אילן אגוזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילן אגוזי
Egoziziv.jpg
אילן אגוזי -שני מימין - מקבל את עיטור העוז בבית החולים, ממפקד חיל הים אלוף בנימין תלם בנוכחות רעייתו ומפקד שייטת 13, סא"ל שאול זיו, מאי 1973.
לידה 1944 (בן 75 בערך)
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
הפשיטה על האי גרין
מבצע ברדס 54-55
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
עיטור המופת  עיטור המופת
תפקידים אזרחיים
מנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל

אילן אגוזי (נולד ב-1944) הוא אלוף-משנה במילואים, שעוטר בעיטור העוז ועיטור המופת.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגוזי נולד וגדל בקיבוץ כפר מנחם. ב-1962 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי ויצא לקורס קצינים. עם תום הקורס, בה הוכתר כחניך מצטיין[1], שב לשייטת, שם שימש כמפקד צוות. במלחמת ששת הימים השתתף בפעולת אלכסנדריה, במהלכה חדרו שישה צוללים לנמל אלכסנדריה. בטווח הפעולה הרלוונטי לצוללים לא נמצאו מטרות צבאיות, אלא רק מבדוק, מחפר ודוברה שמיועדים לעבודות נמל. הניסיון לפגיעה במבדוק לא צלח היות שנמצא שהוא בנוי מבטון ולא ניתן היה להצמיד לו מוקשים. המוקשים הודבקו למחפר ולדוברה. הצוללים, ובהם אגוזי, יצאו מהנמל ושחו לאזור הצוללת אך לא הצליחו למצוא את חבריהם הסמנים וחזרו לשובר הגלים. למחרת נתפסו והובאו לחקירות ושבי[2]. אגוזי הוחזק בשבי המצרי תשעה חודשים עד לשחרורו[3]. עם שחרורו שב לשרת בשייטת.

בשנת 1969, בעת מלחמת ההתשה, השתתף בפשיטה על האי גרין כמפקד חולית פריצה. אגוזי לחם בקרב לטיהור היעד המבוצר, נפצע מרסיסי רימון שנזרק לעברו, אולם המשיך להוביל את אנשיו בלחימה. הוא סייע בפינוי הנפגעים ובהטמנת מטעני החבלה להריסת מוצבי הצבא המצרי שבאי. אגוזי ולוחם נוסף היו האחרונים לעזוב את היעד בגמר הלחימה. על גבורתו בלחימה הוענק לו עיטור המופת[4].

בליל ה-20-19 ביולי 1969, בקרב הפשיטה על האי גרין, היה סגן אילן אגוזי מפקד חולית פריצה בכוח המאחז.לאחר העליה מן המים הוביל את חולית הפריצה בראש כוח המאחז. בעת חיתוך הגדר הבחין בחיילי האויב זקופים בעמדות הגג הצפוני ובחייל הנכנס מהפתח הצפוני ומדליק אור. מחשש שזו עדות לחשדותיו של האויב, הורה לכוח לפתוח באש לעבר העמדות ולפרוץ ליעד. בשעת הפריצה והעליה ליעד נפצע ברגליו מרימון, אך המשיך לירות לעבר האויב. כאשר גילה שהדלת בעמדה פתוחה ואין צורך לפרוץ אותה, היפנה שניים מאנשיו לתיגבור הלוחמים על הגג ובעצמו נכנס לעמדה וטיהר אותה. בגלל פצעיו לא היה מסוגל להמשיך בלחימה ופנה לסייע בארגון פינוי הנפגעים ועריכת תרמילי החבלה לפיצוץ. כשפונה היעד, נותר בזוג האחרון להפעלת מטעני החבלה ועזב את היעד בסירה האחרונה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.

בהמשך שימש אגוזי כמפקד בית הספר להכשרות בשייטת 13, בדרגת רס"ן, ופיקד על כוח מן השייטת במבצע ברדס 54-55, בשנת 1973, אשר פשט על יעדי מחבלים כ-180 ק"מ בעומק לבנון, מצפון לטריפולי. הכוח תקף את יעד "גאולה 2". הכוח בפיקודו זיהה חלון ממנו נורתה לעברו אש. אגוזי פקד להשליך רימון אל החלון. הרימון שנזרק פגע בסורגים וחזר אל הכוח. אגוזי, אשר הבין כי הרימון עומד להתפוצץ ולפגוע בלוחמיו, הרים את הרימון במטרה להשליכו הרחק מן הכוח, אולם הרימון התפוצץ בידו ופצע אותו פצעים קשים. ארבעה לוחמים נוספים מסביב נפצעו באורח קל. אף שנפצע הוסיף אגוזי לפקד על החוליה עד שטופל על ידי רופא. הכוח הטמין ביעד מטעני חבלה, נסוג ופוצץ את המבנה. בלחימה על יעד "גאולה 2" נהרגו שבעה מחבלים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז[5][6].

תיאור המעשה: בליל ה-20-21 בפברואר 1973, פעל רס"ן אילן אגוזי כמפקד חולית חסימה, בפשיטת צה"ל על מחנות מחבלים בצפון לבנון. לאחר שטוהר היעד, המשיך האויב להטריד את כוחותינו ביריות מתוך בתים שעמדו מאחורי היעד. רס"ן אילן אגוזי נצטווה לטהר בתים אלה. תוך פעולת הטיהור, פקד אחד הקצינים על חייל להטיל רימון לתוך חדר, מבעד לחלון. החייל זרק רימון, אלא שזה פגע בסורגי החלון וחזר והתגלגל אל בין חיילינו. רס"ן אילן אגוזי ראה זאת ומיהר להרים את הרימון כדי להרחיקו מקרב החיילים. הרימון התפוצץ בעודו בידו ורס"ן אילן אגוזי נפצע קשה, איבד את ידו הימנית ואת עינו הימנית. על אף היותו פצוע קשה הורה לחייל, שבא לטפל בו, כי ימשיך בפעולות הטיהור וישוב לטפל בו לאחר מילוי המשימה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

לאחר תקופת שיקום חזר לשירות קרבי ובמלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח הקומנדו הימי בשארם א-שייח'[2]. לאחר מכן הוסיף לשרת בשייטת בתפקידי פיקוד ולקח חלק במבצעים חשאיים שכללו נחיתה מן הים בלבנון. בהמשך עבר לשרת במפקדת חיל הים ובשנת 1987 השתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם[2]. לאחר שחרורו מונה למנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל.

אגוזי בעל תואר ראשון מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת תל אביב[2]. הוא נשוי ואב לשלושה.

בשנת 2014 התמודד על תפקיד יושב ראש ארגון נכי צה"ל והוביל את רשימת "תפנית".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]