לדלג לתוכן

אילנה צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילנה צור
לידה 2 באפריל 1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 2019 (בגיל 94) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אילנה ויוסי צור עם בנם, תחילת שנות ה-50

אילנה צור (2 באפריל 1924 - 11 בפברואר 2019) הייתה סופרת, מרצה, מחנכת, הוגת דעות ומפתחת שיטת הוראה הוליסטית ללימוד האדם. חיברה שבעה ספרים בנושאי בריאות, חינוך לבריאות וגוף האדם.

צור נולדה כמגדה שרה שפירא ב-2 באפריל 1924 בכפר סטרסקה (Strajske) בסלובקיה, כבת בכורה להוריה אטל ויצחק שפירא. בילדותה עברה עם הוריה לעיר פרשוב (Prešov), שם נולדו אחיה אוטו (לימים עו"ד גיורא עמיר) ופאבל (לימים היזם פול עמיר).

עלתה לארץ ישראל באפריל 1940 במסגרת עליית הנוער עם תנועת השומר הצעיר. בישראל התחנכה בחוות הלימוד תלפיות, ירושלים, בהנהלתה של רחל ינאית בן-צבי. עם סיום לימודיה בחוות הלימוד עברה להכשרה בקיבוצים עין החורש וגן שמואל. מטעם ההכשרה נשלחה צור להדריך בתנועת השומר הצעיר בקן רמתיים ובקן חיפה.

בשנת 1946 הצטרפה לקיבוץ "אילת" (לימים קיבוץ שובל) שנוסד באותה עת בנתניה. קיבוץ אילת עלה על הקרקע בביר זבאללה במסגרת 11 הנקודות בנגב, וקיבל את השם "שובל". צור הצטרפה לקבוצה שישבה בשובל בשנת 1947. בשנת 1948 התגייסה לפלמ"ח ושירתה במסגרת חטיבת הנגב במשלט תל אל חאסי, אל מול צבא מצרים הנצור בכיס פאלוג'ה. באותה השנה נישאה למי שהיה מפקדה, יוסי צור (1925-2011), יליד 1925 בדורטמונד שבגרמניה, אף הוא מראשוני קיבוץ שובל.
בקיבוץ שובל הקימה צור את ענף המשתלה, שהייתה המשתלה הראשונה בנגב, והפעילה אותו עם צוות שתלניות עד שנת 1959. במסגרת עבודתן במשתלה ביצעו צור והצוות אינטרודוקציה של זני עצי פרי שלא גודלו עד אז בארץ באופן מסחרי, ביניהם שזיף אירופי ("שגיב") ומשמש מזן "פאר רעננה", ועוד.

בשנת 1959, על רקע רצונה ללמוד, סיימה צור את חברותה בקיבוץ שובל אך הוסיפה להתגורר בו כאשת חבר וכאם לילדיה בקיבוץ.

השכלה ועבודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צור הייתה בוגרת סמינר ערב למורי חקלאות וטבע ע"ש שיין בפתח תקווה, בוגרת ומוסמכת הפקולטה לחקלאות ברחובות, בוגרת מכון אדלר בייעוץ חינוכי ודוקטורט להוראת מדעים של האוניברסיטה העברית בירושלים (1980). את תאריה האקדמיים עשתה צור במקביל לעבודתה. בין השנים 1960–1962, במקביל ללימודיה בסמינר שיין עבדה צור כמורה לחקלאות בבתי הספר "ניצנים" ברמת גן ו"הגליל" בשכונת התקווה. לאחר מכן חזרה צור לנגב ולימדה חקלאות בחווה לחינוך חקלאי בבאר שבע ובמרכזייה הפדגוגית ב"בית יציב". בהמשך שימשה צור כיועצת חינוכית בבית הספר "בארי" ולימדה במכינה לסמינר למורים בבאר שבע. בהמשך לימדה צור במדרשה למורים וגננות ובמדרשה לחינוך גופני בבאר שבע (לימים מכללת קיי). במהלך שנות לימודיה בסמינרים פיתחה צור את גישתה ושיטתה החינוכית, ששימשה בסיס לעבודת הדוקטורט שלה.

את עבודת הדוקטורט שלה, "גוף האדם והבנתו בגישה הוליסטית" פרסמה צור גם כספר "הכרת האדם והבנתו בגישה ההוליסטית" בהוצאת המרכז הישראלי להוראת המדעים של האוניברסיטה העברית, הראשון מבין שבעת ספריה.

למדה נטורופתיה כתלמידה אקסטרנית, נבחנה בקולג' אנגלו-אמריקאי לנטורופתיה בלונדון וזכתה שם לתואר דוקטור בנטורופתיה.

הגישה והשיטה ההוליסטית (הגישה - הפילוסופיה, המהות; השיטה - הטכניקה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים, פיתחה צור שיטה ייחודית להוראת גוף האדם והבנתו בגישה הוליסטית. השיטה והגישה שמאחוריה השפיעו על השקפת עולמה והושפעו ממנה, הן בנושאי בריאות והן בנושאים מדיניים-אקטואליים. לנושאים אלו נתנה צור ביטוי בהרצאותיה בפני קהל, בשידוריה ברדיו ובבלוגים שלה באינטרנט.

גישתה הדידקטית של צור התמקדה בתופעות מחיי היום-יום הרלוונטיות לתלמידים, כציר שסביבו נסוב הלימוד וממנו נבנה הרקע המדעי. לצורך כך פותחו 12 כלי החשיבה המרכיבים את השיטה ההוליסטית. שיטה זאת באה ליצור עניין ורלוונטיות בחומר הנלמד. זאת כנגד השיטות המקובלות, הליניאריות, שבהן עוברים בצורה מסודרת מתא לרקמה לאיבר, ומערכת אחרי מערכת.

תפיסת העולם ההוליסטית של צור הדגישה 4 פנים לשלמות המשתקפים בכל תופעה אנושית: שלמות גוף-נפש-רוח, שלמות של שילוב כל המערכות בגופנו בכל תופעה מתופעות החיים, שלמות הפרט, התנהגותו ותגובותיו עם סביבתו המשמעותית (עדה, עם, משפחה, שכבת גיל, מגדר), ושלמות של ניסיון העבר עם ההווה ועם ציפיותינו מעצמנו בעתיד.

השקפתה בנושאי בריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צור גרסה שהאדם הוא האחראי האולטימטיבי לבריאותו. כדי להבטיח ולשפר את בריאותו על כל אדם להכיר וללמוד את עצמו ואת 4 הפנים לשלמותו, ולאמץ כללי התנהגות פשוטים יומיומיים הקשורים בהרגלים ב-5 תחומים: הרגלי אכילה ושתייה, הרגלי נשימה, הרגלי שמירה על טמפרטורת גוף, הרגלי יציבה ותנועה.

צור נפטרה בפברואר 2019. הותירה אחריה שלושה בנים ונכדים.

ספרים שכתבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הכרת האדם והבנתו בגישה ההוליסטית, הוצאת האוניברסיטה העברית, המרכז להוראת המדעים, 1983
  • חינוך מיני וחינוך לחיי משפחה, הוצאת עמנואל גיל, 1984. וכן הוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט והוצאת שלגי, 1988
  • בריאות בכיף בכל, הוצאת הוצאה ביתית, שרה בץ
  • שיר לשריר - הוצאת הוצאה ביתית, שרה בץ.
  • מיני פתולוגיה במיני פתוס הוליסטי - הוצאת המחברת.
  • כמו, אבל קצת אחרת - הוצאת המחברת
  • הרהורי כפירה - הוצאת המחברת, 2012

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]