אילנה שזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילנה שזור
Ilana shazor (cropped).jpg
שזור, 2016
לידה 1955 (בת 64 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אילנה שזור (נולדה ב-1955) היא יזמת חברתית, עורכת ספרותית וציירת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה למנחם אברהם סוגבקר ולאביגיל מוזס פנקר, בני קהילת בני ישראל מהודו[1], אשר עלו לישראל בתחילת ב-1953. היא צאצאית של החזן שמואל (באלאג'י) שלום סוגאוקר (1856–1937) מהכפר היהודי בורליי אשר בהודו.

שזור נולדה בקיבוץ יגור וגדלה במושב מצליח. בתיכון התנדבה למען ילדים נזקקים וחיילים בבתי חולים. במהלך שירותה הצבאי כמדריכה חיילת ופקידה ביחידת צנחנים, השלימה את לימודי הבגרות. למדה שלוש שנים ספרות כללית והכנת תוכניות לימודים במסלול דו-חוגי באוניברסיטת חיפה, ושם החלה להיות מעורבת ביוזמות פמיניסטיות וביוזמות שלום. עברה לתל אביב בתחילת שנות ה-80 והחלה לעבוד בבית הספר לשלום בנווה שלום וואחת אל סלאם.

נמנית עם מייסדות הפמיניזם המזרחי בישראל (1988). היא יזמה והקימה בחברת תקוה לוי וד"ר ויקי שירן את הפורום המייסד של הנשים המזרחיות ממנו צמחה תנועת אחותי - למען נשים בישראל. ניהלה בשיתוף את "בית הספר לנשים" שהיה פרויקט פמיניסטי רב תרבותי. [דרוש מקור]. בית הספר פעל מתוך ארגון "קול האישה" בירושלים, ובהמשך נקרא עמותת "קהילת נשים לומדת".

בנוסף, היא פעילה בנושא השלום ובקבוצות לצדק חברתי. פעלה בחברת תקווה לוי ובחברת השחקן יוסף שילוח והסוציולוג פרופ' מאיר עמור ופעילים נוספים, בארגון "החזית המזרחית" ובין היתר השתתפה במפגש עם אש"ף במשלחת של ארבעים פעילי שמאל מזרחי, עם אבו מאזן ומחמוד דרוויש. הייתה חלק מנציגות שהגיע לוועידת האו"ם בז'נבה בנושא יישוב הסכסוך הישראלי פלסטיני. היא יזמת של פרויקטים חברתיים בנושאים של רב תרבויות, מגדר, וזהויות בישראל.

שזור כותבת מאמרי דעה וביקורת באתר האינטרנטי "העוקץ". עוסקת בכתיבה הקשורה לקולן של הנשים מ"בני ישראל" מהודו בישראל. בשנות השמונים עסקו ציוריה בנושאי זהות ועיקרם היו פורטרטים בעיקר במים אבל גם בפחם, גיר ושמן. שזור הפסיקה לצייר כעשר שנים וכשחזרה לצייר בתחילת המאה ה-21 החלה להשתמש במוטיבים של ציור הודי עממי בעיבוד חופשי ומודרני. היא מציירת באקריליק, בצבעי זכוכית ובעטים צבעוניים.

שזור ארגנה את קבוצת הנשים של קהילת הבני ישראל באזור רמלה-לוד מהודו בשיתוף פעולה עם ארגון הנשים יוצאות הודו "שטרי מנדל" ו"מהילה מנדל" ועם קבוצת נשים יוצאות אתיופיה "יסיטוצ' אנדנט". כמו כן עוסקת בתיעוד עדויות בווידאו עם דניאל ראובן והסופר אליעז ראובן-דנדקר של הדור הראשון של יוצאי הודו בישראל, למען הדורות הבאים.

בשנים האחרונות קיימה אירועים ציבוריים לחשיפת תרבות יוצאי הודו בארץ: "איצ'יקדנה שוברת שתיקה" בסינמטק ירושלים (2013) נשים שוברות שתיקה בענבל תל אביב (2013), שוברות קופסאות בטון בתיאטרון הערבי עברי ביפו (2014) "שפה ובלבה שירה" בבית יד לבנים בראשון לציון (2016), "שירים וסיפורים של בני ישראל" בענבל תל אביב (2017) "כרמלידה" בבית הקהילה שערי רחמים בחיפה בחברת הדור החדש של יוצאי הודו בארץ (2018).

היתה נשואה לימין מסיקה ולהם בן ובת משותפים.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין פרסומיה הספרותיים:[דרושה הבהרה] סיפור באסופה באנגלית שערך פרופ' עמיאל אלקלעי: "מפתח לגן-העדן", קטע מסיפור באסופה "עזות מצח-פמיניזם מזרחי", עריכת הספר "איצ'יקדנה שוברת שתיקה"[2], עריכת הספר "אמא הודו, אבא ישראל" בעברית וגם באנגלית עם הסופר אליעז ראובן-דנדקר. פרסמה כתבות דעה ב"עיתון פעמון השכונות" וטור אישי שנקרא "מצד שלישי" במגזין "מצד שני". כתבה תסריט לדרמת הטלוויזיה "כרם התקווה" (שודר בקשת ) כתבה את התסריט הדוקומנטרי "המלחין מציון", והמלודרמה "הגורל שלי". כמו כן ביימה את הקליפ "כרם התימנים". תסריטאית ובמאית שותפה, בסרט על אהובה עוזרי "העצב בזמר המזרחי בישראל" (1999). תסריטים לסרטי הדוקו: "כינור שני" (תסריטאית ובמאית בחברת הצלם והעורך דניאל ראובן), "בית הכנסת של פן" (תסריטאית ובמאית בחברת הצלם והעורך דניאל ראובן), "דיינה פינגלה, מורה ומשמרת פיוטי הבני ישראל מהודו" .

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילנה שזור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת המשמר החברתי, הקצאה שוויונית של תרבות המזרח: האם בג"צ יתערב?, המשמר החברתי, ‏6 במרץ 2014
  2. ^ צפי סער, נשות הקהילה ההודית-היהודית בישראל שוברות שתיקה, באתר הארץ, 21 במאי 2013