אילת הלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילת הלר
Ayelet Heller.jpg
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אילת הלר (נולדה ב-19 במרץ 1959) היא במאית ויוצרת סרטי תעודה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילת הלר נולדה באוטרכט שבהולנד ועלתה לישראל עם הוריה כשהייתה בת חמש. גדלה ולמדה ברמת השרון. בגיל 21 החלה את לימודיה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.[דרוש מקור]

את סרטה הראשון, "דקל שפל צמרת", יצרה בשנת 1992. בסרט מתואר סיפורם של תימני כנרת, קבוצת יהודים עולי תימן שהתיישבו בעמק הירדן ב-1912 וחיו בסמוך לחוות כנרת במשך 18 שנים, עד שגורשו ממקום מושבם בלחץ חברי קבוצת כנרת ובגיבוי המוסדות הציוניים, ונשלחו לשכונת כפר מרמורק שברחובות. הלר החלה בצילום הסרט על הנושא מכיוון שראתה בו בעל חשיבות היסטורית: "זה לא קיים בדפי ההיסטוריה... וזה נשמע לי כמו הטרנספר הראשון".[1] הסרט הביא לראשונה לתודעה הציבורית את אותה פרשיה היסטורית שנשכחה והודחקה מהשיח הציבורי בישראל. בעקבות הסרט, פורסם בשנת 2001 מחקר אקדמי מקיף של פרופסור יהודה ניני על פרשיית תימני כנרת, בספר "ההיית או חלמתי חלום".[1] באותה שנה הועלה המחזה "הוי כנרת שלי" בתיאטרון באר שבע.[2]

בשנת 2006 ביימה את סרט התעודה שדות אדומים (אנ'). הסרט צולם מיוני 2005 במשך שנה, תקופת גידול התותים בבית לאהיא, עיר ברצועת עזה. בסרט מתלווה הלר יחד עם צוות צילום מקומי לחקלאים מגדלי תותים בבית לאהיא. במהלך הצילומים מעבר הגבול היה נסגר לכניסת ישראלים באופן תכוף, והלר הנחתה את צוות הצילום טלפונית. הסרט הופק על ידי חברת ההפקות של אסנת טרבלסי, בתמיכת שידורי קשת, קרן רבינוביץ וסינמטק ירושלים וזכה בפרס In the Spirit of freedom. "שדות אדומים" הוקרן בערוץ 2, בפסטיבלי קולנוע באירופה וצפון אמריקה, והופץ למכירה בארצות הברית בעותקי DVD. הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל "Slow Food" בבולוניה, והיה הבחירה הרשמית של פסטיבל אידפא 2007.

ב-2008 ביימה הלר את הסרט "American in Pyongyang", המתעד מסע של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק לעיר פיונגיאנג, קוריאה הצפונית להופעת קונצרט ראשון לאחר 50 שנה של מצב מלחמה בין ארצות הברית לקוריאה הצפונית.[3] הסרט הופק על ידי תאגיד שידור דרום קוריאני וערוץ ארטה.[4]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלר יצרה וביימה מספר סדרות תיעודיות עבור ערוץ 8. בשנת 2016 יצרה וביימה את סדרת הדוקו "אחותי ג'קי", יחד עם הדס איילון. הלר יצרה את הסדרה כדי לחשוף את מציאות החיים המורכבת של קבוצות חברתיות שזכו למעט התייחסות בקולנוע הישראלי: "יש ניתוק גדול בין תל אביב ובין מה היא באמת החברה הישראלית, והיה לי מאוד חשוב להראות עוד עולמות."[5] הסדרה שודרה במשך שלוש עונות.

ב-2018 יצרה וביימה את הסדרה "מעורב ישראלי", סדרה תיעודית על המטבח הישראלי. ב-2019 ביימה את הסדרה "סודות המוח" שיצר יורם יובל. בשנת 2020 ביימה את סרט הטלוויזיה התיעודי "היום שבו ניצלו יהודי בולגריה", העוקב אחר מסע שורשים של אושרת קוטלר וגבי אשכנזי, וסוקר את יהדות בולגריה בתקופת השואה. הסרט הוא קופרודוקציה ישראלית-בולגרית.[6]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמה החוזרת בעבודותיה של הלר היא היחסים הנרקמים בין בני אדם במצבי מתח חברתי וקונפליקט פוליטי.

נושאים נוספים בהם עוסקת הלר בעבודותיה הם ההיסטוריה של יהודים בשואה ('בצל השואה', 'צביה לובטקין-ציפור כחולה', 30 סרטים קצרים עבור מוזיאון יד ושם, 'היום שבו ניצלו יהודי בולגריה'), הקשרים היסטוריים ופוליטיים של מופעי מוזיקה קלאסית ('Orpheus in the Business World',[7] 'חגיגת מיתרים', 'Americans in Pyongyang', 'אופרת מצדה', 'לנגן-קשת אילון'), ובפוליטיקה של אוכל ('מכורים לשחור',[8] 'מעורב ישראלי').

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - דקל שפל צמרת
  • 1995 - מחול ומלואו
  • 1995 - אפרים קישון יעקב כהן, סרט לא מצחיק
  • 1995 - מכורים לשחור- מסע בארץ בעקבות הקפה
  • 1996 - חגיגת מיתרים- 60 שנה לתזמורת הפילהרמונית
  • 1997 - בצל השואה
  • 1998 - צביה לובטקין – ציפור כחולה
  • 1999 - חייבים להצליח
  • 2001 - Orpheus in the Business World
  • 2002 - קשורים
  • 2003 - 30 סרטים למוזיאון יד ושם
  • 2006 - שדות אדומים
  • 2008 - Americans in Pyongyang
  • 2010 - יומנים. סדרת סרטים על יומני כרמל
  • 2011 - אופרת מצדה
  • 2013 - שלטון הרזון
  • 2013 - מפורסמים בע"מ
  • 2014 - לנגן- קשת אילון
  • 2015 - חלומות מפלסטיק
  • 2016 - אחותי ג'קי- עונה ראשונה
  • 2017 - אחותי ג'קי - עונה שנייה
  • 2018 - מעורב ישראלי- 70 שנה של אוכל ישראלי
  • 2019 - סודות המוח, עם פרופסור יורם יובל
  • 2020 - היום שבו ניצלו יהודי בולגריה
  • 2020- אחותי ג'קי - עונה שלישית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אינס אליאס, ספרו של פרופ' יהודה ניני המנוח על גירוש התימנים מכנרת נותר רלוונטי עד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2020
  2. ^ זאב צחוראז התימנים, היום הבדווים, באתר הארץ, 19 במאי 2001
  3. ^ "Americans in Pyongyang", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  4. ^ Americans in Pyongyang, באתר Stingray Classica (באנגלית)
  5. ^ דוד אברהם‏, ראיון עם אילת הלר והדס איילון, באתר וואלה!‏, 7 במרץ 2017
  6. ^ אורלי גולדקלנג, ‏"אני מודה שהרמתי ידיים ממקצוע העיתונות", ראיון עם אושרת קוטלר, בעיתון מקור ראשון, 23 בינואר 2020
  7. ^ Orpheus in the Business World, באתר WorldCat (באנגלית)
  8. ^ "מכורים לשחור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)