אילן גדרון
| לידה |
4 בפברואר 1953 תל אביב-יפו, ישראל |
|---|---|
| נהרג |
19 באוקטובר 1973 (בגיל 20) סיני |
| מדינה |
ישראל |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
|
| דרגה |
|
|
אוגוסט 1971 – 19 באוקטובר 1973 (כשנתיים וחודשיים) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
| |
| עיטורים | |
|
| |
אילן גדרון (י"ט בשבט ה'תשי"ג, 4 בפברואר 1953 – כ"ג בתשרי ה'תשל"ד, 19 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור המופת לאחר נפילתו במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדרון נולד בתל אביב לתמר ולמשה גדרון, שהיה אלוף בצה"ל וראש אגף כוח אדם. הוא נכדו של דב הוז, שהיה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל. הוא גדל בנווה ים ובבאר שבע, עד שכשהיה בן שבע השתקעה משפחתו ברמת השרון, שם סיים את לימודיו בתיכון השרון.
הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1971 והחל קורס טיס. הוא לא סיים אותו, ומשכך הצטרף לחיל השריון. הוא עבר קורס מפקדי טנקים, קורס קציני אג"ם וקורס קציני שריון. עם הסמכתו לקצין שריון, ביוני 1972, מונה למפקד מחלקת טנקים.
במלחמת יום הכיפורים לחם גדרון בחזית המצרית. הוא לחם באזור תעלת סואץ ונהרג ב-19 באוקטובר 1973, ימים ספורים לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. לאחר נפילתו עוטר בעיטור המופת על מספר מעשי גבורה שגילה במהלך המלחמה: ב-6 באוקטובר בקרב על מעוז "מילאנו"[1], כאשר נפצע בלחימה אך סירב להתפנות, המשיך להילחם גם לאחר שהטנק שלו נפגע וחילץ את צוותו; ב-8 באוקטובר, כשנופף בטלית וכך הציל אותו ואת חייליו לאחר שטנקים של צה"ל זיהו אותם בטעות כאויב; וב-19 באוקטובר, אז נפל במלחמה.
הוא נקבר בבית הקברות הצבאי קריית שאול.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קורות החיים של אילן גדרון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אילן כפיר, מהמוצדקים שבפסטיבלים, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003
- ↑ אילן גדרון באתר GRAVEZ
