איליה פונומריוב

איליה פונומריוב
לידה	6 באוגוסט 1975 (בן 48); מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מדינה	רוסיה, ברית המועצות, אוקראינה
השכלה	Russian State Social University (2011)
מעסיק	שלומברגר, יוקוס
תפקיד	חבר הדומה הממלכתית (24 בדצמבר 2007–5 באוקטובר 2016)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית, Green Alliance–The People's Party, רוסיה הוגנת, Social Democrats of Russia, Left Front
	האתר הרשמי

איליה ולדימירוביץ' פונומריוב (ברוסית: Илья́ Влади́мирович Пономарёв, באוקראינית: Ілля Володимирович Пономарьов; נולד ב־6 באוגוסט 1975 במוסקבה) הוא מדינאי אוקראיני-רוסי, חבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית בשנים 2007–2016. היה חבר הפרלמנט היחיד ברוסיה שהצביע נגד החוק נגד תעמולה הומוסקסואלית ונגד סיפוח קרים על ידי רוסיה. בשנת 2015, בעודו בארצות הברית, הואשם על ידי הרשויות ברוסיה במעילה. בשנת 2016, הפרלמנט הרוסי נישל ממנו את החסינות הפרלמנטרית והוא גלה לאוקראינה. ב־2019 נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו העניק לו אזרחות אוקראינית.

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022, הוא הצטרף לכוחות ההגנה הטריטוריאלית בקייב. הוא פעל להקים ערוץ טלוויזיה ברוסית בשם ״בוקר פברואר״ המיועד להסביר את עמדת האופוזיציה הרוסית. לאחר ההתנקשות בדריה דוגינה, טען כי ההתנקשות בוצעה על ידי הצבא הרפובליקני הלאומי, שלדבריו הוא הזרוע הצבאית של ארגוני האופוזיציה הרוסית, אם כי רבים הטילו ספק במהימנות הטענות.

בנובמבר 2022 יזם את המפגש הראשון של קונגרס צירי העם של רוסיה בוורשה. פגישה שנייה נערכה בפברואר 2023. הקונגרס נועד לשמש כממשלת מעבר ליום שאחרי פוטין.

פונומריוב תומך בביצוע פעולות חמושות נגד משטרו של פוטין. באוגוסט 2022 פרסם מניפסט בעקבות הריגתה של דריה דוגינה ובו טען כי הצבא הרפובליקני הלאומי היה מעורב בהריגתה.^[1]^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונומריוב נולד במוסקבה. הוא בעל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת מוסקבה ותואר שני במנהל ציבורי מהאוניברסיטה הרוסית החברתית.

הוא התחיל את הקריירה שלו כשהיה בן 14 במכון לבטיחות גרעינית (IBRAE), של האקדמיה הרוסית למדעים. הוא היה אחד מהמייסדים של שני סטארט-אפים מצליחים בתחום ההייטק ברוסיה, הראשון (RussProfi) כשהיה בן שש עשרה.

בשנים 1995 ו-1996 פעל כנציג של חברת תוכנת הרשת Banyan Systems ברוסיה, ויצר את אחת הרשתות המבוזרות הגדולות ביותר ברוסיה עבור חברת הנפט יוקוס. בסוף שנות ה-90, הוא הפך ליזם טכנולוגי מצליח. מ-2002 עד 2007, שימש פונומריוב כאחראי המידע הראשי של המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית.

פונומריוב כיהן בתפקיד סגן נשיא חברת הנפט יוקוס, בתקופה שבה היה תאגיד הנפט והגז הרוסי הגדול ביותר. במהלך ארבע השנים הללו מונה למנכ"ל חברת הבת של יוקוס, ARRAVA IMC, שהתמחתה בטכנולוגיות ובשירותים מתקדמים של שדות נפט. מאוחר יותר ייסד את חברת האינטרנט הסיבירית, שהייתה מקורם של פרויקטי אינטרנט בולטים ברוסיה כמו Gazeta.ru. הוא גם שימש כמנהל לפיתוח עסקי ושיווק של שלומברגר, Oilfield Services וסגן הנשיא לאסטרטגיה, פיתוח אזורי וקשרי ממשל ב־IBS, שהייתה באותה תקופה החברה הרוסית הגדולה ביותר לאינטגרציה של מערכות וייעוץ תוכנה.

משנת 2006 עד 2007 שימש כמתאם לאומי של "כוח המשימה של פארקי ההיי-טק", פרויקט פרטי-ציבורי בסך 6 מיליארד דולר לפיתוח רשת של קהילות קטנות ברחבי הארץ כדי לטפח חדשנות ופעילויות מוחקר ופיתוח.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2007, פונומריוב נבחר לדומה הממלכתית, מטעם מחוז נובוסיבירסק. בדומה, פונומריוב עמד בראש ועדת המשנה לחדשנות והון סיכון של הוועדה לפיתוח כלכלי ויזמות, והיה חבר ועדת המשנה לפיתוח טכנולוגי של הוועדה לטכנולוגיות מידע ותקשורת. הוא הציג והבטיח העברת לגליזציה של שותפויות באחריות מוגבלת ברוסיה, חוק עסקים נטו והקלות מס לחברות טכנולוגיה.

מ-2012 עד 2014, פונומריוב היה מעורב בפיתוח עסקי בינלאומי, מסחור והעברת טכנולוגיה עבור קרן סקולקובו, וניהל את הפרויקט שיזם הנשיא דמיטרי מדבדב להקמת Skoltech: אוניברסיטה שהוקמה במשותף על ידי רוסיה ו-MIT. באפריל 2014, ארגן פונומריוב קואליציה של קבוצות אופוזיציה לבחירת ראש עיריית נובוסיבירסק והסיר את מועמדותו שלו כדי לתמוך במועמד הקואליציה: הקומוניסט אנטולי לוקוט, שניצח לבסוף בבחירות.

הוא היה חבר באגודת מהנדסי הנפט (IT), במועצה למדיניות חוץ והגנה ובמועצה לאסטרטגיה לאומית, ועמית בקרן רוסיה הפתוחה, של מיכאיל חודורקובסקי, הוא גם עמד בראש מועצות הנאמנים של המכון למחקרי חדשנות (צוות חשיבה שעבד על חקיקה לתעשיות היי-טק) וקרן פרויקטים פתוחים (אמצעי השקעה לפרויקטים במימון המונים, מיקור המונים וממשל פתוח).

בשנת 2010 הוא ייסד את המועצה העסקית הקוריאנית-רוסית (KRBC). בשנת 2014 הקים את המכון לסיביר, מרכז אנליטי המתמקד בפיתוח האזורי של סיביר.

במהלך הקריירה הפוליטית שלו, הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית מ-2002 עד 2007 וחבר בוועד המרכזי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית "רוסיה הוגנת" מ-2007 עד 2013. באביב 2014, הוא השתתף ביצירת ברית בין הירוקים לסוציאל-דמוקרטים.

התנגדות לפוטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012, יחד עם חבר הפרלמנט דמיטרי גודקוב לקח לעצמו תפקיד מנהיגותי בארגון ההפגנות נגד שלטונו של פוטין. לאחר הבחירות לנשיאות ב-4 במרץ, שבהן נבחר פוטין לכהונה שלישית כנשיא, האשים פונומריוב את הממשלה בזיוף הבחירות, בטענה שהן היו צריכות להיות קרובות מספיק לסיבוב שני. בחודש מאי מתח ביקורת על החלטת פוטין להשאיר את איגור שובאליוב בקבינט שלו למרות שערוריית שחיתות. בחודש שלאחר מכן, פונומריוב וגודקוב הובילו מחאה נגד הצעת חוק של מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין שאפשרה הטלת קנסות גבוהים על מפגינים נגד הממשלה; למרות שזה לא הצליח, הפעולה משכה תשומת לב רחבה. מאוחר יותר, פונומריוב הצטרף למנהיגים פוליטיים אחרים במאבק נגד משטר פוטין.

ביוני 2012 נשא פונומריוב נאום בדומה שבו כינה את חברי רוסיה המאוחדת "נוכלים וגנבים", ביטוי ששימש במקור את הפעיל נגד השחיתות אלכסיי נבלני. בספטמבר של אותה שנה, חברי הדומה הצביעו בעד הקפאת פונומריוב מחברותו בפרלמנט ומנעו ממנו לנאום למשך חודש אחד. גם חברי רוסיה המאוחדת הציעו להאשים אותו בהכפשה.

ביולי, הוא מתח ביקורת חריפה על תגובת הממשלה להצפות הנרחבות בדרום רוסיה ובקרימסק, שבמהלכן נהרגו 172 בני אדם. יחד עם עוד כמה פעילים אזרחיים, כולל איליה פופוב, מיטיה אלשקובסקי, דנילה לינדלה ומריה ברונובה, הוא ארגן קמפיין ארצי לגיוס כספים שהניב כמעט מיליון דולר בתרומות קטנות לסיוע לנפגעי השיטפונות.

בדצמבר 2012, פונומריוב היה המבקר הקולני ביותר נגד חוק דימה יאקובלב, שהגביל אימוץ בינלאומי של יתומים רוסים (הוא היה חבר הפרלמנט היחיד שהצביע נגד הצעת החוק בקריאה ראשונה, ואחד משמונה מתנגדים בלבד בקריאה הסופית). ב-2013, הוא היה חבר הפרלמנט היחיד שסירב לתמוך בחוק התעמולה הגאה. ב-20 במרץ 2014 היה חבר הדומה היחיד שהצביע נגד סיפוח חצי האי קרים לפדרציה הרוסית.

פונומריוב נימק את עמדתו ואת אי תמיכתו בסיפוח קרים בכך שיש צורך לשמור על יחסי ידידות עם "האומה האוקראינית האחות" ולהימנע מעימות צבאי עמה. הוא טען שפעולותיה של רוסיה בקרים ידחקו את אוקראינה אל מחוץ לתחום ההשפעה הרוסית ואולי יעוררו התרחבות נוספת של נאט"ו. לאחר ההצבעה, אנשים רבים קראו להתפטרותו. הוא היה יעד לדמוניזציה ציבורית כולל שלט חוצות ענק במרכז מוסקבה שתיאר אותו כ"בוגד לאומי". כמו כן, איימו עליו בגינוי ובגירוש מהמדינה, אך הוא השיב כי לא ניתן להעמיד לדין או להרחיק חברי פרלמנט בשל אופן הצבעתם, והפרלמנט לא נקט צעדים נוספים בנוגע אליו.

באוגוסט 2014, בעת שהותו בקליפורניה, הקפיאו פקידי בית משפט פדרליים את חשבונות הבנק שלו והודיעו כי לא יאפשרו לו לחזור לרוסיה, עקב חקירה מתמשכת. הוא התיישב בסן חוזה, קליפורניה, וב-2016 קבע את מושבו בבירת אוקראינה קייב. באפריל 2015 ניסתה הדומה לבטל את חסינותו מהעמדה לדין פלילי. חוקרים רוסים טענו שפונומריוב היה מעורב במעילה של 22 מיליון רובלים שיועדו למרכז הטכנולוגי של סקולקובו, האשמה שפונומריוב מתאר כבעלת מניע פוליטי. חוקרים רוסים טענו כי סגן נשיא סקולקובו, אלכסיי בלטיוקוב, שילם לפונומריוב כ-750,000 דולר עבור עשר הרצאות ומאמר מחקר אחד; פונומריוב לא הועמד לדין על כך בשל חסינותו הפרלמנטרית, אך בית משפט הורה לו להחזיר חלק מהסכום, מאוחר יותר ב-2015, בית המשפט של מחוז באומן במוסקבה דן בעניינו של פונומריוב שלא בפניו והחליט לעצור אותו, תוך הוצאת צו בינלאומי. למרות שלא התגורר ברוסיה, פונומארב המשיך לכהן בתפקידו הפרלמנטרי, ומבחינה טכנית היה נשאר חבר פעיל בדומה עד הבחירות בספטמבר 2016. ב-10 ביוני 2016, הדומה הממלכתית הדיחה את פונומריוב מחברותו בפרלמנט.

אוקראינה העניקה לו אישור שהייה זמני ולטחר מכן ממשלת אוקראינה העניקה לו אזרחות אוקראינית ב-2019. הוא המשיך לדבר עם העיתונות המערבית כפרשן על הידרדרות היחסים בין רוסיה לאוקראינה והתמודדות האופוזיציה עם המשטר ברוסיה. לאחר שחבר הפרלמנט הרוסי לשעבר דניס וורוננקוב נורה למוות בקייב ב-23 במרץ 2017, פונומריוב קיבל הגנה אישית משירות הביטחון האוקראיני. וורוננקוב היה בדרכו לפגוש את פונומריוב כאשר נורה.

תגובה לפלישה לאוקראינה ב-2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, פונומריוב הצטרף לכוחות המזוינים של אוקראינה. הוא טען כי הצטרף לכוחות ההגנה הטריטוריאלית והסביר את הצטרפותו לכוחות האוקראיניים כמי ש"לא נלחם נגד [רוסיה], אלא נגד פוטין, פוטיניזם ופאשיזם רוסי", והשווה את שירותו באוקראינה לסיועו של וילי ברנדט לבעלות הברית נגד גרמניה הנאצית.

עם המשך המלחמה, פונומריוב השיק ערוץ טלוויזיה חדשותי ביוטיוב בשפה הרוסית בשם "בוקר פברואר" (ברוסית: Утро Февраля), שירות חדשות נלווה מבוסס טלגרם בשם "רוספרטיזן" (רוסית: Роспартизан), וכן את אתר utro02.tv. באמצעות כלי התקשורת הללו הוא מסקר פעילות "מפלגתית" אנטי-ממשלתית ברוסיה, כגון התקפות על מרכזי גיוס צבאיים, כולל הוראות לייצור פצצות ופעולות אחרות.

פונומריוב וכלי התקשורת שלו היו אלה שדיווחו לכלי חדשות מערביים על מעורבות ברצח דריה דוגינה ב-20 באוגוסט 2022. פונומריוב הקריא בעצמו הצהרה המקבלת אחריות למתקפה מקבוצה שלא הייתה ידועה עד אז, הקוראת לעצמה "הצבא הרפובליקני הלאומי" (NRA) (ברוסית: Национальная республиканская армия (НРА)). ההצהרה גינתה הן את דוגינה והן את אביה, הפילוסוף אלכסנדר דוגין, שכמעט נהרג באותה מתקפה. פונומריוב דיבר בהתלהבות על ההתנקשות, וכינה אותה "דף חדש בהתנגדות הרוסית לפוטיניזם. חדש - אך לא האחרון."

פונומריוב גם פרסם את המניפסט לכאורה של הצבא הרפובליקני הלאומי המכריז על ולדימיר פוטין כעל גנב ואויב ציבורי שיש לחסל. ההצהרה קוראת להפסקת המרד של הצבא הרוסי ב"מלחמת אחים בין העמים הסלאביים". המניפסט לכאורה קורא גם לאימוץ הדגל הלבן-כחול-לבן במקום הטריקולור הרוסי; מוטיב הדגל הלבן-כחול-לבן אומץ בעבר על ידי הערוצים שלו והדפים שלו ברשתות החברתיות.

סוכנות הידיעות הממשלתית של רוסיה טא"ס ציטטה את שירות הביטחון הפדרלי שטען שהמתנקשת בדוגינה הייתה אזרחית אוקראינית בשם נטליה וובק. פונומריוב טען כי הוא תרם לבריחתה מרוסיה, וכינה אותה "אדם שראוי להגנה". בראיון על הצבא הרפובליקני הלאומי הרוסי שערך ג'ייסון ג'יי סמארט עבור ה"קייב פוסט", הודה פונומריוב בתמיכתו בקבוצה תוך שהוא מתנער מחברותו בה והכחיש שהוא ידע מראש על מעשיה. הוא תיאר את הצבא הרפובליקני כ"רשת" ולא כארגון, המורכב מתאים חשאיים ממוגנים ואוטונומיים. הוא מתאר את הקבוצה כבעלת "אוריינטציה שמאלנית" ש"מאמצת צדק חברתי, נפטרת מאוליגרכים ומתרחקת מגישות הליברליזם החדש של ילצין ופוטין". כשנשאל על תגובתם של עמיתים גולים ומתנגדי משטר לתמיכתו בפעילות מפלגתית, טען פונומריוב כי הודח מישיבות האופוזיציה. מאוחר יותר צוין כי מדובר בפגישה בווילנה באוגוסט 2022, שאורגנה בשיתוף המתנגדים הליברלים הבולטים גארי קספרוב ומיכאיל חודורקובסקי תחת השם של ״ועד הפעולה הרוסי״ (ברוסית: Российский Комитет Действия). פונומריוב הגיב בלעג לכינוס כ"ועדת חוסר המעש".

השקפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעותיו הפוליטיות נחשבו ל"שמאל לא שגרתי": עמדה ליברטריאנית מתקדמת. שותפיו תיארו אותו כ"נאו-קומוניסט" ומבקרים בתוך המפלגה הקומוניסטית של רוסיה זיהו אותו כ"נאו-טרוצקיסטי". יעדי המדיניות שלו כללו גישה שווה לחינוך, כדי ליצור הזדמנויות שוות לכולם; ממשלה לא מגבילה שתוחלף בהדרגה בדמוקרטיה ישירה; קידום יזמות חברתית ועסקית וחדשנות כדי לשנות את החברה; ביטוח ויזה וביטול גבולות לאומיים; החלפת הרפובליקה הנשיאותית ברוסיה בדמוקרטיה פרלמנטרית, המבוססת על הפרדת רשויות ברורה, מערכת משפט עצמאית חזקה ופדרליזם (כאשר רוב המיסים נגבים על ידי הממשלות האזוריות); הגנה על חירויות אישיות לקבוצות מדוכאות, כולל הגברת זכויות והגנות לנשים ולהט"בים. מבחינה בינלאומית, פונומריוב תמך ב"איחוד צפוני" רחב יותר בין מדינות אירופה, אמריקה ומדינות ברית המועצות לשעבר, אך מתח ביקורת חריפה על מודל הגלובליזציה האמריקאי, המודגם על ידי קרן המטבע הבינלאומית, ארגון המסחר הבינלאומי וגופי ה-G8. הוא תיאר את הצעותיו כ"גלובליזם חברתי" ונטה לבקר את הלאומיות והוא גם מתח ביקורת על תהליך ההפרטה ברוסיה, והאשים את האדריכלים הנאו-ליברלים שלה בכישלון לכונן דמוקרטיה אמיתית ברוסיה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונומריוב גרוש. יש לו בן ובת. אמו, לריסה פונומריובה, הייתה חברת פרלמנט בבית העליון של הפרלמנט הרוסי, מועצת הפדרציה, עד ספטמבר 2013, אז נאלצה להתפטר בעקבות הצבעתה הבודדת נגד חוק דימה יאקובלב. פונומריוב הוא אחיינו של בוריס פונומריוב, מזכיר היחסים הבינלאומיים של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. סבו, ניקולאי, היה השגריר הסובייטי בפולין.