אילש דשי
 | |
| לידה |
12 בנובמבר 1931 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 2018 (בגיל 86) בודפשט, הונגריה |
| שם לידה |
Deutsch Illés |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת זמלווייס |
| תפקידים |
רופא, טוקסיקולוג |
| צאצאים |
יאנוש דשי |
  | |
אילש דשי (במקור דויטש, בהונגרית: Dési Illés; בודפשט, 12 בנובמבר 1931 – בודפשט, 3 בינואר 2018) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, טוקסיקולוג, פרופסור אמריטוס, דוקטורנט למדעי הרפואה (1965), דוקטור (Ph.D) במדעי הרפואה (1979).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילש דויטש נולד במשפחה יהודית כבנם של אימרה דויטש (1896–1944), אורולוג שניספה בשואה ושל אנה אדלר (1899–1994) רופאת שיניים. סבו מצד אמו היה הרב אילש (אליהו) אדלר (1868–1924). הוא למד בבית הספר היסודי ברחוב הולאן בבודפשט ולאחר מכן סיים את הגימנסיה הממלכתית דניאל ברז'ני בבודפשט. בין 1950 לבין 1956 היה סטודנט באוניברסיטת זמלווייס לרפואה. לאחר מכן למד לדוקטורט בהנדסה טכנית ותואר בהנדסת סביבה באוניברסיטת התעשייה הכימית בעיר וספרם (1974–1976) כיום שמה אוניברסיטת פאנון (Pannon Egyetem). ב-1959 עבר את הבחינות ברפואת מעבדתית וברפואה תעסוקתית וב-1980 בפתופיזיולוגיה ובאלקטרואנצפלוגרפיה. הוא השיג הסמכה גם בטוקסיקולוגיה ב-1984. דשי היה בעל מלגה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) ב-1965, ובעל מלגה ממלכתית הונגרית ב-1971. הוא ערך מספר רב של נסיעות לימודיות מחוץ להונגריה.
מאוקטובר 1956 עד אוקטובר 1969 היה מרצה בכיר במכון לפתופיזיולוגיה של אוניברסיטת בודפשט לרפואה, מ-1969 עד 1984 היה ראש המחלקה לטוקסיקולוגיה של המכון הלאומי ההונגרי לבריאות הציבור, ב-1971 ראש המחלקה לטוקסיקולוגיה והמחלקה הראשית להיגינה ביולוגית (Higiénés Biológiai Főosztály). בין 1984 לבין 1994 היה ראש המחלקה לבריאות הציבור ואפידמיולוגיה של אוניברסיטת סגד, פרופסור מן המניין וראש קתדרה.[1] הוא קיבל פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת סגד בשנת 2001. רעייתו הייתה אניקו גרגיי עורכת, מתרגמת.[2] ילדיהם הם יאנוש דשי וד"ר ג'רג' אנדראש דשי.[3]
תפקידים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דשי היה חבר בוועדה לרפואה מונעת של האקדמיה ההונגרית למדעים ונציג באספה הכללית של האקדמיה ההונגרית למדעים. בין השנים 2001–2006 היה חבר ב-MAB - ועדת ההסמכה ההונגרית להשכלה גבוהה. הוא היה העורך הראשי של כתב העת של "האגודה ההונגרית של היגיינים" (Magyar Higiénikusok Társasága), בשם "מדעי הבריאות" (Egészségtudomány). דשי היה חבר ב"מועצת הדוקטורט הלאומית" כפרופסור אמריטוס.[4]
לרגל יום הולדתו ה-80 של פרופסור אילש דשי, הוועדה האקדמית של סגד של האקדמיה ההונגרית למדעים והמכון לבריאות הציבור של אוניברסיטת סגד ארגנו מפגש מדעי ב-7 בדצמבר 2011. ההרצאות שנישאו שם פורסמו בגיליון 3 של 2012 על ידי כתב העת "מדעי הבריאות" (Egészségtudomány).[5]
שדה מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאות הציבור, טוקסיקולוגיה, נוירוטוקסיקולוגיה. הדגמה של ההשפעה המוקדמת של מינונים קטנים ואפילו תת-קליניים של חומרי הדברה ופלסטיק על ידי שיטות נוירופיזיולוגיות EEG, EMG, התנהגותיות, חיסוניות וגנטיות. הכרה ומניעה של השפעות רעילות מוקדמות הנגרמות מכמויות קטנות של חומרי הדברה בשימוש בחקלאות, תוך שימוש במערכת עצבים רגישה (נוירופיזיולוגית והתנהגותית), מחקרים חיסוניים וגנטיים בחיות ניסוי ועובדי הגנת הצומח במחוז צ'ונגרד.
עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המוח המסתורי ( הוצאת מדיצינה, 1968; גם בגרמנית ובצ'כית)
- טוקסיקולוגיה כללית . עם דיולה ארדש. (מהדורה שנייה, בודפשט, 1983)
- בטיחות ובריאות בעבודה. עם לאסלו נאג'מאיטני וגאבור וטרו. (בודפשט, 1985)
- בריאות ציבור. ספר לימוד, 1995, 1998
- בריאות הסביבה (הוצאת JGYTF, 1995)
- הוא פרסם 105 פרסומים בשפות זרות בכתבי עת בינלאומיים, 163 פרסומים בכתבי עת הונגריים, והוא מחברם של 21 קטעי ספרים (פרקי ספר) בשפות זרות ב-19 קטעי ספרים בהונגרית. [6]
- דשי נתן 106 הרצאות בשפות זרות ו-325 הרצאות בהונגרית. נושאי הפרסומים וההרצאות הם פרי עבודתו המחקרית.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס שלוחת מחוז וספרם של האקדמיה ההונגרית למדעים: "זיהום אגם בלטון" (1975)
- פרס האקדמיה ההונגרית למדעים: "טוקסיקולוגיה של חומרי הדברה" (1974), "חקירה טוקסיקולוגית של חומרי הדברה" (1983)
- "העובד המצטיין של הצלב האדום ההונגרי" (1960)
- פרס להגנה מפני שיטפונות (1970)
- מכתב שבח והוקרה משר הבריאות על מיגור מגפת הטיפוס ברצ'ק (1975)
- מדליית הזיכרון של יוז'ף פודור (1987)
חבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבר בוועדה לרפואה מונעת של האקדמיה ההונגרית למדעים
- נשיא ועדת העבודה לאיכות הסביבה של ועדת סגד של האקדמיה ההונגרית למדעים.
- נשיא המדור לגאוגרפיה רפואית של החברה הגיאוגרפית ההונגרית
- חבר במכללות לבריאות הציבור, בריאות תעסוקתית ורפואה חברתית של משרד הבריאות
- חבר מועצת המנהלים של החברה ההונגרית של היגייניים
- חבר במספר אגודות מקצועיות בינלאומיות
- חבר מערכת של כתבי עת מקצועיים בינלאומיים ומקומיים
- מומחה בתוכנית הבינלאומית של ארגון הבריאות העולמי לביטחון כימי (IPCS)
- מנהל המרכז לשיתוף פעולה IPCS במכון SZOTE לבריאות הציבור
- נשיא האגודה לשימור הטבע של מחוז צ'ונגרד על שם פרנץ קיש.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sz.n. (2002-08-30). "Dési Illés – orvos, környezetvédelmi szakmérnök". Kisalföld online.
- Hermann Péter (szerk.) (2008). MTI ki kicsoda 2009. Budapest: Magyar Távirati Iroda. ISBN 978-963-1787-283.
- MTA. "Az MTA köztestületének tagjai. Dési Illés". MTA.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יאנוש דשי: סבתא שלי, המהפכה והמים החמים. (זיכרון מהבן)
- הועבר לארכיון על ידי המחלקה לטוקסיקולוגיה של המכון הלאומי לבריאות הציבור ב-12 בדצמבר 2012