אילן וולקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן וולקוב
אין תמונה חופשית
לידה 8 בספטמבר 1976 (בן 41)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילן וולקוב (נולד בתל אביב ב-8 בספטמבר 1976) הוא מנצח ישראלי החי בחו"ל ופועל בארץ ובעולם. אביו, אלכסנדר וולקוב, היה פסנתרן קונצרטים וחבר האקדמיה למוזיקה. אמו, פרופסור שולמית וולקוב היא חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ופרופסור מן המניין בבית הספר להיסטוריה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הכשרתו הראשונית כמנצח קיבל מהמנצח מנדי רודן באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ולאחר מכן המשיך את לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. בגיל 19 מונה כמנצח צעיר בתזמורת הקאמרית Northern Sinfonia באנגליה, ולאחר מכן כמנצח הראשי של Young Sinfonia, תזמורת הנוער של ה-Northern Sinfonia[2]. בשנת 1997 מונה וולקוב כמנצח ראשי של תזמורת הנוער הפילהרמונית של לונדון. בשנת 1999 מונה על ידי סייג'י אוזאווה (Seiji Ozawa), המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון, כעוזר מנצח בתזמורת זו[3]. בינואר 2003 מונה כמנהל מוזיקלי ומנצח ראשי של תזמורת ה-BBC הסקוטית, לאחר שכבר ניצח עליה שנים ספורות לפני כן. במינוי זה היה וולקוב לצעיר המנצחים שמונו אי פעם כמנהל מוזיקלי של תזמורת ה-BBC הסקוטית. בשנת 2004 נבחר וולקוב על ידי החברה הפילהרמונית המלכותית כמוזיקאי השנה, כהוקרה על פועלו במסגרת תזמורת ה-BBC הסקוטית. בספטמבר 2009 סיים וולקוב שתי קדנציות בתפקיד המנהל המוזיקלי של התזמורת, ומונה כמנצח אורח ראשי לתקופה של 3 שנים נוספות[4].

במהלך הקריירה התמחה וולקוב בניצוח והקלטת יצירות אשר לא הוקלטו זה מכבר, או שלא הוקלטו מעולם, של מלחינים אשר נשכחו או לא זכו להכרה מספקת. הוא העיד על עצמו כנמשך במיוחד ליצירות שנכתבו "בין 1909 לשנות ה-20 של המאה הקודמת"[5]. הוא הקליט מספר אלבומים בלייבל היפריון (Hyperion)[6][7].

וולקוב הוא מיוזמי מועדון ההופעות לבונטין 7 ומופקד במסגרת זו על הזמנתם של מוזיקאים מחו"ל להופעות בישראל[8].

לוולקוב ובת זוגו, המוזיקאית מאיה דוניץ, בת אחת (נדיה) שנולדה באוגוסט 2007 בתל אביב[9][10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kenneth Walton (27 בינואר 2003). "Taking the baton". The Scotsman. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2009. 
  2. ^ Dan Bye (26 בינואר 2003). "Young conductor strives to bridge classical divide". The Times. בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2007. 
  3. ^ Jessica Duchen (8 בנובמבר 2004). "The young and the restless". The Independent. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2007. 
  4. ^ Michael Tumelty (10 בדצמבר 2008). "Working with perfect harmony". The Herald. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2008. 
  5. ^ Charlotte Higgins (10 בפברואר 2004). "Be very afraid". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2007. 
  6. ^ Andrew Clements (1 בדצמבר 2006). "Roslavets: Chamber Symphony; In the Hours of the New Moon". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2008. 
  7. ^ Andrew Clements (29 באוגוסט 2008). "Classical review: Britten, Piano Concerto; Young Apollo; Diversions, Osborne/BBCSSO/Volkov". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2008. 
  8. ^ David Kaufman (4 בנובמבר 2007). "Instant weekend ... Tel Aviv". The Observer. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2008. 
  9. ^ Tim Cornwell, "Top conductor to leave Scottish Symphony Orchestra" The Scotsman, 2007-09-18.
  10. ^ Matthew Westphal (1 באוקטובר 2007). "Homecoming: Donald Runnicles to Succeed Ilan Volkov at BBC Scottish Symphony Orchestra". Playbill Arts. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2008.