1975 - נבחרה לייצג את ישראל בתצוגת סרטי וידאו בפירנצה.
  • 1976 - "שבעה אמנים" גלריה הקיבוץ, תל אביב.
  • 1986 - גלריה אנתיאה, תל אביב.
  • 1989 - גלריה הקיבוץ, תל אביב.
  • 1992 - "מאוסף איילה זקס-אברמוב" מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר: יגאל צלמונה.
  • 1994 - "תערוכה לרגל ארט-פוקוס" גלריה הוראס ריכטר, תל אביב.
  • 1996 - "אמנים שולחים שלום" מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב. אוצר: דורון פולק.
  • 1997 - "מיניאטורה" גוביו, איטליה. אוצר: דורון פולק.
  • 2007 - "Obsession" גלריה ד.ש. דנון, תל אביב. אוצרות: אירית לוין, דליה דנון.
  • 2007 - "אייבי נתן איש השלום" גלריה הסדנה לאמנות, יבנה.
  • 2007 - "Obsession" גלריה ד.ש. דנון, תל אביב. אוצרות: אירית לוין, דליה דנון.
  • 2008 - "Inside Israel" חרבין, סין.
  • 2009 - גלריה Memoire de L'Avenir פריז, צרפת.
  • 2009 - "שתי וערב" מוזיאון אשדוד לאמנות.
  • 2009 - הביאנלה השנייה לאמנות עכשווית הרצליה-מגזין פיקניק.
  • 2009 - "למראית עין" גלריה הסדנה לאמנות, יבנה.
  • 2012 - "Not For Sale" מהאוסף של עודד שתיל, מרכז ההנצחה, טבעון. אוצרת: טלי כהן גרבוז.
  • 2013 - "וריאציות על ריקוד" גלריה הסדנה לאמנות, יבנה. אוצרת: אירית לוין (קטלוג).
  • 2016 - אילונה אהרון "שנה לזכרה", אמנות, עיצוב, ומחול: קיר אמן - מקום לאמנות בקריית המלאכה, מיצב וסרט- מכון המים גבעתיים, מחוות אמנים - בית האמנים תל אביב. אוצרת: אירית לוין
  • 2017 - "בעקבות...," בית האמנים תל אביב. אוצרות: אריה ברקוביץ, אירית לוין.
  • 2018 - "היה פעם אני" תערוכת מחווה לרות בונדי, זוזו גלריה להנעה תרבותית, תל אביב. אוצרת: רותם ריטוב.
  • 2019 - ”על שיער ורחצה/וריאציות“, בית האמנים תל אביב. אוצרות: אירית לוין, אריה ברקוביץ.
  • 2020 - "ציפור / וריאציות", גלריה מכון המים, גבעתיים. אוצרת: אירית לוין.
  • 2022 - "על שתיים, על ארבע", בית האמנים תל אביב. אוצרת: אירית לוין.
  • 2022 - "אפורה כל שיטה, רק עץ החיים ירוק לעד", מוזיאון ת"א. אוצר: דורון רבינא.
  • 2022 - "לחם ושושנים", גלריה מאיה תל אביב.
  • 2024 - "לחם ושושנים", גלריה מאיה תל אביב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מרב יודילוביץ', מפרקת את הצורה, באתר ynet, 4 בספטמבר 2006.